מאגר הכתר בראשית פרק כב עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק כב
[שביעי] [א] וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי:
[ב] וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּֽרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:
[ג] וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים:
[ד] בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק:
[ה] וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבֽוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם:
[ו] וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו:
[ז] וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה:
[ח] וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו:
[ט] וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים:
[י] וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ:
[יא] וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי:
[יב] וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִֽידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי:
[יג] וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ:
[יד] וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה:
[טו] וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[טז] וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ:
[יז] כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו:
[יח] וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי:
[יט] וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: פ
[מפטיר] [כ] וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ:
[כא] אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם:
[כב] וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל:
[כג] וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם:
[כד] וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם־הִוא֙ אֶת־טֶ֣בַח וְאֶת־גַּ֔חַם וְאֶת־תַּ֖חַשׁ וְאֶֽת־מַעֲכָֽה: פ

פרק כב
(חלק רביעי:) "ויהי אחר הדברים האלה" וגו' (כב , א) עד סוף הפרשה (כב , כד). (א-ב) נסה - הוא מעניין 'נסיון'. ועניין זה הנסיון היה , לפי דעתי , שבאתהו הנבואה בלשון מסופק , והוא שאמר אליו השם יתעלה על יצחק: והעלהו שם לעולה , וזה המאמר יתכן שיובן , שיזבח אותו ויעשהו עולה , או שיעלהו שם להעלות עולה , כדי שיתחנך יצחק בעבודת השם יתעלה. ונסה אותו השם יתעלה אם יקשה בעיניו לעשות שום דבר שיצוהו השם עליו , עד שיהיה זה סבה אל שיבין מזה המאמר זולת מה שיובן ממנו בתחלת העיון - רוצה לומר , שיובן ממנו שיעלה שם עולה אחרת , לא שיזבח בנו. ועניין הנסיון הזה מבואר לפי מה שבארנו מעניין ידיעת השם אלו הדברים בשלישי מ'מלחמות יי''; וזה , שהשם יודע מה שראוי שיעשהו האדם לפי מה שסודר לו מפאת העליונים , אבל בחירתו היא מושלת על זה הסדור; ולזה הוא מבואר , שאין כל מה שיעשהו האדם לפי מה שסודר לו מהפעולות מפאת העליונים , אבל הוא , אפשר שיעשה הפעולות ההם , ושלא יעשה אותם; ובזה תתקיים התורה , ויתקיים טבע האפשר הנמצא בדברים , ויתקיים שידע השם יתעלה אלו הדברים השפלים , כמו שבארנו שם. (ח) אלהים יראה לו השה לעולה בני - אמר דרך תפלה , שיראה השם שיהיה לו השה שם לעולה , לא בנו. ואמנם אמר זה , לפי שכבר אפשר שיובן זה ממה שאמר אליו השם יתעלה , אלא שהוא יעשה מה שיֵרָאֶה מהמאמר ההוא לפי הנהוג לכבוד השם , אם לא יבא לו ממנו בֵּאוּר אחר בזה המאמר , ויאמר לו שהוא רואה זאת הכוונה במה שאמר לו "והעלהו שם לעולה" (לעיל , ב). ויהיה יראה מעניין ה'הבנה' , כדרך "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת" (קה' א , טז); והרצון בו: מי יתן שיהיה המובן אצל השם מזה המאמר , שיהיה לו השה לעולה שם , לא בנו. ואם סִפֵּק מְסַפֵּק: איך האמין אברהם שיצוהו השם לזבוח יצחק , וכבר יעד אותו: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בר' כא , יב)? אמרנו לו , שהוא מבואר לפי מה שזכרנו (פרשת 'נח' , חלק ב , התועלת השלישי) , שהיעודים אשר לא יקושר בהם זמן לא יתקיימו , אם לא היו האנשים , אשר עליהם היו היעודים , ראוים ליעודים ההם וכבר נשלִם הביאור בזה , בגזרת השם , בפרשת 'וישלח יעקב' (בה"פ לב , ח) ובהיות הענין כן , הנה היה אפשר שכבר חטא יצחק לשם יתעלה בדרך שלא היה ראוי לזה היעוד , ולזה האמין אברהם שיצוהו השם יתעלה לזבח לו יצחק לעולה. (יא) ויקרא אליו מלאך יי' מן השמים - הנה לגודל מעלת אברהם בנבואה באתהו הנבואה בהקיץ , ולהציל בנו מהמות. וזה לאות שאברהם היה זובח בנו בשמחה לכבוד השם , שאם היה דואג על זה , לא יתכן שתבא אליו הנבואה , כל שכן שלא יתכן שתבא לו בהקיץ , כי היגון והצער הוא ממה שימנע הגעת הנבואה; ולזה אמר אלישע "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יי'" (מ"ב ג , טו). (יג) וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו - רוצה לומר , שכבר נשא עיניו אברהם , וראה בעל חיים רץ , ונתברר לו שהוא איל , אחר שנאחז בסבך בקרניו , ולזה הלך אברהם לקחת האיל; ונתברר לו שזה היה רצון השם במה שצוהו להעלות שם יצחק בנו לעולה , ולזה העלהו שם לעולה תחת בנו , שהיה רצונו מתחלת העניין להעלותו בעצמו לעולה. (יד) שם המקום ההוא יי' יראה - רוצה לומר , שכבר קרא אברהם זה השם למקום ההוא , להורות על מעלת המקום ההוא , ושהוא מוכן מאד אל שידבק בו השפע האלהי; וזה הוא 'הר המוריה' , אשר שם היה בית המקדש. אשר יאמר היום בהר יי' יראה - רוצה לומר , שבעת מתן תורה היו קוראים האנשים אותו ההר: 'הר יי' יראה' , וזה ממה שיישב יותר בלבנו אמתת זה הספור.