פרק כב
[שביעי]
[א]
וַיְהִ֗י
אַחַר֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים
נִסָּ֖ה
אֶת־אַבְרָהָ֑ם
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
אַבְרָהָ֖ם
וַיֹּ֥אמֶר
הִנֵּֽנִי:
[ב]
וַיֹּ֡אמֶר
קַח־נָ֠א
אֶת־בִּנְךָ֨
אֶת־יְחִֽידְךָ֤
אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙
אֶת־יִצְחָ֔ק
וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔
אֶל־אֶ֖רֶץ
הַמֹּֽרִיָּ֑ה
וְהַעֲלֵ֤הוּ
שָׁם֙
לְעֹלָ֔ה
עַ֚ל
אַחַ֣ד
הֶהָרִ֔ים
אֲשֶׁ֖ר
אֹמַ֥ר
אֵלֶֽיךָ:
[ג]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
אַבְרָהָ֜ם
בַּבֹּ֗קֶר
וַֽיַּחֲבֹשׁ֙
אֶת־חֲמֹר֔וֹ
וַיִּקַּ֞ח
אֶת־שְׁנֵ֤י
נְעָרָיו֙
אִתּ֔וֹ
וְאֵ֖ת
יִצְחָ֣ק
בְּנ֑וֹ
וַיְבַקַּע֙
עֲצֵ֣י
עֹלָ֔ה
וַיָּ֣קָם
וַיֵּ֔לֶךְ
אֶל־הַמָּק֖וֹם
אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ
הָאֱלֹהִֽים:
[ד]
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֗י
וַיִּשָּׂ֨א
אַבְרָהָ֧ם
אֶת־עֵינָ֛יו
וַיַּ֥רְא
אֶת־הַמָּק֖וֹם
מֵרָחֹֽק:
[ה]
וַיֹּ֨אמֶר
אַבְרָהָ֜ם
אֶל־נְעָרָ֗יו
שְׁבֽוּ־לָכֶ֥ם
פֹּה֙
עִֽם־הַחֲמ֔וֹר
וַאֲנִ֣י
וְהַנַּ֔עַר
נֵלְכָ֖ה
עַד־כֹּ֑ה
וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה
וְנָשׁ֥וּבָה
אֲלֵיכֶֽם:
[ו]
וַיִּקַּ֨ח
אַבְרָהָ֜ם
אֶת־עֲצֵ֣י
הָעֹלָ֗ה
וַיָּ֙שֶׂם֙
עַל־יִצְחָ֣ק
בְּנ֔וֹ
וַיִּקַּ֣ח
בְּיָד֔וֹ
אֶת־הָאֵ֖שׁ
וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת
וַיֵּלְכ֥וּ
שְׁנֵיהֶ֖ם
יַחְדָּֽו:
[ז]
וַיֹּ֨אמֶר
יִצְחָ֜ק
אֶל־אַבְרָהָ֤ם
אָבִיו֙
וַיֹּ֣אמֶר
אָבִ֔י
וַיֹּ֖אמֶר
הִנֶּ֣נִּֽי
בְנִ֑י
וַיֹּ֗אמֶר
הִנֵּ֤ה
הָאֵשׁ֙
וְהָ֣עֵצִ֔ים
וְאַיֵּ֥ה
הַשֶּׂ֖ה
לְעֹלָֽה:
[ח]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם
אֱלֹהִ֞ים
יִרְאֶה־לּ֥וֹ
הַשֶּׂ֛ה
לְעֹלָ֖ה
בְּנִ֑י
וַיֵּלְכ֥וּ
שְׁנֵיהֶ֖ם
יַחְדָּֽו:
[ט]
וַיָּבֹ֗אוּ
אֶֽל־הַמָּקוֹם֘
אֲשֶׁ֣ר
אָֽמַר־ל֣וֹ
הָאֱלֹהִים֒
וַיִּ֨בֶן
שָׁ֤ם
אַבְרָהָם֙
אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ
וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ
אֶת־הָעֵצִ֑ים
וַֽיַּעֲקֹד֙
אֶת־יִצְחָ֣ק
בְּנ֔וֹ
וַיָּ֤שֶׂם
אֹתוֹ֙
עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ
מִמַּ֖עַל
לָעֵצִֽים:
[י]
וַיִּשְׁלַ֤ח
אַבְרָהָם֙
אֶת־יָד֔וֹ
וַיִּקַּ֖ח
אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת
לִשְׁחֹ֖ט
אֶת־בְּנֽוֹ:
[יא]
וַיִּקְרָ֨א
אֵלָ֜יו
מַלְאַ֤ךְ
יְהוָה֙
מִן־הַשָּׁמַ֔יִם
וַיֹּ֖אמֶר
אַבְרָהָ֣ם
׀
אַבְרָהָ֑ם
וַיֹּ֖אמֶר
הִנֵּֽנִי:
[יב]
וַיֹּ֗אמֶר
אַל־תִּשְׁלַ֤ח
יָֽדְךָ֙
אֶל־הַנַּ֔עַר
וְאַל־תַּ֥עַשׂ
ל֖וֹ
מְא֑וּמָה
כִּ֣י׀
עַתָּ֣ה
יָדַ֗עְתִּי
כִּֽי־יְרֵ֤א
אֱלֹהִים֙
אַ֔תָּה
וְלֹ֥א
חָשַׂ֛כְתָּ
אֶת־בִּנְךָ֥
אֶת־יְחִֽידְךָ֖
מִמֶּֽנִּי:
[יג]
וַיִּשָּׂ֨א
אַבְרָהָ֜ם
אֶת־עֵינָ֗יו
וַיַּרְא֙
וְהִנֵּה־אַ֔יִל
אַחַ֕ר
נֶאֱחַ֥ז
בַּסְּבַ֖ךְ
בְּקַרְנָ֑יו
וַיֵּ֤לֶךְ
אַבְרָהָם֙
וַיִּקַּ֣ח
אֶת־הָאַ֔יִל
וַיַּעֲלֵ֥הוּ
לְעֹלָ֖ה
תַּ֥חַת
בְּנֽוֹ:
[יד]
וַיִּקְרָ֧א
אַבְרָהָ֛ם
שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם
הַה֖וּא
יְהוָ֣ה
׀
יִרְאֶ֑ה
אֲשֶׁר֙
יֵאָמֵ֣ר
הַיּ֔וֹם
בְּהַ֥ר
יְהוָ֖ה
יֵרָאֶֽה:
[טו]
וַיִּקְרָ֛א
מַלְאַ֥ךְ
יְהוָ֖ה
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
שֵׁנִ֖ית
מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[טז]
וַיֹּ֕אמֶר
בִּ֥י
נִשְׁבַּ֖עְתִּי
נְאֻם־יְהוָ֑ה
כִּ֗י
יַ֚עַן
אֲשֶׁ֤ר
עָשִׂ֙יתָ֙
אֶת־הַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֔ה
וְלֹ֥א
חָשַׂ֖כְתָּ
אֶת־בִּנְךָ֥
אֶת־יְחִידֶֽךָ:
[יז]
כִּֽי־בָרֵ֣ךְ
אֲבָרֶכְךָ֗
וְהַרְבָּ֨ה
אַרְבֶּ֤ה
אֶֽת־זַרְעֲךָ֙
כְּכוֹכְבֵ֣י
הַשָּׁמַ֔יִם
וְכַח֕וֹל
אֲשֶׁ֖ר
עַל־שְׂפַ֣ת
הַיָּ֑ם
וְיִרַ֣שׁ
זַרְעֲךָ֔
אֵ֖ת
שַׁ֥עַר
אֹיְבָֽיו:
[יח]
וְהִתְבָּרֲכ֣וּ
בְזַרְעֲךָ֔
כֹּ֖ל
גּוֹיֵ֣י
הָאָ֑רֶץ
עֵ֕קֶב
אֲשֶׁ֥ר
שָׁמַ֖עְתָּ
בְּקֹלִֽי:
[יט]
וַיָּ֤שָׁב
אַבְרָהָם֙
אֶל־נְעָרָ֔יו
וַיָּקֻ֛מוּ
וַיֵּלְכ֥וּ
יַחְדָּ֖ו
אֶל־בְּאֵ֣ר
שָׁ֑בַע
וַיֵּ֥שֶׁב
אַבְרָהָ֖ם
בִּבְאֵ֥ר
שָֽׁבַע:
פ
[מפטיר]
[כ]
וַיְהִ֗י
אַֽחֲרֵי֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וַיֻּגַּ֥ד
לְאַבְרָהָ֖ם
לֵאמֹ֑ר
הִ֠נֵּה
יָלְדָ֨ה
מִלְכָּ֥ה
גַם־הִ֛וא
בָּנִ֖ים
לְנָח֥וֹר
אָחִֽיךָ:
[כא]
אֶת־ע֥וּץ
בְּכֹר֖וֹ
וְאֶת־בּ֣וּז
אָחִ֑יו
וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל
אֲבִ֥י
אֲרָֽם:
[כב]
וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד
וְאֶת־חֲז֔וֹ
וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ
וְאֶת־יִדְלָ֑ף
וְאֵ֖ת
בְּתוּאֵֽל:
[כג]
וּבְתוּאֵ֖ל
יָלַ֣ד
אֶת־רִבְקָ֑ה
שְׁמֹנָ֥ה
אֵ֙לֶּה֙
יָלְדָ֣ה
מִלְכָּ֔ה
לְנָח֖וֹר
אֲחִ֥י
אַבְרָהָֽם:
[כד]
וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ
וּשְׁמָ֣הּ
רְאוּמָ֑ה
וַתֵּ֤לֶד
גַּם־הִוא֙
אֶת־טֶ֣בַח
וְאֶת־גַּ֔חַם
וְאֶת־תַּ֖חַשׁ
וְאֶֽת־מַעֲכָֽה:
פ
פרק כב
(חלק
רביעי:)
"ויהי
אחר
הדברים
האלה"
וגו'
(כב
,
א)
עד
סוף
הפרשה
(כב
,
כד).
(א-ב)
נסה
-
הוא
מעניין
'נסיון'.
ועניין
זה
הנסיון
היה
,
לפי
דעתי
,
שבאתהו
הנבואה
בלשון
מסופק
,
והוא
שאמר
אליו
השם
יתעלה
על
יצחק:
והעלהו
שם
לעולה
,
וזה
המאמר
יתכן
שיובן
,
שיזבח
אותו
ויעשהו
עולה
,
או
שיעלהו
שם
להעלות
עולה
,
כדי
שיתחנך
יצחק
בעבודת
השם
יתעלה.
ונסה
אותו
השם
יתעלה
אם
יקשה
בעיניו
לעשות
שום
דבר
שיצוהו
השם
עליו
,
עד
שיהיה
זה
סבה
אל
שיבין
מזה
המאמר
זולת
מה
שיובן
ממנו
בתחלת
העיון
-
רוצה
לומר
,
שיובן
ממנו
שיעלה
שם
עולה
אחרת
,
לא
שיזבח
בנו.
ועניין
הנסיון
הזה
מבואר
לפי
מה
שבארנו
מעניין
ידיעת
השם
אלו
הדברים
בשלישי
מ'מלחמות
יי'';
וזה
,
שהשם
יודע
מה
שראוי
שיעשהו
האדם
לפי
מה
שסודר
לו
מפאת
העליונים
,
אבל
בחירתו
היא
מושלת
על
זה
הסדור;
ולזה
הוא
מבואר
,
שאין
כל
מה
שיעשהו
האדם
לפי
מה
שסודר
לו
מהפעולות
מפאת
העליונים
,
אבל
הוא
,
אפשר
שיעשה
הפעולות
ההם
,
ושלא
יעשה
אותם;
ובזה
תתקיים
התורה
,
ויתקיים
טבע
האפשר
הנמצא
בדברים
,
ויתקיים
שידע
השם
יתעלה
אלו
הדברים
השפלים
,
כמו
שבארנו
שם.
(ח)
אלהים
יראה
לו
השה
לעולה
בני
-
אמר
דרך
תפלה
,
שיראה
השם
שיהיה
לו
השה
שם
לעולה
,
לא
בנו.
ואמנם
אמר
זה
,
לפי
שכבר
אפשר
שיובן
זה
ממה
שאמר
אליו
השם
יתעלה
,
אלא
שהוא
יעשה
מה
שיֵרָאֶה
מהמאמר
ההוא
לפי
הנהוג
לכבוד
השם
,
אם
לא
יבא
לו
ממנו
בֵּאוּר
אחר
בזה
המאמר
,
ויאמר
לו
שהוא
רואה
זאת
הכוונה
במה
שאמר
לו
"והעלהו
שם
לעולה"
(לעיל
,
ב).
ויהיה
יראה
מעניין
ה'הבנה'
,
כדרך
"ולבי
ראה
הרבה
חכמה
ודעת"
(קה'
א
,
טז);
והרצון
בו:
מי
יתן
שיהיה
המובן
אצל
השם
מזה
המאמר
,
שיהיה
לו
השה
לעולה
שם
,
לא
בנו.
ואם
סִפֵּק
מְסַפֵּק:
איך
האמין
אברהם
שיצוהו
השם
לזבוח
יצחק
,
וכבר
יעד
אותו:
"כי
ביצחק
יקרא
לך
זרע"
(בר'
כא
,
יב)?
אמרנו
לו
,
שהוא
מבואר
לפי
מה
שזכרנו
(פרשת
'נח'
,
חלק
ב
,
התועלת
השלישי)
,
שהיעודים
אשר
לא
יקושר
בהם
זמן
לא
יתקיימו
,
אם
לא
היו
האנשים
,
אשר
עליהם
היו
היעודים
,
ראוים
ליעודים
ההם
―
וכבר
נשלִם
הביאור
בזה
,
בגזרת
השם
,
בפרשת
'וישלח
יעקב'
(בה"פ
לב
,
ח)
―
ובהיות
הענין
כן
,
הנה
היה
אפשר
שכבר
חטא
יצחק
לשם
יתעלה
בדרך
שלא
היה
ראוי
לזה
היעוד
,
ולזה
האמין
אברהם
שיצוהו
השם
יתעלה
לזבח
לו
יצחק
לעולה.
(יא)
ויקרא
אליו
מלאך
יי'
מן
השמים
-
הנה
לגודל
מעלת
אברהם
בנבואה
באתהו
הנבואה
בהקיץ
,
ולהציל
בנו
מהמות.
וזה
לאות
שאברהם
היה
זובח
בנו
בשמחה
לכבוד
השם
,
שאם
היה
דואג
על
זה
,
לא
יתכן
שתבא
אליו
הנבואה
,
כל
שכן
שלא
יתכן
שתבא
לו
בהקיץ
,
כי
היגון
והצער
הוא
ממה
שימנע
הגעת
הנבואה;
ולזה
אמר
אלישע
"ועתה
קחו
לי
מנגן
והיה
כנגן
המנגן
ותהי
עליו
יד
יי'"
(מ"ב
ג
,
טו).
(יג)
וירא
והנה
איל
אחר
נאחז
בסבך
בקרניו
-
רוצה
לומר
,
שכבר
נשא
עיניו
אברהם
,
וראה
בעל
חיים
רץ
,
ונתברר
לו
שהוא
איל
,
אחר
שנאחז
בסבך
בקרניו
,
ולזה
הלך
אברהם
לקחת
האיל;
ונתברר
לו
שזה
היה
רצון
השם
במה
שצוהו
להעלות
שם
יצחק
בנו
לעולה
,
ולזה
העלהו
שם
לעולה
תחת
בנו
,
שהיה
רצונו
מתחלת
העניין
להעלותו
בעצמו
לעולה.
(יד)
שם
המקום
ההוא
יי'
יראה
-
רוצה
לומר
,
שכבר
קרא
אברהם
זה
השם
למקום
ההוא
,
להורות
על
מעלת
המקום
ההוא
,
ושהוא
מוכן
מאד
אל
שידבק
בו
השפע
האלהי;
וזה
הוא
'הר
המוריה'
,
אשר
שם
היה
בית
המקדש.
אשר
יאמר
היום
בהר
יי'
יראה
-
רוצה
לומר
,
שבעת
מתן
תורה
היו
קוראים
האנשים
אותו
ההר:
'הר
יי'
יראה'
,
וזה
ממה
שיישב
יותר
בלבנו
אמתת
זה
הספור.