מאגר הכתר בראשית פרק כג עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק כג
{פרשת חיי שרה} [א] וַיִּֽהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה:
[ב] וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ:
[ג] וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר:
[ד] גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי:
[ה] וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
[ו] שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
[ז] וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת:
[ח] וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר:
[ט] וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י בְּתוֹכֲכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
[י] וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר:
[יא] לֹא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
[יב] וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ:
[יג] וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה:
[יד] וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
[טו] אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר:
[טז] וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֘ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר:
[שני] [יז] וַיָּ֣קָם׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב:
[יח] לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ:
[יט] וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
[כ] וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת: ס

פרק כג
(א) ויהיו חיי שרה - אין דרך לכתוב מיתת הנשים , אפילו צדקניות , אם לא על ידי מעשה , שהרי לא מצינו , רק בשרה ורחל (בר' לה , יט) ודבורה מינקת רבקה , ומרים - הסתלקות הבאר (ראה במ' כ , א - ב); שרה - על שהודיענו איך קנה קבורה בדמים יקרים , והוא אחד מן הנסיונות; ודבורה - להודיענו למה נקרא שם המקום 'אלון בכות' (ראה בר' לה , ח); ורחל - ללמד למה לא נקברה במערת המכפלה (ראה שם , יט); ומיהו שנותם לא נמנו , לבד משרה שהיא חשובה מכולם. מאה שנה - דרך הפסוק לומר שנה ושנים לכל חשבון וחשבון , וגם תמצא "אלה שני חיי ישמעאל" (בר' כה , יז). (ד) גר ותושב אנכי - גר - שבאתי מארץ אחרת , ותושב - שדעתי להתיישב עמכם; והם השיבו: אין אתה גר בעינינו , רק "נשיא אלהים" (להלן , ו). (ז) ויקם אברהם - לפי שראה להשתחות לכולם , בין לאותם שלפניו , בין לאותם שלאחריו ואותן שמצידו , הוצרך לקום. והוא היה צריך לכולם , שאפילו מכר לו עפרון השדה והמערה , לא היה יכול לעשות שם בית הקברות כי אם ברשות כל בני העיר , שמא יאמרו: אין אתה רשאי להרבות עלינו מקום טומאה; ולפיכך פגע בכולן [הג"ה]. (ט-יא) השדה נתתי לך והמערה וגו' - כלומר: אין אתה שואל רק המערה. בכסף מלא - במילוי הדמים בלא חסרון - ואיני חושש בשדה אם תעשה במערה קברים , כי אין חפץ בשדה שהוא סמוך לבית הקברות כל כך , אלא הכל ויתרתי לך. (יב-יג) וישתחו אברהם לעפרון בפני כל עם הארץ; וכאן לא נאמר "ויקם" כמו למעלה (לעיל , ז) , שלא השתחוה אלא לעפרון שהוא עומד לפניו ולא הוצרך לעמוד: ואמר לו: כמו שויתרת לי השדה , אני ויתרתי לך הכסף , כמו שאומר נתתי כסף השדה - כלומר: גם כסף השדה עם המערה שאמרתי לך למעלה , כי אני אקנה הכל , מאחר שאין אתה חפץ בשדה בלא מערה [הג"ה]. (יז-יח) ויקם שדה עפרון - מאחר שמסר לו הכסף , קנאו בכסף להיות קנוי לו ומוחזק בידו , כמו "וקמה בידו ממלכת ישראל" (ראה ש"א כד , כ) , אבל לא עשה חזקה עדיין להיות לבית הקברות , ולכך כתב אחר שנקברה שרה "ויקם השדה והמערה אשר בו... לאחוזת קבר" (להלן , כ) , כי עשה בו חזקה לקבורה. ולכך כתב "מאת בני חת" (שם) , כי זה היה ברשות בני העיר , כמו שפירשתי (לעיל , ז) , אבל להיות לו למקנה היה מאת עפרון.