מאגר הכתר בראשית פרק כג עם פירוש רמב"ן

פרק כג
(א) מאה שנה ועשרים שנה - לשון רבנו שלמה: לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל , לומר לך , שכל אחד נדרש לעצמו (ראה ב"ר נח , א): בת מאה כבת עשרים לחטא , ובת עשרים כבת שבע ליופי. וכן כתב ב"שני חיי אברהם" (בר' כה , ז); ואין מדרשו זה נכון , שהרי ב"שני חיי ישמעאל" (שם , יז) נאמר כשני חיי אברהם בשוה , ולא היו שוים בטובה , אבל היה מתחלה רשע ועשה תשובה בסוף (ראה ב"ב טז , א); ועוד , כי 'שנה' 'שנה' לחלק משמע , ואיננו נדרש להשוותן. אבל שנה , שנה , ושנים - דרך הלשון הוא , ומה שאמרו בבראשית רבה (נח , א): בת מאה כבת עשרים לחטא , לא דרשו כן אלא מיתור הלשון , שחזר ואמר: שני חיי שרה , שכללן והשוה אותן; ולא ידרשו כן באברהם. (ב) ויבא אברהם - לשון רבנו שלמה: מבאר שבע. ואין זה לומר שהיה עומד שם , ממה שכתוב "וישב אברהם בבאר שבע" (בר' כב , יט) , כי איך תהיה שרה בחברון? אבל הכונה לומר , שהלך שם כיום לצרכו , ושמע במיתת שרה , ובא משם לספוד לה ולבכותה. ולשון רבותינו (ב"ר נח , ה): מהר המוריה בא. וכן הוא לפי המדרש שכתבו הרב (רש"י כאן) , ששמעה בעקידה ופרחה נשמתה. והנראה בעקדה , שהיתה הצַוָּאָה בה בבאר שבע , כי שם היה דר ושם חזר , כי כן כתוב בתחלה "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם יי' אל עולם" (בר' כא , לג) , ואמר "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים" (שם , לד) , והוא גרותו בבאר שבע שהוא בארץ פלשתים; ושם נצטוה בעקדה , ועל כן עשה בדרך שלשה ימים , שארץ פלשתים רחוקה מירושלם , שֵאִלו חברון בהר יהודה הוא , כי כן כתוב (יהו' כ , ז; כא , יא) , וקרוב לירושלם; ובשובו מן העקדה לבאר שבע חזר , כמו שנאמר "וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע" (בר' כב , יט) , להורות שנתעכב שם וישב בו שנים. ואם כן לא מתה שרה באותו הזמן , כי לא היה אברהם דר בבאר שבע ושרה דרה בחברון. וכן נראה כי יצחק נולד בבאר שבע , כי כתוב תחלה "ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר" (בר' כ , א) , ואבימלך אמר אליו "הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב" (שם , טו) , ונתישב שם בארץ ההיא בבאר שבע , שכן כתוב "ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר" (בר' כא , כב) , ואין כתוב שהלכו אליו מגרר ויכרתו שם הברית בבאר שבע ― וכן תראה , כי הגר כשהוציאו אותה מבית אברהם "ביום הגמל את יצחק" (שם , ח) , הלכה "במדבר באר שבע" (שם , יד) , ששם היו דרים ― אבל אחר ימים רבים נסע מארץ פלשתים ובא לחברון , ונפטרה שם הצדקת. אבל לפי מדרשו , צריכין אנו לומר כי אברהם ושרה בזמן העקדה היו דרים בחברון , ושם נצטוה; ומה שאמר "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" וגו' (בר' כב , ד) , כי לא נגלה לו ההר חמד אלהים (ע"פ תה' סח , יז) עד היום השלישי , והיה בשני הימים הולך בסביבי ירושלם , ולא היה הרצון להראות לו; ואברהם אחר העקדה לא שב למקומו לחברון , אבל הלך תחלה אל באר שבע , מקום האשל שלו , לתת הודאה על נסו , ושם שמע במיתת שרה ובא. ומי שאמר מהר: המוריה בא , ומי שאמר: מבאר שבע - הכל טעם אחד. ולפי זה , מה שאמר הכתוב "וישב אברהם בבאר שבע" (בר' כב , יט) , יהיה ענינו: כי בשובו מן העקדה בא אל באר שבע , ומשם הלך לקבור את שרה; אחר הקבורה מיד חזר לבאר שבע , ונתישב שם שנים ― והשלים הכתוב ענין באר שבע כאחד , ואחרי כן ספר בקבורה ― ושם בבאר שבע נשא יצחק את רבקה , כמו שאמר "והוא יושב בארץ הנגב" (בר' כד , סב). וזה דעת כל המפרשים , כי אברהם היה במקום אחר ובא משם. ולפי דעתי , כי היה לשרה אהל , שם עומדת ואמהותיה לפניה ― וכן כתוב "באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות" (בר' לא , לג) ― והנה שרה מתה באהל אשר לה , ונכנס אברהם באהל עם אחוזת מרעיו (ע"פ בר' כו , כו) לספוד אותה. או שיהיה לשון ויבא לאמר , שנתעורר אברהם להספד הזה והתחיל לעשותו; כי כל מתעורר ומתחיל במלאכה יִקָּרֵא 'בא אליה'; וזה לשון מורגל בדברי חכמים , כמו ששנינו בתמיד (ד , ג): בא לו לגרה והניח בה שתי צלעות מכאן; בא לו לדופן השמאלית; בא לו לעוקץ; ואָמְרָם (בכורות כ , א): אני לא באתי לידי המדה הזו; וכן בכתוב "בא בשכרו" (שמ' כב , יד) - שבא למלאכה ההיא ועשה אותה בעבור שכרו. ולא יתכן בעיני שבא מעיר אחרת אל חברון , שאלו היה כן , היה מזכיר אותו המקום , והיה הכתוב מפרש: וישמע אברהם ויבא ממקום פלני. (ד-ו) גר ותושב אנכי עמכם - המנהג: להיות להם בתי קברות איש לבית אבותיו , ושדה קבורה אחד יקברו בו כל הגרים. והנה אברהם אמר אל בני חת: אני גר מארץ אחרת , ולא הנחלתי מאבותי בית הקברות בארץ הזאת , והנה עתה אני תושב עמכם , כי חפצתי לשבת בארץ הזאת , ולכן תנו קבר להיות לי לאחזת עולם כאחד מכם. ומפני שאמר תנו , חשבו שבקש אותה במתנה מהם , וענו אותו: אינך נחשב בעינינו כגר ותושב , אבל אתה מלך , הִמְלִיכוֹ האלהים עלינו , ואנחנו ואדמתנו עבדים לך , תקח כל בית הקברות שתחפוץ בו וקבור מתך שם , ויהיה לך לאחזת קבר לעולם , כי איש ממנו לא ימנעהו ממך. (ח-ט) אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני - טעמו: אני לא אקבור מתי בקבר אחר , אבל אם רצונכם שיקבר מתי , פגעו לי בעפרון שיש לו מערה בקצה שדהו , ואיננה לו בית קברות אבותיו , כי לשדה היא להם. וטעם מלפני - כי אם לא תעשו כן , אקברנו בארון; או יהיה טעמו: מֵתִי אשר הוא לפני , ואני צריך למהר לקברו. וטעם ופגעו לי - כי היה עפרון עשיר ונכבד , כאשר אמר "ביני ובינך מה היא" (להלן , טו) , ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו , כענין נבות היזרעאלי (ראה מ"א כא , ג) , על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה , ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד. וטעם ויתן לי - ויתננה לי , שאחשוב אותה כמתנה אם בכסף מלא אקחנה ממנו; ועל כן לא הזכיר לשון מכירה , וכן "אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי" (דב' ב , כח) - שהמים הנתנין במתנה אתן בהם כסף. או שהוא דרך הלשון להזכיר כן במכירות. מערת המכפלה - לשון רבנו שלמה: בית ועליה על גביו (ראה עירובין נג , א); דבר אחר (שם) שכפולה בזוגות. ואיננו נכון , כי הכתוב אמר "שדה עפרון אשר במכפלה" (להלן , יז) , והנה הוא שם המקום אשר בו השדה , ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות. ובבראשית רבה (ח , ח) אמרו , שכפל הקדוש ברוך הוא קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה. ועל דעתם , היה כל המקום ההוא נקרא כן מעולם והם לא ידעו טעמו , כי עפרון בדמי השדה מכר לו הכל , על דעתו שאין שם קבר. והנה אברהם לא היה מבקש , רק למכור לו המערה כי היא בקצה השדה , וישאר השדה לעפרון , והוא אמר לו דרך מוסר , או מרמה , שיתן לו השדה והמערה אשר בו , כי לא יתכן לאדם נכבד כמהו , שתהיה לו המערה לאחוזת קבר והשדה יהיה לאחר; ואברהם שמח בכך , וקנה הכל בדמים שהזכיר לו. (יא) וטעם לעיני בני עמי - לאמר: הִנֵה כל העם הֵנָה והם היודעים ועדים , ואל תחוש לכפירה או לחזרה , וקבור מתך שם מעתה כי שלך היא , ולא אוכל לשוב. ואברהם לא עשה כן , כי גם אחרי שפרע הכסף מלא החזיק תחלה בשדה ובמערה , והקימוהו ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העיר , הסוחרים והגרים הנמצאו שם (ע"פ דה"א כט , יז) , ואחר כך קבר אותה. (יג) אם אתה לו שמעני - שיעורו: אם אתה אם תשמעני , וענינו: אם אתה תשמעני. והכפל בא לנחץ בענין , כמו "סורה אדני סורה אלי" (שו' ד , יח); "הטוב טוב אתה" (שו' יא , כה); וכן "ולאמר עליו לאמר" (דה"ב לב , יז); וכן "ואני אנה אני בא" (בר' לז , ל); "ופניתי אני" (קה' ב , יב); "וראיתי אני" (שם , יג); "כי כל העדה כלם קדושים" (במ' טז , ג) - כולם רדוף הענין. וכן על דעתי: "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך" (בר' יד , כג) - שיעורו: אם מחוט ועד שרוך נעל אקח מכל אשר לך. או יאמר: אם אתה כאשר אמרת , כלומר , שפיך ולבך שוין בענין , ואם תשמעני; וכן "ויאמרו להם אחיהם מה אתם" (שו' יח , ח); ודומה ללשון הזה , על דעתי , "למה זה אנכי" (בר' כה , כב); אולי זה דעת אנקלוס שאמר: "אם את עביד לי טיבו" - שתעשה רצוני כאשר אמרת. (טו) וטעם ארץ ארבע מאות שקל כסף - על דעת אנקלוס , שהיא שוה כן; אולי רצה לומר שהיו דמיה קצובים כן במקום ההוא , כי כן המנהג ברוב הארצות , להיות מחיר שדה קצוב לפי מדתו. וכדברי רבותינו (ב"ר נח , ז): עפרון קצב דמים כרצונו ביוקר גדול , ואברהם בנדבת לבו שמע ועשה כרצונו והגדיל. ועל דרך הפשט: ארץ ארבע מאות שקל כסף - שקנה אותה בכך עפרון או אבותיו הקדמונים. (יט) וטעם ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה... היא חברון בארץ כנען - כי שב לבאר השדה והמקום והארץ , בעבור כי כל הפרשה הזכירה בני חת ועפרון החתי , ולפיכך הזכיר בסוף כי הוא בארץ כנען , אשר היא ארץ ישראל , וכן אמר בתחלת הפרשה "בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען" (לעיל , ב); וכל זה לבאר , כי הצדקת מתה בארץ ישראל ושם נקברה , כי החתים ממשפחות כנען (בר' י , טו). ולפי דעתי , כי טעם הכתובים אינו אלא להזכיר כי היא ארץ כנען , לא ארץ פלשתים , כי מפני שאמר "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים" (בר' כא , לד) , וכל מסעיו בארץ ההיא "בגרר" (בר' כ , א) ו"נחל גרר" (בר' כו , יז) ו"באר שבע" (בר' כב , יט) , ומשם לחברון ומחברון לשם , על כן הזכיר כי חברון היא בארץ הכנעני היושב בהר ההוא (ע"פ במ' יד , מה) , לא בארץ פלשתים הנזכרת לאברהם. והוסיף בסוף להודיע המערה , שהיא בשדה המכפלה על פני ממרא , שזה השם הנודע אליה. ונכתבה זאת הפרשה להודיע חסדי השם עם אברהם , שהיה נשיא אלהים בארץ אשר בא לגור שם , והיחיד וכל העם היו קוראים לו "אדני" (לעיל , ו , יא) , והוא לא אמר להם כן , שהיה שר וגדול , וגם בחייו קיים לו "ואגדלה שמך" והיה ברכה" (בר' יב , ב) , ואשתו מתה ונקברה בנחלת יי'. ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות , באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קבורת אבותינו הקדושים. ורבותינו אמרו (סנה' קיא , א) , שגם זה מן הנסיונות של אברהם , שבקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה אותו. ולא ידעתי טעם לדברי רבי אברהם שאמר: 'להודיע מעלת ארץ ישראל לחיים ולמתים , ועוד: לקיים דבר השם להיות לו נחלה' , כי מה מעלה לארץ בזה , וכי יוליכנה אל ארץ אחרת לקברה? ודבר השם לאברהם על כל הארץ היה , ונתקיים רק בזרעו.