מאגר הכתר בראשית פרק כב עם פירוש רש"י

פרק כב
(א) אחר הדברים האלה - יש מרבותינו אומרים (סנה' פט , ב): אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג ואומר: מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד ואיל אחד. אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו; אם אומר לו: זבח אותו לפני , אינו מעכב. ויש אומרים: אחר דבריו של ישמעאל , שהיה מתפאר על יצחק שמל בן שלש עשרה ולא מיחה , אמר לו: ובאבר אחד אתה מיראיני? אילו אמר לי הקדוש ברוך הוא: קרב עצמך לפני , אני זובח עצמי לפניו. ויאמר הנני - כך היא ענייתן של חסידים; לשון ענוה הוא (ראה תנח' וירא כב) ולשון זימון. (ב) קח נא - אין נא אלא לשון בקשה. אמר לו: בבקשה ממך עמוד לי בזה , שלא יאמרו: הראשונות לא היה בהן ממש (ראה סנה' פט , ב). את בנך - אמר לו: שני בנים יש לי , אמר לו: את יחידך. אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: אשר אהבת. אמר לו: שניהם אני אוהב. אמר לו: את יצחק. ולמה לא גילה לו מתחילה? שלא לערבבו פתאום , ותזוח דעתו מעליו ותטרף (ראה סנה' פט , ב) , וכדי לחבב את המצוה עליו , וליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור (ראה ב"ר נה , ז). ארץ המוריה - ירושלם , וכן קורא אותה בדברי הימים: "לבנות לו בית ליי' בהר המוריה" (דה"ב ג , א). ורבותינו פרשוהו (ב"ר שם): על שם שמשם הוראה יוצאה לעולם. ואונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטרת , שיש בה מֹר ושאר בשמים. והעלהו שם - ולא פירש לו 'שחטהו' , לפי שלא היה בדעתו לשוחטו , אלא יעלהו להר על מנת לעשותו עולה , ומשהעלהו , אמר לו: הורידהו. על אחד ההרים - כך הקדוש ברוך הוא מתהא לצדיקים , ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר לקבל שכר על כל דבור ודבור , וכן "אל הארץ אשר אראך" (בר' יב , א); וכן ביונה "וקרא עליה (בנוסחנו: אליה) את הקריאה אשר אני (בנוסחנו: אנכי) דובר אליך" (יונה ג , ב). (ג) וישכם - נזדרז למצוה. ויחבש - הוא בעצמו , ולא צוה לאחד מעבדיו , שאהבה מקלקלת את השורה (ראה ב"ר נה , ח). את שני נעריו - ישמעאל ואליעזר (ראה ויק"ר כו , ז) , שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים (ראה תנח' בלק ח) , שאם יתרחק האחד לנקביו , יהיה השיני עמו. ויבקע - "וצלח" (ת"א) , כמו: "וצלחו הירדן" (ש"ב יט , יח) - לשון 'ביקוע'; 'פינדרא' בלעז. (ד) ביום השלישי - למה איחר מלהראותו מיד? כדי שלא יאמרו: הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו , ואילו היה לו שהות להמלך אל לבו , לא היה עושה (ראה תנח' וירא כב). וירא את המקום - ראה ענן קשור על ההר. (ה) עד כה - כלומר: דרך מועט למקום אשר לפנינו. [ומדרש אגדה (תנח' וירא כג): אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום: כה יהיה זרעך (בר' טו , ה). ונשובה - נתנבא שישובו שניהם (ראה מו"ק יח , א).] (ו) מאכלת - סכין , על שם שאוכלת את הבשר , כמה דאת אמר: "וחרבי תאכל בשר" (דב' לב , מב) , ושמכשרת בשר לאכילה (ראה ב"ר נו , ג). דבר אחר (שם): זו נקראת על שם שישראל אוכלין מתן שכרה. וילכו שניהם יחדיו - אברהם , שהיה יודע שהוא הולך לשחוט בנו , היה הולך ברצון ובשמחה כיצחק , שלא היה מרגיש בדבר. (ח) יראה לו השה - יבחר לו השה , ואם אין שה , בני לעולה. ואע"פ כן שהבין יצחק שהוא הולך לישחט , וילכו שניהם יחדו - בלב שוה. (ט) ויעקד - ידיו ורגליו מאחוריו; הידים עם הרגלים - היא 'עקידה'; והוא לשון "עקודים" (בר' ל , לט) - שהיו קרצוליהם לבנים , מקום שעוקדים אותם בו היה נִכָּר. (יא) אברהם אברהם - לשון חיבה הוא (ראה ב"ר נו , ז) , שכופל את שמו. (יב) אל תשלח ידך לשחוט. אמר לו: לא לחנם באתי לכאן , אעשה בו חבלה ואוציא מעט דם. אמר לו: אל תעש לו מאומה , [אל תעש בו מום]. [כי עתה ידעתי - אמר רבי אבא (ב"ר נו , ח): אמר לו אברהם: אפרש לפניך את שיחתי; אתמול אמרת לי: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בר' כא , יב) , וחזרת ואמרת: "קח נא את בנך" (לעיל , ב); עכשיו אתה אומר לי: אל תשלח ידך אל הנער!? אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה" (תה' פט , לה); כשאמרתי לך "קח" (לעיל , ב) , "מוצא שפתי לא אשנה": לא אמרתי לך 'שחטהו' , אלא "העלהו" (שם); אסקתיה , אחתיה.] כי עתה ידעתי - מעתה יש לי מה אשיב למִדַּת הדין ולאומות התמיהין מה היא חיבתי אצלך; ידעתי לי פתחון פה עכשיו , שרואין כי ירא אלהים אתה (תנ"ב וירא מו). (יג) וירא והנה איל - מוכן היה לכך מששת ימי בראשית (משנה אבות ה , ו). אחר שאמר לו המלאך: "אל תשלח ידך אל הנער" (לעיל , יב) , ראהו כשהוא נאחז; וזהו שמתרגמין: "וזקף אברהם ית עינוהי בתר אילין". בסבך - בסבך אילן. בקרניו - שהיה רץ אצל אברהם , והשטן סובכו ומערבבו באילנות כדי לעכבו. [(תרי"ק:) נאחז בסבך - וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל: אחר שנאחז בסבך , ראהו ולקחו; שאם נאמר והנה איל , ולא נאמר אחר נאחז בסבך בקרניו , הייתי אומר: ומה טיבו אם ראהו , והוא לא יכול להשיגו? לכך נאמר וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו , שעכשיו נוח לו לקחתו , שהרי היה אחוז מעצמו בסבך. שכך נהגו כל הכתובין כולן על המילה שעתידין הבריות לחלוק: הוא מייתר מילה ולשון , ומיישר לפניהם דרך.] תחת בנו - מאחר שכתוב ויעלהו לעולה , לא חסר המקרא כלום , ומה הוא תחת בנו? על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפלל ואומר: יהי רצון שתהא עבודה זו כאילו עשויה בבני , כאילו הוא שחוט , כאילו דמו זרוק , כאלו הוא מופשט , כאילו הוא נקטר ועשוי דשן (ראה ב"ר נו , ט). (יד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי' יראה - פשוטו ותרגומו: יי' יבחר ויראה לו המקום הזה להשרות שכינתו ולהקריב כאן קרבנות. אשר יאמר היום - שיאמרו לימי הדורות עליו: בהר יי' יראה המקום לעמו. היום - ימים העתידין , כמו: 'עד היום הזה' שבכל המקרא , שדורות הבאים הקוראים את המקרא אומרים על יום שעומדין בו: 'היום הזה'. ומדרש אגדה (ב"ר נו , ט): יי' יראה עקדה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהגן עליהם מן הפורענות , כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים: בהר יי' נראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה (ראה תנח' וירא כג). (יז) כי ברך אברכך - אחת לאב ואחת לבן (ראה ב"ר נו , יא). והרבה ארבה - אחת לאב ואחת לבן (ראה שם). (יט) וישב אברהם בבאר שבע - לא ישיבה ממש , שהרי בחברון היה יושב שתים עשרה שנים לפני עקידתו של יצחק , יצא מבאר שבע והלך לו לחברון , כמו שנאמר: "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים" (בר' כא , לד) - מרובים משל חברון הראשונים , והם עשרים ושש שנה , כמו שפירשנו למעלה (שם). (כ) אחרי הדברים האלה ויוגד וגו' - בהר המוריה בשובו היה מהרהר: אילו היה בני שחוט , כבר היה הולך בלא בנים. היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא! בשרו הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה בת זוגו , וזהו הדברים האלה - הרהורי דברים שהיו על ידי העקדה. גם היא - אף היא השוות משפחותיה למשפחת אברהם: מה אברהם שבטים שיצאו מיעקב , שמונה בני גבירות וארבעה בני שפחות , אף אילו שמונה בני גבירה וארבעה בני פלגש (ראה ב"ר נז , ג). (כג) ובתואל ילד את רבקה - כל הייחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה.