פרק כב
[שביעי]
[א]
וַיְהִ֗י
אַחַר֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים
נִסָּ֖ה
אֶת־אַבְרָהָ֑ם
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
אַבְרָהָ֖ם
וַיֹּ֥אמֶר
הִנֵּֽנִי:
[ב]
וַיֹּ֡אמֶר
קַח־נָ֠א
אֶת־בִּנְךָ֨
אֶת־יְחִֽידְךָ֤
אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙
אֶת־יִצְחָ֔ק
וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔
אֶל־אֶ֖רֶץ
הַמֹּֽרִיָּ֑ה
וְהַעֲלֵ֤הוּ
שָׁם֙
לְעֹלָ֔ה
עַ֚ל
אַחַ֣ד
הֶהָרִ֔ים
אֲשֶׁ֖ר
אֹמַ֥ר
אֵלֶֽיךָ:
[ג]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
אַבְרָהָ֜ם
בַּבֹּ֗קֶר
וַֽיַּחֲבֹשׁ֙
אֶת־חֲמֹר֔וֹ
וַיִּקַּ֞ח
אֶת־שְׁנֵ֤י
נְעָרָיו֙
אִתּ֔וֹ
וְאֵ֖ת
יִצְחָ֣ק
בְּנ֑וֹ
וַיְבַקַּע֙
עֲצֵ֣י
עֹלָ֔ה
וַיָּ֣קָם
וַיֵּ֔לֶךְ
אֶל־הַמָּק֖וֹם
אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ
הָאֱלֹהִֽים:
[ד]
בַּיּ֣וֹם
הַשְּׁלִישִׁ֗י
וַיִּשָּׂ֨א
אַבְרָהָ֧ם
אֶת־עֵינָ֛יו
וַיַּ֥רְא
אֶת־הַמָּק֖וֹם
מֵרָחֹֽק:
[ה]
וַיֹּ֨אמֶר
אַבְרָהָ֜ם
אֶל־נְעָרָ֗יו
שְׁבֽוּ־לָכֶ֥ם
פֹּה֙
עִֽם־הַחֲמ֔וֹר
וַאֲנִ֣י
וְהַנַּ֔עַר
נֵלְכָ֖ה
עַד־כֹּ֑ה
וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה
וְנָשׁ֥וּבָה
אֲלֵיכֶֽם:
[ו]
וַיִּקַּ֨ח
אַבְרָהָ֜ם
אֶת־עֲצֵ֣י
הָעֹלָ֗ה
וַיָּ֙שֶׂם֙
עַל־יִצְחָ֣ק
בְּנ֔וֹ
וַיִּקַּ֣ח
בְּיָד֔וֹ
אֶת־הָאֵ֖שׁ
וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת
וַיֵּלְכ֥וּ
שְׁנֵיהֶ֖ם
יַחְדָּֽו:
[ז]
וַיֹּ֨אמֶר
יִצְחָ֜ק
אֶל־אַבְרָהָ֤ם
אָבִיו֙
וַיֹּ֣אמֶר
אָבִ֔י
וַיֹּ֖אמֶר
הִנֶּ֣נִּֽי
בְנִ֑י
וַיֹּ֗אמֶר
הִנֵּ֤ה
הָאֵשׁ֙
וְהָ֣עֵצִ֔ים
וְאַיֵּ֥ה
הַשֶּׂ֖ה
לְעֹלָֽה:
[ח]
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַבְרָהָ֔ם
אֱלֹהִ֞ים
יִרְאֶה־לּ֥וֹ
הַשֶּׂ֛ה
לְעֹלָ֖ה
בְּנִ֑י
וַיֵּלְכ֥וּ
שְׁנֵיהֶ֖ם
יַחְדָּֽו:
[ט]
וַיָּבֹ֗אוּ
אֶֽל־הַמָּקוֹם֘
אֲשֶׁ֣ר
אָֽמַר־ל֣וֹ
הָאֱלֹהִים֒
וַיִּ֨בֶן
שָׁ֤ם
אַבְרָהָם֙
אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ
וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ
אֶת־הָעֵצִ֑ים
וַֽיַּעֲקֹד֙
אֶת־יִצְחָ֣ק
בְּנ֔וֹ
וַיָּ֤שֶׂם
אֹתוֹ֙
עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ
מִמַּ֖עַל
לָעֵצִֽים:
[י]
וַיִּשְׁלַ֤ח
אַבְרָהָם֙
אֶת־יָד֔וֹ
וַיִּקַּ֖ח
אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת
לִשְׁחֹ֖ט
אֶת־בְּנֽוֹ:
[יא]
וַיִּקְרָ֨א
אֵלָ֜יו
מַלְאַ֤ךְ
יְהוָה֙
מִן־הַשָּׁמַ֔יִם
וַיֹּ֖אמֶר
אַבְרָהָ֣ם
׀
אַבְרָהָ֑ם
וַיֹּ֖אמֶר
הִנֵּֽנִי:
[יב]
וַיֹּ֗אמֶר
אַל־תִּשְׁלַ֤ח
יָֽדְךָ֙
אֶל־הַנַּ֔עַר
וְאַל־תַּ֥עַשׂ
ל֖וֹ
מְא֑וּמָה
כִּ֣י׀
עַתָּ֣ה
יָדַ֗עְתִּי
כִּֽי־יְרֵ֤א
אֱלֹהִים֙
אַ֔תָּה
וְלֹ֥א
חָשַׂ֛כְתָּ
אֶת־בִּנְךָ֥
אֶת־יְחִֽידְךָ֖
מִמֶּֽנִּי:
[יג]
וַיִּשָּׂ֨א
אַבְרָהָ֜ם
אֶת־עֵינָ֗יו
וַיַּרְא֙
וְהִנֵּה־אַ֔יִל
אַחַ֕ר
נֶאֱחַ֥ז
בַּסְּבַ֖ךְ
בְּקַרְנָ֑יו
וַיֵּ֤לֶךְ
אַבְרָהָם֙
וַיִּקַּ֣ח
אֶת־הָאַ֔יִל
וַיַּעֲלֵ֥הוּ
לְעֹלָ֖ה
תַּ֥חַת
בְּנֽוֹ:
[יד]
וַיִּקְרָ֧א
אַבְרָהָ֛ם
שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם
הַה֖וּא
יְהוָ֣ה
׀
יִרְאֶ֑ה
אֲשֶׁר֙
יֵאָמֵ֣ר
הַיּ֔וֹם
בְּהַ֥ר
יְהוָ֖ה
יֵרָאֶֽה:
[טו]
וַיִּקְרָ֛א
מַלְאַ֥ךְ
יְהוָ֖ה
אֶל־אַבְרָהָ֑ם
שֵׁנִ֖ית
מִן־הַשָּׁמָֽיִם:
[טז]
וַיֹּ֕אמֶר
בִּ֥י
נִשְׁבַּ֖עְתִּי
נְאֻם־יְהוָ֑ה
כִּ֗י
יַ֚עַן
אֲשֶׁ֤ר
עָשִׂ֙יתָ֙
אֶת־הַדָּבָ֣ר
הַזֶּ֔ה
וְלֹ֥א
חָשַׂ֖כְתָּ
אֶת־בִּנְךָ֥
אֶת־יְחִידֶֽךָ:
[יז]
כִּֽי־בָרֵ֣ךְ
אֲבָרֶכְךָ֗
וְהַרְבָּ֨ה
אַרְבֶּ֤ה
אֶֽת־זַרְעֲךָ֙
כְּכוֹכְבֵ֣י
הַשָּׁמַ֔יִם
וְכַח֕וֹל
אֲשֶׁ֖ר
עַל־שְׂפַ֣ת
הַיָּ֑ם
וְיִרַ֣שׁ
זַרְעֲךָ֔
אֵ֖ת
שַׁ֥עַר
אֹיְבָֽיו:
[יח]
וְהִתְבָּרֲכ֣וּ
בְזַרְעֲךָ֔
כֹּ֖ל
גּוֹיֵ֣י
הָאָ֑רֶץ
עֵ֕קֶב
אֲשֶׁ֥ר
שָׁמַ֖עְתָּ
בְּקֹלִֽי:
[יט]
וַיָּ֤שָׁב
אַבְרָהָם֙
אֶל־נְעָרָ֔יו
וַיָּקֻ֛מוּ
וַיֵּלְכ֥וּ
יַחְדָּ֖ו
אֶל־בְּאֵ֣ר
שָׁ֑בַע
וַיֵּ֥שֶׁב
אַבְרָהָ֖ם
בִּבְאֵ֥ר
שָֽׁבַע:
פ
[מפטיר]
[כ]
וַיְהִ֗י
אַֽחֲרֵי֙
הַדְּבָרִ֣ים
הָאֵ֔לֶּה
וַיֻּגַּ֥ד
לְאַבְרָהָ֖ם
לֵאמֹ֑ר
הִ֠נֵּה
יָלְדָ֨ה
מִלְכָּ֥ה
גַם־הִ֛וא
בָּנִ֖ים
לְנָח֥וֹר
אָחִֽיךָ:
[כא]
אֶת־ע֥וּץ
בְּכֹר֖וֹ
וְאֶת־בּ֣וּז
אָחִ֑יו
וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל
אֲבִ֥י
אֲרָֽם:
[כב]
וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד
וְאֶת־חֲז֔וֹ
וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ
וְאֶת־יִדְלָ֑ף
וְאֵ֖ת
בְּתוּאֵֽל:
[כג]
וּבְתוּאֵ֖ל
יָלַ֣ד
אֶת־רִבְקָ֑ה
שְׁמֹנָ֥ה
אֵ֙לֶּה֙
יָלְדָ֣ה
מִלְכָּ֔ה
לְנָח֖וֹר
אֲחִ֥י
אַבְרָהָֽם:
[כד]
וּפִֽילַגְשׁ֖וֹ
וּשְׁמָ֣הּ
רְאוּמָ֑ה
וַתֵּ֤לֶד
גַּם־הִוא֙
אֶת־טֶ֣בַח
וְאֶת־גַּ֔חַם
וְאֶת־תַּ֖חַשׁ
וְאֶֽת־מַעֲכָֽה:
פ
פרק כב
(א)
אחר
הדברים
האלה
-
יש
מרבותינו
אומרים
(סנה'
פט
,
ב):
אחר
דבריו
של
שטן
שהיה
מקטרג
ואומר:
מכל
סעודה
שעשה
אברהם
לא
הקריב
לפניך
פר
אחד
ואיל
אחד.
אמר
לו:
כלום
עשה
אלא
בשביל
בנו;
אם
אומר
לו:
זבח
אותו
לפני
,
אינו
מעכב.
ויש
אומרים:
אחר
דבריו
של
ישמעאל
,
שהיה
מתפאר
על
יצחק
שמל
בן
שלש
עשרה
ולא
מיחה
,
אמר
לו:
ובאבר
אחד
אתה
מיראיני?
אילו
אמר
לי
הקדוש
ברוך
הוא:
קרב
עצמך
לפני
,
אני
זובח
עצמי
לפניו.
ויאמר
הנני
-
כך
היא
ענייתן
של
חסידים;
לשון
ענוה
הוא
(ראה
תנח'
וירא
כב)
ולשון
זימון.
(ב)
קח
נא
-
אין
נא
אלא
לשון
בקשה.
אמר
לו:
בבקשה
ממך
עמוד
לי
בזה
,
שלא
יאמרו:
הראשונות
לא
היה
בהן
ממש
(ראה
סנה'
פט
,
ב).
את
בנך
-
אמר
לו:
שני
בנים
יש
לי
,
אמר
לו:
את
יחידך.
אמר
לו:
זה
יחיד
לאמו
וזה
יחיד
לאמו.
אמר
לו:
אשר
אהבת.
אמר
לו:
שניהם
אני
אוהב.
אמר
לו:
את
יצחק.
ולמה
לא
גילה
לו
מתחילה?
שלא
לערבבו
פתאום
,
ותזוח
דעתו
מעליו
ותטרף
(ראה
סנה'
פט
,
ב)
,
וכדי
לחבב
את
המצוה
עליו
,
וליתן
לו
שכר
על
כל
דיבור
ודיבור
(ראה
ב"ר
נה
,
ז).
ארץ
המוריה
-
ירושלם
,
וכן
קורא
אותה
בדברי
הימים:
"לבנות
לו
בית
ליי'
בהר
המוריה"
(דה"ב
ג
,
א).
ורבותינו
פרשוהו
(ב"ר
שם):
על
שם
שמשם
הוראה
יוצאה
לעולם.
ואונקלוס
תרגמו
על
שם
עבודת
הקטרת
,
שיש
בה
מֹר
ושאר
בשמים.
והעלהו
שם
-
ולא
פירש
לו
'שחטהו'
,
לפי
שלא
היה
בדעתו
לשוחטו
,
אלא
יעלהו
להר
על
מנת
לעשותו
עולה
,
ומשהעלהו
,
אמר
לו:
הורידהו.
על
אחד
ההרים
-
כך
הקדוש
ברוך
הוא
מתהא
לצדיקים
,
ואחר
כך
הוא
מגלה
להם
טעמו
של
דבר
לקבל
שכר
על
כל
דבור
ודבור
,
וכן
"אל
הארץ
אשר
אראך"
(בר'
יב
,
א);
וכן
ביונה
"וקרא
עליה
(בנוסחנו:
אליה)
את
הקריאה
אשר
אני
(בנוסחנו:
אנכי)
דובר
אליך"
(יונה
ג
,
ב).
(ג)
וישכם
-
נזדרז
למצוה.
ויחבש
-
הוא
בעצמו
,
ולא
צוה
לאחד
מעבדיו
,
שאהבה
מקלקלת
את
השורה
(ראה
ב"ר
נה
,
ח).
את
שני
נעריו
-
ישמעאל
ואליעזר
(ראה
ויק"ר
כו
,
ז)
,
שאין
אדם
חשוב
רשאי
לצאת
לדרך
בלא
שני
אנשים
(ראה
תנח'
בלק
ח)
,
שאם
יתרחק
האחד
לנקביו
,
יהיה
השיני
עמו.
ויבקע
-
"וצלח"
(ת"א)
,
כמו:
"וצלחו
הירדן"
(ש"ב
יט
,
יח)
-
לשון
'ביקוע';
'פינדרא'
בלעז.
(ד)
ביום
השלישי
-
למה
איחר
מלהראותו
מיד?
כדי
שלא
יאמרו:
הממו
וערבבו
פתאום
וטרף
דעתו
,
ואילו
היה
לו
שהות
להמלך
אל
לבו
,
לא
היה
עושה
(ראה
תנח'
וירא
כב).
וירא
את
המקום
-
ראה
ענן
קשור
על
ההר.
(ה)
עד
כה
-
כלומר:
דרך
מועט
למקום
אשר
לפנינו.
[ומדרש
אגדה
(תנח'
וירא
כג):
אראה
היכן
הוא
מה
שאמר
לי
המקום:
כה
יהיה
זרעך
(בר'
טו
,
ה).
ונשובה
-
נתנבא
שישובו
שניהם
(ראה
מו"ק
יח
,
א).]
(ו)
מאכלת
-
סכין
,
על
שם
שאוכלת
את
הבשר
,
כמה
דאת
אמר:
"וחרבי
תאכל
בשר"
(דב'
לב
,
מב)
,
ושמכשרת
בשר
לאכילה
(ראה
ב"ר
נו
,
ג).
דבר
אחר
(שם):
זו
נקראת
על
שם
שישראל
אוכלין
מתן
שכרה.
וילכו
שניהם
יחדיו
-
אברהם
,
שהיה
יודע
שהוא
הולך
לשחוט
בנו
,
היה
הולך
ברצון
ובשמחה
כיצחק
,
שלא
היה
מרגיש
בדבר.
(ח)
יראה
לו
השה
-
יבחר
לו
השה
,
ואם
אין
שה
,
בני
לעולה.
ואע"פ
כן
שהבין
יצחק
שהוא
הולך
לישחט
,
וילכו
שניהם
יחדו
-
בלב
שוה.
(ט)
ויעקד
-
ידיו
ורגליו
מאחוריו;
הידים
עם
הרגלים
-
היא
'עקידה';
והוא
לשון
"עקודים"
(בר'
ל
,
לט)
-
שהיו
קרצוליהם
לבנים
,
מקום
שעוקדים
אותם
בו
היה
נִכָּר.
(יא)
אברהם
אברהם
-
לשון
חיבה
הוא
(ראה
ב"ר
נו
,
ז)
,
שכופל
את
שמו.
(יב)
אל
תשלח
ידך
לשחוט.
אמר
לו:
לא
לחנם
באתי
לכאן
,
אעשה
בו
חבלה
ואוציא
מעט
דם.
אמר
לו:
אל
תעש
לו
מאומה
,
[אל
תעש
בו
מום].
[כי
עתה
ידעתי
-
אמר
רבי
אבא
(ב"ר
נו
,
ח):
אמר
לו
אברהם:
אפרש
לפניך
את
שיחתי;
אתמול
אמרת
לי:
"כי
ביצחק
יקרא
לך
זרע"
(בר'
כא
,
יב)
,
וחזרת
ואמרת:
"קח
נא
את
בנך"
(לעיל
,
ב);
עכשיו
אתה
אומר
לי:
אל
תשלח
ידך
אל
הנער!?
אמר
לו
הקדוש
ברוך
הוא:
"לא
אחלל
בריתי
ומוצא
שפתי
לא
אשנה"
(תה'
פט
,
לה);
כשאמרתי
לך
"קח"
(לעיל
,
ב)
,
"מוצא
שפתי
לא
אשנה":
לא
אמרתי
לך
'שחטהו'
,
אלא
"העלהו"
(שם);
אסקתיה
,
אחתיה.]
כי
עתה
ידעתי
-
מעתה
יש
לי
מה
אשיב
למִדַּת
הדין
ולאומות
התמיהין
מה
היא
חיבתי
אצלך;
ידעתי
לי
פתחון
פה
עכשיו
,
שרואין
כי
ירא
אלהים
אתה
(תנ"ב
וירא
מו).
(יג)
וירא
והנה
איל
-
מוכן
היה
לכך
מששת
ימי
בראשית
(משנה
אבות
ה
,
ו).
אחר
שאמר
לו
המלאך:
"אל
תשלח
ידך
אל
הנער"
(לעיל
,
יב)
,
ראהו
כשהוא
נאחז;
וזהו
שמתרגמין:
"וזקף
אברהם
ית
עינוהי
בתר
אילין".
בסבך
-
בסבך
אילן.
בקרניו
-
שהיה
רץ
אצל
אברהם
,
והשטן
סובכו
ומערבבו
באילנות
כדי
לעכבו.
[(תרי"ק:)
נאחז
בסבך
-
וישא
אברהם
את
עיניו
וירא
והנה
איל:
אחר
שנאחז
בסבך
,
ראהו
ולקחו;
שאם
נאמר
והנה
איל
,
ולא
נאמר
אחר
נאחז
בסבך
בקרניו
,
הייתי
אומר:
ומה
טיבו
אם
ראהו
,
והוא
לא
יכול
להשיגו?
לכך
נאמר
וירא
והנה
איל
אחר
נאחז
בסבך
בקרניו
,
שעכשיו
נוח
לו
לקחתו
,
שהרי
היה
אחוז
מעצמו
בסבך.
שכך
נהגו
כל
הכתובין
כולן
על
המילה
שעתידין
הבריות
לחלוק:
הוא
מייתר
מילה
ולשון
,
ומיישר
לפניהם
דרך.]
תחת
בנו
-
מאחר
שכתוב
ויעלהו
לעולה
,
לא
חסר
המקרא
כלום
,
ומה
הוא
תחת
בנו?
על
כל
עבודה
שעשה
ממנו
היה
מתפלל
ואומר:
יהי
רצון
שתהא
עבודה
זו
כאילו
עשויה
בבני
,
כאילו
הוא
שחוט
,
כאילו
דמו
זרוק
,
כאלו
הוא
מופשט
,
כאילו
הוא
נקטר
ועשוי
דשן
(ראה
ב"ר
נו
,
ט).
(יד)
ויקרא
אברהם
שם
המקום
ההוא
יי'
יראה
-
פשוטו
ותרגומו:
יי'
יבחר
ויראה
לו
המקום
הזה
להשרות
שכינתו
ולהקריב
כאן
קרבנות.
אשר
יאמר
היום
-
שיאמרו
לימי
הדורות
עליו:
בהר
יי'
יראה
המקום
לעמו.
היום
-
ימים
העתידין
,
כמו:
'עד
היום
הזה'
שבכל
המקרא
,
שדורות
הבאים
הקוראים
את
המקרא
אומרים
על
יום
שעומדין
בו:
'היום
הזה'.
ומדרש
אגדה
(ב"ר
נו
,
ט):
יי'
יראה
עקדה
זו
לסלוח
לישראל
בכל
שנה
ולהגן
עליהם
מן
הפורענות
,
כדי
שיאמר
היום
הזה
בכל
הדורות
הבאים:
בהר
יי'
נראה
אפרו
של
יצחק
צבור
ועומד
לכפרה
(ראה
תנח'
וירא
כג).
(יז)
כי
ברך
אברכך
-
אחת
לאב
ואחת
לבן
(ראה
ב"ר
נו
,
יא).
והרבה
ארבה
-
אחת
לאב
ואחת
לבן
(ראה
שם).
(יט)
וישב
אברהם
בבאר
שבע
-
לא
ישיבה
ממש
,
שהרי
בחברון
היה
יושב
שתים
עשרה
שנים
לפני
עקידתו
של
יצחק
,
יצא
מבאר
שבע
והלך
לו
לחברון
,
כמו
שנאמר:
"ויגר
אברהם
בארץ
פלשתים
ימים
רבים"
(בר'
כא
,
לד)
-
מרובים
משל
חברון
הראשונים
,
והם
עשרים
ושש
שנה
,
כמו
שפירשנו
למעלה
(שם).
(כ)
אחרי
הדברים
האלה
ויוגד
וגו'
-
בהר
המוריה
בשובו
היה
מהרהר:
אילו
היה
בני
שחוט
,
כבר
היה
הולך
בלא
בנים.
היה
לי
להשיאו
אשה
מבנות
ענר
אשכול
וממרא!
בשרו
הקדוש
ברוך
הוא
שנולדה
רבקה
בת
זוגו
,
וזהו
הדברים
האלה
-
הרהורי
דברים
שהיו
על
ידי
העקדה.
גם
היא
-
אף
היא
השוות
משפחותיה
למשפחת
אברהם:
מה
אברהם
שבטים
שיצאו
מיעקב
,
שמונה
בני
גבירות
וארבעה
בני
שפחות
,
אף
אילו
שמונה
בני
גבירה
וארבעה
בני
פלגש
(ראה
ב"ר
נז
,
ג).
(כג)
ובתואל
ילד
את
רבקה
-
כל
הייחוסין
הללו
לא
נכתבו
אלא
בשביל
פסוק
זה.