מאגר הכתר בראשית פרק כב עם פירוש רד"ק

פרק כב
(א) ויהי אחר הדברים האלה - אחר מה שקרה לאברהם עם אבימלך וארכו לו שם הימים (ע"פ בר' כו , ח) , ובא לו לבאר שבע לגור שם (ראה להלן , יט) , היה הדבר הזה , שנסה אלהים את אברהם בדבר בנו יחידו. וענין הנסיון קשה מאד לספרו על האל , כי הוא חוקר לב ומבין כליות , וידע כי אברהם יעשה מצותו. ואם להודיע לבני העולם , הנה לא היה שם בעת העקדה אלא אברהם ובנו יצחק , כי אפלו נעריו שהלכו עמו לא ידעו בזה דבר , ומי הודיע דבר זה לעולם? ואפילו היה הוא מספר , מי מאמין לו? והאמת , כי הנסיון הזה - להראות לבני עולם אהבת אברהם השלימה לאל; ולא נעשה לאותם הדורות אלא לדורות הבאים , המאמינים בתורה שכתב משה רבינו עליו השלום מפי האל ובספוריה , שיראו עד היכן הגיעה אהבת אברהם לאל; וילמדו ממנה לאהבה את יי' בכל לבבם ובכל נפשם (ע"פ דב' יא , יג). כי אברהם היה אוהב את יצחק יותר מנפשו; כי הוא היה זקן , ואם ימות הוא , ימות בטבעו בשיבה טובה זקן ושבע ימים. אבל בנו היה נער , ועדין לא היה לו אשה ובנים , ולא נהנה מן העולם; ואם ימות הוא , יהיה הדבר ההוא קשה לאברהם מאד , כי יותר מאהבת נפשו אהבו , ועוד שהיה לו בן זקונים. וכשאמר לו האל שיעלהו לו לעולה , היתה כל האהבה והחבה כאין בעיניו , ולא שאל ולא נסה: הלא אמרת לי "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בר' כא , יב)?! ולא התפלל לו עליו. אלא כיון שאמר לו: עשה כך! מיד השכים ומהר לעשות רצון האל , ולא חשב שום אהבה כנגד אהבתו. ובאמת , קודם שנכתבה התורה וספוריה , היה הדבר הגדול הזה מסור לזרע אברהם , יצחק ויעקב; כי יצחק מסר ליעקב , ויעקב לבניו. ואחר שנכתבה התורה לבני יעקב , נתפרסם הדבר בעולם; יש מאמינים ויש אין מאמינים. והיום , כמה שנים מיום שבטלה עבודת הצלמים והאלילים , מאמינים רוב העולם בתורת משה רבינו ובספוריה , אלא שחולקים עלינו על המצות , שאומרים , כי דרך משל נאמרו. ובהאמין רוב בני העולם הספור הגדול הזה , הוא עדות גדולה על אברהם אבינו , שהיה אוהב האל אהבה שלמה ותמה , וראוי לאדם ללמוד ממנו דרך אהבתו. ויאמר אליו אברהם - במראות הלילה אמר לו , שהרי אמר "וישכם אברהם בבקר" (להלן , ג). (ב) ויאמר. את יחידך - אע"פ שהוא יחידך ואהבת אותו מאד , שנולד לך מאשתך בימי זקנותכם , וזהו יצחק. אע"פ שהדבר קשה על כל בן , כל שכן על יחיד , כל שכן שהוא אהוב , שהוא בן זקונים. ולך לך - כן מנהג הלשון , כמו "לך לך מארצך" (בר' יב , א); "אלכה לי" (יר' ה , ה); "וילך לו" (שמ' יח , כז); "אשובה לי" (במ' כב , לד); "קחו לכם" (בר' מה , יט) , והדומים להם. אל ארץ המוריה - ירושלם וגבולה נקראת ארץ המוריה , ועל שם זה נקרא ההר , שהיה שם גורן ארונה היבוסי - "הר המוריה" , כמו שאמר "לבנות... בית יי' בירושלם בהר המוריה" (דה"ב ג , א); ולא מצאנו בכתוב למה נקרא כן. ורבותינו ז"ל אמרו (ב"ר נה , ז): נקרא כן , לפי שמשם יוצאה הוראה לישראל. ואנקלוס תרגם "לארעא פולחנא". על אחד ההרים ולא אמר לו עדין על אי זה הר , אלא אמר לו אשר אומר אליך , כמו שאמר לו "אל הארץ אשר אראך" (בר' יב , א). וכל זה להגדיל ספור אהבת אברהם אבינו לאל: לא שאל ולא נסה למה לא אמר , ולמה אמר להעלותו במקום רחוק שלשה ימים (ראה להלן , ד) , ולא אמר לו להעלותו מיד שם במקומו. וזה היה לשתי סבות: האחת - להגדיל אהבת אברהם; כי אלו אמר לו: העלהו עתה במקומך! - היה הדבר פתאום , ונבהל לדבר ולא התבונן בו , ועשה מצות האל פתאום , כמו שצוהו; אבל בהאריכו לו זמן העלותו עד שלשה ימים , והיה לו שהות להתבונן בדבר , ועם כל זה מהר לעשות רצון האל - זה היה דבר גדול. והסבה השנית - להורותו מקום הנבחר , שיבנו שם בניו בית ליי' ומזבח להעלות עליו עולות וזבחים , וְלַחֲנֹךְ המקום ההוא בנפש האהוב הנבחר; כי אע"פ שלא נשלם הדבר ולא נשחט , הרי היה לרצון לפני האל כאלו נעשה. והנה הועלה על המזבח נעקד כשה. (ג) וישכם - השכים לעשות רצון האל; ולא הודיע לשרה , אולי תעשה רעה בעצמה לאהבתה את יצחק. את שני נעריו - הרגילים ללכת עמו לשמשו. ובדרש (פר"א לא): אליעזר וישמעאל. ויבקע - לשום על החמור להוליך עמהם. וחשבו הנערים , כי כדי לבשל בהם במקום שילינו עשה , אולי לא ימצאו עצים. אל המקום אשר אמר לו - "ארץ המוריה" (לעיל , ב) , כי ההר - לא ידעו עדין. (ד-ה) ביום השלישי וישא - זו הו"ו היא כנוספת , כמו ווי"ן רבים במקרא שהם כמוה , כמו "ואלה בני צבעון ואיה וענה" (בר' לו , כד) והדומים לו; והוא כאלו אמר: ביום השלישי נשא אברהם את עיניו. ואפשר לפרשו , שיהיה דבוק עם הפסוק שלמעלה ממנו; כאלו אמר: וילך אל המקום ביום השלישי; כלומר , כי ביום השלישי לצאתו מביתו הגיע שם קרוב לו , ונשא את עיניו כנגד המקום שהוא ירושלם , משנכנס בגבולה וראה אותו מרחוק. אבל ההר לא ידע עדין , עד שיאמרו לו האל. ובדרש (בר' נו , א - ב) , כי וירא את המקום שאמר - על הר המוריה; וכן אמרו: וירא - מה ראה? עמוד אש על ההר. אמר לו: יצחק בני , רואה אתה מאומה על אחד ההרים? אמר לו: רואה אני עמוד אש. אמר לישמעאל ואליעזר נעריו: רואים אתם מאומה על אחד ההרים? אמרו לו: לאו. אמר להם: הואיל ואין אתם רואים מאומה , והחמור אינו רואה מאומה , שבו לכם פה עם החמור - עַם הדומה לחמור. ויאמר. ונשתחוה - והבינו הנערים , כי יעשו זבח עם ההשתחויה , כי הוליכו עמהם עצים ואש; כי ברוב , מי שילך למקום להשתחוות שם , יזבח שם , כמו שאמר בדבר אלקנה "להשתחוות ולזבוח ליי' צבאות בשילה" (ש"א א , ג). (ו) ויקח - ולא לקח עמו החמור , כדי שלא יחשבו הנערים , כי למקום רחוק היו הולכים. גם לא יהיה מי שישמור החמור שם בעודם עושים המעשה; גם כן כדי שלא יכנס החמור למקום קדושה כזה. (ז) ויאמר. הנני בני - בדגש , גם הנו"ן השניה. (ח) ויאמר. אלהים יראה לו השה לעולה בני - ענה לו מענה שיוכל אדם להבינו לשני פנים: האחד , שיהיה בני תשובת הקריאה , כמו "הנני בני" (לעיל , ז) , כלומר: בני , אלהים יראה לו השה , כלומר: הוא יודע מי יהיה השה , והוא יזמיננו לנו. והשני: אלהים יראה לו השה לעולה; ומי הוא השה? בני הוא! ויצחק הבין , כי הוא יהיה השה , לפיכך אמר וילכו שניהם יחדיו , כלומר: בלב אחד , כי קבל הבן מאהבה למסור נפשו לאל ולהקריבה לפניו. (ט) ויבאו אל המקום - הוא הר המוריה. אשר אמר לו האלהים - בבאם יחדו אמר לו והראהו במראה הנבואה. ובדרש (ב"ר נו , א) , שראה ענן קשור עליו או עמוד אש , כמו שכתבנו למעלה (לעיל , ד). ולדעת הדרש יהיה פירוש אשר אמר לו - כשהראה לו הענן או העמוד , זהו האמירה. ויערוך את העצים - ערכם על האש להדליקם. ויעקד את יצחק - עקדו בידיו וברגליו כדי שלא יבעט מפני הסכין; ואע"פ שברצונו היה וברצונו נעקד , פחד שלא תגבר עליו הרוח הכועסת , ואמר לאביו שיעקדנו יפה. (י) וישלח. לשחט את בנו - לשחטו תחלה על המזבח , ואחר כן תאכלהו האש , כדרך הזבח. (יא) ויקרא... מן השמים - כלומר: שמע הקול ולא ראה מראה. אברהם אברהם - כפל לו השם , כדי שישמע מהר וימנע משחטו. (יב) ויאמר. ואל תעש לו מאומה - כפל לו הענין במלות שונות , לרוב ההזהרה. כי עתה ידעתי - אם נפרש כמו 'הודעתי' , על ענין שפרשנו בדבר הנסיון (לעיל , א) , הנה לא מצאנו פעל 'ידע' מן ה'קל' - יוצא. ולפי דעתי , כי פרושו כמו "ידעתיך בשם" (שמ' לג , יב); "ואדעך בשם" (שם , יז); ופרושו , כי שב החלק - כל , ודי בזה הרמז למבינים , כי אין לבארו יותר מזה. כי ירא אלהים אתה - היראה הזאת היא אהבה , כי לא היה יראת גופו אלא יראת נפשו , שלא תאבד; והיה מוסר נפש שהיה אוהב יותר מנפשו , תחת נפשו , שלא תאבד מהעולם הבא; שהוא האהבה לאל והדבקות בו. (יג) וישא - נשא עיניו , אם יראה שום בהמה טהורה קרוב או רחוק , כדי שיעלה לעולה תחת בנו. וירא והנה איל אחר נאחז - אחר שנאחז בסבך בקרניו. וזה היה לו הזמנה מאת האל דרך נס , שאיל זה נאחז בסבך עץ , נפרד משאר הצאן , ולא הרגיש עליו הרועה. וזה הוא מאמר 'יש אומרים ' (מא"ג כב , יג): אף אילו של יצחק. ואם מצא אברהם הרועה , נתן לו מחיר האיל , כי לא העלה עולה ליי' חנם. (יד) ויקרא. יי' יראה - על שם שאמר "אלהים יראה לו השה" (לעיל , ח). אשר יאמר היום - זה היום יסופר בהר , כשיראה יי' בו , שיבנה בו מזבח ובית המקדש - יאמר אז ויסופר היום הזה , שהעליתי בני יצחק לעולה. כי זה נאמר לו בנבואה , למה בחר ההר ההוא: כי עתידים בניו להקריב שם קרבנות. (טו) ויקרא - קרא לו שנית לבשרו בגמול הזה , שיגמול את בניו עקב המעשה הזה אשר עשה. (טז-יז) ויאמר בי נשבעתי - הוסיף לו בברכה הזאת השבועה. והשבועה - כמו אם אמר "חי אני" (במ' יד , כח) , כלומר: בעצמי נשבעתי; שאני חי וקיים לעולם , כן תהיה שבועתי קיימת. ואע"פ שדברו לבד הוא קיים בשבועה , הוסיף , שאע"פ שיחטאו בניו , לא יכָּרְתוּ מהיות גוי גדול לפניו. ועוד הוסיף , שלא אמר לו עדיין: ויירש זרעך את שער אויביו. ופירוש שער אויביו - ארץ אויביו. ובעבור שחוזק הארץ הוא בכניסתה , כי הארץ החזקה - סביבותיה הרים או ימים , ומשנכנסו האויבים ועברו אותם השערים , הרי כל הארץ נכבשת לפניהם - לפיכך אמר 'פתח': "נפתחו שערי ארצך" (נח' ג , יג); לפיכך נקראת כל הארץ שער. ואמר לו ככוכבי וכחול כאחד , להגדיל הדבר , כי כל כפל הוא לחזק הדבר. ועד עתה לא אמר לו כן , אלא פעם אחת "כעפר הארץ" (בר' יג , טז) , ופעם אחרת כ"כוכבים" (בר' טו , ה). ועוד הוסיף לו "והתברכו בזרעך" (להלן , יח). וירש - ביו"ד האית"ן לבד , ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב. כי ברך - מבואר הוא. (יח) והתברכו - פירוש והתברכו אינו כמו "ונברכו" (בר' יב , ג) שפירשנו; כי פרושו , שהם יסבבו הברכה לעצמם בתפלתם , ויאמרו: האל יברכנו כמו שבירך זרע אברהם; רוצה לומר: כל כך יהיה זרעך מבורך , עד שכל גויי הארץ יתלו ברכתם בזרעך. עקב - פרושו 'שכר' , והוא מענין עָקֵב; כמו שהעקב סוף הגוף , כן השכר סוף , כי בשכר המעשה יבא השכר בסוף. אשר שמעת בקולי - בזה ובכל אשר אמרתי לך. (יט) וישב - ואין צריך לומר כי יצחק היה עמו , אלא זכר אברהם שהוא העיקר. וישב אברהם בבאר שבע - ולא פירש כמה ישב שם , כי בחברון מתה שרה (ראה בר' כג , ב). (כ) ויהי - אחרי עקדת יצחק. גם היא - כמו שילדה לך שרה , כן ילדה מלכה לנחור אחיך אלה הבנים. ידמה שעמדה מלדת כמו שרה , אלא שלא היתה עקרה כמוה; לפיכך בשרו אברהם בבנים שנולדו לאחיו ממלכה. (כא) את עוץ בכורו - כמו שפירשנו "את צידון בכורו" (בר' י , טו). ונכתב הספור הזה בתולדת נחור מאשתו מלכה ומפילגשו ראומה לכבוד אברהם אבינו , ולספר בכללם תולדת רבקה. אבי ארם - אולי היה ארם בעל השם , לפיכך יחס האב אליו; וכן "אבי כל בני עבר" (שם , כא); וכמוהם רבים בדברי הימים. ולשֶבַח יבא לרוב , ויש לגרעון , כמו אבי כנען" (בר' ט , יח). וכבר כתבנו בתולדות בני שם ענין ארם ועוץ הנזכרים שם (בר' י , כב , כג). (כב) ואת כשד - וממנו יצא הגוי הנקרא 'כשדים' כמו שכתבנו (בר' יא , כח). (כג) ובתואל - ולא זכר לבן , כי עקר הספור על רבקה היה. (כד) ופילגשו... ותלד גם היא - פירוש: ותלד לו גם היא. ואחר שאמר ופילגשו בו"ו הכנוי , ואמר גם , כאלו אמר 'לו'.