מאגר הכתר בראשית פרק כ עם פירוש רשב"ם

פרק כ
[א] וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר:
[ב] וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת־שָׂרָֽה:
[ג] וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל־הָאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל:
[ד] וַאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם־צַדִּ֖יק תַּהֲרֹֽג:
[ה] הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר־לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא־גַם־הִ֥וא אָמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם־לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת:
[ו] וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָֽבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָנֹכִ֛י אוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ:
[ז] וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּעַדְךָ֖ וֶחְיֵ֑ה וְאִם־אֵינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[ח] וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל־עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד:
[ט] וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ וּמֶה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי:
[י] וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
[יא] וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֗רְתִּי רַ֚ק אֵין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַהֲרָג֖וּנִי עַל־דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי:
[יב] וְגַם־אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת־אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת־אִמִּ֑י וַתְּהִי־לִ֖י לְאִשָּֽׁה:
[יג] וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֘ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי־לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא:
[יד] וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
[טו] וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב:
[טז] וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת:
[יז] וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ:
[יח] כִּֽי־עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל־רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם: ס

פרק כ
(ד) ואבימלך לא קרב אליה - להעיד מה שהקדוש ברוך הוא אומר "על כן לא נתתיך לנגוע אליה" (להלן , ו). (ז) כי נביא הוא - לשון "ניב שפתים" (יש' נז , יט): רגיל אצלי ומדבר את דבריי , ואני אוהב את דבריו ושומע תפילתו. ויתפלל בעדך - שהרי היה צריך רחמים כדכתיב לפנינו "כי עצור עצר" וגו' (להלן , יא). (יב) אחותי בת אבי - כי בני בנים הרי הם כבנים , והיא היתה בת הרן בן תרח. אך לא בת אמי - לא אחותי ממש , שיצאת מבטן אמי , והיא מותרת לי , ותהי לי לאשה. (יג) כאשר התעו אותי - הגלני ממקומי , שנאמר "לך לך מארצך" (בר' יב , א); וזהו שכתוב "ארמי אובד אבי" (דב' כו , ה) משֻם שהוגלה משם. כי "התעו אותי" ו"אובד אבי" כפל לשון הוא , כדכתיב "תעיתי כשה אובד" (תה' קיט , קעו); "צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום" (יר' נ , ו). אמרי לי - אמרי עלי. (טז) ולשרה אמר - דברי פיוסים ותנחומים: הנה בקחתי אותך בתחילה , ולא באונס ולא בכח , אלא כמנהג נישואין , שהרי נתתי מֹהַר ומתן אלף כסף לאחיך , בשביל שהייתי סבור שהיה אחיך , כמו שאמרת לי. ולא זהו מתן של צאן ובקר שנתן אבימלך לאברהם לבסוף (ראה לעיל , יד) , אלא קודם שהביאה אל ביתו; שאפילו פרעה שנענש יותר , כתוב בו "ולאברהם היטיב בעבורה" (ראה בר' יב , טז) - קודם נישואין , וכל שכן אבימלך: נתתי אלף כסף - מתחילה; כדכתיב בפרעה , וכדכתיב "הרבו עלי... מהר ומתן" (בר' לד , יב) , וכדכתיב "ומגדנות נתן לאביה ולאמה" (ראה בר' כד , נג). הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל - אלף כסף שנתתי לאחיך מתחילה כבוד גדול הוא לך , וכסות עיניהם של כל בני ביתך אשר אתך , וגם לכל העולם , שלא יסתכלו בך לגנאי , לומר: אשה זו מנהג הפקר נהג בה אבימלך; כי הכל ידעו כי דרך כבוד לקחה , ובעל כרחו החזירה. כסות עינים - שלא יראו בך לגנאי , כדכתיב "וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראות את הארץ" (שמ' י , ה); וכשמסתכלין באדם לבזוהו , כתוב "לראוה בך" (יח' כח , יז); "עיני תראינה בה" (מיכה ז , י); "ותחז בציון עינינו" (מיכה ד , יא). ונוכחת - מפורסם ומתוכח יפה כי דרך כבוד נהגתי בך , ואל תשימי ללבך , רק טוב. זהו עיקר לפי פשוטו , כי לכבודה של שרה אמר אבימלך כל זה , ולא לקנתרה ולהוכיחה.