פרק כ
[א]
וַיִּסַּ֨ע
מִשָּׁ֤ם
אַבְרָהָם֙
אַ֣רְצָה
הַנֶּ֔גֶב
וַיֵּ֥שֶׁב
בֵּין־קָדֵ֖שׁ
וּבֵ֣ין
שׁ֑וּר
וַיָּ֖גָר
בִּגְרָֽר:
[ב]
וַיֹּ֧אמֶר
אַבְרָהָ֛ם
אֶל־שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּ֖וֹ
אֲחֹ֣תִי
הִ֑וא
וַיִּשְׁלַ֗ח
אֲבִימֶ֙לֶךְ֙
מֶ֣לֶךְ
גְּרָ֔ר
וַיִּקַּ֖ח
אֶת־שָׂרָֽה:
[ג]
וַיָּבֹ֧א
אֱלֹהִ֛ים
אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ
בַּחֲל֣וֹם
הַלָּ֑יְלָה
וַיֹּ֣אמֶר
ל֗וֹ
הִנְּךָ֥
מֵת֙
עַל־הָאִשָּׁ֣ה
אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ
וְהִ֖וא
בְּעֻ֥לַת
בָּֽעַל:
[ד]
וַאֲבִימֶ֕לֶךְ
לֹ֥א
קָרַ֖ב
אֵלֶ֑יהָ
וַיֹּאמַ֕ר
אֲדנָ֕י
הֲג֥וֹי
גַּם־צַדִּ֖יק
תַּהֲרֹֽג:
[ה]
הֲלֹ֨א
ה֤וּא
אָֽמַר־לִי֙
אֲחֹ֣תִי
הִ֔וא
וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא
אָמְרָ֖ה
אָחִ֣י
ה֑וּא
בְּתָם־לְבָבִ֛י
וּבְנִקְיֹ֥ן
כַּפַּ֖י
עָשִׂ֥יתִי
זֹֽאת:
[ו]
וַיֹּאמֶר֩
אֵלָ֨יו
הָאֱלֹהִ֜ים
בַּחֲלֹ֗ם
גַּ֣ם
אָנֹכִ֤י
יָדַ֙עְתִּי֙
כִּ֤י
בְתָם־לְבָֽבְךָ֙
עָשִׂ֣יתָ
זֹּ֔את
וָאֶחְשֹׂ֧ךְ
גַּם־אָנֹכִ֛י
אוֹתְךָ֖
מֵחֲטוֹ־לִ֑י
עַל־כֵּ֥ן
לֹא־נְתַתִּ֖יךָ
לִנְגֹּ֥עַ
אֵלֶֽיהָ:
[ז]
וְעַתָּ֗ה
הָשֵׁ֤ב
אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙
כִּֽי־נָבִ֣יא
ה֔וּא
וְיִתְפַּלֵּ֥ל
בַּעַדְךָ֖
וֶחְיֵ֑ה
וְאִם־אֵינְךָ֣
מֵשִׁ֗יב
דַּ֚ע
כִּי־מ֣וֹת
תָּמ֔וּת
אַתָּ֖ה
וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[ח]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
אֲבִימֶ֜לֶךְ
בַּבֹּ֗קֶר
וַיִּקְרָא֙
לְכָל־עֲבָדָ֔יו
וַיְדַבֵּ֛ר
אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
בְּאָזְנֵיהֶ֑ם
וַיִּֽירְא֥וּ
הָאֲנָשִׁ֖ים
מְאֹֽד:
[ט]
וַיִּקְרָ֨א
אֲבִימֶ֜לֶךְ
לְאַבְרָהָ֗ם
וַיֹּ֨אמֶר
ל֜וֹ
מֶה־עָשִׂ֤יתָ
לָּ֙נוּ֙
וּמֶה־חָטָ֣אתִי
לָ֔ךְ
כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ
עָלַ֛י
וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י
חֲטָאָ֣ה
גְדֹלָ֑ה
מַעֲשִׂים֙
אֲשֶׁ֣ר
לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ
עָשִׂ֖יתָ
עִמָּדִֽי:
[י]
וַיֹּ֥אמֶר
אֲבִימֶ֖לֶךְ
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
מָ֣ה
רָאִ֔יתָ
כִּ֥י
עָשִׂ֖יתָ
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הַזֶּֽה:
[יא]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם
כִּ֣י
אָמַ֗רְתִּי
רַ֚ק
אֵין־יִרְאַ֣ת
אֱלֹהִ֔ים
בַּמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
וַהֲרָג֖וּנִי
עַל־דְּבַ֥ר
אִשְׁתִּֽי:
[יב]
וְגַם־אָמְנָ֗ה
אֲחֹתִ֤י
בַת־אָבִי֙
הִ֔וא
אַ֖ךְ
לֹ֣א
בַת־אִמִּ֑י
וַתְּהִי־לִ֖י
לְאִשָּֽׁה:
[יג]
וַיְהִ֞י
כַּאֲשֶׁ֧ר
הִתְע֣וּ
אֹתִ֗י
אֱלֹהִים֘
מִבֵּ֣ית
אָבִי֒
וָאֹמַ֣ר
לָ֔הּ
זֶ֣ה
חַסְדֵּ֔ךְ
אֲשֶׁ֥ר
תַּעֲשִׂ֖י
עִמָּדִ֑י
אֶ֤ל
כָּל־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
נָב֣וֹא
שָׁ֔מָּה
אִמְרִי־לִ֖י
אָחִ֥י
הֽוּא:
[יד]
וַיִּקַּ֨ח
אֲבִימֶ֜לֶךְ
צֹ֣אן
וּבָקָ֗ר
וַעֲבָדִים֙
וּשְׁפָחֹ֔ת
וַיִּתֵּ֖ן
לְאַבְרָהָ֑ם
וַיָּ֣שֶׁב
ל֔וֹ
אֵ֖ת
שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּֽוֹ:
[טו]
וַיֹּ֣אמֶר
אֲבִימֶ֔לֶךְ
הִנֵּ֥ה
אַרְצִ֖י
לְפָנֶ֑יךָ
בַּטּ֥וֹב
בְּעֵינֶ֖יךָ
שֵֽׁב:
[טז]
וּלְשָׂרָ֣ה
אָמַ֗ר
הִנֵּ֨ה
נָתַ֜תִּי
אֶ֤לֶף
כֶּ֙סֶף֙
לְאָחִ֔יךְ
הִנֵּ֤ה
הוּא־לָךְ֙
כְּס֣וּת
עֵינַ֔יִם
לְכֹ֖ל
אֲשֶׁ֣ר
אִתָּ֑ךְ
וְאֵ֥ת
כֹּ֖ל
וְנֹכָֽחַת:
[יז]
וַיִּתְפַּלֵּ֥ל
אַבְרָהָ֖ם
אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים
וַיִּרְפָּ֨א
אֱלֹהִ֜ים
אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ
וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ
וְאַמְהֹתָ֖יו
וַיֵּלֵֽדוּ:
[יח]
כִּֽי־עָצֹ֤ר
עָצַר֙
יְהוָ֔ה
בְּעַ֥ד
כָּל־רֶ֖חֶם
לְבֵ֣ית
אֲבִימֶ֑לֶךְ
עַל־דְּבַ֥ר
שָׂרָ֖ה
אֵ֥שֶׁת
אַבְרָהָֽם:
ס
פרק כ
(ב)
אל
שרה
אשתו
-
כמו
'על
שרה'
,
כמו
"ואמרו
אל
יושבי
(לפנינו:
יושב)
הארץ
ההיא"
(במ'
יד
,
יד)
,
שהוא
כמו
'על
יושבי
הארץ'.
(ד)
ואבימלך
לא
קרב
אליה
-
כי
נעצר
ולא
היה
יכול
להזדקק
לאשה
,
כמו
שהוא
אומר
למטה
"וירפא
אלהים
את
אבימלך"
(להלן
,
יז).
-
הגוי
גם
צדיק
תהרוג
-
כלומר:
הרגת
גוי
רע
על
רשעו
,
אנשי
סדום
ועמורה
,
תהרוג
כמו
כן
גוי
צדיק
שלא
פשע?
(ה)
הלא
הוא
אמר
לי
אחותי
היא
והיא
גם
היא
אמרה
וגו'
-
כלומר:
לא
סמכתי
על
אדם
עד
שאמר
לי
הוא
לעצמי;
והיא
גם
היא
אמרה
-
שלא
סמכתי
עליו
,
שאמרתי
מחמת
יראה
הוא
אומר
,
עד
ששאלתי
גם
לה
,
שלא
היתה
יראה
כלום.
בתום
לבבי
ובנקיון
כפי
-
אין
בידי
חמס
,
ולא
בלבבי
מחשבה
רעה
,
כמו
"נקי
כפים
ובר
לבב"
(תה'
כד
,
ד).
עשיתי
זאת
-
שלקחתיה.
אבל
לא
היה
מתפאר
על
שלא
קרב
אליה
(ראה
לעיל
,
ד)
,
כי
זה
היה
בעל
כרחו
,
כי
נעצר.
(ו)
ואחשוך
גם
אנכי
-
סייעתי
בָּא
לִטַּהֵר
(ע"פ
יומא
לח
,
ב).
(ז)
כי
נביא
הוא
-
ויודע
כי
לא
קרבתה
אליה
,
ויקבלנה.
ויתפלל
בעדך
וחיה
-
כלומר:
פייסהו
,
לבד
ההשבה
,
על
שיתפלל
בעדך;
כלומר:
לא
אתפייס
עמך
עד
שתעשה
לו
טובה
עד
שיתפלל
לי
עליך
,
כי
בהשבה
לבדה
לא
יתפלל
עליך
,
כי
אין
לך
לעכב
את
אשתו
―
כאדם
שאומר:
לא
אמחול
לך
מה
שעשית
לפלוני
אֹהבי
,
עד
שתעשה
לו
כל
כך
נחת
רוח
שיבקש
הוא
עצמו
ממני
שאמחול
לך
―
והיה
אם
יתפלל
עליך
,
תרפא
ממה
שאתה
עצור.
וחיה
-
ותֵרָפֵא
,
כי
ההשבה
יצילך
מן
המות
,
ותפילתו
ממה
שאתה
נעצר
,
וכן
הוא
אומר
למטה
"ויתפלל
אברהם
אל
האלהים
וירפא
אלהים"
וגו'
(להלן
,
יז)
-
אלמא
,
כי
על
ידי
תפילה
באה
לו
הרפואה.
(י)
מה
ראית
כי
עשית
וגומ'
-
כלומר:
אילו
הכשלתני
באשה
אחרת
שלא
היתה
אשתך
,
הייתי
אומר
שאתה
שונא
אותי
,
אבל
מאחר
שהיא
אשתך
,
תמיה
אני
למה
עשית
זאת
,
וכי
רוצה
היית
שיתעוללו
בה
אחרים?
היינו
ודאי
"תמות
נפשי
עם
פלשתים"
שעשית
לי
(ע"פ
שו'
טז
,
ל).
(יא-יב)
רק
אין
יראת
אלהים
במקום
הזה
-
כי
שאלתם
על
אשתי
,
ולא
על
אכילה
ושתיה
,
ואין
דרך
יראי
המקום
לעשות
כן;
ולכך
אמרתי:
אחותי
היא
,
כי
מוטב
לי
שיקחוה
ולא
אמות
,
משאמות
ויקחוה.
וגם
לא
שקרתי
,
כי
האמנה
אחותי
בת
אבי
-
קרובתי
,
היא
,
ממשפחתי
ומבית
אבי;
ודרך
לקרות
קרובו
'אחיו'
,
כמו
"אנשים
אחים
אנחנו"
דלוט
(בר'
יג
,
ח)
,
וכן
"כי
אחי
אביה
הוא"
דיעקב
(בר'
כט
,
יב)
,
ו"הכי
אחי
אתה"
(שם
,
טו).
אך
לא
בת
אמי
-
כלומר:
לא
נולדנו
מכרס
אחת
,
שאינה
אחותי
ממש
,
רק
קרובתי;
ולכך
ותהי
לי
לאשה.
(יג)
ויהי
כי
(בנוסחנו:
כאשר)
התעו
אותי
אלהים
מבית
אבי
-
שהיו
תועים
בית
אבי
אחרי
אלהים
אחרים
,
ואני
נתתי
את
לבי
אחר
הקדוש
ברוך
הוא
,
והפרשני
הקדוש
ברוך
הוא
מהם
להיות
הולך
כאשר
אני
הולך
לכאן
ולכאן
,
כאדם
תועה
בדרך
שמהלך
לכאן
ולכאן;
הרי
שהתעו
אותי
אלהים
אחרים
מבית
אבי
,
וגרמו
לי
להיות
הולך
כאדם
תועה
,
שבית
אבי
תעו
מדרך
השכל
ואני
-
בדרכי
חיים.
ואומר
לה
זה
וגו'
-
כלומר:
תנאי
היה
לי
עמה;
נתן
טעם
אף
לדבריה
,
שאמרה:
אחי
הוא
(ראה
לעיל
,
ה).
אמרי
לי
-
עלי
,
כמו
"פן
יאמרו
לי
אשה
הרגתהו"
(שו'
ט
,
נד)
,
שהוא
כמו
'עלי'.
(יד-טו)
ויקח
אבימלך
צאן
ובקר
-
כדי
לפייסו
שיתפלל
עליו;
והשיב
את
אשתו
,
ואמר:
הנה
ארצי
לפניך
,
כדי
להתפייס
ויתפלל
,
כמו
שאמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא
(ראה
לעיל
,
ז).
(טז)
ולשרה
אמר
-
כדי
שתתפייס
גם
היא.
הנה
נתתי
אלף
כסף
-
שוה
אלף
כסף.
הנה
הוא
לך
-
הממון
,
כסות
עינים
-
שמכסה
ממך
בושת
בעיני
בני
אדם.
ולכל
אשר
אתך
יכסה
,
שלא
יבושו
גם
הם
במה
שלקחתיך.
ואת
כל
ונוכחת
-
שהוא
מוכיח
שלא
נגעתי
ביך
,
ותוכלי
להוכיח
לכל
על
פניהם
שאת
טהורה;
שמאחר
שנתתי
ממון
לאברהם
כדי
לפייסו
ולקחו
ונתפייס
,
ידוע
שהוא
יודע
שלא
קרבתי
אליך
,
שאם
לא
היה
יודע
כן
,
לא
היה
לוקח
כל
ממון
שבעולם
,
כי
היא
"קנאת
(בנוסחנו:
קנאה)
חמת
גבר
ולא
יחמול
ביום
נקם"
,
ואם
יתן
את
כל
הון
ביתו
(ע"פ
שה"ש
ח
,
ז)
,
כמו
שכתוב
במשלי
(ו
,
לד);
וכן
גם
יש
לך
להתפייס
בכך.
ולפי
מה
שתירגם
אונקלוס
,
הכי
קאמר:
הנה
הוא
לך
הממון
הזה
כסות
עינים
-
כלומר:
כסות
של
גוונים
וצבעונין
,
וכמו
"גבותם
מליאות
עינים"
(יח'
א
,
יח)
,
שהוא
לשון
'גוונים';
וכן
"על
אבן
אחד
שבעה
עינים"
(זכ'
ג
,
ט);
וכן:
'עד
שתקלוט
את
העין'
,
בתלמוד
(שבת
יז
,
ב).
ולכל
אשר
אתך
כמו
כן
התניתי
שיהא
להם
כסות
מזה
הממון
,
כדי
שיהנו
כולם
מִשֶּׁלִּי
ויתפייסו;
ואת
כל
ונוכחת
-
שיהא
נודע
לכל
שטהורה
את
ולא
נגעתי
ביך;
כמו
שפירשתי.
וגם
יש
מפרשים:
ואת
כל
ונוכחת
-
מעתה
,
ועם
הכל
תהא
מוכחת
שאת
אשתו
,
ולא
תאמרי
'אחי
הוא'
,
שלא
יבא
עוד
הדבר
לידי
תקלה
וקלון.
ויש
לומר
שלכך
בא
המאמר
אל
אבימלך
ולא
לפרעה
,
אלא
הוכיחו
על
ידי
נגעים
,
לפי
שאבימלך
בדק
הרבה
,
ולא
סמך
על
אחרים
עד
שבדק
בו
ובה
,
כמו
שפירשתי
למעלה
(לעיל
,
ה);
אבל
פרעה
לא
דקדק
,
אלא
שהִלְלוּ
השרים
ואמרו
לו
שהיא
אחותו
,
כמו
שאמר
לו
בסוף
"למה
אמרת
אחותי
היא"
(בר'
יב
,
יט)
,
ואינו
אומר:
'למה
אמרת
לי'.