פרק כ
[א]
וַיִּסַּ֨ע
מִשָּׁ֤ם
אַבְרָהָם֙
אַ֣רְצָה
הַנֶּ֔גֶב
וַיֵּ֥שֶׁב
בֵּין־קָדֵ֖שׁ
וּבֵ֣ין
שׁ֑וּר
וַיָּ֖גָר
בִּגְרָֽר:
[ב]
וַיֹּ֧אמֶר
אַבְרָהָ֛ם
אֶל־שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּ֖וֹ
אֲחֹ֣תִי
הִ֑וא
וַיִּשְׁלַ֗ח
אֲבִימֶ֙לֶךְ֙
מֶ֣לֶךְ
גְּרָ֔ר
וַיִּקַּ֖ח
אֶת־שָׂרָֽה:
[ג]
וַיָּבֹ֧א
אֱלֹהִ֛ים
אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ
בַּחֲל֣וֹם
הַלָּ֑יְלָה
וַיֹּ֣אמֶר
ל֗וֹ
הִנְּךָ֥
מֵת֙
עַל־הָאִשָּׁ֣ה
אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ
וְהִ֖וא
בְּעֻ֥לַת
בָּֽעַל:
[ד]
וַאֲבִימֶ֕לֶךְ
לֹ֥א
קָרַ֖ב
אֵלֶ֑יהָ
וַיֹּאמַ֕ר
אֲדנָ֕י
הֲג֥וֹי
גַּם־צַדִּ֖יק
תַּהֲרֹֽג:
[ה]
הֲלֹ֨א
ה֤וּא
אָֽמַר־לִי֙
אֲחֹ֣תִי
הִ֔וא
וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא
אָמְרָ֖ה
אָחִ֣י
ה֑וּא
בְּתָם־לְבָבִ֛י
וּבְנִקְיֹ֥ן
כַּפַּ֖י
עָשִׂ֥יתִי
זֹֽאת:
[ו]
וַיֹּאמֶר֩
אֵלָ֨יו
הָאֱלֹהִ֜ים
בַּחֲלֹ֗ם
גַּ֣ם
אָנֹכִ֤י
יָדַ֙עְתִּי֙
כִּ֤י
בְתָם־לְבָֽבְךָ֙
עָשִׂ֣יתָ
זֹּ֔את
וָאֶחְשֹׂ֧ךְ
גַּם־אָנֹכִ֛י
אוֹתְךָ֖
מֵחֲטוֹ־לִ֑י
עַל־כֵּ֥ן
לֹא־נְתַתִּ֖יךָ
לִנְגֹּ֥עַ
אֵלֶֽיהָ:
[ז]
וְעַתָּ֗ה
הָשֵׁ֤ב
אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙
כִּֽי־נָבִ֣יא
ה֔וּא
וְיִתְפַּלֵּ֥ל
בַּעַדְךָ֖
וֶחְיֵ֑ה
וְאִם־אֵינְךָ֣
מֵשִׁ֗יב
דַּ֚ע
כִּי־מ֣וֹת
תָּמ֔וּת
אַתָּ֖ה
וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[ח]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
אֲבִימֶ֜לֶךְ
בַּבֹּ֗קֶר
וַיִּקְרָא֙
לְכָל־עֲבָדָ֔יו
וַיְדַבֵּ֛ר
אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
בְּאָזְנֵיהֶ֑ם
וַיִּֽירְא֥וּ
הָאֲנָשִׁ֖ים
מְאֹֽד:
[ט]
וַיִּקְרָ֨א
אֲבִימֶ֜לֶךְ
לְאַבְרָהָ֗ם
וַיֹּ֨אמֶר
ל֜וֹ
מֶה־עָשִׂ֤יתָ
לָּ֙נוּ֙
וּמֶה־חָטָ֣אתִי
לָ֔ךְ
כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ
עָלַ֛י
וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י
חֲטָאָ֣ה
גְדֹלָ֑ה
מַעֲשִׂים֙
אֲשֶׁ֣ר
לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ
עָשִׂ֖יתָ
עִמָּדִֽי:
[י]
וַיֹּ֥אמֶר
אֲבִימֶ֖לֶךְ
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
מָ֣ה
רָאִ֔יתָ
כִּ֥י
עָשִׂ֖יתָ
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הַזֶּֽה:
[יא]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם
כִּ֣י
אָמַ֗רְתִּי
רַ֚ק
אֵין־יִרְאַ֣ת
אֱלֹהִ֔ים
בַּמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
וַהֲרָג֖וּנִי
עַל־דְּבַ֥ר
אִשְׁתִּֽי:
[יב]
וְגַם־אָמְנָ֗ה
אֲחֹתִ֤י
בַת־אָבִי֙
הִ֔וא
אַ֖ךְ
לֹ֣א
בַת־אִמִּ֑י
וַתְּהִי־לִ֖י
לְאִשָּֽׁה:
[יג]
וַיְהִ֞י
כַּאֲשֶׁ֧ר
הִתְע֣וּ
אֹתִ֗י
אֱלֹהִים֘
מִבֵּ֣ית
אָבִי֒
וָאֹמַ֣ר
לָ֔הּ
זֶ֣ה
חַסְדֵּ֔ךְ
אֲשֶׁ֥ר
תַּעֲשִׂ֖י
עִמָּדִ֑י
אֶ֤ל
כָּל־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
נָב֣וֹא
שָׁ֔מָּה
אִמְרִי־לִ֖י
אָחִ֥י
הֽוּא:
[יד]
וַיִּקַּ֨ח
אֲבִימֶ֜לֶךְ
צֹ֣אן
וּבָקָ֗ר
וַעֲבָדִים֙
וּשְׁפָחֹ֔ת
וַיִּתֵּ֖ן
לְאַבְרָהָ֑ם
וַיָּ֣שֶׁב
ל֔וֹ
אֵ֖ת
שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּֽוֹ:
[טו]
וַיֹּ֣אמֶר
אֲבִימֶ֔לֶךְ
הִנֵּ֥ה
אַרְצִ֖י
לְפָנֶ֑יךָ
בַּטּ֥וֹב
בְּעֵינֶ֖יךָ
שֵֽׁב:
[טז]
וּלְשָׂרָ֣ה
אָמַ֗ר
הִנֵּ֨ה
נָתַ֜תִּי
אֶ֤לֶף
כֶּ֙סֶף֙
לְאָחִ֔יךְ
הִנֵּ֤ה
הוּא־לָךְ֙
כְּס֣וּת
עֵינַ֔יִם
לְכֹ֖ל
אֲשֶׁ֣ר
אִתָּ֑ךְ
וְאֵ֥ת
כֹּ֖ל
וְנֹכָֽחַת:
[יז]
וַיִּתְפַּלֵּ֥ל
אַבְרָהָ֖ם
אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים
וַיִּרְפָּ֨א
אֱלֹהִ֜ים
אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ
וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ
וְאַמְהֹתָ֖יו
וַיֵּלֵֽדוּ:
[יח]
כִּֽי־עָצֹ֤ר
עָצַר֙
יְהוָ֔ה
בְּעַ֥ד
כָּל־רֶ֖חֶם
לְבֵ֣ית
אֲבִימֶ֑לֶךְ
עַל־דְּבַ֥ר
שָׂרָ֖ה
אֵ֥שֶׁת
אַבְרָהָֽם:
ס
פרק כ
(חלק
שני:
"ויסע
משם
אברהם"
וגו'
עד
"ויי'
פקד
את
שרה";
כ
,
א
-
בר'
כא
,
א).
(א)
זכר
שאחר
שנשחת
סדום
וכל
ככר
הירדן
(בר'
יט
,
כד
-
כה)
,
נסע
אברהם
ממקומו
ובא
לארץ
פלשתים;
אם
מפני
שלא
נמצא
לו
המזון
במקומו
,
מפני
השחתת
סדום
,
אשר
היה
קרוב
אליו
,
והיה
מקום
רענן
ודשן
מאד
,
ולזה
היה
מספיק
המזון
למקומות
הקרובים
אליו;
או
מפני
שֶבּוֹש
מלוט
מפני
מה
שקרה
לו
מהגנות
וההפסד;
אם
לשתי
הסבות
יחד
,
והוא
יותר
נכון
,
כי
גרר
לא
היה
מארץ
כנען
,
כי
הפלשתים
נסתעפו
ממצרים
,
כמו
שקדם
(בר'
י
,
יג
-
יד).
והנה
גר
אברהם
במקום
מיוחד
מהארץ
ההיא
,
היה
שמו
גרר.
(ב)
וכאשר
שאלו
לו
שׁם
אשתו
מה
היא
לו
,
אמר
אברהם
שהיא
אחותו
,
כדי
שלא
יהרגוהו
,
ומפני
זה
לקח
אבימלך
מלך
גרר
את
שרה.
(ג)
והראה
השם
יתעלה
את
אבימלך
בחלום
,
קודם
שיקרב
אליה
,
דברים
ימנעוהו
מזה
,
בעבור
אברהם
נביאו.
ולא
היה
זה
חלום
של
נבואה
,
אבל
היה
במדרגת
החלומות
הצודקים
,
כמו
שזכר
הרב
המורה
(מו"נ
ב
,
מא);
והנה
היה
הגעת
כמו
זה
המראה
בחלום
במדרגת
אחד
מהפלאים
,
כמו
שיתבאר
למי
שיתבונן
במה
שזכרנו
מעניין
החלום
הצודק
בשני
מ'ספר
מלחמות
יי'';
והנה
עשה
השם
יתעלה
זה
הפלא
בעבור
השגחתו
על
אברהם
נביאו.
ואמר
אליו
השם
יתעלה
בחלומו
,
שכבר
ימות
על
האשה
שלקח
,
כי
היא
אשת
איש;
ובני
נח
מצווים
על
העריות
,
כמו
שביארנו
בפרשת
נח
(בה"פ
בר'
ט
,
ז).
(ד-ה)
וכבר
התנצל
אבימלך
בחלומו
,
ואמר
שהיה
חושב
שלא
תהיה
אשת
איש
,
שאם
היה
יודע
זה
,
היה
נזהר
מזה.
(ו)
ואמר
אליו
השם
יתעלה
,
שגם
הוא
יודע
שלא
היתה
כונת
אבימלך
לחטא
עמה
,
אם
היה
יודע
בה
שהיא
אשת
איש
,
ולזה
מנעו
שלא
יקרב
אליה
במה
שהביא
עליו
מהמחלה
שנסתמו
נקביו
,
כדי
שלא
יחטא.
(ז)
והזהירו
שישיב
לאברהם
את
אשתו
,
כי
הוא
נביא
,
ויודע
שלא
קרב
אליה
,
ומפני
היותו
נביא
תהיה
תפילתו
עליך
נשמעת
―
כי
תפלת
הדָבֵק
בשם
יתעלה
,
היא
הנשמעת
―
ותחיה
,
ויסור
מעליך
זה
החולי
שהבאתי
עליך
ועל
ביתיך.
ואם
אינך
משיב
לאברהם
את
שרה
אשתו
,
דע
שכבר
אביא
עליך
מהעונש
הנפלא
,
עד
שתמות
אתה
וכל
אשר
לך.
(ח)
והנה
בבקר
הודיע
אבימלך
מה
שקרהו
לכל
עבדיו
,
וייראו
מאד
,
והיה
זה
סבה
אל
שלא
חשק
אחד
מהם
בשרה
כל
הימים
אשר
גר
שם
אברהם.
(ט)
והנה
קראו
אבימלך
,
וגנהו
מאד
על
מה
שעשה
באמרו
על
אשתו
שהיא
אחותו
,
שהיה
זה
סבה
להביא
על
אבימלך
ועל
ממלכתו
עונש
גדול;
ואמר
אליו
,
מה
חטא
לו
,
שיעשה
זה
אברהם
להנקם
ממנו.
ולפי
שלא
היה
מאמרו
נכון
,
לא
השיב
אברהם
על
דבריו
,
כי
הוא
לא
עשה
זה
להנקם
מאבימלך
,
אבל
עשה
זה
להציל
עצמו
,
ולזה
לא
היה
יכול
לענות
על
דבריו
,
אם
לא
בשיכחישהו
,
וזה
היה
בלתי
ראוי.
(י-יג)
וכאשר
ראה
אבימלך
שלא
ענה
אותו
,
שב
לשאול
אותו
באופן
כולל
,
למה
עשה
זה
הדבר
―
רוצה
לומר
,
שיאמר
על
שרה
שהיא
אחותו
―
ואז
השיב
לו
אברהם
כי
הסבה
היתה
בזה
,
כי
אמר
בצאתו
מארץ
מולדתו
,
שאין
יראת
אלהים
בארץ
אשר
הוא
הולך
שם
,
להיותם
שטופים
בזמה
,
והוא
ירא
שלא
יהרגוהו
אנשי
הארץ
על
דבר
שרה
אשתו
―
עם
שהיא
גם
כן
אחותו
בת
אביו
,
לא
בת
אמו
,
ולזה
היתה
לו
לאשה;
וזאת
האחות
היתה
מותרת
לבני
נח
,
לפי
מה
שיראה
מזה
המאמר
―
ולזה
אמר
אליה
בצאתו
ממולדתו
ומבית
אביו
,
שתאמר
עליו
שהוא
אחיה
בכל
המקומות
אשר
יבואו
שם.
ואמנם
אמר
זה
אברהם
אל
אבימלך
,
להודיעו
שלא
חשד
אנשי
גרר
על
זה
יותר
משאר
מקומות
הארץ
ההיא
,
כדי
שלא
יחשוב
שהחזיק
אותם
ביותר
רעים
שימצאו
בארץ
ההיא
,
אבל
חשדם
כלם
בכללוּת
,
לראותו
מנהג
הארץ
ההיא
,
שהם
נמשכים
אחר
העריות.
(יד-טו)
ואחר
זה
לקח
אבימלך
צאן
ובקר
ועבדים
ושפחות
ונתן
לאברהם
,
לפייס
אותו
על
לקחו
שרה
אשתו
והשיבה
לו.
ונתן
לו
הבחירה
שישכן
במקום
שיבחר
יותר
מארצו;
ובזה
נתפייס
אברהם
והתפלל
עליו
,
כמו
שיספר
אחר
זה
(להלן
,
יז).
(טז)
ולפייס
שרה
אמר:
הנה
נתתי
אלף
כסף
לאחיך
לעיני
הכל
,
ונתברר
להם
שאני
צריך
לתפילתו
על
מה
שהביא
עלי
השם
יתעלה
מהמחלה
,
לשמרך
שלא
אקרב
אליך;
הנה
אחיך
הוא
לך
כסות
עינים
לכל
אשר
אתך
ואת
כל
,
לשמרך
שלא
יחשדו
אותך
אחד
מהם
שעשית
זמה
עמי.
ועל
זה
המאמר
לא
מצאה
שרה
טענה
כנגד
אבימלך
,
ולזה
נשלם
לה
בו
זה
התוכחות
,
ונתפייסה
ונתפרדה
בשלום
מאבימלך.
והנה
אמר
אבימלך
המאמר
הראשון
לאברהם
לפייסו
,
והמאמר
השני
לשרה
לפייסה;
וזה
ממה
שיעיד
על
אמתת
פירושינו
זה.
(יז-יח)
והנה
התפלל
אברהם
לשם
יתעלה
,
והסיר
המחלה
ששם
באבימלך
ובביתו
על
דבר
שרה
,
מצד
מה
שהיא
אשת
אברהם
,
כי
מפני
זה
השגיח
השם
יתעלה
בה
בזה
האופן.
(שש
תועלות
לפרשת
'וירא'
,
חלק
שני
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).