פרק כב
[שביעי]
[א]
וַיְהִ֗י
אַחַר֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים
נִסָּ֖ה
אֶת־אַבְרָהָ֑ם
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
אַבְרָהָ֖ם
וַיֹּ֥אמֶר
הִנֵּֽנִי:
[ב]
וַיֹּ֡אמֶר
קַח־נָ֠א
אֶת־בִּנְךָ֨
אֶת־יְחִֽידְךָ֤
אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙
אֶת־יִצְחָ֔ק
וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔
אֶל־אֶ֖רֶץ
הַמֹּֽרִיָּ֑ה
וְהַעֲלֵ֤הוּ
שָׁם֙
לְעֹלָ֔ה
עַ֚ל
אַחַ֣ד
הֶהָרִ֔ים
אֲשֶׁ֖ר
אֹמַ֥ר
אֵלֶֽיךָ:
[ג]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
אַבְרָהָ֜ם
בַּבֹּ֗קֶר
וַֽיַּחֲבֹשׁ֙
אֶת־חֲמֹר֔וֹ
וַיִּקַּ֞ח
אֶת־שְׁנֵ֤י
נְעָרָיו֙
אִתּ֔וֹ
וְאֵ֖ת
יִצְחָ֣ק
בְּנ֑וֹ
וַיְבַקַּע֙
עֲצֵ֣י
עֹלָ֔ה
וַיָּ֣קָם
וַיֵּ֔לֶךְ
אֶל־הַמָּק֖וֹם
אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ
הָאֱלֹהִֽים:
[ד]
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֗י
וַיִּשָּׂ֨א
אַבְרָהָ֧ם
אֶת־עֵינָ֛יו
וַיַּ֥רְא
אֶת־הַמָּק֖וֹם
מֵרָחֹֽק:
[ה]
וַיֹּ֨אמֶר
אַבְרָהָ֜ם
אֶל־נְעָרָ֗יו
שְׁבֽוּ־לָכֶ֥ם
פֹּה֙
עִֽם־הַחֲמ֔וֹר
וַאֲנִ֣י
וְהַנַּ֔עַר
נֵלְכָ֖ה
עַד־כֹּ֑ה
וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה
וְנָשׁ֥וּבָה
אֲלֵיכֶֽם:
[ו]
וַיִּקַּ֨ח
אַבְרָהָ֜ם
אֶת־עֲצֵ֣י
הָעֹלָ֗ה
וַיָּ֙שֶׂם֙
עַל־יִצְחָ֣ק
בְּנ֔וֹ
וַיִּקַּ֣ח
בְּיָד֔וֹ
אֶת־הָאֵ֖שׁ
וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת
וַיֵּלְכ֥וּ
שְׁנֵיהֶ֖ם
יַחְדָּֽו:
[ז]
וַיֹּ֨אמֶר
יִצְחָ֜ק
אֶל־אַבְרָהָ֤ם
אָבִיו֙
וַיֹּ֣אמֶר
אָבִ֔י
וַיֹּ֖אמֶר
הִנֶּ֣נִּֽי
בְנִ֑י
וַיֹּ֗אמֶר
הִנֵּ֤ה
הָאֵשׁ֙
וְהָ֣עֵצִ֔ים
וְאַיֵּ֥ה
הַשֶּׂ֖ה
לְעֹלָֽה:
[ח]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם
אֱלֹהִ֞ים
יִרְאֶה־לּ֥וֹ
הַשֶּׂ֛ה
לְעֹלָ֖ה
בְּנִ֑י
וַיֵּלְכ֥וּ
שְׁנֵיהֶ֖ם
יַחְדָּֽו:
[ט]
וַיָּבֹ֗אוּ
אֶֽל־הַמָּקוֹם֘
אֲשֶׁ֣ר
אָֽמַר־ל֣וֹ
הָאֱלֹהִים֒
וַיִּ֨בֶן
שָׁ֤ם
אַבְרָהָם֙
אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ
וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ
אֶת־הָעֵצִ֑ים
וַֽיַּעֲקֹד֙
אֶת־יִצְחָ֣ק
בְּנ֔וֹ
וַיָּ֤שֶׂם
אֹתוֹ֙
עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ
מִמַּ֖עַל
לָעֵצִֽים:
[י]
וַיִּשְׁלַ֤ח
אַבְרָהָם֙
אֶת־יָד֔וֹ
וַיִּקַּ֖ח
אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת
לִשְׁחֹ֖ט
אֶת־בְּנֽוֹ:
[יא]
וַיִּקְרָ֨א
אֵלָ֜יו
מַלְאַ֤ךְ
יְהוָה֙
מִן־הַשָּׁמַ֔יִם
וַיֹּ֖אמֶר
אַבְרָהָ֣ם
׀
אַבְרָהָ֑ם
וַיֹּ֖אמֶר
הִנֵּֽנִי:
[יב]
וַיֹּ֗אמֶר
אַל־תִּשְׁלַ֤ח
יָֽדְךָ֙
אֶל־הַנַּ֔עַר
וְאַל־תַּ֥עַשׂ
ל֖וֹ
מְא֑וּמָה
כִּ֣י׀
עַתָּ֣ה
יָדַ֗עְתִּי
כִּֽי־יְרֵ֤א
אֱלֹהִים֙
אַ֔תָּה
וְלֹ֥א
חָשַׂ֛כְתָּ
אֶת־בִּנְךָ֥
אֶת־יְחִֽידְךָ֖
מִמֶּֽנִּי:
[יג]
וַיִּשָּׂ֨א
אַבְרָהָ֜ם
אֶת־עֵינָ֗יו
וַיַּרְא֙
וְהִנֵּה־אַ֔יִל
אַחַ֕ר
נֶאֱחַ֥ז
בַּסְּבַ֖ךְ
בְּקַרְנָ֑יו
וַיֵּ֤לֶךְ
אַבְרָהָם֙
וַיִּקַּ֣ח
אֶת־הָאַ֔יִל
וַיַּעֲלֵ֥הוּ
לְעֹלָ֖ה
תַּ֥חַת
בְּנֽוֹ:
[יד]
וַיִּקְרָ֧א
אַבְרָהָ֛ם
שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם
הַה֖וּא
יְהוָ֣ה
׀
יִרְאֶ֑ה
אֲשֶׁר֙
יֵאָמֵ֣ר
הַיּ֔וֹם
בְּהַ֥ר
יְהוָ֖ה
יֵרָאֶֽה:
[טו]
וַיִּקְרָ֛א
מַלְאַ֥ךְ
יְהוָ֖ה
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
שֵׁנִ֖ית
מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[טז]
וַיֹּ֕אמֶר
בִּ֥י
נִשְׁבַּ֖עְתִּי
נְאֻם־יְהוָ֑ה
כִּ֗י
יַ֚עַן
אֲשֶׁ֤ר
עָשִׂ֙יתָ֙
אֶת־הַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֔ה
וְלֹ֥א
חָשַׂ֖כְתָּ
אֶת־בִּנְךָ֥
אֶת־יְחִידֶֽךָ:
[יז]
כִּֽי־בָרֵ֣ךְ
אֲבָרֶכְךָ֗
וְהַרְבָּ֨ה
אַרְבֶּ֤ה
אֶֽת־זַרְעֲךָ֙
כְּכוֹכְבֵ֣י
הַשָּׁמַ֔יִם
וְכַח֕וֹל
אֲשֶׁ֖ר
עַל־שְׂפַ֣ת
הַיָּ֑ם
וְיִרַ֣שׁ
זַרְעֲךָ֔
אֵ֖ת
שַׁ֥עַר
אֹיְבָֽיו:
[יח]
וְהִתְבָּרֲכ֣וּ
בְזַרְעֲךָ֔
כֹּ֖ל
גּוֹיֵ֣י
הָאָ֑רֶץ
עֵ֕קֶב
אֲשֶׁ֥ר
שָׁמַ֖עְתָּ
בְּקֹלִֽי:
[יט]
וַיָּ֤שָׁב
אַבְרָהָם֙
אֶל־נְעָרָ֔יו
וַיָּקֻ֛מוּ
וַיֵּלְכ֥וּ
יַחְדָּ֖ו
אֶל־בְּאֵ֣ר
שָׁ֑בַע
וַיֵּ֥שֶׁב
אַבְרָהָ֖ם
בִּבְאֵ֥ר
שָֽׁבַע:
פ
[מפטיר]
[כ]
וַיְהִ֗י
אַֽחֲרֵי֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וַיֻּגַּ֥ד
לְאַבְרָהָ֖ם
לֵאמֹ֑ר
הִ֠נֵּה
יָלְדָ֨ה
מִלְכָּ֥ה
גַם־הִ֛וא
בָּנִ֖ים
לְנָח֥וֹר
אָחִֽיךָ:
[כא]
אֶת־ע֥וּץ
בְּכֹר֖וֹ
וְאֶת־בּ֣וּז
אָחִ֑יו
וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל
אֲבִ֥י
אֲרָֽם:
[כב]
וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד
וְאֶת־חֲז֔וֹ
וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ
וְאֶת־יִדְלָ֑ף
וְאֵ֖ת
בְּתוּאֵֽל:
[כג]
וּבְתוּאֵ֖ל
יָלַ֣ד
אֶת־רִבְקָ֑ה
שְׁמֹנָ֥ה
אֵ֙לֶּה֙
יָלְדָ֣ה
מִלְכָּ֔ה
לְנָח֖וֹר
אֲחִ֥י
אַבְרָהָֽם:
[כד]
וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ
וּשְׁמָ֣הּ
רְאוּמָ֑ה
וַתֵּ֤לֶד
גַּם־הִוא֙
אֶת־טֶ֣בַח
וְאֶת־גַּ֔חַם
וְאֶת־תַּ֖חַשׁ
וְאֶֽת־מַעֲכָֽה:
פ
פרק כב
(חלק
רביעי:
"ויהי
אחר
הדברים
האלה"
וגו'
עד
סוף
הפרשה;
כב
,
א
-
כד).
(א-ב)
זכר
שאחר
הדברים
האלה
נסה
השם
יתעלה
את
אברהם
,
אם
יקל
בעיניו
לעשות
איזה
דבר
שיצוהו
השם
יתעלה
,
ואמר
אליו
שיקח
בנו
יחידו
אשר
אהב
,
והוא
יצחק
,
וילך
אל
ארץ
המוריה
,
ויעלהו
שם
לעולה
על
אחד
מהרי
המוריה
אשר
יאמר
אליו
השם.
והנה
כוון
השם
יתעלה
בזה
המאמר
,
שיעלהו
שם
בעבור
עולה
-
רוצה
לומר
,
שיראה
יצחק
שם
הקרבת
העולה
לַשֵּׁם
,
כדי
שיתחנך
בעבודת
השם
יתעלה
,
ויגיע
לשלמותו
באופן
שיאות
שיהיה
ממנו
הזרע
הנבחר
שיעד
השם
יתעלה
לאברהם.
ולפי
שזה
המאמר
,
יהיה
המובן
ממנו
לפי
הנהוג
בו
,
שיעלה
יצחק
בנו
שם
לעולה
בשיזבחנו
וישרפנו
,
הנה
נִשְׁלַם
לשם
יתעלה
נסיון
אברהם
בזאת
הנבואה
,
אם
יקל
בעיניו
איזה
דבר
שיזדמן
לכבוד
השם;
וזה
,
שאם
יקל
זה
בעיניו
,
לא
יחזור
להבין
מזה
העניין
זולת
מה
שיובן
ממנו
בתחלת
העיון
,
ואם
יקשה
בעיניו
,
יבקש
לזה
המאמר
כוונה
אחרת
זולת
מה
שיובן
ממנו
בתחלת
העיון.
(ג)
והנה
הבין
אברהם
זאת
הנבואה
לפי
מה
שיובן
ממנו
בתחלת
העיון
,
ועם
כל
זה
נזדרז
בחריצות
גדול
לעשות
מה
שצוה
לפי
מחשבתו.
ולזה
השכים
בבקר
וחבש
חמורו
לשאת
עצי
העולה
,
ונהג
עמו
שני
נעריו
ואת
יצחק
בנו
,
ובקע
עצי
עולה
ושמם
על
החמור
,
וקם
ללכת
למקום
אשר
אמר
לו
השם
יתעלה.
(ד-ה)
והנה
ביום
השלישי
לנסעו
נשא
אברהם
את
עיניו
,
וראה
מרחוק
המקום
אשר
אמר
לו
השם
יתעלה
,
שיעלה
שם
יצחק
בנו
לעולה;
ותכף
שראה
המקום
ההוא
,
נפרד
מנעריו
ואמר
להם
שישבו
שם
עם
החמור
,
והוא
והנער
ילכו
עד
המקום
ההוא
,
וישתחוו
שם
לשם
יתעלה
וישובו
אליהם.
והנה
לא
רצה
אברהם
להודיע
זה
הסוד
לנעריו
,
כי
לא
נתברר
לו
עדיין
מה
יהיה
אחרית
דבר.
(ו)
והנה
לקח
אברהם
עצי
העולה
ושם
אותם
על
יצחק
בנו
,
ולקח
בידו
האש
והמאכלת.
(ז)
ושאל
יצחק
לאביו
,
איפה
השה
שיעלה
שם
לעולה
,
לפי
שכבר
ראה
שהביא
עמו
האש
והעצים
,
ולזה
הבין
שרצון
אברהם
היה
להעלות
שם
עולה.
וזה
לאות
שכבר
היה
רגיל
אברהם
בהעלאת
העולות
,
ושכבר
ראה
זה
יצחק
ממנו.
(ח-י)
ואמר
אליו
אברהם
דרך
תפלה:
שיתן
,
בני
,
אלהים
,
ויבין
בו
ממה
שאמר
אלי
,
שיהיה
השה
לעולה.
ואמנם
אמר
זה
,
לפי
שכבר
הבין
אברהם
מזה
המאמר
,
שיזבח
את
בנו
ויעשהו
עולה
,
ולא
יֵצֵא
מזאת
ההנחה
,
אם
לא
יבאר
לו
השם
יתעלה
,
שאין
רצונו
בזה
המאמר
מה
שהבין
ממנו
אברהם.
והלכו
יחדיו
עד
אשר
באו
למקום
,
ושם
בנה
אברהם
את
המזבח
,
וערך
העצים
,
ועקד
יצחק
בנו
על
המזבח
ממעל
לעצים
,
ושלח
ידו
ולקח
המאכלת
לשחוט
בנו;
ולא
השיג
אברהם
מזה
שום
דאגה
וצער
,
אבל
היה
עושה
מצות
השם
יתעלה
בטוב
לבב
,
עד
שכבר
הגיעתהו
הנבואה
בהקיץ.
(יא-יב)
ואמר
אליו
מלאך
השם
,
שלא
ישלח
ידו
אל
הנער
,
כי
לא
כֻּוַון
זה
במה
שאמר
אליו
השם.
והנה
לא
באר
לו
השם
יתעלה
מתחלת
העניין
,
לנסותו
אם
יקל
בעיניו
לתת
לו
בנו
יחידו;
ואולם
עתה
נשלם
עניין
הנסיון
,
וידע
השם
יתעלה
כי
ירא
אלהים
הוא
,
עד
שלא
חשך
בנו
יחידו
ממנו
,
אבל
היה
רצונו
לתתו
לו
בשמחה
ובטוב
לבב.
(יג)
ואחר
שנתברר
לאברהם
שרצון
השם
יתעלה
היה
,
שיעלה
שם
יצחק
להעלות
שם
עולה
,
כדי
שיתחנך
בעבודת
השם
,
נשא
עיניו
,
אם
יראה
שום
בעל
חיים
נאות
להעלות
ממנו
עולה
,
וראה
בעל
חיים
אחד
רץ
,
ואחר
שנסתבך
באילן
בקרניו
,
נתברר
לו
שהוא
איל
,
והלך
אברהם
ולקח
אותו
,
והעלהו
לעולה
תמורת
מה
שהיה
חושב
לעשות
מבנו.
(יד)
ולפי
שראה
אברהם
עוצם
מעלת
המקום
ההוא
והאוֹתוּתוֹ
אל
שידבק
בו
השפע
האלהי
,
קרא
שם
המקום
ההוא:
'יי'
יראה';
וזהו
מה
שהיה
נאמר
בעת
מתן
תורה:
בהר
יי'
יראה
,
לפי
שזה
ההר
קראו
אברהם
בזה
השם.
(טו-יח)
ואחר
זה
קרא
מלאך
יי'
אל
אברהם
שנית
מן
השמים
,
ואמר
אליו
,
שכבר
נשבע
השם
יתעלה
לתת
לו
שכר
על
מה
שעשה
מזה
―
רוצה
לומר
,
שלא
חשך
בנו
יחידו
ממנו
―
והוא
,
שזה
יהיה
סבה
אל
שיברכהו
וירבה
זרעו
ככוכבי
השמים
וכחול
אשר
על
שפת
הים
,
ושירש
זרעו
שער
אויביו;
וזה
,
כי
היה
זה
סבה
אל
שלמד
יצחק
שיעור
מה
שראוי
שיעשה
אותו
האדם
לכבוד
השם
יתעלה
,
ומפני
זה
השתוקק
להשיג
אותו
כפי
מה
שאפשר
,
לשערו
,
שאהבתו
היא
בזאת
המדרגה
הנפלאה
ליודעיו
אשר
יקלו
בכל
דבר
זולתו.
ולזה
היה
ראוי
שיהיה
הטוב
המגיע
מפני
אהבת
השם
יתעלה
למעלה
מכל
הטובות;
ובזה
השתלשל
השלמות
לאבות
,
עד
שהיו
ראויים
שיהיה
מהם
זה
הזרע
הנבחר
,
שיהיה
השם
לו
לאלהים
,
ויירש
שער
אויביו
,
והתברכו
בו
כל
גויי
הארץ.
(יט)
ואחר
זה
שב
אברהם
אל
נעריו
,
והלכו
יחדיו
לבאר
שבע
,
כי
שם
ביתו
,
והוא
היה
גם
כן
נאות
אל
שידבק
לו
בו
השפע
האלהי.
(כ-כד)
והנה
אחר
הדברים
האלה
סופר
לאברהם
,
שכבר
ילדה
מלכה
גם
היא
בנים
לנחור;
וזְכָרָם
לכבוד
אברהם
,
ולפי
שכבר
יצא
מהם
בתואל
,
שיצאו
ממנו
רבקה
ונשי
יעקב.
זה
באור
דברי
הספור
לפי
מה
שנראה
לנו
,
והוא
נאות
מאד
לפי
הלשון
ולפי
האמת
,
כמו
שתראה.
(שמונה
תועלות
לפרשת
'וירא'
,
חלק
רביעי
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).