מאגר הכתר בראשית פרק כד עם פירוש רש"י

פרק כד
[א] וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיהוָ֛ה בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל:
[ב] וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי:
[ג] וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ:
[ד] כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק:
[ה] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם:
[ו] וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה:
[ז] יְהוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם:
[ח] וְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה:
[ט] וַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֙בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַֽע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה:
[שלישי] [י] וַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶבֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר:
[יא] וַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּׁאֲבֹֽת:
[יב] וַיֹּאמַ֓ר׀ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם:
[יג] הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם:
[יד] וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּֽי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי:
[טו] וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶרֶם֘ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ:
[טז] וְהַֽנַּעֲרָ֗ טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל:
[יז] וַיָּ֥רָץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ:
[יח] וַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ:
[יט] וַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֙יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת:
[כ] וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו:
[כא] וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַהִצְלִ֧יחַ יְהוָ֛ה דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא:
[כב] וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם:
[כג] וַיֹּ֙אמֶר֙ בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין:
[כד] וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר:
[כה] וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן:
[כו] וַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַיהוָֽה:
[רביעי] [כז] וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁר לֹא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָנֹכִ֗י בַּדֶּ֙רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְהוָ֔ה בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[כח] וַתָּ֙רָץ֙ הַֽנַּעֲרָ֔ וַתַּגֵּ֖ד לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
[כט] וּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח וּשְׁמ֣וֹ לָבָ֑ן וַיָּ֨רָץ לָבָ֧ן אֶל־הָאִ֛ישׁ הַח֖וּצָה אֶל־הָעָֽיִן:
[ל] וַיְהִ֣י׀ כִּרְאֹ֣ת אֶת־הַנֶּ֗זֶם וְֽאֶת־הַצְּמִדִים֘ עַל־יְדֵ֣י אֲחֹתוֹ֒ וּכְשָׁמְע֗וֹ אֶת־דִּבְרֵ֞י רִבְקָ֤ה אֲחֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר אֵלַ֖י הָאִ֑ישׁ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד עַל־הַגְּמַלִּ֖ים עַל־הָעָֽיִן:
[לא] וַיֹּ֕אמֶר בּ֖וֹא בְּר֣וּךְ יְהוָ֑ה לָ֤מָּה תַֽעֲמֹד֙ בַּח֔וּץ וְאָנֹכִי֙ פִּנִּ֣יתִי הַבַּ֔יִת וּמָק֖וֹם לַגְּמַלִּֽים:
[לב] וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֙יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:
[לג] וַיֻּישַׂ֤ם וַיּוּשַׂ֤ם לְפָנָיו֙ לֶאֱכֹ֔ל וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר:
[לד] וַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי:
[לה] וַיהוָ֞ה בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים:
[לו] וַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ אֵ֨שֶׁת אֲדֹנִ֥י בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּתֶּן־ל֖וֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ:
[לז] וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ:
[לח] אִם־לֹ֧א אֶל־בֵּית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי:
[לט] וָאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹא־תֵלֵ֥ךְ הָאִשָּׁ֖ה אַחֲרָֽי:
[מ] וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י יְהוָ֞ה אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו יִשְׁלַ֨ח מַלְאָכ֤וֹ אִתָּךְ֙ וְהִצְלִ֣יחַ דַּרְכֶּ֔ךָ וְלָקַחְתָּ֤ אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י וּמִבֵּ֥ית אָבִֽי:
[מא] אָ֤ז תִּנָּקֶה֙ מֵאָ֣לָתִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְאִם־לֹ֤א יִתְּנוּ֙ לָ֔ךְ וְהָיִ֥יתָ נָקִ֖י מֵאָלָתִֽי:
[מב] וָאָבֹ֥א הַיּ֖וֹם אֶל־הָעָ֑יִן וָאֹמַ֗ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אִם־יֶשְׁךָ־נָּא֙ מַצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י הֹלֵ֥ךְ עָלֶֽיהָ:
[מג] הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ:
[מד] וְאָמְרָ֤ה אֵלַי֙ גַּם־אַתָּ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַ֥ם לִגְמַלֶּ֖יךָ אֶשְׁאָ֑ב הִ֣וא הָאִשָּׁ֔ה אֲשֶׁר־הֹכִ֥יחַ יְהוָ֖ה לְבֶן־אֲדֹנִֽי:
[מה] אֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל־לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל־שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא:
[מו] וַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה:
[מז] וָאֶשְׁאַ֣ל אֹתָ֗הּ וָאֹמַר֘ בַּת־מִ֣י אַתְּ֒ וַתֹּ֗אמֶר בַּת־בְּתוּאֵל֙ בֶּן־נָח֔וֹר אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָה־לּ֖וֹ מִלְכָּ֑ה וָאָשִׂ֤ם הַנֶּ֙זֶם֙ עַל־אַפָּ֔הּ וְהַצְּמִידִ֖ים עַל־יָדֶֽיהָ:
[מח] וָאֶקֹּ֥ד וָאֶשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַיהוָ֑ה וָאֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֤ר הִנְחַ֙נִי֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֱמֶ֔ת לָקַ֛חַת אֶת־בַּת־אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י לִבְנֽוֹ:
[מט] וְ֠עַתָּה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶאֱמֶ֛ת אֶת־אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל:
[נ] וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵיְהוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב:
[נא] הִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה:
[נב] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַיהוָֽה:
[חמישי] [נג] וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ:
[נד] וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי:
[נה] וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ:
[נו] וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַיהוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי:
[נז] וַיֹּאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַֽנַּעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ:
[נח] וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ:
[נט] וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת־מֵנִקְתָּ֑הּ וְאֶת־עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו:
[ס] וַיְבָרֲכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹׂנְאָֽיו:
[סא] וַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ:
[סב] וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב:
[סג] וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים:
[סד] וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל:
[סה] וַתֹּ֣אמֶר אֶל־הָעֶ֗בֶד מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס:
[סו] וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:
[סז] וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ: פ

פרק כד
(א) [ברך את אברהם בכל - בכל עולה בגימטריא 'בן' , ומאחר שהיה לו בן , היה צריך להשיאו אשה]. (ב) זקן ביתו - לפי שהוא דבוק נקוד זְקַן. תחת ירכי - שהנשבע צריך ליטול בידו חפץ של מצוה , כגון ספר תורה או תפילין , והמילה היתה מצוה ראשונה לו , ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו (ראה ב"ר נט , ח). (ז) יי' אלהי השמים אשר לקחני - ולא 'אלהי הארץ' , ולמעלן אמר: "ואשביעך" וגו' (לעיל , ג)!? אמר לו: עכשיו הוא "אלהי השמים ואלהי הארץ" (שם) , שהרגלתיו בפי כל הבריות , אבל כשלקחני מבית אבי הוא אלהי השמים ולא אלהי הארץ , שלא היו באי העולם מכירין בו , [ושמו לא היה רגיל בארץ]. [(תרי"ק:) יי' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי - מה צריך להזכיר יציאתו מבית אביו? אלא לפי שאמר לו העבד "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי" וגו' (לעיל , ה) השיבו אברהם: אל תירא מדבר זה! שיי' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי , בנבואה אני אומר לך , שהוא ישלח מלאכו אתך , והצליח דרכך , שתאבה האשה ללכת אחריך. שמה שלקחני מבית אבי ומארץ מולדתי , ואמר לי "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בר' יב , ז) , אני למד , שאין רצונו שישוב בני שמה; ומאחר שאין רצונו שישוב בני שמה , אני אומר לך בנבואה , שהוא ישלח מלאכו אתך , שתאבה האשה ללכת אחריך. ישלח - בודאי. ישלח - 'טרמטרא' בלעז , להבא. ואל ישיאך לבך: ישלח - לשון בקשה; שאם כן עקרתה את הכתוב שאומר בעניין: "הנה רבקה לפניך" וגו' "כאשר דבר יי'" (להלן , נא) , ואם תאמר: ישלח - לשון בקשה , תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב (ע"פ ש"א כה , לא): היכן "דבר יי'"? אבל כשתפרשהו לשון נבואה ובירור , תוכל לפרש "דבר יי'" - בכאן. כיוצא בו אתה אומר: "ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שאלתך" (בנוסחנו: שלתך; ש"א א , יז) - אם אתה אומר: "יתן" - לשון 'להבא' הוא , ולא לשון תפלה , אז תנוח כשאתה מגיע למקרא שאומר "ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד" (שם , יח) - פנים של זעם לא היו לה עוד , לפי שכבר הבטיחה הנביא , שעתיד הקדוש ברוך הוא ליתן את שאלתה; וגם כשאתה מגיע למקרא "אך יקם יי' את דברו" (שם , כג) - שנתנבא עלי שעתיד ליתן את שאלתך ששאלת , שיתן לך "זרע אנשים": אדם חשוב בין אנשים. אבל אם אתה אומר: "ואלהי ישראל יתן" - 'דוניר' בלעז - לשון תפילה , יש לך לשאל: מפני מה לא היו לה פניה עוד , והלא לא עיברה עד בואם לביתם הרמתה!? מהיכן היתה יודעת שעתידין להוליד? וגם כשתגיע למקרא "אך יקם יי' את דברו" , יש לשאל: ומה דבר דיבר שמבקש אלקנה שיקימנו?] מבית אבי - מחרן. ומארץ מולדתי - מאור כשדים. ואשר דבר לי - לצרכי , כמו: "אשר דבר עלי" (מ"א ב , ד); וכן כל 'לי' ו'לו' ו'להם' הסמוכים אצל 'דבור' , מפורש בלשון 'על' , ותרגום שלהם: 'עלי' , 'עלוהי' 'עליהון'; שאין נופל אצל 'דבור' לשון 'לי' ו'לו' ו'להם' , אלא: 'אלי' , 'אליו' , 'אליהם' , ותרגום: 'עִמִּי' , 'עִמיה' , 'עִמהון' , אבל אצל 'אמירה' נופל 'לי' ו'לו' ו'להם'. אשר נשבע לי - בין הבתרים. (ח) ונקית משבועתי - וקח לי מבנות ענר ואשכל וממרא. רק את בני וגו' - רק - מיעוט; בני אינו חוזר , אבל יעקב בן בני סופו לחזור. (י) מגמלי אדניו - נִכָּרִים היו משאר גמלים , שהיו יוצאים זמומים מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים (ראה ב"ר נט , יא). וכל טוב אדניו בידו - שטר מתנה כתוב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם (ראה שם). ארם נהרים - בין שתי נהרות יושבת. (יא) ויברך הגמלים - הרביצם. (יד) אותה הוכחת - ראויה היא לו , שתהא גומלת חסדים וכדַי היא ליכנס לביתו של אברהם. ולשון 'הוכחת' - ביררת; 'אשפרוברש' בלעז. ובה אדע - לשון תחנה , הודע לי בה כי עשית חסד אם תהיה ממשפחתו והוגנת לו , אדע כי עשית חסד וכו'. (טז) בתולה - ממקום בתולים; ואיש לא ידעה - שלא כדרכה. לפי שבנות הגוים משמרות עצמן ממקום בתוליהם ומפקירות עצמן ממקום אחר , העיד על זו שנקייה מכל (ראה ב"ר ס , ה). (יז) וירץ העבד לקראתה - לפי שראה שעלו המים לקראתה. הגמיאני - לשון 'גמיעה'; 'הומיר' בלעז. (יח) ותרד כדה מעל שכמה. (יט) עד אם כלו - הרי 'אם' משמש בלשון 'אשר'. אם כלו - "דיספקון" (ת"א) , שזו היא גמר שתייתן כששתו די ספוקם. (כ) ותער - לשון 'נפיצה' , והרבה יש בלשון משנה (ראה ע"ז ה , ז): המערה מכלי אל כלי; ובמקרא יש לו דומה: "אל תער נפשי" (תה' קמא , ח); "אשר הערה למות נפשו" (יש' נג , יב). השקת - אבן חלולה ששותין בו הגמלים. (כא) והאיש משתאה - לשון 'שאייה' , כמו: "שאו ערים" , "תשאה שממה" (יש' ו , יא) - משתומם ומתבהל על שראה דבריו קרוב להצליח , אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא. ואל תתמה בתי"ו של "משתאה" , שאין לך תיבה שתחלת יסודה שי"ן מדברת בלשון 'מתפעל' , שאין תי"ו מפרידה בין שתי אותיות של עיקר היסוד: משתאה; "משתולל" (יש' נט , טו) - מגזרת 'שולל'; "וישתומם" (שם , טז) - מגזרת 'שממה'; "וישתמר חקות" (מי' ו , טז) - מגזרת 'וישמר'; אף כאן משתאה - מגזרת 'תשאה'; וכשם שאתה מוצא לשון 'משומם' באדם נבהל ונאלם ובעל מחשבות , כגון: "על יומו נשמו אחרונים" (איוב יח , כ); "ישומו ישרים" (איוב יז , ח); "אשתומם כשעה חדא" (דנ' ד , טז) , כך תפרש לשון 'שאייה' באדם נבהל ובעל מחשבות. [ואנקלוס תרגם לשון 'שהיה': "וגברא שהי" - שוהא ועומד במקום אחד לראות ההצליח יי' דרכו. ואין לתרגם 'שתי' , שהרי אינו לשון 'שתייה' , שאין אלף נופלת בלשון שתייה]. משתאה לה - משתומם עליה , כמו: "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג); "אנשי המקום לאשתו" (בר' כו , ז). (כב) בקע משקלו - רמז לשקלי ישראל: "בקע לגלגלת" (שמ' לח , כו). ושני צמידים - רמז לשני לוחות (ראה ב"ר ס , ו) שהן מצומדות. עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדברות שבהן. (כג) ויאמר בת מי את - לאחר שנתן לה שְאָלָהּ , לפי שבטוח היה בזכותו של אברהם , שהצליח הקדוש ברוך הוא דרכו. ללין - לינה אחת; 'לין' - שם דבר. והיא אמרה: "גם מקום ללון" (להלן , כה) - כמה לינות אתה יכול ללון אצלינו (ראה בר' ס , ו). (כד) ותאמר אליו בת בתואל אנכי - השיבתו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. (כה) מספוא - כל מאכל הגמלים קרוי מספוא , כגון: עָצָה (ראה שבת עו , א) שעורים. (כז) בדרך - דרך המיומן; דרך הישר; באותו הדרך שהייתי צריך , לכך נקוד בַּדֶרֶך. כל בי"ת ולמ"ד וה"י , המשמשים בראש התיבה ונקודים בפתח , מדברים בדבר הפשוט שנזכר כבר במקום אחר , או שהוא מבורר וניכר באיזה הוא מדבר. (כח) לבית אמה - דרך נשים היתה להיות להם בית לישב בו למלאכתן , ואין הבת מגדת אלא לאמה (ראה ב"ר ס , ז). (כט-ל) וירץ לבן - למה וירץ? על מה רץ? ויהי כראות את הנזם - אמר: עשיר הוא זה , ונתן עיניו בממון. על הגמלים - לשומרן , כמו "והוא עומד עליהם" (בר' יח , ח) - לשמשן. (לא) פניתי הבית - מעבודה זרה. (לב) ויפתח הגמלים - התיר זמם שלהם (ראה ב"ר ס , ח) , שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בשדות אחרים. (לג) עד אם דברתי - הרי אם משמש בלשון 'אשר' ובלשון 'כי' , כמו: "עד כי יבא שילה" (בר' מט , י); וזהו שאמרו רבותינו (ר"ה ג , א): 'כי' משמש בארבע לשונות ואחד מהם 'אי' , והוא 'אם'. (לו) ויתן לו את כל אשר לו - שטר המתנה בידי (ראה פר"א טז). (לז-לח) לא תקח אשה... מבנות הכנעני - אם לא תלך תחילה אל בית אבי , [ולא תאבה האשה ללכת אחריך.] (לט) אולי לא תלך האשה - אלי כתיב , שהיתה לו בת , והיה מחזר למצוא עלילה , שיאמר לו אברהם לפנות אליו ולהשיאו בתו; אמר לו אברהם: בני ברוך הוא , ואתה ארור , ואין ארור מדבק בברוך (ראה בר' נט , ט). (מב) ואבא היום - היום יצאתי והיום באתי; מכאן שקפצה לו הארץ (ראה סנה' צה , א). אמר רבי אחא (ב"ר ס , ח): יפה שיחת עבדי בתי אבות לפני המקום מתורתן של בנים , שהרי פרשתו של אליעזר כפולה בתורה , והרבה גופי תורה שלא נתנו אלא ברמיזה. (מד) גם אתה שתה - גם - לרבות אנשים שעמו. הוכיח - בירר והודיע , וכן כל 'הוכחה' שבמקרא - מברר דבר. (מה) טרם אכלה - טרם שאני מכלה; וכן כל לשון 'הווה' , פעמים שהוא מדבר בלשון 'עבר' ויכול לכתוב: 'טרם כליתי' , ופעמים שמדבר בלשון 'עתיד'; כמו "כי אמר איוב אולי חטאו בני" (איוב א , ה) - הרי לשון 'עבר'; "ככה יעשה איוב" (שם א , ה) - לשון 'עתיד'; ופירוש שניהם לשון 'הווה': כי אומר היה איוב: אולי חטאו בני; ככה עושה איוב. (מז) ואשאל , ואשים הנזם - שינה את הסדר , שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל (לעיל , כב - כג) , כדי שלא יתפסוהו בדבריו ויאמרו: היאך נתתה לה , ועדיין אינך יודע מי היא!?. (מט) על ימין - מבנות ישמעאל. על שמאל - מבנות לוט , שהיה יושב לשמאלו של אברהם (ב"ר ס , ט). (נ) [ויען לבן ובתואל - רשע היה לבן וקפץ להשיב לפני אביו. לא נוכל דבר אליך - למאן בדבר הזה , לא על ידי תשובת דבר רע , ולא על ידי תשובת דבר הגון וניכר , שמיי' יצא הדבר , לפי דבריך , שזימנה לך. (נב) וישתחו ארצה - מכאן שמודין על בשורה טובה (ראה ב"ר ס , ו). (נג) ומגדנות - לשון מגדים , שהביא עמו מיני פירות של ארץ ישראל (ראה ב"ר ס , יא). (נד) וילינו - כל 'לינה' שבמקרא - לינת לילה. (נה) ויאמר אחיה ואמה - ובתואל היכן היה? רוצה היה לעכב , ובא המלאך והמיתו (ראה ב"ר ס , יב). ימים - שנה (ראה כתובות נז , ב) , כמו "ימים תהיה גאלתו" (וי' כה , כט); שכך נותנין זמן לבתולה לפרנס עצמה בתכשיטין (ראה ב"ר ס , יב). או עשור - עשרה חדשים. ואם תאמר: ימים - ממש , אין דרך המבקשים דבר לדבר כן: לבקש דבר מועט , ואם לא תרצה , תן לנו מרובה מזה. (נז) ונשאלה את פיה - שאין משיאין את האשה שלא מדעתה. (נח) ותאמר אלך - מעצמי , ואפילו אינכם רוצים. (ס) [את היי לאלפי רבבה - ידוע לנו שנשיאתך לאדם שנתברך בהר המוריה בברכות האלה שנאמר "הרבה ארבה... וירש זרעך את שער אויביו" (בר' כב , יז) , אך אין עמנו לידע אם ממך אם מאשה אחרת; ויהי רצון מלפני אלהי השמים שאת היי לאותן הברכות , ובך יתקיימו ולא באשה אחרת. מפי רבי יוסף ברבי שמעון קרא.] (סב) ויצחק בא מבא (בנוסחנו: מבוא) באר לחי רואי - שהלך להביא את הגר לאברהם אביו שישאנה (ראה ב"ר ס , יד). והוא היה יושב בארץ הנגב - בין קדש ובין שור ושם היה קרוב לאותו הבאר , שנאמר: "והנה בין קדש ובין ברד" (בר' טז , יד). (סג) לשוח - לשון תפלה כמו: "ישפוך שיחו" (תה' קב , א; ראה ב"ר ס , יד). (סד) ותשא רבקה את עיניה - ראתה אותו הדור ותווהה מפניו. ותפל - השמיטה עצמה לארץ (ראה ב"ר ס , טו) , כתרגומו: "ואתרכינת" - הִטָּת עצמה לארץ; כמו: "הטי נא כדך" (לעיל , יד) - "ארכיני" (ת"א); "ויט שמים" (ש"ב כב , י) - "וארכין" (ת"י) , לשון 'מוטה לארץ'; ודומה לו: "כי יפל לא יוטל" (תה' לז , כד) - אם יטה לארץ , לא יגיע עד הקרקע. (סה) ותתכס - לשון 'מתפעל' , כמו: "ותִקָּבֵר" (בר' לה , ח) , "ותִלָּכֵד" (ש"א י , כא) , "ותִשָּׁבֵר" (ש"א ד , יח). ויספר העבד ליצחק - גילה לו נסים שנעשו לו: שקפצה לו הארץ (ראה ב"ר ס , טו) , ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו. (סז) האהלה שרה אמו - ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו , כלומר: והרי היא שרה אמו; כל זמן שהיתה שרה קיימת , היה נר דולק באהל מערב שבת לערב שבת , וברכה מצויה בעיסה , וענן קשור על האהל; ומשמתה - פסקו , וכשבאתה רבקה - חזרו. בראשית רבה , טז). אחרי אמו - דרך ארץ הוא: כל זמן שאמו של אדם קיימת , הוא כרוך אצלה , מִשֶּׁמֵתָה , הוא מתנחם באשתו.