פרק כ
[א]
וַיִּסַּ֨ע
מִשָּׁ֤ם
אַבְרָהָם֙
אַ֣רְצָה
הַנֶּ֔גֶב
וַיֵּ֥שֶׁב
בֵּין־קָדֵ֖שׁ
וּבֵ֣ין
שׁ֑וּר
וַיָּ֖גָר
בִּגְרָֽר:
[ב]
וַיֹּ֧אמֶר
אַבְרָהָ֛ם
אֶל־שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּ֖וֹ
אֲחֹ֣תִי
הִ֑וא
וַיִּשְׁלַ֗ח
אֲבִימֶ֙לֶךְ֙
מֶ֣לֶךְ
גְּרָ֔ר
וַיִּקַּ֖ח
אֶת־שָׂרָֽה:
[ג]
וַיָּבֹ֧א
אֱלֹהִ֛ים
אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ
בַּחֲל֣וֹם
הַלָּ֑יְלָה
וַיֹּ֣אמֶר
ל֗וֹ
הִנְּךָ֥
מֵת֙
עַל־הָאִשָּׁ֣ה
אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ
וְהִ֖וא
בְּעֻ֥לַת
בָּֽעַל:
[ד]
וַאֲבִימֶ֕לֶךְ
לֹ֥א
קָרַ֖ב
אֵלֶ֑יהָ
וַיֹּאמַ֕ר
אֲדנָ֕י
הֲג֥וֹי
גַּם־צַדִּ֖יק
תַּהֲרֹֽג:
[ה]
הֲלֹ֨א
ה֤וּא
אָֽמַר־לִי֙
אֲחֹ֣תִי
הִ֔וא
וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא
אָמְרָ֖ה
אָחִ֣י
ה֑וּא
בְּתָם־לְבָבִ֛י
וּבְנִקְיֹ֥ן
כַּפַּ֖י
עָשִׂ֥יתִי
זֹֽאת:
[ו]
וַיֹּאמֶר֩
אֵלָ֨יו
הָאֱלֹהִ֜ים
בַּחֲלֹ֗ם
גַּ֣ם
אָנֹכִ֤י
יָדַ֙עְתִּי֙
כִּ֤י
בְתָם־לְבָֽבְךָ֙
עָשִׂ֣יתָ
זֹּ֔את
וָאֶחְשֹׂ֧ךְ
גַּם־אָנֹכִ֛י
אוֹתְךָ֖
מֵחֲטוֹ־לִ֑י
עַל־כֵּ֥ן
לֹא־נְתַתִּ֖יךָ
לִנְגֹּ֥עַ
אֵלֶֽיהָ:
[ז]
וְעַתָּ֗ה
הָשֵׁ֤ב
אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙
כִּֽי־נָבִ֣יא
ה֔וּא
וְיִתְפַּלֵּ֥ל
בַּעַדְךָ֖
וֶחְיֵ֑ה
וְאִם־אֵינְךָ֣
מֵשִׁ֗יב
דַּ֚ע
כִּי־מ֣וֹת
תָּמ֔וּת
אַתָּ֖ה
וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[ח]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
אֲבִימֶ֜לֶךְ
בַּבֹּ֗קֶר
וַיִּקְרָא֙
לְכָל־עֲבָדָ֔יו
וַיְדַבֵּ֛ר
אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
בְּאָזְנֵיהֶ֑ם
וַיִּֽירְא֥וּ
הָאֲנָשִׁ֖ים
מְאֹֽד:
[ט]
וַיִּקְרָ֨א
אֲבִימֶ֜לֶךְ
לְאַבְרָהָ֗ם
וַיֹּ֨אמֶר
ל֜וֹ
מֶה־עָשִׂ֤יתָ
לָּ֙נוּ֙
וּמֶה־חָטָ֣אתִי
לָ֔ךְ
כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ
עָלַ֛י
וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י
חֲטָאָ֣ה
גְדֹלָ֑ה
מַעֲשִׂים֙
אֲשֶׁ֣ר
לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ
עָשִׂ֖יתָ
עִמָּדִֽי:
[י]
וַיֹּ֥אמֶר
אֲבִימֶ֖לֶךְ
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
מָ֣ה
רָאִ֔יתָ
כִּ֥י
עָשִׂ֖יתָ
אֶת־הַדָּבָ֥ר
הַזֶּֽה:
[יא]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם
כִּ֣י
אָמַ֗רְתִּי
רַ֚ק
אֵין־יִרְאַ֣ת
אֱלֹהִ֔ים
בַּמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
וַהֲרָג֖וּנִי
עַל־דְּבַ֥ר
אִשְׁתִּֽי:
[יב]
וְגַם־אָמְנָ֗ה
אֲחֹתִ֤י
בַת־אָבִי֙
הִ֔וא
אַ֖ךְ
לֹ֣א
בַת־אִמִּ֑י
וַתְּהִי־לִ֖י
לְאִשָּֽׁה:
[יג]
וַיְהִ֞י
כַּאֲשֶׁ֧ר
הִתְע֣וּ
אֹתִ֗י
אֱלֹהִים֘
מִבֵּ֣ית
אָבִי֒
וָאֹמַ֣ר
לָ֔הּ
זֶ֣ה
חַסְדֵּ֔ךְ
אֲשֶׁ֥ר
תַּעֲשִׂ֖י
עִמָּדִ֑י
אֶ֤ל
כָּל־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
נָב֣וֹא
שָׁ֔מָּה
אִמְרִי־לִ֖י
אָחִ֥י
הֽוּא:
[יד]
וַיִּקַּ֨ח
אֲבִימֶ֜לֶךְ
צֹ֣אן
וּבָקָ֗ר
וַעֲבָדִים֙
וּשְׁפָחֹ֔ת
וַיִּתֵּ֖ן
לְאַבְרָהָ֑ם
וַיָּ֣שֶׁב
ל֔וֹ
אֵ֖ת
שָׂרָ֥ה
אִשְׁתּֽוֹ:
[טו]
וַיֹּ֣אמֶר
אֲבִימֶ֔לֶךְ
הִנֵּ֥ה
אַרְצִ֖י
לְפָנֶ֑יךָ
בַּטּ֥וֹב
בְּעֵינֶ֖יךָ
שֵֽׁב:
[טז]
וּלְשָׂרָ֣ה
אָמַ֗ר
הִנֵּ֨ה
נָתַ֜תִּי
אֶ֤לֶף
כֶּ֙סֶף֙
לְאָחִ֔יךְ
הִנֵּ֤ה
הוּא־לָךְ֙
כְּס֣וּת
עֵינַ֔יִם
לְכֹ֖ל
אֲשֶׁ֣ר
אִתָּ֑ךְ
וְאֵ֥ת
כֹּ֖ל
וְנֹכָֽחַת:
[יז]
וַיִּתְפַּלֵּ֥ל
אַבְרָהָ֖ם
אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים
וַיִּרְפָּ֨א
אֱלֹהִ֜ים
אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ
וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ
וְאַמְהֹתָ֖יו
וַיֵּלֵֽדוּ:
[יח]
כִּֽי־עָצֹ֤ר
עָצַר֙
יְהוָ֔ה
בְּעַ֥ד
כָּל־רֶ֖חֶם
לְבֵ֣ית
אֲבִימֶ֑לֶךְ
עַל־דְּבַ֥ר
שָׂרָ֖ה
אֵ֥שֶׁת
אַבְרָהָֽם:
ס
פרק כ
(ד)
ואבימלך
לא
קרב
אליה
-
להעיד
מה
שהקדוש
ברוך
הוא
אומר
"על
כן
לא
נתתיך
לנגוע
אליה"
(להלן
,
ו).
(ז)
כי
נביא
הוא
-
לשון
"ניב
שפתים"
(יש'
נז
,
יט):
רגיל
אצלי
ומדבר
את
דבריי
,
ואני
אוהב
את
דבריו
ושומע
תפילתו.
ויתפלל
בעדך
-
שהרי
היה
צריך
רחמים
כדכתיב
לפנינו
"כי
עצור
עצר"
וגו'
(להלן
,
יא).
(יב)
אחותי
בת
אבי
-
כי
בני
בנים
הרי
הם
כבנים
,
והיא
היתה
בת
הרן
בן
תרח.
אך
לא
בת
אמי
-
לא
אחותי
ממש
,
שיצאת
מבטן
אמי
,
והיא
מותרת
לי
,
ותהי
לי
לאשה.
(יג)
כאשר
התעו
אותי
-
הגלני
ממקומי
,
שנאמר
"לך
לך
מארצך"
(בר'
יב
,
א);
וזהו
שכתוב
"ארמי
אובד
אבי"
(דב'
כו
,
ה)
משֻם
שהוגלה
משם.
כי
"התעו
אותי"
ו"אובד
אבי"
כפל
לשון
הוא
,
כדכתיב
"תעיתי
כשה
אובד"
(תה'
קיט
,
קעו);
"צאן
אובדות
היו
עמי
רועיהם
התעום"
(יר'
נ
,
ו).
אמרי
לי
-
אמרי
עלי.
(טז)
ולשרה
אמר
-
דברי
פיוסים
ותנחומים:
הנה
בקחתי
אותך
בתחילה
,
ולא
באונס
ולא
בכח
,
אלא
כמנהג
נישואין
,
שהרי
נתתי
מֹהַר
ומתן
אלף
כסף
לאחיך
,
בשביל
שהייתי
סבור
שהיה
אחיך
,
כמו
שאמרת
לי.
ולא
זהו
מתן
של
צאן
ובקר
שנתן
אבימלך
לאברהם
לבסוף
(ראה
לעיל
,
יד)
,
אלא
קודם
שהביאה
אל
ביתו;
שאפילו
פרעה
שנענש
יותר
,
כתוב
בו
"ולאברהם
היטיב
בעבורה"
(ראה
בר'
יב
,
טז)
-
קודם
נישואין
,
וכל
שכן
אבימלך:
נתתי
אלף
כסף
-
מתחילה;
כדכתיב
בפרעה
,
וכדכתיב
"הרבו
עלי...
מהר
ומתן"
(בר'
לד
,
יב)
,
וכדכתיב
"ומגדנות
נתן
לאביה
ולאמה"
(ראה
בר'
כד
,
נג).
הנה
הוא
לך
כסות
עינים
לכל
אשר
אתך
ואת
כל
-
אלף
כסף
שנתתי
לאחיך
מתחילה
כבוד
גדול
הוא
לך
,
וכסות
עיניהם
של
כל
בני
ביתך
אשר
אתך
,
וגם
לכל
העולם
,
שלא
יסתכלו
בך
לגנאי
,
לומר:
אשה
זו
מנהג
הפקר
נהג
בה
אבימלך;
כי
הכל
ידעו
כי
דרך
כבוד
לקחה
,
ובעל
כרחו
החזירה.
כסות
עינים
-
שלא
יראו
בך
לגנאי
,
כדכתיב
"וכסה
את
עין
הארץ
ולא
יוכל
לראות
את
הארץ"
(שמ'
י
,
ה);
וכשמסתכלין
באדם
לבזוהו
,
כתוב
"לראוה
בך"
(יח'
כח
,
יז);
"עיני
תראינה
בה"
(מיכה
ז
,
י);
"ותחז
בציון
עינינו"
(מיכה
ד
,
יא).
ונוכחת
-
מפורסם
ומתוכח
יפה
כי
דרך
כבוד
נהגתי
בך
,
ואל
תשימי
ללבך
,
רק
טוב.
זהו
עיקר
לפי
פשוטו
,
כי
לכבודה
של
שרה
אמר
אבימלך
כל
זה
,
ולא
לקנתרה
ולהוכיחה.