מאגר הכתר בראשית פרק כא עם פירוש רד"ק

פרק כא
(א) ויי' פקד את שרה כאשר אמר - שהרתה וילדה למועד ההוא; ולפי שהיה פלא , שָנָה הענין ושִלֵּש. ומנהג הכתוב בכפול הענין ישנה המלות , וכן אמר תחלה פקד ואחר כן ויעש; תחלה כאשר אמר ואחר כן כאשר דבר. (ב) ותהר - לפי שלא זכר ההריון תחלה , אמר כאחד ותהר ותלד; וכן "ותהר ותלד את קין" (בר' ד , א). לאברהם - כמו שאמר "אשר תלד לך שרה" (בר' יז , כא). וכן דרך הלשון , כמו "ותלד הגר לאברם בן" (בר' טז , טו); "וילדה לו בנים או בנות" (שמ' כא , ד) , וזולתם רבים; כי האשה כמו האדמה , שנותנת פרי לבעליה אחר שזְרָעָהּ , והילוד נקרא על שם אביו. לזקוניו - אמר זה למה שצחקה היא ואמרה "ואדני זקן" (בר' יח , יב); ועוד אמר לזקוניו , כי היא שבה לעדון הבשר ולדרך נשים , ואברהם עמד בזקוניו והוליד. יש מלות בלשון הקודש בלשון 'רבים' לעולם , ולא יפרדו , כמו "נעורים" (יש' נד , ו); "זקונים" (בר' לז , ג); "בתולים" (דב' כב , יד). אשר דבר אותו - כמו 'עמו' , וכן "ואדבר אותך" (יח' ב , א). (ג) ויקרא - כמו שאמר לו האל "וקראת את שמו יצחק" (בר' יז , יט). (ד) וימל... כאשר צוה אותו אלהים - שאמר לו: "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר" (בר' יז , יב). ורבותינו ז"ל פרשו מלת אותו ואמרו (קידושין כט , א): אותו - ולא 'אותה'; מכאן , שאין האשה מצווה למול את בנה. (ה) ואברהם. את יצחק בנו - זה לתוספת ביאור , לאמר את אחר בהולד , שהוא נפעל; וכן "יחלק את הארץ" (במ' כו , נה); "ולא ימס את לבב אחיו" (דב' כ , ח). ולמה נאמר זה הפסוק? והרי ידענו כי בן מאה היה , שהרי היה בן תשעים ותשע כשנצטווה על המילה , ואמר לו "אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת" (בר' יז , כא). ואפשר , כי בא להודיע כי בן מאה שְלֵמִים היה כשנולד לו יצחק , ובסוף תשעים ותשע נאמרה לו הנבואה כמו שכתבנו; הנה כי שנים עשר חדש היו ימי ההריון , והפסוק הזה נכתב להודיע ימי ההריון. (ו) ותאמר... צחוק - אמרה: באמת קרא אותו יצחק , כי דבר צחוק הוא לי , שאני ילדתי ואני זקנה; כל השומע שילדתי , יצחק בעבורי , כמו שיצחק אדם לִדְבַר תֵמַהּ. (ז) ותאמר - אמרה עוד לְרֹב הַתֵמַהּ: מי מלל לאברהם - מי היה מדבר לאברהם , שהניקה בנים שרה? דבר חדוש כזה מי היה אומר לו , לולי כי האל עשה עמו פלא , שילדתי לו בן לזקוניו?! לזקוניו - פרשנוהו (לעיל , ב). ומה שאמר בנים - אם מניקה בן אחד , כן תניק בנים אחרים , אם תרצה. ויש דרש (ב"מ פז , א) , כי הנשים לא היו מאמינות שילדה , והיו אומרות: אסופי היה; והיא מביאה את בניהן ומניקה אותם. (ח) ויגדל. ויגמל - נשלמה יניקתו , והוא לעשרים וארבעה חדש משנולד; כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתובות ס , א) , כי כן דרך התינוק לינק. משתה גדול - אפשר , כי כן היה מנהגם , או עשה אברהם אבינו זה ליצחק משמחתו בו. ומשנשלמה יניקת הולד , מתחיל לדבר , וראוי לחנכו באותיות; ואמרו רבותינו ז"ל (?): בן שלש שנים לאותיות. (ט) ותרא. מצחק - כאלו מלעיג על יצחק שנולד מהזקנים. (י) ותאמר. גרש האמה - כי לא יתכן לגרש הבן מבלתי האם , כי היא לא תשאר אחריו. כי לא יירש - כי הוא סבור להיותו שוה עם בני בירושה , לפי שהוא בנך; לפיכך הוא מצחק ומלעיג על בני. והוסיפה ואמרה: עם יצחק , כאלו אמרה לו: הלא אמר לך האל "ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה" (בר' יז , כא). (יא) וירע הדבר... על אודות בנו - כי אע"פ שהיה בן האמה , בנו היה , והיה אוהב אותו כי היה בכורו , והיה מרחם עליו כרחם אב על בנים (ע"פ תה' קג , יג); ובדרך טובה היה הולך , כי היה גדל עמו. ולמדהו דרך יי' , כי אפלו לאחרים היה מלמד ומדריך בדרך טובה , כל שכן לבנו. והיה רע בעיניו שיגרשהו מביתו. ולא גער באשתו מפני שלום הבית , כמו שכתבנו בדבר הגר (בר' טז , ו); והיה מצטער על הדבר , והיה סובל מריבת אשתו , עד שבא אליו הדִּבֵּר. (יב) ויאמר. על הנער ועל אמתך - כי ידע , כי גם על האמה רע בעיניו , ששמשה אותו כמה שנים , וכל שכן שהיה לו ממנה בן. ואע"פ שלא אמר אלא "על אודות בנו" (לעיל , יא) , זכר בנו כי הוא העיקר , ועליו היה מריב עם שרה , לא על האמה. אבל האל שידע את לבבו , אמר ועל אמתך. כל אשר תאמר - בדבר הזה , כי היא אומרת אמת , כי לא יירש עם יצחק. כי ביצחק יקרא לך זרע - כי מה שאמרתי "לך ולזרעך" (בר' יז , ח) , לא אמרתי אלא על יצחק , כי הוא הזרע המיוחד לך. (יג) וגם את בן האמה - אל תדאג עליו אם יצא מביתיך , כי לגוי אשימנו , לפי שהוא זרעך. (יד) וישכם - לעשות מצות האל. ויקח לחם וחמת מים - נתן לה מזון ליום או ליומים , כי לא תוכל עוד שאת. וגם מים נתן לה , כי דרכה היה דרך מדבר לשוב אל מצרים , או קרוב לה אל בני משפחתה , כי מצרית היתה. וגם כסף וזהב נתן לה אע"פ שלא ספר הכתוב , כי לא שלחה ואת הנער ריקם. ואת הילד - הלחם והחמת שם על שכמה. ואת הילד - שילך לפניה , כי בן חמש עשרה היה , וכשייעף , תשאנו על שכמה או בחיקה. וישלחה - מביתו; או לוה אותה עד חוץ לעיר , כמו שראה. ותלך ותתע - כי לא ידעה הדרך משנכנסה במדבר. (טו) ויכלו - והנה נכפלו צרותיה. ונכתב כל זה ללמד , שלא יבהל אדם לצרות אם יבואוהו , ויבטח באל שישים האחרית לטוב. ונכתב גם כן להודיע מה עושה האל לאוהבי שמו , כי לשפחת אברהם נגלה המלאך פעמים ועשה עמה ועם בנה פלא. ותשלך את הילד - שהיתה נושאה אותו , כי עיף מהדרך והצמא; וכשראתה כי לא היתה מוצאה מים , השליכתו מחיקה תחת אחד השיחים. שיחים - כתרגומו (ת"א). (טז) ותלך - אחר שהשליכתו , הלכה וישבה לה רחוק ממנו. הרחק - 'מקור' במקום 'עבר' , כלומר: הרחיקה עצמה ממנו כשיעור מטחוי קשת ולא יותר , כדי שלא יתכסה מעיניה מכל וכל. כמטחוי - שרשה 'טחוה' , והוא בנוי על דרך פעל הדגוש; והבינונים - 'מְטַחֲוֶה' , 'מטחוים' , ובסמוך - 'מטחוי'. ופירושו: כשיעור מה שמושכים הקשתים ויורים חצם , רוצה לומר: כשיעור הליכת החץ. ואפשר שיהיה מטחוי - שם. (יז) וישמע אלהים את קול הנער - כי גם הוא נשא את קולו ובכה. מן השמים - שמעה קולו ולא ראתהו כמו בבאר לחי , שראתהו (ראה בר' טז , יג); לפיכך אמר מן השמים. אל קול הנער - קדמאה 'את' תניינא 'אל' , וסימן: 'תל'. באשר הוא שם - באותו המקום שהשלכת אותו , כי חשבת שימות שם , שם שמע אלהים את קולו. ורבותינו ז"ל דרשו מזה (ר"ה טז , ב) , שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה , שנאמר באשר הוא שם; אם צדיק הוא - אע"פ שסופו להיות רשע , דנין אותו כצדקו. ובהגדה (ב"ר נג , יד): אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: מי שבניו עתידים להמית בניך בצמא , אתה מעלה לו באר מים להחיותו? שנאמר "משא בערב" וגו' , "לקראת צמא התיו מים" (יש' כא , יג - יד); כשהיו חיל נבוכד נצר מוליכים את ישראל בגולה , והיו קרובים למות בצמא , והיו עוברים על בני ישמעאל - שנאמר "יושבי בארץ תימא" (ראה יש' כא , יד; בר' כה , טו) - ומבקשים מהם שישקום מים; והיו מוליכים להם נודות רקים נפוחים , והיו סבורים שהם מלאים מים. פותחים להם , והרוח נכנס במעיהם והם מתים (ראה איכ"ר ב , ד). (יח) קומי. והחזיקי את ידך בו - אל תרפי ידך ממנו , כי לא ימות בצמא , כי עוד לגוי גדול אשימנו. (יט) ויפקח - אפשר שהיה הבאר שם והיה מכוסה בין השיחים , או היה רחוק ממנה , כמו שאמר ותלך ותמלא את החמת; ואלהים הטיב ראותה לפי שעה לראותו. או לא היה שם , אבל בקע אלהים את הארץ באותו מקום ויצאו מים , כמו שנאמר בשמשון (ראה שו' טו , יט). ותשק את הנער - וכבר השקתה אותו ושתתה היא , ואחר כן מלאה החמת מים להוליך עמה. וכמו ו"ו זה - רבים , כמו "הן אתה קצפת ונחטא" (יש' סד , ד); "וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמ' יד , כא); "וירם תולעים ויבאש" (שמ' טז , כ); וכמו הם רבים. או פירושו: כי שאבה מן הבאר בחמת והשקתה את הנער. (כ) ויהי - שהצליחו במעשיו. ופירוש ויגדל - בעושר ובנכסים וכן "ויגדל האיש" (בר' כו , יג). וישב במדבר - ואחרי כן פירש "במדבר פארן" (להלן , כא). ויהי רבה קשת - יש לפרש רבה - נער; מתרגום נער - "רביא". וקשת - תאר בפלס "גנב" (יר' ב , כו) , "סלח" (תה' פו , ה); רוצה לומר: עושה הקשתות או יורה בהם; וכן תרגם אנקלוס: "רביא קשתא". או יהיה פירוש רובה - כמו 'יורה' , רוצה לומר , שהיה יורה בקשת. והיה רובה - כמו שבא ברי"ש ובבי"ת , מבעלי הכפל: "וימררוהו ורבו" (בר' מט , כג); "השמיעו אל בבל רבים" (יר' נ , כט); "יסבו עלי רביו" (איוב טז , יג); ויהיה חסר בי"ת השמוש , כאלו אמר 'רובה בקשת'; ויהיה קשת שם בשקל 'שַבָּת'. ונכתב הספור הזה , כי בניו שהיו קשתים , ממנו למדו; לפיכך נאמר "ידו בכל" (בר' טז , יב) , כי מרוב גבורתם וידיעתם במלחמת הקשת , הם פושטים ידיהם בכל. וכן ראינו בני קדר שהיו מבניו , שהיו גבורים יודעים בקשתות , כמו שאמר "ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו" (יש' כא , יז). וראוי לאדם ללמוד מלאכת אביו , כמו שאמר בחירם "ואביו איש צרי" (מ"א ז , יד). ואמרו רבותינו ז"ל (ערכין טז , ב): מכאן , שחייב אדם ללמוד מלאכת אביו. ואמרו בני יעקב "רועה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו" (בר' מז , ג). (כא) וישב. ותקח לו אמו - לקחה לו אשה ממשפחתה; כי ראתה כי נפרד ממשפחת אביו , לקחה לו אשה ממשפחתה ומבני עמה; וכן ראוי לאדם להדבק במשפחתו , ותהיה אהבתו לאשתו יותר חזקה , ויצא הזרע מהם יותר נכון. (כב) ויהי בעת ההיא - בעת שנולד יצחק או שנגמל , ועודנו בארץ פלשתים , בגרר; זהו שאמר ויאמר אבימלך , ולא אמר 'וילך אבימלך אל אברהם ויאמר לו'. וכיון שראו שנולד לו בן לעת זקנותו , ואשתו זקנה כמו ששמעו , וראו אותה כמו ילדה , תמהו על הדבר , אחר שארע לו לאבימלך דבר שרה (ראה בר' כ); וראוהו גם כן מצליח בכל מעשיו - רצה שיהיה בעל בריתו. ומה שאמר ופיכול שר צבאו - כי בעצתו אמר לאברהם מה שאמר. (כג) ועתה. אם תשקור לי - עניינו 'אולי' , כי 'אם' ו'אולי' - עניינם קרוב: אולי תשקור לי אהבתך היום או מחר , אתה או בניך או בני בניך. לי ולניני ולנכדי - לפיכך שאלתי ממך שבועה , כי ידעתי , כי אחר השבועה לא תשקור , גם בניך ובני בניך ייראו משבועתך וישמרוה לי ולניני ולנכדי , שהם שלשה דורות. 'נין' הוא הבן , ו'נכד' - בן הבן; וכן אמר "והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד" (יש' יד , כב). כחסד אשר עשיתי עמך - שנתתי ארצי לפניך לשבת כאשר תרצה וכבדתיך (ראה בר' כ , טו). ועם הארץ אשר גרתה בה - כלומר: עם יושביה אַחֲרַי תעשה גם כן חסד וטובה , אתה ובניך אחריך , כי מצאת בה ובאנשיה רצונך. (כד) ויאמר. אנכי אשבע - ותשבע גם אתה כמו כן. אשבע - בחרק האל"ף; ורוב אל"ף אית"ן ב'נפעל' - בסגול , כדי שלא יתערב עם יו"ד אית"ן בקריאה. (כה) והוכיח אברהם - וכיון שבאו שניהם בברית ובשבועה , טען עליו על אשר עשו לו עבדיו , שגזלו ממנו הבאר שחפר בגבול באר שבע. ובאר שבע סמוך לארץ פלשתים , וחפר שם אברהם באר , כי אמר , כי הוא מגבול באר שבע; ועבדי אבימלך גזלוהו ממנו , כי אמרו , כי מגבול ארץ פלשתים הוא. ועל הטענה שטען אברהם לאבימלך בזה , הלכו אברהם ואבימלך מגרר שם , לראות אם הבאר ההיא מגבול באר שבע או מגבול ארץ פלשתים. ושם היה רועה מקנה אברהם , לפיכך חפר שם הבאר להשקות ממנו מקנהו. ואע"פ שאין כתוב זה , כן נראה , כי הלכו שם מפני הטענה שטען עליו אברהם. (כו) ויאמר. וגם אנכי לא שמעתי - מפי אחר , שהגדת אתה לו הדבר; אם כן אין עלי אשם. (כז) ויקח - מצאנו שהיה שם לִקֻחַ צאן ובקר , ונתן לאבימלך לקיים הברית; ועם אותה המתנה והשבועה כרתו הברית בין שניהם , להם ולבניהם. (כח) ויצב - מהצאן והבקר שנתן לו (ראה לעיל , כז) , לקח שבע כבשות והציב אותן לבדהן; לקח שבע , לפי שלשון המספר הזה ולשון 'שבועה' - אחד; ולפי שיהיה עדות על שבע כבשות ועל השבועה כאחד לדורות הבאים , כי בשבע כבשות ושבועה כרתו ברית , לפיכך קרא המקום באר שבע (ראה להלן , לא). (כט) ויאמר - מבואר הוא. (ל) ויאמר. תהיה לי לעדה - תהיה לי המתנה הזאת שאני נותן לך , לעדה. (לא) על כן. כי שם נשבעו - חסר ו"ו השמוש , כמו "שמש ירח" (חב' ג , יא); "ראובן שמעון" (שמ' א , ב): והדומים להם. רוצה לומר: על כן - על "שבע כבשות" (לעיל , ל) , וכי שם נשבעו שניהם; על שני הדברים האלה קרא למקום ההוא באר שבע. ונשתתף באר עם שבע על הבאר שחפר שם אברהם. וזה היה אות גדול לירש את הארץ , שהיה מקובל כל מה שהיה אומר , וקורא שֵם למקום; והיה כן. (לב) ויקם אבימלך , ואברהם נשאר שם עם צאנו יום או יומים או יותר , ואחר כן שב אל ארץ פלשתים (ראה להלן , לד) , אל ביתו לגרר. (לג) ויטע אשל - נטע שם נטיעה סמוך לבאר , שתהיה לו לעדות , כי נשארה לו הבאר בלא מחלוקת. אשל - שם נטיעה , וכן "תחת האשל ברמה" (ש"א כב , ו). ובדברי רבותינו ז"ל (ביצה כז , א): דתליא באשלי רברבי; פירוש: אילנות גדולות. ורבותינו ז"ל פרשו (שו"ט לז , א): אש"ל - נוטריקון: אכילה שתיה לויה; רוצה לומר , שהנהיג אנשי באר שבע להכניס אורחים , ושחייב אדם לעשות לאורח הבא אליו שלשה דברים: אכילה שתיה לויה. ויקרא שָׁם - כמו שפירשנו (בר' יב , ח). ולפי מה שקרה לו עם אבימלך בדבר אשתו ובדבר הבאר , אסף את העם שם וקרא להם בשם יי' , שיחזיקו באמונתו ולא יאמינו באלהים אחרים. ואמר להם: ראו מה עשה עמי לפי שאני מחזיק באמונתו ולא אעבוד זולתו: נלחם מלחמותי , עד שאבימלך שהוא מלך בא אלי ובקש אהבתי ובריתי , והחזיר לי זאת הבאר אשר גזלו ממני עבדיו; תוכלו להכיר כי הוא אל עולם ואין זולתו , ועושה ביצורים כרצונו , כמו שעשה בפרעה ובאבימלך בעבורי. מכל זה תכירו כי הוא אל עולם , ויכול על הכל. (לד) ויגר - עמד שם ימים רבים , כי היה לו ברית עם אבימלך , ולא היה מפחד מאדם. וברוב ארץ פלשתים היא ארץ שְבֵעָה , כמו שראינו בשונמית שישבה שם מפני הרעב שבע שנים (ראה מ"ב ח , ב).