מאגר הכתר בראשית פרק כב עם פירוש רמב"ן

פרק כב
(א) והאלהים נסה את אברהם - ענין הנסיון לדעתי: בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו , אם ירצה , יעשה , ואם לא ירצה , לא יעשה , יִקָּרֵא 'נסיון' מצד המנוסה; אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל , להיות לו שכר מעשה טוב , לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי השם צדיק יבחן (ע"פ תה' יא , ה) , כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו , יצוה אותו בנסיון , ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הנסיונות שבתורה - לטובת המנוסה. (ב) קח נא את בנך את יחידך - בעבור היותו בן הגבירה , והוא לבדו אשר יקרא לו 'זרע' , קראו 'יחידו'. ובא הלשון להגדיל המצוה , אמר: קח נא את בנך היחיד האהוב יצחק והעלהו עולה לפני. המוריה - לשון רבנו שלמה: הוא ירושלם , וכן בדברי הימים "לבנות... בית יי' בהר המוריה" (דה"ב ג , א); ורבותינו פירשו (תענית טז , א) , שמשם יצאה הוראה לעולם; ואנקלוס תרגם על שם הקטורת , שיש בו מור וסמים. ואם כן , יהיה פירושו: אל הארץ אשר תהיה מוריה; או שנקראת כן מעולם על שם העתיד. ובבראשית רבא (נה , ז) כך אמרו: רבנין אמרין: למקום שהקטורת קרבה , כמה דתימר "אלך לי אל הר המור" (שה"ש ד , ו); אבל דעת אנקלוס שאמר "ארעא פולחנא" אינו נראה כן על המור שבקטרת , שאין לשון "פולחנא" על סם אחד מסמי אחת העבודות , ולמה לא אמר 'לארעא דקטרת בוסמין'?! אבל דעתו לומר: בארץ אשר עבדו שם האלהים; ויתכון בזה למה שדרשו בפירקי רבי אליעזר (לא); אמרו: באצבע הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את המזבח , אמר לו: זהו המזבח! הוא המזבח שהיה אדם הראשון מקריב מקדם , הוא המזבח שהקריב בו קין והבל , הוא המזבח שהקריב בו נח ובניו; שנאמר "ויבן שם אברהם את המזבח" (להלן , ט) - 'מזבח' אין כתוב כאן , אלא "המזבח" , הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים; עד כאן. ושם מוריה ― עשאו מן 'מורא' , ששם יראו האלהים ועבדו לפניו. והנכון על דרך הפשט , שהוא כמו "אל הר המור ואל גבעת הלבונה" (שה"ש ד , ו) , כי ימצאון שם בהר ההוא מור אהלים וקנמון (ע"פ מש' ז , יז) , כענין שאמרו (ירוש' פאה ז , ג): קנמון היה גדל בארץ ישראל , והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו; או שנקרא כן לשבח. והנה בכאן קורא שם הארץ ארץ מוריה , ושם נראה כי הר הבית לבדו יקרא "הר המוריה" (דה"ב ג , א). ואולי נקראת העיר על שם ההר ההוא אשר בתוכה הארץ אשר בה המוריה , וההר לבדו הוא שנקרא 'מוריה' , ואברהם ידע את הארץ ולא ידע את ההר , ולכן אמר לו שילך אל ארץ המוריה , והוא יראנו אחד ההרים שֶשָּׁם , שנקרא ככה. וצוהו להעלותו במקום ההוא , כי הוא "ההר חמד אלהים לשבתו" (תה' סח , יז) , ורצה שתהיה זכות העקידה בקרבנות לעולם , כאשר אמר אברהם "יי' יראה" (להלן , יד). ועוד כי למען צדקו הגדיל טרחו , ורצה שיעשה זה אחרי מהלך שלשה ימים; כי אלו יעשה כן בפתע פתאם במקומו , היתה פעולתו במהירות ובהלה , אבל כשיהיה אחר מהלך שלשה ימים , כבר נעשה בישוב דעת ועצה. וכך אמרו בבראשית רבא (נה , ו): רבי עקיבא אומר: נסה אותו בַּודאי , שלא יהו אומרין: הממו , ערבבו , ולא היה יודע מה לעשות. (ג) ויבקע עצי עולה - זריזותו במצוה , אולי לא ימצא במקום ההוא עצים , והוליכם שלשה ימים; או שהיה אברהם פוסל לקרבן עץ שנמצא בו תולעת , כדין התורה ולקח מביתו עצים טובים לעולה , ולכן אמר: ויבקע עצי עולה. (ד) וירא את המקום מרחוק - ראה ענן קשור על ההר , ונתקיים בזה "אשר אומר אליך" (לעיל , ב). ויתכן על דרך הפשט וירא את המקום - שראה ארץ המוריה , כי כל הארץ ההיא היה יודע. (ט) ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים עתה , הוא הר המוריה , שאמר לו: הנה זה ההר אשר אמרתי לך. (יב) כי עתה ידעתי - מתחלה היתה יראתו בכח , לא יצא אל פועל במעשה הגדול הזה , ועתה נודעה במעשה , והיה זכותו שלם , ותהי משכורתו שלמה מעם יי' אלהי ישראל (ע"פ רות ב , יב). ודעת הפרשה , שהאלהים הוא המנסה ומצוה בעקידה , ומלאך יי' הוא המונע והמבטיח , יתברר בפסוק "המלאך הגואל אותי" (בר' מח , טז). (טז-יז) יען אשר עשית את הדבר הזה - גם מתחלה הבטיחו כי ירבה את זרעו "ככוכבי השמים" (בר' טו , ה) ו"כעפר הארץ" (בר' יג , טז) , אבל הוסיף לו עתה יען אשר עשה המעשה הגדול הזה , שנשבע בשמו הגדול , ושיירש זרעו את שער אויביו. והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו , או שיפול ביד אויביו ולא יקום. והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו. (כ) מלכה גם היא - בעבור היותה "בת הרן" אחיו (בר' יא , כט) , היתה בשורה לאברהם , שנפקד אחיו הגדול בבנים רבים מבת אחיו המת. ומלשון הכתוב נראה , שלא ידע באחד מהם בלתי היום , ואם היתה פקידתם בימי בחורותם , אי אפשר שלא שמע עד היום , כי אין המרחק רב בין ארם נהרים ובין ארץ כנען. והנה אברהם בצאתו מחרן בן שבעים וחמש שנה , וגם נחור זקן , ואשתו איננה בחורה , אבל נעשה להם נס שנפקדו בימי הזקנה , וזה טעם מלכה גם היא , וכדברי רבותינו (יל"ש בלק תשסו) , יאמר שנפקדה כאחותה. (כג) ובתואל ילד את רבקה - לא הזכיר הכתוב לבן , ואם הוא גדול מרבקה , כי לא בא להזכיר , רק השמנה שילדה מלכה לנחור , אבל הזכיר רבקה כי להודיע יחוסה באה הפרשה. וטעם "אבי ארם" (לעיל , כא) - לא להזכיר , רק להודיע ולהכיר קמואל , כי ארם היה נכבד מאביו; ואולי קמואל אחר היה בדורם וזה - אבי ארם. (כד) ופילגשו ושמה ראומה - יספר הכתוב כל הבשורה שבשרו את אברהם בבני אחיו. ויתכן שנכתב זה , להודיע כל ייחוס נחור , כי כולם ראוים להדבק בזרעו של אברהם , ועל כולם אמר כי "אל בית אבי תלך" (בר' כד , לה).