פרק כג
{פרשת חיי שרה}
[א]
וַיִּֽהְיוּ֙
חַיֵּ֣י
שָׂרָ֔ה
מֵאָ֥ה
שָׁנָ֛ה
וְעֶשְׂרִ֥ים
שָׁנָ֖ה
וְשֶׁ֣בַע
שָׁנִ֑ים
שְׁנֵ֖י
חַיֵּ֥י
שָׂרָֽה:
[ב]
וַתָּ֣מָת
שָׂרָ֗ה
בְּקִרְיַ֥ת
אַרְבַּ֛ע
הִ֥וא
חֶבְר֖וֹן
בְּאֶ֣רֶץ
כְּנָ֑עַן
וַיָּבֹא֙
אַבְרָהָ֔ם
לִסְפֹּ֥ד
לְשָׂרָ֖ה
וְלִבְכֹּתָֽהּ:
[ג]
וַיָּ֙קָם֙
אַבְרָהָ֔ם
מֵעַ֖ל
פְּנֵ֣י
מֵת֑וֹ
וַיְדַבֵּ֥ר
אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת
לֵאמֹֽר:
[ד]
גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב
אָנֹכִ֖י
עִמָּכֶ֑ם
תְּנ֨וּ
לִ֤י
אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙
עִמָּכֶ֔ם
וְאֶקְבְּרָ֥ה
מֵתִ֖י
מִלְּפָנָֽי:
[ה]
וַיַּעֲנ֧וּ
בְנֵי־חֵ֛ת
אֶת־אַבְרָהָ֖ם
לֵאמֹ֥ר
לֽוֹ:
[ו]
שְׁמָעֵ֣נוּ
׀
אֲדֹנִ֗י
נְשִׂ֨יא
אֱלֹהִ֤ים
אַתָּה֙
בְּתוֹכֵ֔נוּ
בְּמִבְחַ֣ר
קְבָרֵ֔ינוּ
קְבֹ֖ר
אֶת־מֵתֶ֑ךָ
אִ֣ישׁ
מִמֶּ֔נּוּ
אֶת־קִבְר֛וֹ
לֹא־יִכְלֶ֥ה
מִמְּךָ֖
מִקְּבֹ֥ר
מֵתֶֽךָ:
[ז]
וַיָּ֧קָם
אַבְרָהָ֛ם
וַיִּשְׁתַּ֥חוּ
לְעַם־הָאָ֖רֶץ
לִבְנֵי־חֵֽת:
[ח]
וַיְדַבֵּ֥ר
אִתָּ֖ם
לֵאמֹ֑ר
אִם־יֵ֣שׁ
אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם
לִקְבֹּ֤ר
אֶת־מֵתִי֙
מִלְּפָנַ֔י
שְׁמָע֕וּנִי
וּפִגְעוּ־לִ֖י
בְּעֶפְר֥וֹן
בֶּן־צֹֽחַר:
[ט]
וְיִתֶּן־לִ֗י
אֶת־מְעָרַ֤ת
הַמַּכְפֵּלָה֙
אֲשֶׁר־ל֔וֹ
אֲשֶׁ֖ר
בִּקְצֵ֣ה
שָׂדֵ֑הוּ
בְּכֶ֨סֶף
מָלֵ֜א
יִתְּנֶ֥נָּה
לִ֛י
בְּתוֹכֲכֶ֖ם
לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר:
[י]
וְעֶפְר֥וֹן
יֹשֵׁ֖ב
בְּת֣וֹךְ
בְּנֵי־חֵ֑ת
וַיַּעַן֩
עֶפְר֨וֹן
הַחִתִּ֤י
אֶת־אַבְרָהָם֙
בְּאָזְנֵ֣י
בְנֵי־חֵ֔ת
לְכֹ֛ל
בָּאֵ֥י
שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ
לֵאמֹֽר:
[יא]
לֹא־אֲדֹנִ֣י
שְׁמָעֵ֔נִי
הַשָּׂדֶה֙
נָתַ֣תִּי
לָ֔ךְ
וְהַמְּעָרָ֥ה
אֲשֶׁר־בּ֖וֹ
לְךָ֣
נְתַתִּ֑יהָ
לְעֵינֵ֧י
בְנֵי־עַמִּ֛י
נְתַתִּ֥יהָ
לָּ֖ךְ
קְבֹ֥ר
מֵתֶֽךָ:
[יב]
וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙
אַבְרָהָ֔ם
לִפְנֵ֖י
עַ֥ם
הָאָֽרֶץ:
[יג]
וַיְדַבֵּ֨ר
אֶל־עֶפְר֜וֹן
בְּאָזְנֵ֤י
עַם־הָאָ֙רֶץ֙
לֵאמֹ֔ר
אַ֛ךְ
אִם־אַתָּ֥ה
ל֖וּ
שְׁמָעֵ֑נִי
נָתַ֜תִּי
כֶּ֤סֶף
הַשָּׂדֶה֙
קַ֣ח
מִמֶּ֔נִּי
וְאֶקְבְּרָ֥ה
אֶת־מֵתִ֖י
שָֽׁמָּה:
[יד]
וַיַּ֧עַן
עֶפְר֛וֹן
אֶת־אַבְרָהָ֖ם
לֵאמֹ֥ר
לֽוֹ:
[טו]
אֲדֹנִ֣י
שְׁמָעֵ֔נִי
אֶרֶץ֩
אַרְבַּ֨ע
מֵאֹ֧ת
שֶׁקֶל־כֶּ֛סֶף
בֵּינִ֥י
וּבֵינְךָ֖
מַה־הִ֑וא
וְאֶת־מֵתְךָ֖
קְבֹֽר:
[טז]
וַיִּשְׁמַ֣ע
אַבְרָהָם֘
אֶל־עֶפְרוֹן֒
וַיִּשְׁקֹ֤ל
אַבְרָהָם֙
לְעֶפְרֹ֔ן
אֶת־הַכֶּ֕סֶף
אֲשֶׁ֥ר
דִּבֶּ֖ר
בְּאָזְנֵ֣י
בְנֵי־חֵ֑ת
אַרְבַּ֤ע
מֵאוֹת֙
שֶׁ֣קֶל
כֶּ֔סֶף
עֹבֵ֖ר
לַסֹּחֵֽר:
[שני]
[יז]
וַיָּ֣קָם׀
שְׂדֵ֣ה
עֶפְר֗וֹן
אֲשֶׁר֙
בַּמַּכְפֵּלָ֔ה
אֲשֶׁ֖ר
לִפְנֵ֣י
מַמְרֵ֑א
הַשָּׂדֶה֙
וְהַמְּעָרָ֣ה
אֲשֶׁר־בּ֔וֹ
וְכָל־הָעֵץ֙
אֲשֶׁ֣ר
בַּשָּׂדֶ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ
סָבִֽיב:
[יח]
לְאַבְרָהָ֥ם
לְמִקְנָ֖ה
לְעֵינֵ֣י
בְנֵי־חֵ֑ת
בְּכֹ֖ל
בָּאֵ֥י
שַֽׁעַר־עִירֽוֹ:
[יט]
וְאַחֲרֵי־כֵן֩
קָבַ֨ר
אַבְרָהָ֜ם
אֶת־שָׂרָ֣ה
אִשְׁתּ֗וֹ
אֶל־מְעָרַ֞ת
שְׂדֵ֧ה
הַמַּכְפֵּלָ֛ה
עַל־פְּנֵ֥י
מַמְרֵ֖א
הִ֣וא
חֶבְר֑וֹן
בְּאֶ֖רֶץ
כְּנָֽעַן:
[כ]
וַיָּ֨קָם
הַשָּׂדֶ֜ה
וְהַמְּעָרָ֧ה
אֲשֶׁר־בּ֛וֹ
לְאַבְרָהָ֖ם
לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר
מֵאֵ֖ת
בְּנֵי־חֵֽת:
ס
פרק כג
(א)
'חיים'
-
לשון
רבים
ולא
יתפרדו.
ומנהג
הלשון
להקדים
המספר
הרב
על
המעט.
והפך
הדבר
כמו
'שני
יעקב'
(ראה
בר'
מז
,
כח).
(ב)
ארבע
-
שם
אדם
גדול
בענקים
(ראה
יהו'
יד
,
טו);
ולהיותו
אברהם
-
הוא
על
דרך
דרש
(ב"ר
יד
,
ו)
,
כי
לא
היה
מהענקים.
וכאשר
מתה
שרה
היה
אברהם
במקום
אחר
,
על
כן
אמר
ויבא
אברהם.
ולבכותה
-
ולבכות
עליה;
וכן
"ובכתה
את
אביה"
(דב'
כא
,
יג).
(ג)
פני
מתו
-
רמז
לגוף.
ועוד
תמצא
פירוש
לאמר
(ראה
פירושו
לשמ'
יט
,
ג).
(ד)
'גר'
לבדו
-
הוא
הלּן;
ותושב
-
הוא
הגר
היושב
בארץ.
ואמר:
הנה
אני
תושב
עמכם
,
והמות
גזור
עלינו
,
ואין
לי
מקום
שיהיה
לי.
'אחוזה'
-
כמו
"נחלה"
(במ'
יח
,
כג);
או:
מקום
שאוחז
אותו
בכסף
,
להיות
קבר
למתי.
(ו)
אדוני
-
ולא
'אדונינו';
לשון
המדבר
,
ואין
מדרך
מוסר
לָשום
אחרים
שותפים
עמו.
נשיא
אלהים
-
דרך
גדולה
,
בעבור
כי
אתה
נביא.
יכלה
-
ימנע
,
כי
ימצא
בה"א
גם
באל"ף
באחרונה
(ראה
תה'
מ
,
יב).
(ז)
ודקדוק
וישתחו
-
בספר
היסוד
(יס"ד
ע' 103
).
והאומרים
,
כי
השתחווייתו
היה
לשם
,
לא
אמרו
כלום
,
כי
הכתוב
אמר
שהשתחוה
לבני
חת.
וההשתחויה
-
שישוח
ראשו;
וזה
משפט
הנותן
שבח
לאחר.
גם
משה
השתחוה
לחותנו
(ראה
שמ'
יח
,
ז).
(ט)
מערת
המכפלה
-
מערה
בתוך
מערה.
בכסף
מלא
-
וההפך:
'חסר'.
(יא)
לא
כן
,
אדוני;
אך
שמעני.
(יב)
וזאת
ההשתחויה
היתה
לפני
עם
הארץ
-
לעפרון
,
לתת
שבח
לו.
(יג)
אך
אם
אתה
תעשה
לי
,
שלו
שמעני.
או
טעמו:
אך
אם
אתה
תעשה
כן
,
שמעני:
לו
נתתי
כסף
השדה.
(טז)
עובר
לסוחר
-
שלא
יקח
כי
אם
כסף
נבחר.
(יז)
ויקם
-
נתקיים
ועמד
השדה
"למקנה"
(להלן
,
יח).
והנה
זה
הפסוק
(יח)
דבק
בפסוק
שהוא
למעלה
(פס'
יז);
וכן
"גר
ותושב
אנכי"
(לעיל
,
ד).
והעשרה
שהזכיר
הגאון
אינם
דבקים
(ראה
'קרני
אור'
כאן).
וטעם
לעיני
בני
חת
-
אנשי
המקום.
וטעם
כל
באי
שער
עירו
-
כל
עובר
ושב.
(יט-כ)
ואחרי
כן
קבר
אברהם
את
שרה
-
ומאז
נתקיים
השדה
והמערה
לאחוזת
קבר
לו
ולזרעו.
ונזכרה
זאת
הפרשה
,
להודיע
מעלת
ארץ
ישראל
על
כל
הארצות
,
לחיים
ולמתים.
ועוד
,
לקיים
דבר
השם
לאברהם
,
להיות
לו
נחלה.