פרק כ
[א]
וַיִּסַּ֨ע
מִשָּׁ֤ם
אַבְרָהָם֙
אַ֣רְצָה
הַנֶּ֔גֶב
וַיֵּ֥שֶׁב
בֵּין־קָדֵ֖שׁ
וּבֵ֣ין
שׁ֑וּר
וַיָּ֖גָר
בִּגְרָֽר:
[ב]
וַיֹּ֧אמֶר
אַבְרָהָ֛ם
אֶל־שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּ֖וֹ
אֲחֹ֣תִי
הִ֑וא
וַיִּשְׁלַ֗ח
אֲבִימֶ֙לֶךְ֙
מֶ֣לֶךְ
גְּרָ֔ר
וַיִּקַּ֖ח
אֶת־שָׂרָֽה:
[ג]
וַיָּבֹ֧א
אֱלֹהִ֛ים
אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ
בַּחֲל֣וֹם
הַלָּ֑יְלָה
וַיֹּ֣אמֶר
ל֗וֹ
הִנְּךָ֥
מֵת֙
עַל־הָאִשָּׁ֣ה
אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ
וְהִ֖וא
בְּעֻ֥לַת
בָּֽעַל:
[ד]
וַאֲבִימֶ֕לֶךְ
לֹ֥א
קָרַ֖ב
אֵלֶ֑יהָ
וַיֹּאמַ֕ר
אֲדנָ֕י
הֲג֥וֹי
גַּם־צַדִּ֖יק
תַּהֲרֹֽג:
[ה]
הֲלֹ֨א
ה֤וּא
אָֽמַר־לִי֙
אֲחֹ֣תִי
הִ֔וא
וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא
אָמְרָ֖ה
אָחִ֣י
ה֑וּא
בְּתָם־לְבָבִ֛י
וּבְנִקְיֹ֥ן
כַּפַּ֖י
עָשִׂ֥יתִי
זֹֽאת:
[ו]
וַיֹּאמֶר֩
אֵלָ֨יו
הָאֱלֹהִ֜ים
בַּחֲלֹ֗ם
גַּ֣ם
אָנֹכִ֤י
יָדַ֙עְתִּי֙
כִּ֤י
בְתָם־לְבָֽבְךָ֙
עָשִׂ֣יתָ
זֹּ֔את
וָאֶחְשֹׂ֧ךְ
גַּם־אָנֹכִ֛י
אוֹתְךָ֖
מֵחֲטוֹ־לִ֑י
עַל־כֵּ֥ן
לֹא־נְתַתִּ֖יךָ
לִנְגֹּ֥עַ
אֵלֶֽיהָ:
[ז]
וְעַתָּ֗ה
הָשֵׁ֤ב
אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙
כִּֽי־נָבִ֣יא
ה֔וּא
וְיִתְפַּלֵּ֥ל
בַּעַדְךָ֖
וֶחְיֵ֑ה
וְאִם־אֵינְךָ֣
מֵשִׁ֗יב
דַּ֚ע
כִּי־מ֣וֹת
תָּמ֔וּת
אַתָּ֖ה
וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[ח]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
אֲבִימֶ֜לֶךְ
בַּבֹּ֗קֶר
וַיִּקְרָא֙
לְכָל־עֲבָדָ֔יו
וַיְדַבֵּ֛ר
אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
בְּאָזְנֵיהֶ֑ם
וַיִּֽירְא֥וּ
הָאֲנָשִׁ֖ים
מְאֹֽד:
[ט]
וַיִּקְרָ֨א
אֲבִימֶ֜לֶךְ
לְאַבְרָהָ֗ם
וַיֹּ֨אמֶר
ל֜וֹ
מֶה־עָשִׂ֤יתָ
לָּ֙נוּ֙
וּמֶה־חָטָ֣אתִי
לָ֔ךְ
כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ
עָלַ֛י
וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י
חֲטָאָ֣ה
גְדֹלָ֑ה
מַעֲשִׂים֙
אֲשֶׁ֣ר
לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ
עָשִׂ֖יתָ
עִמָּדִֽי:
[י]
וַיֹּ֥אמֶר
אֲבִימֶ֖לֶךְ
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
מָ֣ה
רָאִ֔יתָ
כִּ֥י
עָשִׂ֖יתָ
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הַזֶּֽה:
[יא]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם
כִּ֣י
אָמַ֗רְתִּי
רַ֚ק
אֵין־יִרְאַ֣ת
אֱלֹהִ֔ים
בַּמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
וַהֲרָג֖וּנִי
עַל־דְּבַ֥ר
אִשְׁתִּֽי:
[יב]
וְגַם־אָמְנָ֗ה
אֲחֹתִ֤י
בַת־אָבִי֙
הִ֔וא
אַ֖ךְ
לֹ֣א
בַת־אִמִּ֑י
וַתְּהִי־לִ֖י
לְאִשָּֽׁה:
[יג]
וַיְהִ֞י
כַּאֲשֶׁ֧ר
הִתְע֣וּ
אֹתִ֗י
אֱלֹהִים֘
מִבֵּ֣ית
אָבִי֒
וָאֹמַ֣ר
לָ֔הּ
זֶ֣ה
חַסְדֵּ֔ךְ
אֲשֶׁ֥ר
תַּעֲשִׂ֖י
עִמָּדִ֑י
אֶ֤ל
כָּל־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
נָב֣וֹא
שָׁ֔מָּה
אִמְרִי־לִ֖י
אָחִ֥י
הֽוּא:
[יד]
וַיִּקַּ֨ח
אֲבִימֶ֜לֶךְ
צֹ֣אן
וּבָקָ֗ר
וַעֲבָדִים֙
וּשְׁפָחֹ֔ת
וַיִּתֵּ֖ן
לְאַבְרָהָ֑ם
וַיָּ֣שֶׁב
ל֔וֹ
אֵ֖ת
שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּֽוֹ:
[טו]
וַיֹּ֣אמֶר
אֲבִימֶ֔לֶךְ
הִנֵּ֥ה
אַרְצִ֖י
לְפָנֶ֑יךָ
בַּטּ֥וֹב
בְּעֵינֶ֖יךָ
שֵֽׁב:
[טז]
וּלְשָׂרָ֣ה
אָמַ֗ר
הִנֵּ֨ה
נָתַ֜תִּי
אֶ֤לֶף
כֶּ֙סֶף֙
לְאָחִ֔יךְ
הִנֵּ֤ה
הוּא־לָךְ֙
כְּס֣וּת
עֵינַ֔יִם
לְכֹ֖ל
אֲשֶׁ֣ר
אִתָּ֑ךְ
וְאֵ֥ת
כֹּ֖ל
וְנֹכָֽחַת:
[יז]
וַיִּתְפַּלֵּ֥ל
אַבְרָהָ֖ם
אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים
וַיִּרְפָּ֨א
אֱלֹהִ֜ים
אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ
וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ
וְאַמְהֹתָ֖יו
וַיֵּלֵֽדוּ:
[יח]
כִּֽי־עָצֹ֤ר
עָצַר֙
יְהוָ֔ה
בְּעַ֥ד
כָּל־רֶ֖חֶם
לְבֵ֣ית
אֲבִימֶ֑לֶךְ
עַל־דְּבַ֥ר
שָׂרָ֖ה
אֵ֥שֶׁת
אַבְרָהָֽם:
ס
פרק כ
(ב)
ויאמר
אברהם
אל
שרה
אשתו
אחותי
היא
-
לא
היה
זה
כמו
במצרים
,
כי
שם
בבואם
מצרימה
,
ויראו
המצרים
את
האשה
,
ויהללו
אותה
אל
השרים
ואל
המלך
(ראה
בר'
יב
,
יד
-
טו)
,
כי
אנשי
זמה
הם;
אבל
המלך
הזה
תם
וישר
,
גם
אנשיו
טובים
,
רק
אברהם
חשד
אותם
,
והיה
אומר
לכל:
אחותי
היא.
וישלח
אבימלך
מלך
גרר
ויקח
את
שרה
-
הנה
זה
פלא
,
שהיתה
שרה
אחרי
בלותה
יפה
עד
מאד
,
יקחוה
המלכים
,
כי
בהלקחה
אל
פרעה
,
אם
היתה
בת
ששים
וחמש
,
אפשר
שהיה
עליה
תארה
,
אבל
אחרי
בלותה
וחדל
ממנה
ארח
,
פלא
הוא!
ואולי
חזרה
לנערותה
כאשר
בשרה
המלאך
,
כדברי
רבותינו
(ב"מ
פז
,
א).
(יב)
וגם
אמנה
אחותי
בת
אבי
היא
-
לא
ידעתי
טעם
להתנצלות
הזה
,
כי
גם
אם
אמת
הדבר
שהיתה
אחותו
ואשתו
,
וברצותם
באשה
אמר
להם
'אחותי
היא'
,
להטעותם
בדבר
,
כבר
חטא
בהם
להביא
עליהם
"חטאה
גדולה"
(לעיל
,
ט)
,
ואין
חלוק
והפרש
בין
שהדבר
אמת
או
שקר.
ואולי
מפני
שאמר
אבימלך
"מה
ראית
כי
עשית
את
הדבר
הזה"
(לעיל
,
י)
-
לומר:
מה
ראית
בי
חטא
או
רשע
שפחדת
ועשית
כן
,
כי
אני
לא
נסיתי
לקחת
נשים
מבעליהן?
אז
ענה
אברהם:
אני
לא
ידעתי
אתכם
,
אך
חשבתי:
אולי
"אין
יראת
אלהים
במקום
הזה"
(לעיל
,
יא)
,
כי
רוב
מקומות
העולם
אין
בהם
יראת
אלהים
,
ולכן
מעת
צאתי
מארצי
ולכתי
בעמים
כאיש
תועה
,
ולא
ידעתי
אל
אי
זה
מקום
נבוא
,
התניתי
עמה
לאמר
כן
בכל
מקום
,
כי
הדבר
אמת
,
וחשבתי
לי
בו
הצלת
נפש;
ולא
החלותי
בדבר
בבואי
בארצכם
,
כי
לא
ראיתי
בכם
עון
אשר
חטא
(ע"פ
הו'
יב
,
ט).
[וגם
אמנה
אחותי
בת
אבי
-
טענה:
אמר:
אני
לפי
דרכי
אמרתי
כן
שהוא
אמת
,
וחשבתי
,
אם
אולי
יחפצו
בה
,
ישאלוני
אם
היא
גם
אשתי
,
וכיון
שלקחוה
עבדיך
ולא
שאלוני
דבר
,
אמרתי:
אין
גם
במקום
הזה
יראת
אלהים
,
והחרשתי.]
ויתכן
שהיה
התנאי
הזה
דַּבְּרוֹ
עמה
בבואם
במצרים
,
אעפ"י
שאמר
"כאשר
התעו
אותי...
מבית
אבי"
(להלן
,
יג);
או
שחזר
וזרז
אותה
שם
במצרים
בשעת
מעשה
,
כאשר
פרשתי
(בר'
יב
,
יג).
ודעת
רבי
אברהם
-
כי
כל
אלה
דברים
לדחות
את
אבימלך.
(טז)
הנה
נתתי
אלף
כסף
לאחיך
-
היו
הצאן
והבקר
והעבדים
שנתן
לו
שוים
אלף
כסף.
ואמר
לשרה:
הנה
נתתי
ממון
רב
לאחיך
,
הנה
הכסף
הזה
לך
כסות
עיני
כל
המביטים
ביפיך
,
כי
את
עיניהם
ואת
ראשיהם
החוזים
יכסו
(ע"פ
יש'
כט
,
י)
מהביט
בך
ומהביט
בכל
אשר
אתך
-
אפילו
בנערותיך
ושפחותיך;
והנה
לטובתך
נתפסת
בביתי
,
כי
ייראו
ממך
ויכסו
עיניהם
מראות
בך
,
באמרם:
המלך
פדה
נפשו
על
שלחו
יד
באשת
הנביא.
והגיד
הכתוב
שפייס
את
אברהם
בממון
ואת
שרה
בדברים
,
שלא
יענש
באחד
מהם.
ואמר
כי
שרה
לא
נתפייסה
לו
,
אבל
עם
כל
זה
היתה
מתוכחת
עמו
בטענות
,
לאמר
שלא
תמחול
לו
-
ובשבחה
דבר
הכתוב
,
ואברהם
נתפייס
ויתפלל
עליו
-
והוא
כלשון
"ועם
ישראל
יתוכח"
(מי'
ו
,
ב);
"אך
דרכי
אל
פניו
אוכיח"
(איוב
יג
,
טו);
"שם
ישר
נוכח
עמו"
(שם
כג
,
ז).
ויתכן
שיהיה
אלף
כסף
-
אלפי
כסף
,
ממון
רב
כיד
המלך
(ע"פ
אס'
א
,
ז);
וכן
"הקטן
יהיה
לאלף"
(יש'
ס
,
כב)
-
לעם
רב
,
וכן
"השיבו...
להם
כהיום
שדותיהם
וכרמיהם
(בנוסחנו:
כרמיהם)...
ומאת
הכסף
והדגן...
והיצהר
אשר
אתם
נושים
בהם"
(נחמ'
ה
,
יא)
-
מאיות
רבות
,
ממון
גדול.
(יז-יח)
וילדו
-
אם
הלשון
כפשוטו
,
ושב
לאשתו
ואמהותיו
,
כי
עצר
השם
בעד
רחמם
,
תמה
הוא
,
כי
נראה
כי
בלילה
הראשון
אשר
לוקחה
שרה
לבית
אבימלך
ולא
קרב
אליה
עדין
,
בא
אליו
האלהים
בחלום
,
ובבקר
השכים
וקרא
לעבדיו
גם
לאברהם
,
ומתי
היה
להם
עצר
רחם?!
אולי
היו
על
פרקן
,
ואחזום
חבלי
יולדה
ולא
יכלו
להמלט;
ואולי
אברהם
איחר
תפלתו
ימים.
והנה
רפואת
אבימלך
,
גם
חליו
,
לא
נתפרשו.
ולשון
רבנו
שלמה:
וילדו
-
"ואתרוחו"
(ת"א)
,
נתפתחו
נקביהם
והוציאו
,
והיא
'לידה'
שלהן.
בעד
כל
רחם
-
כנגד
כל
פתח.
ואין
זה
נכון
,
כי
אם
נאמר
בוילדו
שהוא
'יציאת
החוץ'
,
שמצינו
'לידה'
בענינים
רבים
―
כגון
"הרה
עמל
וילד
און"
(ראה
תה'
ז
,
טו);
"לדת
חק"
(צפ'
ב
,
ב);
"מה
ילד
יום"
(מש'
כז
,
א)
-
מה
יוציאו
ויחדשו
הימים
―
אבל
מלת
רחם
לא
תבא
על
פתח
אחר;
ואין
טענה
מן
"בגיחו
מרחם
יצא"
(איוב
לח
,
ח)
,
שהוא
כנוי
,
כמו
'בטן
האדמה'
(?;
וראה
יונה
ב
,
ג).
ודעת
אנקלוס
איננה
כדברי
הרב
,
כי
הוא
שתרגם
"ואתרוחו"
,
עשה
רחם
כפשוטו:
"פתח
ולדא"
,
אלא
שרצה
לכלול
גם
אבימלך
במלת
וילדו.
ולשון
בראשית
רבא
(נב
,
יג):
כי
עצר
עצר
יי'
-
עצירה
בפה
,
עצירה
בגרון
,
עצירה
בעין
,
עצירה
באזן
,
עצירה
מלמעלה
,
עצירה
מלמטה.
והמדרש
הזה
להם
-
מייתור
לשון
הכפל
עצור
עצר
,
לא
שיפרשו
כל
רחם
-
כל
נקב.
והנכון
בעיני
,
כי
מיום
אשר
נלקחה
שרה
לקה
אבימלך
באיברי
התשמיש
ולא
יוכל
לשמש
,
וזהו
"לא
נתתיך
לנגוע
אליה"
(לעיל
,
ו)
,
כי
הנגיעה
והקריבה
בנשים
הוא
על
התשמיש
,
כענין
"אל
תגשו
אל
אשה"
(שמ'
יט
,
טו);
"ואקרב
אל
הנביאה"
(יש'
ח
,
ג);
ואשתו
ואמהותיו
,
והן
מעוברות
,
עצר
בעד
רחמן
ולא
יוכלו
להמלט;
כי
'עצירת
רחם'
הוא
שלא
תהר
,
כדרך
"ויי'
סגר
רחמה"
(ש"א
א
,
ה)
,
אבל
'עצירה
בעד
הרחם'
הוא
שלא
תלד
,
כלשון
"סגר
בעדי
ולא
אצא"
(ראה
איכה
ג
,
ז);
ועמדה
שרה
בביתו
ימים
,
ולא
שב
אבימלך
מדרכו
כי
לא
הבין
,
עד
שבא
אליו
האלהים
בחלום
והודיעו
―
ולא
פירש
הכתוב
חלי
אבימלך
,
והזכירו
ברמז
,
דרך
מוסר
וכבוד
לשרה
―
ואחרי
תפלת
אברהם
נרפא
אבימלך
ואשתו
ואמהותיו
,
וילדו
הנשים.