פרק כד
[א]
וְאַבְרָהָ֣ם
זָקֵ֔ן
בָּ֖א
בַּיָּמִ֑ים
וַיהוָ֛ה
בֵּרַ֥ךְ
אֶת־אַבְרָהָ֖ם
בַּכֹּֽל:
[ב]
וַיֹּ֣אמֶר
אַבְרָהָ֗ם
אֶל־עַבְדּוֹ֙
זְקַ֣ן
בֵּית֔וֹ
הַמֹּשֵׁ֖ל
בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ
שִֽׂים־נָ֥א
יָדְךָ֖
תַּ֥חַת
יְרֵכִֽי:
[ג]
וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔
בַּֽיהוָה֙
אֱלֹהֵ֣י
הַשָּׁמַ֔יִם
וֵאלֹהֵ֖י
הָאָ֑רֶץ
אֲשֶׁ֨ר
לֹֽא־תִקַּ֤ח
אִשָּׁה֙
לִבְנִ֔י
מִבְּנוֹת֙
הַֽכְּנַעֲנִ֔י
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
יוֹשֵׁ֥ב
בְּקִרְבּֽוֹ:
[ד]
כִּ֧י
אֶל־אַרְצִ֛י
וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י
תֵּלֵ֑ךְ
וְלָקַחְתָּ֥
אִשָּׁ֖ה
לִבְנִ֥י
לְיִצְחָֽק:
[ה]
וַיֹּ֤אמֶר
אֵלָיו֙
הָעֶ֔בֶד
אוּלַי֙
לֹא־תֹאבֶ֣ה
הָאִשָּׁ֔ה
לָלֶ֥כֶת
אַחֲרַ֖י
אֶל־הָאָ֣רֶץ
הַזֹּ֑את
הֶהָשֵׁ֤ב
אָשִׁיב֙
אֶת־בִּנְךָ֔
אֶל־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ
מִשָּֽׁם:
[ו]
וַיֹּ֥אמֶר
אֵלָ֖יו
אַבְרָהָ֑ם
הִשָּׁ֣מֶר
לְךָ֔
פֶּן־תָּשִׁ֥יב
אֶת־בְּנִ֖י
שָֽׁמָּה:
[ז]
יְהוָ֣ה׀
אֱלֹהֵ֣י
הַשָּׁמַ֗יִם
אֲשֶׁ֨ר
לְקָחַ֜נִי
מִבֵּ֣ית
אָבִי֘
וּמֵאֶ֣רֶץ
מֽוֹלַדְתִּי֒
וַאֲשֶׁ֨ר
דִּבֶּר־לִ֜י
וַאֲשֶׁ֤ר
נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙
לֵאמֹ֔ר
לְזַ֨רְעֲךָ֔
אֶתֵּ֖ן
אֶת־הָאָ֣רֶץ
הַזֹּ֑את
ה֗וּא
יִשְׁלַ֤ח
מַלְאָכוֹ֙
לְפָנֶ֔יךָ
וְלָקַחְתָּ֥
אִשָּׁ֛ה
לִבְנִ֖י
מִשָּֽׁם:
[ח]
וְאִם־לֹ֨א
תֹאבֶ֤ה
הָֽאִשָּׁה֙
לָלֶ֣כֶת
אַחֲרֶ֔יךָ
וְנִקִּ֕יתָ
מִשְּׁבֻעָתִ֖י
זֹ֑את
רַ֣ק
אֶת־בְּנִ֔י
לֹ֥א
תָשֵׁ֖ב
שָֽׁמָּה:
[ט]
וַיָּ֤שֶׂם
הָעֶ֙בֶד֙
אֶת־יָד֔וֹ
תַּ֛חַת
יֶ֥רֶךְ
אַבְרָהָ֖ם
אֲדֹנָ֑יו
וַיִּשָּׁ֣בַֽע
ל֔וֹ
עַל־הַדָּבָ֖ר
הַזֶּֽה:
[שלישי]
[י]
וַיִּקַּ֣ח
הָ֠עֶבֶד
עֲשָׂרָ֨ה
גְמַלִּ֜ים
מִגְּמַלֵּ֤י
אֲדֹנָיו֙
וַיֵּ֔לֶךְ
וְכָל־ט֥וּב
אֲדֹנָ֖יו
בְּיָד֑וֹ
וַיָּ֗קָם
וַיֵּ֛לֶךְ
אֶל־אֲרַ֥ם
נַהֲרַ֖יִם
אֶל־עִ֥יר
נָחֽוֹר:
[יא]
וַיַּבְרֵ֧ךְ
הַגְּמַלִּ֛ים
מִח֥וּץ
לָעִ֖יר
אֶל־בְּאֵ֣ר
הַמָּ֑יִם
לְעֵ֣ת
עֶ֔רֶב
לְעֵ֖ת
צֵ֥את
הַשֹּׁאֲבֹֽת:
[יב]
וַיֹּאמַ֓ר׀
יְהוָ֗ה
אֱלֹהֵי֙
אֲדֹנִ֣י
אַבְרָהָ֔ם
הַקְרֵה־נָ֥א
לְפָנַ֖י
הַיּ֑וֹם
וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד
עִ֖ם
אֲדֹנִ֥י
אַבְרָהָֽם:
[יג]
הִנֵּ֛ה
אָנֹכִ֥י
נִצָּ֖ב
עַל־עֵ֣ין
הַמָּ֑יִם
וּבְנוֹת֙
אַנְשֵׁ֣י
הָעִ֔יר
יֹצְאֹ֖ת
לִשְׁאֹ֥ב
מָֽיִם:
[יד]
וְהָיָ֣ה
הַֽנַּעֲרָ֗
אֲשֶׁ֨ר
אֹמַ֤ר
אֵלֶ֙יהָ֙
הַטִּי־נָ֤א
כַדֵּךְ֙
וְאֶשְׁתֶּ֔ה
וְאָמְרָ֣ה
שְׁתֵ֔ה
וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ
אַשְׁקֶ֑ה
אֹתָ֤הּ
הֹכַ֙חְתָּ֙
לְעַבְדְּךָ֣
לְיִצְחָ֔ק
וּבָ֣הּ
אֵדַ֔ע
כִּֽי־עָשִׂ֥יתָ
חֶ֖סֶד
עִם־אֲדֹנִֽי:
[טו]
וַֽיְהִי־ה֗וּא
טֶרֶם֘
כִּלָּ֣ה
לְדַבֵּר֒
וְהִנֵּ֧ה
רִבְקָ֣ה
יֹצֵ֗את
אֲשֶׁ֤ר
יֻלְּדָה֙
לִבְתוּאֵ֣ל
בֶּן־מִלְכָּ֔ה
אֵ֥שֶׁת
נָח֖וֹר
אֲחִ֣י
אַבְרָהָ֑ם
וְכַדָּ֖הּ
עַל־שִׁכְמָֽהּ:
[טז]
וְהַֽנַּעֲרָ֗
טֹבַ֤ת
מַרְאֶה֙
מְאֹ֔ד
בְּתוּלָ֕ה
וְאִ֖ישׁ
לֹ֣א
יְדָעָ֑הּ
וַתֵּ֣רֶד
הָעַ֔יְנָה
וַתְּמַלֵּ֥א
כַדָּ֖הּ
וַתָּֽעַל:
[יז]
וַיָּ֥רָץ
הָעֶ֖בֶד
לִקְרָאתָ֑הּ
וַיֹּ֕אמֶר
הַגְמִיאִ֥ינִי
נָ֛א
מְעַט־מַ֖יִם
מִכַּדֵּֽךְ:
[יח]
וַתֹּ֖אמֶר
שְׁתֵ֣ה
אֲדֹנִ֑י
וַתְּמַהֵ֗ר
וַתֹּ֧רֶד
כַּדָּ֛הּ
עַל־יָדָ֖הּ
וַתַּשְׁקֵֽהוּ:
[יט]
וַתְּכַ֖ל
לְהַשְׁקֹת֑וֹ
וַתֹּ֗אמֶר
גַּ֤ם
לִגְמַלֶּ֙יךָ֙
אֶשְׁאָ֔ב
עַ֥ד
אִם־כִּלּ֖וּ
לִשְׁתֹּֽת:
[כ]
וַתְּמַהֵ֗ר
וַתְּעַ֤ר
כַּדָּהּ֙
אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת
וַתָּ֥רָץ
ע֛וֹד
אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר
לִשְׁאֹ֑ב
וַתִּשְׁאַ֖ב
לְכָל־גְּמַלָּֽיו:
[כא]
וְהָאִ֥ישׁ
מִשְׁתָּאֵ֖ה
לָ֑הּ
מַחֲרִ֕ישׁ
לָדַ֗עַת
הַהִצְלִ֧יחַ
יְהוָ֛ה
דַּרְכּ֖וֹ
אִם־לֹֽא:
[כב]
וַיְהִ֗י
כַּאֲשֶׁ֨ר
כִּלּ֤וּ
הַגְּמַלִּים֙
לִשְׁתּ֔וֹת
וַיִּקַּ֤ח
הָאִישׁ֙
נֶ֣זֶם
זָהָ֔ב
בֶּ֖קַע
מִשְׁקָל֑וֹ
וּשְׁנֵ֤י
צְמִידִים֙
עַל־יָדֶ֔יהָ
עֲשָׂרָ֥ה
זָהָ֖ב
מִשְׁקָלָֽם:
[כג]
וַיֹּ֙אמֶר֙
בַּת־מִ֣י
אַ֔תְּ
הַגִּ֥ידִי
נָ֖א
לִ֑י
הֲיֵ֧שׁ
בֵּית־אָבִ֛יךְ
מָק֥וֹם
לָ֖נוּ
לָלִֽין:
[כד]
וַתֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
בַּת־בְּתוּאֵ֖ל
אָנֹ֑כִי
בֶּן־מִלְכָּ֕ה
אֲשֶׁ֥ר
יָלְדָ֖ה
לְנָחֽוֹר:
[כה]
וַתֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
גַּם־תֶּ֥בֶן
גַּם־מִסְפּ֖וֹא
רַ֣ב
עִמָּ֑נוּ
גַּם־מָק֖וֹם
לָלֽוּן:
[כו]
וַיִּקֹּ֣ד
הָאִ֔ישׁ
וַיִּשְׁתַּ֖חוּ
לַיהוָֽה:
[רביעי]
[כז]
וַיֹּ֗אמֶר
בָּר֤וּךְ
יְהוָה֙
אֱלֹהֵי֙
אֲדֹנִ֣י
אַבְרָהָ֔ם
אֲ֠שֶׁר
לֹא־עָזַ֥ב
חַסְדּ֛וֹ
וַאֲמִתּ֖וֹ
מֵעִ֣ם
אֲדֹנִ֑י
אָנֹכִ֗י
בַּדֶּ֙רֶךְ֙
נָחַ֣נִי
יְהוָ֔ה
בֵּ֖ית
אֲחֵ֥י
אֲדֹנִֽי:
[כח]
וַתָּ֙רָץ֙
הַֽנַּעֲרָ֔
וַתַּגֵּ֖ד
לְבֵ֣ית
אִמָּ֑הּ
כַּדְּבָרִ֖ים
הָאֵֽלֶּה:
[כט]
וּלְרִבְקָ֥ה
אָ֖ח
וּשְׁמ֣וֹ
לָבָ֑ן
וַיָּ֨רָץ
לָבָ֧ן
אֶל־הָאִ֛ישׁ
הַח֖וּצָה
אֶל־הָעָֽיִן:
[ל]
וַיְהִ֣י׀
כִּרְאֹ֣ת
אֶת־הַנֶּ֗זֶם
וְֽאֶת־הַצְּמִדִים֘
עַל־יְדֵ֣י
אֲחֹתוֹ֒
וּכְשָׁמְע֗וֹ
אֶת־דִּבְרֵ֞י
רִבְקָ֤ה
אֲחֹתוֹ֙
לֵאמֹ֔ר
כֹּֽה־דִבֶּ֥ר
אֵלַ֖י
הָאִ֑ישׁ
וַיָּבֹא֙
אֶל־הָאִ֔ישׁ
וְהִנֵּ֛ה
עֹמֵ֥ד
עַל־הַגְּמַלִּ֖ים
עַל־הָעָֽיִן:
[לא]
וַיֹּ֕אמֶר
בּ֖וֹא
בְּר֣וּךְ
יְהוָ֑ה
לָ֤מָּה
תַֽעֲמֹד֙
בַּח֔וּץ
וְאָנֹכִי֙
פִּנִּ֣יתִי
הַבַּ֔יִת
וּמָק֖וֹם
לַגְּמַלִּֽים:
[לב]
וַיָּבֹ֤א
הָאִישׁ֙
הַבַּ֔יְתָה
וַיְפַתַּ֖ח
הַגְּמַלִּ֑ים
וַיִּתֵּ֨ן
תֶּ֤בֶן
וּמִסְפּוֹא֙
לַגְּמַלִּ֔ים
וּמַ֙יִם֙
לִרְחֹ֣ץ
רַגְלָ֔יו
וְרַגְלֵ֥י
הָאֲנָשִׁ֖ים
אֲשֶׁ֥ר
אִתּֽוֹ:
[לג]
וַיֻּישַׂ֤ם
וַיּוּשַׂ֤ם
לְפָנָיו֙
לֶאֱכֹ֔ל
וַיֹּ֙אמֶר֙
לֹ֣א
אֹכַ֔ל
עַ֥ד
אִם־דִּבַּ֖רְתִּי
דְּבָרָ֑י
וַיֹּ֖אמֶר
דַּבֵּֽר:
[לד]
וַיֹּאמַ֑ר
עֶ֥בֶד
אַבְרָהָ֖ם
אָנֹֽכִי:
[לה]
וַיהוָ֞ה
בֵּרַ֧ךְ
אֶת־אֲדֹנִ֛י
מְאֹ֖ד
וַיִּגְדָּ֑ל
וַיִּתֶּן־ל֞וֹ
צֹ֤אן
וּבָקָר֙
וְכֶ֣סֶף
וְזָהָ֔ב
וַעֲבָדִם֙
וּשְׁפָחֹ֔ת
וּגְמַלִּ֖ים
וַחֲמֹרִֽים:
[לו]
וַתֵּ֡לֶד
שָׂרָה֩
אֵ֨שֶׁת
אֲדֹנִ֥י
בֵן֙
לַֽאדֹנִ֔י
אַחֲרֵ֖י
זִקְנָתָ֑הּ
וַיִּתֶּן־ל֖וֹ
אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ:
[לז]
וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי
אֲדֹנִ֖י
לֵאמֹ֑ר
לֹא־תִקַּ֤ח
אִשָּׁה֙
לִבְנִ֔י
מִבְּנוֹת֙
הַֽכְּנַעֲנִ֔י
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
יֹשֵׁ֥ב
בְּאַרְצֽוֹ:
[לח]
אִם־לֹ֧א
אֶל־בֵּית־אָבִ֛י
תֵּלֵ֖ךְ
וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י
וְלָקַחְתָּ֥
אִשָּׁ֖ה
לִבְנִֽי:
[לט]
וָאֹמַ֖ר
אֶל־אֲדֹנִ֑י
אֻלַ֛י
לֹא־תֵלֵ֥ךְ
הָאִשָּׁ֖ה
אַחֲרָֽי:
[מ]
וַיֹּ֖אמֶר
אֵלָ֑י
יְהוָ֞ה
אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי
לְפָנָ֗יו
יִשְׁלַ֨ח
מַלְאָכ֤וֹ
אִתָּךְ֙
וְהִצְלִ֣יחַ
דַּרְכֶּ֔ךָ
וְלָקַחְתָּ֤
אִשָּׁה֙
לִבְנִ֔י
מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י
וּמִבֵּ֥ית
אָבִֽי:
[מא]
אָ֤ז
תִּנָּקֶה֙
מֵאָ֣לָתִ֔י
כִּ֥י
תָב֖וֹא
אֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י
וְאִם־לֹ֤א
יִתְּנוּ֙
לָ֔ךְ
וְהָיִ֥יתָ
נָקִ֖י
מֵאָלָתִֽי:
[מב]
וָאָבֹ֥א
הַיּ֖וֹם
אֶל־הָעָ֑יִן
וָאֹמַ֗ר
יְהוָה֙
אֱלֹהֵי֙
אֲדֹנִ֣י
אַבְרָהָ֔ם
אִם־יֶשְׁךָ־נָּא֙
מַצְלִ֣יחַ
דַּרְכִּ֔י
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
הֹלֵ֥ךְ
עָלֶֽיהָ:
[מג]
הִנֵּ֛ה
אָנֹכִ֥י
נִצָּ֖ב
עַל־עֵ֣ין
הַמָּ֑יִם
וְהָיָ֤ה
הָֽעַלְמָה֙
הַיֹּצֵ֣את
לִשְׁאֹ֔ב
וְאָמַרְתִּ֣י
אֵלֶ֔יהָ
הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א
מְעַט־מַ֖יִם
מִכַּדֵּֽךְ:
[מד]
וְאָמְרָ֤ה
אֵלַי֙
גַּם־אַתָּ֣ה
שְׁתֵ֔ה
וְגַ֥ם
לִגְמַלֶּ֖יךָ
אֶשְׁאָ֑ב
הִ֣וא
הָאִשָּׁ֔ה
אֲשֶׁר־הֹכִ֥יחַ
יְהוָ֖ה
לְבֶן־אֲדֹנִֽי:
[מה]
אֲנִי֩
טֶ֨רֶם
אֲכַלֶּ֜ה
לְדַבֵּ֣ר
אֶל־לִבִּ֗י
וְהִנֵּ֨ה
רִבְקָ֤ה
יֹצֵאת֙
וְכַדָּ֣הּ
עַל־שִׁכְמָ֔הּ
וַתֵּ֥רֶד
הָעַ֖יְנָה
וַתִּשְׁאָ֑ב
וָאֹמַ֥ר
אֵלֶ֖יהָ
הַשְׁקִ֥ינִי
נָֽא:
[מו]
וַתְּמַהֵ֗ר
וַתּ֤וֹרֶד
כַּדָּהּ֙
מֵעָלֶ֔יהָ
וַתֹּ֣אמֶר
שְׁתֵ֔ה
וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ
אַשְׁקֶ֑ה
וָאֵ֕שְׁתְּ
וְגַ֥ם
הַגְּמַלִּ֖ים
הִשְׁקָֽתָה:
[מז]
וָאֶשְׁאַ֣ל
אֹתָ֗הּ
וָאֹמַר֘
בַּת־מִ֣י
אַתְּ֒
וַתֹּ֗אמֶר
בַּת־בְּתוּאֵל֙
בֶּן־נָח֔וֹר
אֲשֶׁ֥ר
יָֽלְדָה־לּ֖וֹ
מִלְכָּ֑ה
וָאָשִׂ֤ם
הַנֶּ֙זֶם֙
עַל־אַפָּ֔הּ
וְהַצְּמִידִ֖ים
עַל־יָדֶֽיהָ:
[מח]
וָאֶקֹּ֥ד
וָאֶשְׁתַּחֲוֶ֖ה
לַיהוָ֑ה
וָאֲבָרֵ֗ךְ
אֶת־יְהוָה֙
אֱלֹהֵי֙
אֲדֹנִ֣י
אַבְרָהָ֔ם
אֲשֶׁ֤ר
הִנְחַ֙נִי֙
בְּדֶ֣רֶךְ
אֱמֶ֔ת
לָקַ֛חַת
אֶת־בַּת־אֲחִ֥י
אֲדֹנִ֖י
לִבְנֽוֹ:
[מט]
וְ֠עַתָּה
אִם־יֶשְׁכֶ֨ם
עֹשִׂ֜ים
חֶ֧סֶד
וֶאֱמֶ֛ת
אֶת־אֲדֹנִ֖י
הַגִּ֣ידוּ
לִ֑י
וְאִם־לֹ֕א
הַגִּ֣ידוּ
לִ֔י
וְאֶפְנֶ֥ה
עַל־יָמִ֖ין
א֥וֹ
עַל־שְׂמֹֽאל:
[נ]
וַיַּ֨עַן
לָבָ֤ן
וּבְתוּאֵל֙
וַיֹּ֣אמְר֔וּ
מֵיְהוָ֖ה
יָצָ֣א
הַדָּבָ֑ר
לֹ֥א
נוּכַ֛ל
דַּבֵּ֥ר
אֵלֶ֖יךָ
רַ֥ע
אוֹ־טֽוֹב:
[נא]
הִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה
לְפָנֶ֖יךָ
קַ֣ח
וָלֵ֑ךְ
וּתְהִ֤י
אִשָּׁה֙
לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ
כַּאֲשֶׁ֖ר
דִּבֶּ֥ר
יְהוָֽה:
[נב]
וַיְהִ֕י
כַּאֲשֶׁ֥ר
שָׁמַ֛ע
עֶ֥בֶד
אַבְרָהָ֖ם
אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם
וַיִּשְׁתַּ֥חוּ
אַ֖רְצָה
לַיהוָֽה:
[חמישי]
[נג]
וַיּוֹצֵ֨א
הָעֶ֜בֶד
כְּלֵי־כֶ֨סֶף
וּכְלֵ֤י
זָהָב֙
וּבְגָדִ֔ים
וַיִּתֵּ֖ן
לְרִבְקָ֑ה
וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת
נָתַ֥ן
לְאָחִ֖יהָ
וּלְאִמָּֽהּ:
[נד]
וַיֹּאכְל֣וּ
וַיִּשְׁתּ֗וּ
ה֛וּא
וְהָאֲנָשִׁ֥ים
אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ
וַיָּלִ֑ינוּ
וַיָּק֣וּמוּ
בַבֹּ֔קֶר
וַיֹּ֖אמֶר
שַׁלְּחֻ֥נִי
לַֽאדֹנִֽי:
[נה]
וַיֹּ֤אמֶר
אָחִ֙יהָ֙
וְאִמָּ֔הּ
תֵּשֵׁ֨ב
הַנַּעֲרָ֥
אִתָּ֛נוּ
יָמִ֖ים
א֣וֹ
עָשׂ֑וֹר
אַחַ֖ר
תֵּלֵֽךְ:
[נו]
וַיֹּ֤אמֶר
אֲלֵהֶם֙
אַל־תְּאַחֲר֣וּ
אֹתִ֔י
וַיהוָ֖ה
הִצְלִ֣יחַ
דַּרְכִּ֑י
שַׁלְּח֕וּנִי
וְאֵלְכָ֖ה
לַֽאדֹנִֽי:
[נז]
וַיֹּאמְר֖וּ
נִקְרָ֣א
לַֽנַּעֲרָ֑
וְנִשְׁאֲלָ֖ה
אֶת־פִּֽיהָ:
[נח]
וַיִּקְרְא֤וּ
לְרִבְקָה֙
וַיֹּאמְר֣וּ
אֵלֶ֔יהָ
הֲתֵלְכִ֖י
עִם־הָאִ֣ישׁ
הַזֶּ֑ה
וַתֹּ֖אמֶר
אֵלֵֽךְ:
[נט]
וַֽיְשַׁלְּח֛וּ
אֶת־רִבְקָ֥ה
אֲחֹתָ֖ם
וְאֶת־מֵנִקְתָּ֑הּ
וְאֶת־עֶ֥בֶד
אַבְרָהָ֖ם
וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו:
[ס]
וַיְבָרֲכ֤וּ
אֶת־רִבְקָה֙
וַיֹּ֣אמְרוּ
לָ֔הּ
אֲחֹתֵ֕נוּ
אַ֥תְּ
הֲיִ֖י
לְאַלְפֵ֣י
רְבָבָ֑ה
וְיִירַ֣שׁ
זַרְעֵ֔ךְ
אֵ֖ת
שַׁ֥עַר
שֹׂנְאָֽיו:
[סא]
וַתָּ֨קָם
רִבְקָ֜ה
וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ
וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙
עַל־הַגְּמַלִּ֔ים
וַתֵּלַ֖כְנָה
אַחֲרֵ֣י
הָאִ֑ישׁ
וַיִּקַּ֥ח
הָעֶ֛בֶד
אֶת־רִבְקָ֖ה
וַיֵּלַֽךְ:
[סב]
וְיִצְחָק֙
בָּ֣א
מִבּ֔וֹא
בְּאֵ֥ר
לַחַ֖י
רֹאִ֑י
וְה֥וּא
יוֹשֵׁ֖ב
בְּאֶ֥רֶץ
הַנֶּֽגֶב:
[סג]
וַיֵּצֵ֥א
יִצְחָ֛ק
לָשׂ֥וּחַ
בַּשָּׂדֶ֖ה
לִפְנ֣וֹת
עָ֑רֶב
וַיִּשָּׂ֤א
עֵינָיו֙
וַיַּ֔רְא
וְהִנֵּ֥ה
גְמַלִּ֖ים
בָּאִֽים:
[סד]
וַתִּשָּׂ֤א
רִבְקָה֙
אֶת־עֵינֶ֔יהָ
וַתֵּ֖רֶא
אֶת־יִצְחָ֑ק
וַתִּפֹּ֖ל
מֵעַ֥ל
הַגָּמָֽל:
[סה]
וַתֹּ֣אמֶר
אֶל־הָעֶ֗בֶד
מִֽי־הָאִ֤ישׁ
הַלָּזֶה֙
הַהֹלֵ֤ךְ
בַּשָּׂדֶה֙
לִקְרָאתֵ֔נוּ
וַיֹּ֥אמֶר
הָעֶ֖בֶד
ה֣וּא
אֲדֹנִ֑י
וַתִּקַּ֥ח
הַצָּעִ֖יף
וַתִּתְכָּֽס:
[סו]
וַיְסַפֵּ֥ר
הָעֶ֖בֶד
לְיִצְחָ֑ק
אֵ֥ת
כָּל־הַדְּבָרִ֖ים
אֲשֶׁ֥ר
עָשָֽׂה:
[סז]
וַיְבִאֶ֣הָ
יִצְחָ֗ק
הָאֹ֙הֱלָה֙
שָׂרָ֣ה
אִמּ֔וֹ
וַיִּקַּ֧ח
אֶת־רִבְקָ֛ה
וַתְּהִי־ל֥וֹ
לְאִשָּׁ֖ה
וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ
וַיִּנָּחֵ֥ם
יִצְחָ֖ק
אַחֲרֵ֥י
אִמּֽוֹ:
פ
פרק כד
(חלק
שני:
"ואברהם
זקן
בא
בימים"
וגו'
עד
סוף
הפרשה;
כד
,
א
-
בר'
כה
,
יח).
(א)
זכר
שאברהם
היה
זקן
ובא
בימים
רבים
,
וברכהו
השם
בכל
מיני
הברכה
,
רוצה
לומר
,
שהיה
לו
עושר
וכבוד
רב
והצליח
מאד
בכל
קנייניו.
(ב-ד)
והנה
אמר
אברהם
אל
עבדו
שעמד
בביתו
ימים
רבים
וגדל
עמו
,
אשר
השליטו
אברהם
על
כל
אשר
לו
,
שישים
ידו
תחת
ירכו
,
להורות
שידו
הוא
ברשותו
-
כמו
שהיה
המנהג
בימים
ההם
-
וישבע
לו
ביי'
אלהי
השמים
והארץ
,
שלא
יקח
אשה
לבנו
יצחק
מבנות
הכנעני
,
ואע"פ
שהוא
יושב
בקרבו
,
כי
לא
בחר
בארץ
ההיא
מפני
יושביה
,
אבל
מפני
היותה
מוכנת
אל
שידבק
בה
השפע
האלהי
למי
שהוא
מוכן
לזה.
והנה
מנהג
הכנענים
היה
פחות
מאד
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם
(תועלת
ג
לפרשת
'חיי
שרה'
,
חלק
ראשון
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות)
,
ועוד
שכבר
נתקלל
כנען
,
כמו
שנזכר
בפרשת
'נח'
(בר'
ט
,
כה)
,
ולזה
היה
מרחיק
אברהם
בנו
יצחק
מהתחתן
בכנענים
,
כי
בו
בחר
השם
להיות
ממנו
הזרע
הנבחר
,
כמו
שקדם
(בר'
כא
,
יב).
ומפני
זה
בחר
לו
אברהם
מבנות
ארצו
,
ומהם
בחר
יותר
בבנות
משפחתו;
וצוה
לעבדו
שיקח
ליצחק
אשה
משם
,
ואם
לא
ימצא
ממשפחתו
,
יקח
מארצו.
(ה)
והנה
שאל
העבד:
אם
לא
תאבה
האשה
ללכת
אחרי
לארץ
כנען
,
האם
אשיב
יצחק
אל
הארץ
אשר
יצאת
משם
,
אחר
שאתה
היית
בוחר
בבנות
הארץ
ההיא?
(ו-ח)
והשיב
לו
אברהם:
השמר
לך
מהוציא
בני
מארץ
כנען
להשיבו
שם.
ואל
תירא
שלא
תאבה
האשה
ללכת
אחריך
,
כי
השם
יתעלה
,
שהוציאני
מבית
אבי
ונהג
אותי
בארץ
הזאת
,
אשר
ייעד
לי
ונשבע
לי
שיתן
לזרעי
הארץ
הזאת
,
הוא
יעזרך
על
זה
,
כי
זה
הוא
אחד
מהכלים
אשר
יתכן
בהם
שיתקיים
יעוד
השם
לי
שיירש
זרעי
הארץ
הזאת
,
כי
בזה
יהיה
זרע
יצחק
יותר
מוכן
אל
השלמות.
והנה
אם
לא
תאבה
האשה
ללכת
אחריך
,
הנך
נקי
משבועתך
זאת
,
אשר
אני
משביעך
לקחת
אשה
לבני
מארצי
וממולדתי
,
אבל
השמר
,
על
כל
פנים
,
שלא
תשב
בני
שמה.
(ט)
והנה
שם
העבד
את
ידו
תחת
ירך
אברהם
אדוניו
,
כאשר
צוהו
,
ונשבע
לו
על
הדבר
הזה.
(י)
ולקח
העבד
עשרה
גמלים
מגמלי
אדוניו
,
וטען
אותם
מהיותר
נבחר
מקנייני
אברהם
,
כדי
שידעו
האנשים
ההם
עושר
אברהם
ויאותו
להתחתן
בו
,
ואם
הוא
בארץ
רחוקה
מהם
,
והלך
אל
ארם
נהרים
שהיה
יושב
בה
נחור.
(יא)
ובהגיעו
שם
הבריך
הגמלים
על
ברכיהם
,
כמנהגם
,
מחוץ
לעיר
,
אל
באר
המים
שיקחו
ממנו
מים
אנשי
העיר
,
והיה
זה
לעת
ערב
,
לעת
שתצאנה
השואבות
לשאוב
מים.
(יב)
והתפלל
העבד
לשם
יתעלה
,
ואמר:
יי'
אלהי
אברהם!
הכן
לפני
היום
מה
שאני
מבקש
,
ועשה
חסד
עם
אדוני
אברהם
,
שתכין
לו
נערה
נבחרת
במדותיה
להיות
לאשה
לעבדך
ליצחק
,
כי
היא
ראויה
לו
כדי
שיהיה
לו
ממנה
זרע
שלם.
(יג-יד)
והנני
בוחן
איזה
מהנערות
היא
ראויה
לו
בזה
האופן:
והוא
,
שאני
נצב
על
עין
המים
,
ובנות
אנשי
העיר
יוצאות
לשאוב
מים
,
והיה
,
הנערה
אשר
אומר
אליה:
הטי
נא
כדך
ואשתה
,
והיא
תתנדב
מעצמה
,
לְטוּב
מוסרה
,
להשקות
אותי
ולשאוב
לגמלי
,
הנה
הנערה
ההיא
ראויה
ליצחק
,
ובה
אדע
כי
עשית
חסד
עם
אדני
,
להכין
לבנו
אשה
מארצו
בעלת
מדות
חשובות
,
אם
אהיה
נעזר
מאתך
שתלך
האשה
ההיא
אחרי.
(טו)
והנה
טרם
כלה
לדבר
אל
לבו
,
והנה
רבקה
יוצאת
-
שהיתה
בת
בתואל
,
אשר
הוא
בן
מלכה
,
שהיתה
בת
אחי
אברהם
,
ובן
נחור
,
שהיה
אחי
אברהם
-
והיה
כדה
על
שכמה.
(טז)
והנערה
היתה
יפה
מאד
,
בתולה
,
ואיש
לא
ידעה
אפילו
שלא
כדרכה
(ראה
ב"ר
ס
,
ה);
וירדה
אל
העין
ומלאת
כדה
ועלתה.
(יז)
ורץ
העבד
לקראתה
ואמר
לה:
השקיני
נא
מעט
מים
מכדך!
(יח-כ)
והיא
―
לטוּב
מוסרה
,
ואע"פ
שכבר
החזיקה
בדרך
לשוב
לביתה
―
הסכימה
להשקותו
,
ושאבה
בחריצות
גדול
לכל
גמליו.
(כא)
והנה
היה
העבד
משתומם
בעבורה
,
שלא
רצה
לדבר
לה
מאומה
,
לדעת
אם
תעשה
מעצמה
זה
העניין
שרצה
לבחון
בו
הנערה
הראויה
ליצחק.
(כב)
ורצה
אחר
זה
לדעת
אם
זאת
הנערה
היא
ממשפחת
אברהם
,
כדי
שישתדל
בה
תחלה
,
כי
זה
היה
רצון
אברהם;
רצוני
,
שיקח
מהיותר
קרוב
אליו
ממשפחתו
,
אם
יוכל;
וזה
מבואר
ממה
שצוהו
לקחת
אשה
ממשפחתו
,
ואם
לא
יוכל
,
יקח
מארצו;
וזה
ממה
שיראה
ממנו
,
שרצונו
היה
שישתדל
בּיותר
קרוב
לאברהם
ראשונה.
והנה
כאשר
כלו
הגמלים
לשתות
,
לקח
האיש
נזם
זהב
,
היה
משקלו
שקל
,
ושני
צמידים
של
זהב
,
היה
עשרה
סלעים
משקלם
,
ונתן
אותם
לזאת
הנערה
,
אחר
שידע
בת
מי
היא.
(כג-כה)
והנה
שאל
אותה:
בת
מי
את
,
הגידי
נא
לי
היש
בית
אביך
מקום
לנו
ללין.
והיא
השיבה
לו
על
השאלה
הראשונה
,
שהיא
בת
בתואל
בן
מלכה
,
אשר
ילדה
אותו
לנחור;
ועל
השאלה
השנית
השיבה
,
שגם
תבן
גם
מספוא
רב
עמם
לאכול
לגמלים
,
גם
מקום
ללון.
(כו-כז)
והנה
בראות
העבד
כי
הצליח
השם
דרכו
ביותר
שלם
שבּפּנים
,
נתן
תודה
לשם
יתעלה
,
והשתחוה
לו
ואמר:
ברוך
השם
אלהי
אדני
אברהם
,
שלא
עזב
חסדו
ואמתו
מעם
אדני.
הנה
אנכי
בדרך
הנבחר
יותר
,
וזה
שכבר
נחני
בית
אחי
אדני.
(כח-לב)
והנה
הלכה
הנערה
,
והגידה
לבית
אמה
כדברים
האלה
אשר
דבר
אליה
עבד
אברהם
,
והראת
אותה
מה
שנתן
לה;
כי
זה
משפט
הבנות
להיות
דבריהן
עם
אמן
,
לא
עם
אביהן.
והיה
זה
סבה
שידע
אחיה
לבן
כל
אלו
הדברים
,
ורץ
אל
האיש
החוצה
אל
העין
,
והביאו
אל
הבית
הוא
וגמליו
,
ונתן
תבן
ומספוא
לגמלים
,
ומים
לרחוץ
רגלי
העבד
ורגלי
האנשים
אשר
אתו.
(לג)
ושמו
אנשי
הבית
לפניו
לאכול
,
ואמר:
לא
אוכל
עד
אשר
אשלים
לדבר
דברי!
ויאמר
אליו
גְּדוֹל
הבית
שם:
דבר.
(לד-מ)
ואמר
להם
שהוא
עבד
אברהם
,
ושכבר
נתן
לו
השם
עושר
רב
,
וילדה
לו
שרה
בן
אחרי
זקנתה
,
ונתן
לו
אברהם
כל
אשר
לו
לאהבתו
אותו;
ושכבר
השביעהו
אברהם
,
שלא
יקח
אשה
לבנו
מבנות
הכנעני
אשר
הוא
יושב
בארצו
,
אך
ילך
אל
בית
אביו
ולמשפחתו
לקחת
אשה
לבנו
משם;
והבטיחו
שכבר
יעזרהו
השם
יתעלה
לקחת
אשה
משם
,
תלך
אחריו
אל
יצחק.
(מב-מח)
וספר
להם
אחר
זה
כל
מה
שקרהו
מעניין
מה
שהסכים
עם
לבו
לבחון
הנערה
הראויה
ליצחק
,
ושכבר
עשתה
רבקה
זה
הענין
אשר
שם
בו
זאת
הבחינה.
ושאחרי
שידע
בת
מי
היא
,
נתן
לה
הנזם
והצמידים
,
והודה
לשם
יתעלה
על
הטובה
אשר
גמלהו
,
להדריכו
בדרך
היותר
נכון
שאפשר
לעשות
את
בקשתו.
(מט)
ואמר
להם
אחר
זה:
אם
ישכם
עושים
חסד
ואמת
עם
אדני
,
לתת
רבקה
לבנו
,
ותלך
אחרי
בארצו
,
הגידו
לי!
ואם
לא
,
הגידו
לי
,
ואראה
אם
אמצא
אחרת
ממשפחת
אדני
,
או
מארצו
,
אם
לא
אמצא
ממשפחתו.
(נ-נא)
ויען
לבן
ובתואל
אביו
,
כי
מיי'
יצא
הדבר
,
לא
יכלו
לסרב
בזה.
ואמרו
לו:
הנה
רבקה
לפניך
,
קח
ולך
,
ותהי
אשה
ליצחק
,
כאשר
דבר
השם
יתעלה
,
אשר
מאתו
נהיה
זה
הדבר
והסכים
עליו
,
לפי
הנראה
מזה
הספור.
(נב-נג)
וכשמוע
עבד
אברהם
דבריהם
,
נתן
תודה
לשם
יתעלה
והשתחוה
לו;
והוציא
כלי
כסף
וכלי
זהב
ושמלות
ונתן
לרבקה
,
ונתן
מתנות
חמודות
מאד
לאחיה
ולאמה
,
ולא
לאביה
,
כי
אין
זה
ראוי
לפי
הנהוג.
(נד)
והנה
אכלו
ושתו
ולנו
שם
העבד
והאנשים
אשר
אתו
,
וכאשר
קמו
בבקר
,
אמר
להם
העבד
שישלחוהו
לאדוניו
בְּשֶיִתְנוּ
לו
רבקה
,
ויוליכה
ליצחק.
(נה)
והנה
בתואל
לא
סרב
בזה
,
אבל
אחיה
ואמה
אמרו
,
לרב
האהבה
הדמיונית
אשר
להם
עמה
,
שראוי
שתשב
הנערה
אתם
שנה
או
עשרה
חדשים
להשביע
עיניה
מראיית
אנשי
בית
אביה
ומשפחתה
,
ואחר
תלך.
ואמנם
אמרו
זה
,
לפי
שהיא
הולכת
בארץ
רחוקה
מאד
,
ולא
יתכן
שתשוב
לראות
בית
אביה.
(נו)
וחלה
פניהם
העבד
שלא
יאחרו
אותו
מלשוב
לאדניו
,
כי
השם
הצליח
דרכו
ומאתו
נהיה
הדבר.
(נז-נח)
וכראותם
זה
,
אמרו
שישאלו
לנערה
אם
תסכים
לילך
עמו
,
וכאשר
שאלוה
,
אמרה
להם
שכבר
תלך
עמו
ולא
יקשה
בעיניה
הפרדה
מבית
אביה.
(נט)
ושלחו
אחר
זה
רבקה
אחותם
ומניקתה
,
כי
כן
היה
נהוג
בימים
ההם
,
ושלחו
עבד
אברהם
ואנשיו.
(ס)
וברכו
רבקה
ואמרו
לה:
אחותנו
את
היי
לאלפי
רבבה
,
ויירש
זרעך
את
שער
אויביו.
ואמנם
ברכוה
בזאת
הברכה
,
מפני
שהיא
היתה
הולכת
בארץ
לא
לה
ונפרדה
ממשפחתה
,
כי
זה
ממה
שיביא
למעוט
רבוי
הזרע
,
ושיהיה
זרעה
בזולת
ארץ
,
אם
לא
יירשו
הארץ
ההיא
מאנשי
הארץ
ההיא
בדרך
מלחמה.
(סא)
והנה
קמה
רבקה
ונערותיה
הבאות
עמה
לשרתה
,
ותרכבנה
על
הגמלים
,
ותלכנה
אחרי
עבד
אברהם.
וכאשר
היה
העבד
קרוב
ממקום
אדוניו
,
לקח
רבקה
אתו
לדקדק
בעניינה
בבואה
לפני
אדוניו
,
והלך
עמה
,
ואולם
קודם
זה
היתה
הולכת
אחריו
לרב
הצניעות.
(סב)
והנה
יצחק
בא
מבאר
לחי
רואי
,
אשר
בא
שם
להיות
המקום
ההוא
נבחר
,
כי
סמוך
למקום
ההוא
היה
ביתו;
וזה
,
שהוא
היה
יושב
בארץ
הדרום
,
ושם
היה
באר
לחי
רואי
,
כי
הוא
בארץ
הנגב
,
בין
קדש
ובין
שוּר
,
כמו
שקדם
(ראה
בר'
טז
,
יד).
(סג)
ויצא
יצחק
לשוח
בשדה
סמוך
לשקיעת
החמה
,
ונשא
עיניו
וראה
והנה
גמלים
באים.
(סד-סה)
ותשא
רבקה
עיניה
וראתה
יצחק
,
והפילה
עצמה
מעל
הגמל
אחר
שהגיד
לה
העבד
שהוא
יצחק
,
ולקחה
הצעיף
וכסתה
פניה
לרב
צניעותה.
(סו)
וסיפר
העבד
ליצחק
כל
הדברים
שעשה
,
ואיך
הצליח
השם
דרכו
,
כדי
שידע
שלמוּת
רבקה
וְטוּב
מוסרה
,
ושהיא
ממשפחתו.
(סז)
והביאה
יצחק
האהלה
,
אהל
שרה
אמו
-
להיותה
מתיחסת
לה
בטוב
תכונותיה
ובנועם
מוסרה
-
ולקח
רבקה
והיתה
לו
לאשה
,
ואהב
אותה
לשלמותה
,
והתנחם
בה
מפני
זה
ממה
שנפקד
ממנו
במות
אמו
השלמה.