מאגר הכתר בראשית פרק כב עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק כב
[שביעי] [א] וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי:
[ב] וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּֽרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:
[ג] וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים:
[ד] בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּק֖וֹם מֵרָחֹֽק:
[ה] וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבֽוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם:
[ו] וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו:
[ז] וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה:
[ח] וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לּ֥וֹ הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו:
[ט] וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים:
[י] וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֽוֹ:
[יא] וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי:
[יב] וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִֽידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי:
[יג] וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֽוֹ:
[יד] וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה:
[טו] וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[טז] וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ:
[יז] כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו:
[יח] וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי:
[יט] וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: פ
[מפטיר] [כ] וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָח֥וֹר אָחִֽיךָ:
[כא] אֶת־ע֥וּץ בְּכֹר֖וֹ וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם:
[כב] וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל:
[כג] וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָח֖וֹר אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם:
[כד] וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם־הִוא֙ אֶת־טֶ֣בַח וְאֶת־גַּ֔חַם וְאֶת־תַּ֖חַשׁ וְאֶֽת־מַעֲכָֽה: פ

פרק כב
(חלק רביעי: "ויהי אחר הדברים האלה" וגו' עד סוף הפרשה; כב , א - כד). (א-ב) זכר שאחר הדברים האלה נסה השם יתעלה את אברהם , אם יקל בעיניו לעשות איזה דבר שיצוהו השם יתעלה , ואמר אליו שיקח בנו יחידו אשר אהב , והוא יצחק , וילך אל ארץ המוריה , ויעלהו שם לעולה על אחד מהרי המוריה אשר יאמר אליו השם. והנה כוון השם יתעלה בזה המאמר , שיעלהו שם בעבור עולה - רוצה לומר , שיראה יצחק שם הקרבת העולה לַשֵּׁם , כדי שיתחנך בעבודת השם יתעלה , ויגיע לשלמותו באופן שיאות שיהיה ממנו הזרע הנבחר שיעד השם יתעלה לאברהם. ולפי שזה המאמר , יהיה המובן ממנו לפי הנהוג בו , שיעלה יצחק בנו שם לעולה בשיזבחנו וישרפנו , הנה נִשְׁלַם לשם יתעלה נסיון אברהם בזאת הנבואה , אם יקל בעיניו איזה דבר שיזדמן לכבוד השם; וזה , שאם יקל זה בעיניו , לא יחזור להבין מזה העניין זולת מה שיובן ממנו בתחלת העיון , ואם יקשה בעיניו , יבקש לזה המאמר כוונה אחרת זולת מה שיובן ממנו בתחלת העיון. (ג) והנה הבין אברהם זאת הנבואה לפי מה שיובן ממנו בתחלת העיון , ועם כל זה נזדרז בחריצות גדול לעשות מה שצוה לפי מחשבתו. ולזה השכים בבקר וחבש חמורו לשאת עצי העולה , ונהג עמו שני נעריו ואת יצחק בנו , ובקע עצי עולה ושמם על החמור , וקם ללכת למקום אשר אמר לו השם יתעלה. (ד-ה) והנה ביום השלישי לנסעו נשא אברהם את עיניו , וראה מרחוק המקום אשר אמר לו השם יתעלה , שיעלה שם יצחק בנו לעולה; ותכף שראה המקום ההוא , נפרד מנעריו ואמר להם שישבו שם עם החמור , והוא והנער ילכו עד המקום ההוא , וישתחוו שם לשם יתעלה וישובו אליהם. והנה לא רצה אברהם להודיע זה הסוד לנעריו , כי לא נתברר לו עדיין מה יהיה אחרית דבר. (ו) והנה לקח אברהם עצי העולה ושם אותם על יצחק בנו , ולקח בידו האש והמאכלת. (ז) ושאל יצחק לאביו , איפה השה שיעלה שם לעולה , לפי שכבר ראה שהביא עמו האש והעצים , ולזה הבין שרצון אברהם היה להעלות שם עולה. וזה לאות שכבר היה רגיל אברהם בהעלאת העולות , ושכבר ראה זה יצחק ממנו. (ח-י) ואמר אליו אברהם דרך תפלה: שיתן , בני , אלהים , ויבין בו ממה שאמר אלי , שיהיה השה לעולה. ואמנם אמר זה , לפי שכבר הבין אברהם מזה המאמר , שיזבח את בנו ויעשהו עולה , ולא יֵצֵא מזאת ההנחה , אם לא יבאר לו השם יתעלה , שאין רצונו בזה המאמר מה שהבין ממנו אברהם. והלכו יחדיו עד אשר באו למקום , ושם בנה אברהם את המזבח , וערך העצים , ועקד יצחק בנו על המזבח ממעל לעצים , ושלח ידו ולקח המאכלת לשחוט בנו; ולא השיג אברהם מזה שום דאגה וצער , אבל היה עושה מצות השם יתעלה בטוב לבב , עד שכבר הגיעתהו הנבואה בהקיץ. (יא-יב) ואמר אליו מלאך השם , שלא ישלח ידו אל הנער , כי לא כֻּוַון זה במה שאמר אליו השם. והנה לא באר לו השם יתעלה מתחלת העניין , לנסותו אם יקל בעיניו לתת לו בנו יחידו; ואולם עתה נשלם עניין הנסיון , וידע השם יתעלה כי ירא אלהים הוא , עד שלא חשך בנו יחידו ממנו , אבל היה רצונו לתתו לו בשמחה ובטוב לבב. (יג) ואחר שנתברר לאברהם שרצון השם יתעלה היה , שיעלה שם יצחק להעלות שם עולה , כדי שיתחנך בעבודת השם , נשא עיניו , אם יראה שום בעל חיים נאות להעלות ממנו עולה , וראה בעל חיים אחד רץ , ואחר שנסתבך באילן בקרניו , נתברר לו שהוא איל , והלך אברהם ולקח אותו , והעלהו לעולה תמורת מה שהיה חושב לעשות מבנו. (יד) ולפי שראה אברהם עוצם מעלת המקום ההוא והאוֹתוּתוֹ אל שידבק בו השפע האלהי , קרא שם המקום ההוא: 'יי' יראה'; וזהו מה שהיה נאמר בעת מתן תורה: בהר יי' יראה , לפי שזה ההר קראו אברהם בזה השם. (טו-יח) ואחר זה קרא מלאך יי' אל אברהם שנית מן השמים , ואמר אליו , שכבר נשבע השם יתעלה לתת לו שכר על מה שעשה מזה רוצה לומר , שלא חשך בנו יחידו ממנו והוא , שזה יהיה סבה אל שיברכהו וירבה זרעו ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים , ושירש זרעו שער אויביו; וזה , כי היה זה סבה אל שלמד יצחק שיעור מה שראוי שיעשה אותו האדם לכבוד השם יתעלה , ומפני זה השתוקק להשיג אותו כפי מה שאפשר , לשערו , שאהבתו היא בזאת המדרגה הנפלאה ליודעיו אשר יקלו בכל דבר זולתו. ולזה היה ראוי שיהיה הטוב המגיע מפני אהבת השם יתעלה למעלה מכל הטובות; ובזה השתלשל השלמות לאבות , עד שהיו ראויים שיהיה מהם זה הזרע הנבחר , שיהיה השם לו לאלהים , ויירש שער אויביו , והתברכו בו כל גויי הארץ. (יט) ואחר זה שב אברהם אל נעריו , והלכו יחדיו לבאר שבע , כי שם ביתו , והוא היה גם כן נאות אל שידבק לו בו השפע האלהי. (כ-כד) והנה אחר הדברים האלה סופר לאברהם , שכבר ילדה מלכה גם היא בנים לנחור; וזְכָרָם לכבוד אברהם , ולפי שכבר יצא מהם בתואל , שיצאו ממנו רבקה ונשי יעקב. זה באור דברי הספור לפי מה שנראה לנו , והוא נאות מאד לפי הלשון ולפי האמת , כמו שתראה. (שמונה תועלות לפרשת 'וירא' , חלק רביעי - בקובץ רלב"ג תועלות).