פרק כג
{פרשת חיי שרה}
[א]
וַיִּֽהְיוּ֙
חַיֵּ֣י
שָׂרָ֔ה
מֵאָ֥ה
שָׁנָ֛ה
וְעֶשְׂרִ֥ים
שָׁנָ֖ה
וְשֶׁ֣בַע
שָׁנִ֑ים
שְׁנֵ֖י
חַיֵּ֥י
שָׂרָֽה:
[ב]
וַתָּ֣מָת
שָׂרָ֗ה
בְּקִרְיַ֥ת
אַרְבַּ֛ע
הִ֥וא
חֶבְר֖וֹן
בְּאֶ֣רֶץ
כְּנָ֑עַן
וַיָּבֹא֙
אַבְרָהָ֔ם
לִסְפֹּ֥ד
לְשָׂרָ֖ה
וְלִבְכֹּתָֽהּ:
[ג]
וַיָּ֙קָם֙
אַבְרָהָ֔ם
מֵעַ֖ל
פְּנֵ֣י
מֵת֑וֹ
וַיְדַבֵּ֥ר
אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת
לֵאמֹֽר:
[ד]
גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב
אָנֹכִ֖י
עִמָּכֶ֑ם
תְּנ֨וּ
לִ֤י
אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙
עִמָּכֶ֔ם
וְאֶקְבְּרָ֥ה
מֵתִ֖י
מִלְּפָנָֽי:
[ה]
וַיַּעֲנ֧וּ
בְנֵי־חֵ֛ת
אֶת־אַבְרָהָ֖ם
לֵאמֹ֥ר
לֽוֹ:
[ו]
שְׁמָעֵ֣נוּ
׀
אֲדֹנִ֗י
נְשִׂ֨יא
אֱלֹהִ֤ים
אַתָּה֙
בְּתוֹכֵ֔נוּ
בְּמִבְחַ֣ר
קְבָרֵ֔ינוּ
קְבֹ֖ר
אֶת־מֵתֶ֑ךָ
אִ֣ישׁ
מִמֶּ֔נּוּ
אֶת־קִבְר֛וֹ
לֹא־יִכְלֶ֥ה
מִמְּךָ֖
מִקְּבֹ֥ר
מֵתֶֽךָ:
[ז]
וַיָּ֧קָם
אַבְרָהָ֛ם
וַיִּשְׁתַּ֥חוּ
לְעַם־הָאָ֖רֶץ
לִבְנֵי־חֵֽת:
[ח]
וַיְדַבֵּ֥ר
אִתָּ֖ם
לֵאמֹ֑ר
אִם־יֵ֣שׁ
אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם
לִקְבֹּ֤ר
אֶת־מֵתִי֙
מִלְּפָנַ֔י
שְׁמָע֕וּנִי
וּפִגְעוּ־לִ֖י
בְּעֶפְר֥וֹן
בֶּן־צֹֽחַר:
[ט]
וְיִתֶּן־לִ֗י
אֶת־מְעָרַ֤ת
הַמַּכְפֵּלָה֙
אֲשֶׁר־ל֔וֹ
אֲשֶׁ֖ר
בִּקְצֵ֣ה
שָׂדֵ֑הוּ
בְּכֶ֨סֶף
מָלֵ֜א
יִתְּנֶ֥נָּה
לִ֛י
בְּתוֹכֲכֶ֖ם
לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
[י]
וְעֶפְר֥וֹן
יֹשֵׁ֖ב
בְּת֣וֹךְ
בְּנֵי־חֵ֑ת
וַיַּעַן֩
עֶפְר֨וֹן
הַחִתִּ֤י
אֶת־אַבְרָהָם֙
בְּאָזְנֵ֣י
בְנֵי־חֵ֔ת
לְכֹ֛ל
בָּאֵ֥י
שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ
לֵאמֹֽר:
[יא]
לֹא־אֲדֹנִ֣י
שְׁמָעֵ֔נִי
הַשָּׂדֶה֙
נָתַ֣תִּי
לָ֔ךְ
וְהַמְּעָרָ֥ה
אֲשֶׁר־בּ֖וֹ
לְךָ֣
נְתַתִּ֑יהָ
לְעֵינֵ֧י
בְנֵי־עַמִּ֛י
נְתַתִּ֥יהָ
לָּ֖ךְ
קְבֹ֥ר
מֵתֶֽךָ:
[יב]
וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙
אַבְרָהָ֔ם
לִפְנֵ֖י
עַ֥ם
הָאָֽרֶץ:
[יג]
וַיְדַבֵּ֨ר
אֶל־עֶפְר֜וֹן
בְּאָזְנֵ֤י
עַם־הָאָ֙רֶץ֙
לֵאמֹ֔ר
אַ֛ךְ
אִם־אַתָּ֥ה
ל֖וּ
שְׁמָעֵ֑נִי
נָתַ֜תִּי
כֶּ֤סֶף
הַשָּׂדֶה֙
קַ֣ח
מִמֶּ֔נִּי
וְאֶקְבְּרָ֥ה
אֶת־מֵתִ֖י
שָֽׁמָּה:
[יד]
וַיַּ֧עַן
עֶפְר֛וֹן
אֶת־אַבְרָהָ֖ם
לֵאמֹ֥ר
לֽוֹ:
[טו]
אֲדֹנִ֣י
שְׁמָעֵ֔נִי
אֶרֶץ֩
אַרְבַּ֨ע
מֵאֹ֧ת
שֶׁקֶל־כֶּ֛סֶף
בֵּינִ֥י
וּבֵינְךָ֖
מַה־הִ֑וא
וְאֶת־מֵתְךָ֖
קְבֹֽר:
[טז]
וַיִּשְׁמַ֣ע
אַבְרָהָם֘
אֶל־עֶפְרוֹן֒
וַיִּשְׁקֹ֤ל
אַבְרָהָם֙
לְעֶפְרֹ֔ן
אֶת־הַכֶּ֕סֶף
אֲשֶׁ֥ר
דִּבֶּ֖ר
בְּאָזְנֵ֣י
בְנֵי־חֵ֑ת
אַרְבַּ֤ע
מֵאוֹת֙
שֶׁ֣קֶל
כֶּ֔סֶף
עֹבֵ֖ר
לַסֹּחֵֽר:
[שני]
[יז]
וַיָּ֣קָם׀
שְׂדֵ֣ה
עֶפְר֗וֹן
אֲשֶׁר֙
בַּמַּכְפֵּלָ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
לִפְנֵ֣י
מַמְרֵ֑א
הַשָּׂדֶה֙
וְהַמְּעָרָ֣ה
אֲשֶׁר־בּ֔וֹ
וְכָל־הָעֵץ֙
אֲשֶׁ֣ר
בַּשָּׂדֶ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ
סָבִֽיב:
[יח]
לְאַבְרָהָ֥ם
לְמִקְנָ֖ה
לְעֵינֵ֣י
בְנֵי־חֵ֑ת
בְּכֹ֖ל
בָּאֵ֥י
שַֽׁעַר־עִירֽוֹ:
[יט]
וְאַחֲרֵי־כֵן֩
קָבַ֨ר
אַבְרָהָ֜ם
אֶת־שָׂרָ֣ה
אִשְׁתּ֗וֹ
אֶל־מְעָרַ֞ת
שְׂדֵ֧ה
הַמַּכְפֵּלָ֛ה
עַל־פְּנֵ֥י
מַמְרֵ֖א
הִ֣וא
חֶבְר֑וֹן
בְּאֶ֖רֶץ
כְּנָֽעַן:
[כ]
וַיָּ֨קָם
הַשָּׂדֶ֜ה
וְהַמְּעָרָ֧ה
אֲשֶׁר־בּ֛וֹ
לְאַבְרָהָ֖ם
לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר
מֵאֵ֖ת
בְּנֵי־חֵֽת:
ס
פרק כג
(חלק
ראשון:
"ויהיו
חיי
שרה"
וגו'
עד
"ואברהם
זקן";
כג
,
א
-
בר'
כד
,
א).
(א-ב)
זכר
שחיי
שרה
היו
מאה
ועשרים
ושבע
שנה
,
ושכבר
מתה
בקרית
ארבע
בארץ
כנען
,
וכאשר
ידע
אברהם
מיתתה
,
בא
לספוד
לשרה
ולבכותה.
(ג-ד)
ואחר
כן
קם
אברהם
מעל
פני
הגוף
המת
והשתדל
לקברו
,
ולזה
דבר
לבני
חת
,
שיתנו
לו
אחוזת
קבר
עמהם
לקבור
מתו
,
כי
הוא
,
ואם
הוא
גר
בארץ
ההיא
,
רצונו
הוא
להתיישב
שם
,
ולזה
יצטרך
לו
שם
אחוזת
קבר.
(ה-ו)
ולזה
ענו
אותו
בני
חת
,
שיקבר
מתו
במבחר
קבריהם
,
כי
לא
ימנע
איש
את
קברו
ממנו.
(ז-ט)
והנה
נתן
אברהם
תודה
על
זה
החסד
לבני
חת
,
ואמר
להם
שהוא
לא
שאל
מהם
כך
,
אבל
שאל
מהם
שימכרו
לו
מקום
ראוי
לאחוזת
קבר;
ולזה
אמר
להם
,
שאם
ייטב
בעיניהם
שיקבר
מתו
בארצם
,
הנה
הוא
מחלה
פניהם
שיפגעו
בעבורו
בעפרון
בן
צחר
,
וימכר
לו
בכסף
מלא
מערת
המכפלה
אשר
בקצה
שדהו
לאחוזת
קבר.
(י-יא)
ועפרון
היה
שם
,
ואמר
לאברהם
שהוא
נותן
לו
השדה
והמערה
אשר
בו.
ויִדְמֶה
שכבר
אמר
לו
זה
,
להורות
שהשדה
לא
ישוה
לו
דבר
,
אם
תהיה
המערה
אחוזת
קבר
לאברהם
,
ולזה
לא
נרצה
למכר
לו
המערה
לבדה
,
כמו
שהיה
שואל
אברהם.
(יב-יג)
וכאשר
הבין
זה
אברהם
מדבריו
,
נתן
לו
תודה
על
החסד
שאמר
לו
,
ואמר
אל
עפרון:
אך
אם
אתה
לו
תהיה
בזה
הרצון
אשר
אתה
מראה
לי
,
שלא
יקשה
בעיניך
עזבך
זאת
הנחלה
,
שמעני!
אתן
כסף
השדה
,
קח
ממני
,
ואקברה
את
מתי
שמה
-
רוצה
לומר:
במערת
המכפלה
אשר
בו.
(יד-טו)
וענה
אותו
עפרון:
אדני
שמעני!
ארץ
ארבע
מאות
שקל
כסף
,
ביני
ובינך
מה
היא?
קח
אותה
בלי
כסף
,
וקבר
מתך.
והנה
אמר
זה
בזה
האופן
מהתחבולה
,
כי
הוא
אמר
תחלה
שיתננה
לו
(לעיל
,
יא)
,
ויבוש
מפני
זה
לאמר
בכמה
יתננה
לו
,
ואמר
מה
שכֹּחוֹ
כח
המאמר
ההוא
,
כי
הוא
הודיעו
בזה
המאמר
הערך
שהוא
מעריך
השדה;
עם
שכבר
נמשך
בזה
המאמר
,
שלא
יבקש
אברהם
ממנו
זה
השדה
בפחות
מזה
הסך
,
כי
הוא
לא
אמר
לו
שירצה
למכרו
לו.
והנה
הביא
עפרון
את
אברהם
בזה
המאמר
,
שיפרע
בזה
השדה
יותר
מכדי
שוייו
,
על
צד
התחבולה;
ויורה
שכבר
אמר
זה
עפרון
כדי
שיתן
לו
אברהם
זה
הסך
,
כי
הוא
לא
מֵאֵן
לקחת
הכסף.
(טז)
והנה
נתרצה
אברהם
במה
שאמר
עפרון
,
ונתן
לו
ארבע
מאות
שקל
כסף
שְלֵמֵי
המשקל
,
והיו
מכסף
נקי.
(יז-כ)
ונתקיים
שדה
עפרון
והמערה
אשר
בו
,
וכל
העץ
אשר
בכל
גבולו
סביב
לקניין
לאברהם
,
לעיני
בני
חת;
והיו
שם
במעמד
ההוא
כל
אנשי
העיר
,
וכלם
הסכימו
ונתנו
רשות
לאברהם
שיקבר
מתו
בשדה
ההוא
והמערה
אשר
בו
,
הוא
והבאים
אחריו
,
ולזה
היה
לאברהם
זה
השדה
והמערה
אשר
בו
לאחוזת
קבר
מאת
בני
חת.
(שבע
תועלות
לפרשת
'חיי
שרה'
,
חלק
ראשון
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).