מאגר הכתר בראשית פרק כג עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק כג
{פרשת חיי שרה} [א] וַיִּֽהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה:
[ב] וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ:
[ג] וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר:
[ד] גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי:
[ה] וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
[ו] שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹהִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
[ז] וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת:
[ח] וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר:
[ט] וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִ֛י בְּתוֹכֲכֶ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
[י] וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר:
[יא] לֹא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ:
[יב] וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ:
[יג] וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה:
[יד] וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ:
[טו] אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵתְךָ֖ קְבֹֽר:
[טז] וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֘ אֶל־עֶפְרוֹן֒ וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר:
[שני] [יז] וַיָּ֣קָם׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב:
[יח] לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ:
[יט] וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
[כ] וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת: ס

פרק כג
(א) 'חיים' - לשון רבים ולא יתפרדו. ומנהג הלשון להקדים המספר הרב על המעט. והפך הדבר כמו 'שני יעקב' (ראה בר' מז , כח). (ב) ארבע - שם אדם גדול בענקים (ראה יהו' יד , טו); ולהיותו אברהם - הוא על דרך דרש (ב"ר יד , ו) , כי לא היה מהענקים. וכאשר מתה שרה היה אברהם במקום אחר , על כן אמר ויבא אברהם. ולבכותה - ולבכות עליה; וכן "ובכתה את אביה" (דב' כא , יג). (ג) פני מתו - רמז לגוף. ועוד תמצא פירוש לאמר (ראה פירושו לשמ' יט , ג). (ד) 'גר' לבדו - הוא הלּן; ותושב - הוא הגר היושב בארץ. ואמר: הנה אני תושב עמכם , והמות גזור עלינו , ואין לי מקום שיהיה לי. 'אחוזה' - כמו "נחלה" (במ' יח , כג); או: מקום שאוחז אותו בכסף , להיות קבר למתי. (ו) אדוני - ולא 'אדונינו'; לשון המדבר , ואין מדרך מוסר לָשום אחרים שותפים עמו. נשיא אלהים - דרך גדולה , בעבור כי אתה נביא. יכלה - ימנע , כי ימצא בה"א גם באל"ף באחרונה (ראה תה' מ , יב). (ז) ודקדוק וישתחו - בספר היסוד (יס"ד ע' 103 ). והאומרים , כי השתחווייתו היה לשם , לא אמרו כלום , כי הכתוב אמר שהשתחוה לבני חת. וההשתחויה - שישוח ראשו; וזה משפט הנותן שבח לאחר. גם משה השתחוה לחותנו (ראה שמ' יח , ז). (ט) מערת המכפלה - מערה בתוך מערה. בכסף מלא - וההפך: 'חסר'. (יא) לא כן , אדוני; אך שמעני. (יב) וזאת ההשתחויה היתה לפני עם הארץ - לעפרון , לתת שבח לו. (יג) אך אם אתה תעשה לי , שלו שמעני. או טעמו: אך אם אתה תעשה כן , שמעני: לו נתתי כסף השדה. (טז) עובר לסוחר - שלא יקח כי אם כסף נבחר. (יז) ויקם - נתקיים ועמד השדה "למקנה" (להלן , יח). והנה זה הפסוק (יח) דבק בפסוק שהוא למעלה (פס' יז); וכן "גר ותושב אנכי" (לעיל , ד). והעשרה שהזכיר הגאון אינם דבקים (ראה 'קרני אור' כאן). וטעם לעיני בני חת - אנשי המקום. וטעם כל באי שער עירו - כל עובר ושב. (יט-כ) ואחרי כן קבר אברהם את שרה - ומאז נתקיים השדה והמערה לאחוזת קבר לו ולזרעו. ונזכרה זאת הפרשה , להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות , לחיים ולמתים. ועוד , לקיים דבר השם לאברהם , להיות לו נחלה.