פרק כד
[א]
וְאַבְרָהָ֣ם
זָקֵ֔ן
בָּ֖א
בַּיָּמִ֑ים
וַיהוָ֛ה
בֵּרַ֥ךְ
אֶת־אַבְרָהָ֖ם
בַּכֹּֽל:
[ב]
וַיֹּ֣אמֶר
אַבְרָהָ֗ם
אֶל־עַבְדּוֹ֙
זְקַ֣ן
בֵּית֔וֹ
הַמֹּשֵׁ֖ל
בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ
שִֽׂים־נָ֥א
יָדְךָ֖
תַּ֥חַת
יְרֵכִֽי:
[ג]
וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔
בַּֽיהוָה֙
אֱלֹהֵ֣י
הַשָּׁמַ֔יִם
וֵאלֹהֵ֖י
הָאָ֑רֶץ
אֲשֶׁ֨ר
לֹֽא־תִקַּ֤ח
אִשָּׁה֙
לִבְנִ֔י
מִבְּנוֹת֙
הַֽכְּנַעֲנִ֔י
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
יוֹשֵׁ֥ב
בְּקִרְבּֽוֹ:
[ד]
כִּ֧י
אֶל־אַרְצִ֛י
וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י
תֵּלֵ֑ךְ
וְלָקַחְתָּ֥
אִשָּׁ֖ה
לִבְנִ֥י
לְיִצְחָֽק:
[ה]
וַיֹּ֤אמֶר
אֵלָיו֙
הָעֶ֔בֶד
אוּלַי֙
לֹא־תֹאבֶ֣ה
הָאִשָּׁ֔ה
לָלֶ֥כֶת
אַחֲרַ֖י
אֶל־הָאָ֣רֶץ
הַזֹּ֑את
הֶהָשֵׁ֤ב
אָשִׁיב֙
אֶת־בִּנְךָ֔
אֶל־הָאָ֖רֶץ
אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ
מִשָּֽׁם:
[ו]
וַיֹּ֥אמֶר
אֵלָ֖יו
אַבְרָהָ֑ם
הִשָּׁ֣מֶר
לְךָ֔
פֶּן־תָּשִׁ֥יב
אֶת־בְּנִ֖י
שָֽׁמָּה:
[ז]
יְהוָ֣ה׀
אֱלֹהֵ֣י
הַשָּׁמַ֗יִם
אֲשֶׁ֨ר
לְקָחַ֜נִי
מִבֵּ֣ית
אָבִי֘
וּמֵאֶ֣רֶץ
מֽוֹלַדְתִּי֒
וַאֲשֶׁ֨ר
דִּבֶּר־לִ֜י
וַאֲשֶׁ֤ר
נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙
לֵאמֹ֔ר
לְזַ֨רְעֲךָ֔
אֶתֵּ֖ן
אֶת־הָאָ֣רֶץ
הַזֹּ֑את
ה֗וּא
יִשְׁלַ֤ח
מַלְאָכוֹ֙
לְפָנֶ֔יךָ
וְלָקַחְתָּ֥
אִשָּׁ֛ה
לִבְנִ֖י
מִשָּֽׁם:
[ח]
וְאִם־לֹ֨א
תֹאבֶ֤ה
הָֽאִשָּׁה֙
לָלֶ֣כֶת
אַחֲרֶ֔יךָ
וְנִקִּ֕יתָ
מִשְּׁבֻעָתִ֖י
זֹ֑את
רַ֣ק
אֶת־בְּנִ֔י
לֹ֥א
תָשֵׁ֖ב
שָֽׁמָּה:
[ט]
וַיָּ֤שֶׂם
הָעֶ֙בֶד֙
אֶת־יָד֔וֹ
תַּ֛חַת
יֶ֥רֶךְ
אַבְרָהָ֖ם
אֲדֹנָ֑יו
וַיִּשָּׁ֣בַֽע
ל֔וֹ
עַל־הַדָּבָ֖ר
הַזֶּֽה:
[שלישי]
[י]
וַיִּקַּ֣ח
הָ֠עֶבֶד
עֲשָׂרָ֨ה
גְמַלִּ֜ים
מִגְּמַלֵּ֤י
אֲדֹנָיו֙
וַיֵּ֔לֶךְ
וְכָל־ט֥וּב
אֲדֹנָ֖יו
בְּיָד֑וֹ
וַיָּ֗קָם
וַיֵּ֛לֶךְ
אֶל־אֲרַ֥ם
נַהֲרַ֖יִם
אֶל־עִ֥יר
נָחֽוֹר:
[יא]
וַיַּבְרֵ֧ךְ
הַגְּמַלִּ֛ים
מִח֥וּץ
לָעִ֖יר
אֶל־בְּאֵ֣ר
הַמָּ֑יִם
לְעֵ֣ת
עֶ֔רֶב
לְעֵ֖ת
צֵ֥את
הַשֹּׁאֲבֹֽת:
[יב]
וַיֹּאמַ֓ר׀
יְהוָ֗ה
אֱלֹהֵי֙
אֲדֹנִ֣י
אַבְרָהָ֔ם
הַקְרֵה־נָ֥א
לְפָנַ֖י
הַיּ֑וֹם
וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד
עִ֖ם
אֲדֹנִ֥י
אַבְרָהָֽם:
[יג]
הִנֵּ֛ה
אָנֹכִ֥י
נִצָּ֖ב
עַל־עֵ֣ין
הַמָּ֑יִם
וּבְנוֹת֙
אַנְשֵׁ֣י
הָעִ֔יר
יֹצְאֹ֖ת
לִשְׁאֹ֥ב
מָֽיִם:
[יד]
וְהָיָ֣ה
הַֽנַּעֲרָ֗
אֲשֶׁ֨ר
אֹמַ֤ר
אֵלֶ֙יהָ֙
הַטִּי־נָ֤א
כַדֵּךְ֙
וְאֶשְׁתֶּ֔ה
וְאָמְרָ֣ה
שְׁתֵ֔ה
וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ
אַשְׁקֶ֑ה
אֹתָ֤הּ
הֹכַ֙חְתָּ֙
לְעַבְדְּךָ֣
לְיִצְחָ֔ק
וּבָ֣הּ
אֵדַ֔ע
כִּֽי־עָשִׂ֥יתָ
חֶ֖סֶד
עִם־אֲדֹנִֽי:
[טו]
וַֽיְהִי־ה֗וּא
טֶרֶם֘
כִּלָּ֣ה
לְדַבֵּר֒
וְהִנֵּ֧ה
רִבְקָ֣ה
יֹצֵ֗את
אֲשֶׁ֤ר
יֻלְּדָה֙
לִבְתוּאֵ֣ל
בֶּן־מִלְכָּ֔ה
אֵ֥שֶׁת
נָח֖וֹר
אֲחִ֣י
אַבְרָהָ֑ם
וְכַדָּ֖הּ
עַל־שִׁכְמָֽהּ:
[טז]
וְהַֽנַּעֲרָ֗
טֹבַ֤ת
מַרְאֶה֙
מְאֹ֔ד
בְּתוּלָ֕ה
וְאִ֖ישׁ
לֹ֣א
יְדָעָ֑הּ
וַתֵּ֣רֶד
הָעַ֔יְנָה
וַתְּמַלֵּ֥א
כַדָּ֖הּ
וַתָּֽעַל:
[יז]
וַיָּ֥רָץ
הָעֶ֖בֶד
לִקְרָאתָ֑הּ
וַיֹּ֕אמֶר
הַגְמִיאִ֥ינִי
נָ֛א
מְעַט־מַ֖יִם
מִכַּדֵּֽךְ:
[יח]
וַתֹּ֖אמֶר
שְׁתֵ֣ה
אֲדֹנִ֑י
וַתְּמַהֵ֗ר
וַתֹּ֧רֶד
כַּדָּ֛הּ
עַל־יָדָ֖הּ
וַתַּשְׁקֵֽהוּ:
[יט]
וַתְּכַ֖ל
לְהַשְׁקֹת֑וֹ
וַתֹּ֗אמֶר
גַּ֤ם
לִגְמַלֶּ֙יךָ֙
אֶשְׁאָ֔ב
עַ֥ד
אִם־כִּלּ֖וּ
לִשְׁתֹּֽת:
[כ]
וַתְּמַהֵ֗ר
וַתְּעַ֤ר
כַּדָּהּ֙
אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת
וַתָּ֥רָץ
ע֛וֹד
אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר
לִשְׁאֹ֑ב
וַתִּשְׁאַ֖ב
לְכָל־גְּמַלָּֽיו:
[כא]
וְהָאִ֥ישׁ
מִשְׁתָּאֵ֖ה
לָ֑הּ
מַחֲרִ֕ישׁ
לָדַ֗עַת
הַהִצְלִ֧יחַ
יְהוָ֛ה
דַּרְכּ֖וֹ
אִם־לֹֽא:
[כב]
וַיְהִ֗י
כַּאֲשֶׁ֨ר
כִּלּ֤וּ
הַגְּמַלִּים֙
לִשְׁתּ֔וֹת
וַיִּקַּ֤ח
הָאִישׁ֙
נֶ֣זֶם
זָהָ֔ב
בֶּ֖קַע
מִשְׁקָל֑וֹ
וּשְׁנֵ֤י
צְמִידִים֙
עַל־יָדֶ֔יהָ
עֲשָׂרָ֥ה
זָהָ֖ב
מִשְׁקָלָֽם:
[כג]
וַיֹּ֙אמֶר֙
בַּת־מִ֣י
אַ֔תְּ
הַגִּ֥ידִי
נָ֖א
לִ֑י
הֲיֵ֧שׁ
בֵּית־אָבִ֛יךְ
מָק֥וֹם
לָ֖נוּ
לָלִֽין:
[כד]
וַתֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
בַּת־בְּתוּאֵ֖ל
אָנֹ֑כִי
בֶּן־מִלְכָּ֕ה
אֲשֶׁ֥ר
יָלְדָ֖ה
לְנָחֽוֹר:
[כה]
וַתֹּ֣אמֶר
אֵלָ֔יו
גַּם־תֶּ֥בֶן
גַּם־מִסְפּ֖וֹא
רַ֣ב
עִמָּ֑נוּ
גַּם־מָק֖וֹם
לָלֽוּן:
[כו]
וַיִּקֹּ֣ד
הָאִ֔ישׁ
וַיִּשְׁתַּ֖חוּ
לַיהוָֽה:
[רביעי]
[כז]
וַיֹּ֗אמֶר
בָּר֤וּךְ
יְהוָה֙
אֱלֹהֵי֙
אֲדֹנִ֣י
אַבְרָהָ֔ם
אֲ֠שֶׁר
לֹא־עָזַ֥ב
חַסְדּ֛וֹ
וַאֲמִתּ֖וֹ
מֵעִ֣ם
אֲדֹנִ֑י
אָנֹכִ֗י
בַּדֶּ֙רֶךְ֙
נָחַ֣נִי
יְהוָ֔ה
בֵּ֖ית
אֲחֵ֥י
אֲדֹנִֽי:
[כח]
וַתָּ֙רָץ֙
הַֽנַּעֲרָ֔
וַתַּגֵּ֖ד
לְבֵ֣ית
אִמָּ֑הּ
כַּדְּבָרִ֖ים
הָאֵֽלֶּה:
[כט]
וּלְרִבְקָ֥ה
אָ֖ח
וּשְׁמ֣וֹ
לָבָ֑ן
וַיָּ֨רָץ
לָבָ֧ן
אֶל־הָאִ֛ישׁ
הַח֖וּצָה
אֶל־הָעָֽיִן:
[ל]
וַיְהִ֣י׀
כִּרְאֹ֣ת
אֶת־הַנֶּ֗זֶם
וְֽאֶת־הַצְּמִדִים֘
עַל־יְדֵ֣י
אֲחֹתוֹ֒
וּכְשָׁמְע֗וֹ
אֶת־דִּבְרֵ֞י
רִבְקָ֤ה
אֲחֹתוֹ֙
לֵאמֹ֔ר
כֹּֽה־דִבֶּ֥ר
אֵלַ֖י
הָאִ֑ישׁ
וַיָּבֹא֙
אֶל־הָאִ֔ישׁ
וְהִנֵּ֛ה
עֹמֵ֥ד
עַל־הַגְּמַלִּ֖ים
עַל־הָעָֽיִן:
[לא]
וַיֹּ֕אמֶר
בּ֖וֹא
בְּר֣וּךְ
יְהוָ֑ה
לָ֤מָּה
תַֽעֲמֹד֙
בַּח֔וּץ
וְאָנֹכִי֙
פִּנִּ֣יתִי
הַבַּ֔יִת
וּמָק֖וֹם
לַגְּמַלִּֽים:
[לב]
וַיָּבֹ֤א
הָאִישׁ֙
הַבַּ֔יְתָה
וַיְפַתַּ֖ח
הַגְּמַלִּ֑ים
וַיִּתֵּ֨ן
תֶּ֤בֶן
וּמִסְפּוֹא֙
לַגְּמַלִּ֔ים
וּמַ֙יִם֙
לִרְחֹ֣ץ
רַגְלָ֔יו
וְרַגְלֵ֥י
הָאֲנָשִׁ֖ים
אֲשֶׁ֥ר
אִתּֽוֹ:
[לג]
וַיֻּישַׂ֤ם
וַיּוּשַׂ֤ם
לְפָנָיו֙
לֶאֱכֹ֔ל
וַיֹּ֙אמֶר֙
לֹ֣א
אֹכַ֔ל
עַ֥ד
אִם־דִּבַּ֖רְתִּי
דְּבָרָ֑י
וַיֹּ֖אמֶר
דַּבֵּֽר:
[לד]
וַיֹּאמַ֑ר
עֶ֥בֶד
אַבְרָהָ֖ם
אָנֹֽכִי:
[לה]
וַיהוָ֞ה
בֵּרַ֧ךְ
אֶת־אֲדֹנִ֛י
מְאֹ֖ד
וַיִּגְדָּ֑ל
וַיִּתֶּן־ל֞וֹ
צֹ֤אן
וּבָקָר֙
וְכֶ֣סֶף
וְזָהָ֔ב
וַעֲבָדִם֙
וּשְׁפָחֹ֔ת
וּגְמַלִּ֖ים
וַחֲמֹרִֽים:
[לו]
וַתֵּ֡לֶד
שָׂרָה֩
אֵ֨שֶׁת
אֲדֹנִ֥י
בֵן֙
לַֽאדֹנִ֔י
אַחֲרֵ֖י
זִקְנָתָ֑הּ
וַיִּתֶּן־ל֖וֹ
אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ:
[לז]
וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי
אֲדֹנִ֖י
לֵאמֹ֑ר
לֹא־תִקַּ֤ח
אִשָּׁה֙
לִבְנִ֔י
מִבְּנוֹת֙
הַֽכְּנַעֲנִ֔י
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
יֹשֵׁ֥ב
בְּאַרְצֽוֹ:
[לח]
אִם־לֹ֧א
אֶל־בֵּית־אָבִ֛י
תֵּלֵ֖ךְ
וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י
וְלָקַחְתָּ֥
אִשָּׁ֖ה
לִבְנִֽי:
[לט]
וָאֹמַ֖ר
אֶל־אֲדֹנִ֑י
אֻלַ֛י
לֹא־תֵלֵ֥ךְ
הָאִשָּׁ֖ה
אַחֲרָֽי:
[מ]
וַיֹּ֖אמֶר
אֵלָ֑י
יְהוָ֞ה
אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי
לְפָנָ֗יו
יִשְׁלַ֨ח
מַלְאָכ֤וֹ
אִתָּךְ֙
וְהִצְלִ֣יחַ
דַּרְכֶּ֔ךָ
וְלָקַחְתָּ֤
אִשָּׁה֙
לִבְנִ֔י
מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י
וּמִבֵּ֥ית
אָבִֽי:
[מא]
אָ֤ז
תִּנָּקֶה֙
מֵאָ֣לָתִ֔י
כִּ֥י
תָב֖וֹא
אֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י
וְאִם־לֹ֤א
יִתְּנוּ֙
לָ֔ךְ
וְהָיִ֥יתָ
נָקִ֖י
מֵאָלָתִֽי:
[מב]
וָאָבֹ֥א
הַיּ֖וֹם
אֶל־הָעָ֑יִן
וָאֹמַ֗ר
יְהוָה֙
אֱלֹהֵי֙
אֲדֹנִ֣י
אַבְרָהָ֔ם
אִם־יֶשְׁךָ־נָּא֙
מַצְלִ֣יחַ
דַּרְכִּ֔י
אֲשֶׁ֥ר
אָנֹכִ֖י
הֹלֵ֥ךְ
עָלֶֽיהָ:
[מג]
הִנֵּ֛ה
אָנֹכִ֥י
נִצָּ֖ב
עַל־עֵ֣ין
הַמָּ֑יִם
וְהָיָ֤ה
הָֽעַלְמָה֙
הַיֹּצֵ֣את
לִשְׁאֹ֔ב
וְאָמַרְתִּ֣י
אֵלֶ֔יהָ
הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א
מְעַט־מַ֖יִם
מִכַּדֵּֽךְ:
[מד]
וְאָמְרָ֤ה
אֵלַי֙
גַּם־אַתָּ֣ה
שְׁתֵ֔ה
וְגַ֥ם
לִגְמַלֶּ֖יךָ
אֶשְׁאָ֑ב
הִ֣וא
הָאִשָּׁ֔ה
אֲשֶׁר־הֹכִ֥יחַ
יְהוָ֖ה
לְבֶן־אֲדֹנִֽי:
[מה]
אֲנִי֩
טֶ֨רֶם
אֲכַלֶּ֜ה
לְדַבֵּ֣ר
אֶל־לִבִּ֗י
וְהִנֵּ֨ה
רִבְקָ֤ה
יֹצֵאת֙
וְכַדָּ֣הּ
עַל־שִׁכְמָ֔הּ
וַתֵּ֥רֶד
הָעַ֖יְנָה
וַתִּשְׁאָ֑ב
וָאֹמַ֥ר
אֵלֶ֖יהָ
הַשְׁקִ֥ינִי
נָֽא:
[מו]
וַתְּמַהֵ֗ר
וַתּ֤וֹרֶד
כַּדָּהּ֙
מֵעָלֶ֔יהָ
וַתֹּ֣אמֶר
שְׁתֵ֔ה
וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ
אַשְׁקֶ֑ה
וָאֵ֕שְׁתְּ
וְגַ֥ם
הַגְּמַלִּ֖ים
הִשְׁקָֽתָה:
[מז]
וָאֶשְׁאַ֣ל
אֹתָ֗הּ
וָאֹמַר֘
בַּת־מִ֣י
אַתְּ֒
וַתֹּ֗אמֶר
בַּת־בְּתוּאֵל֙
בֶּן־נָח֔וֹר
אֲשֶׁ֥ר
יָֽלְדָה־לּ֖וֹ
מִלְכָּ֑ה
וָאָשִׂ֤ם
הַנֶּ֙זֶם֙
עַל־אַפָּ֔הּ
וְהַצְּמִידִ֖ים
עַל־יָדֶֽיהָ:
[מח]
וָאֶקֹּ֥ד
וָאֶשְׁתַּחֲוֶ֖ה
לַיהוָ֑ה
וָאֲבָרֵ֗ךְ
אֶת־יְהוָה֙
אֱלֹהֵי֙
אֲדֹנִ֣י
אַבְרָהָ֔ם
אֲשֶׁ֤ר
הִנְחַ֙נִי֙
בְּדֶ֣רֶךְ
אֱמֶ֔ת
לָקַ֛חַת
אֶת־בַּת־אֲחִ֥י
אֲדֹנִ֖י
לִבְנֽוֹ:
[מט]
וְ֠עַתָּה
אִם־יֶשְׁכֶ֨ם
עֹשִׂ֜ים
חֶ֧סֶד
וֶאֱמֶ֛ת
אֶת־אֲדֹנִ֖י
הַגִּ֣ידוּ
לִ֑י
וְאִם־לֹ֕א
הַגִּ֣ידוּ
לִ֔י
וְאֶפְנֶ֥ה
עַל־יָמִ֖ין
א֥וֹ
עַל־שְׂמֹֽאל:
[נ]
וַיַּ֨עַן
לָבָ֤ן
וּבְתוּאֵל֙
וַיֹּ֣אמְר֔וּ
מֵיְהוָ֖ה
יָצָ֣א
הַדָּבָ֑ר
לֹ֥א
נוּכַ֛ל
דַּבֵּ֥ר
אֵלֶ֖יךָ
רַ֥ע
אוֹ־טֽוֹב:
[נא]
הִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה
לְפָנֶ֖יךָ
קַ֣ח
וָלֵ֑ךְ
וּתְהִ֤י
אִשָּׁה֙
לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ
כַּאֲשֶׁ֖ר
דִּבֶּ֥ר
יְהוָֽה:
[נב]
וַיְהִ֕י
כַּאֲשֶׁ֥ר
שָׁמַ֛ע
עֶ֥בֶד
אַבְרָהָ֖ם
אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם
וַיִּשְׁתַּ֥חוּ
אַ֖רְצָה
לַיהוָֽה:
[חמישי]
[נג]
וַיּוֹצֵ֨א
הָעֶ֜בֶד
כְּלֵי־כֶ֨סֶף
וּכְלֵ֤י
זָהָב֙
וּבְגָדִ֔ים
וַיִּתֵּ֖ן
לְרִבְקָ֑ה
וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת
נָתַ֥ן
לְאָחִ֖יהָ
וּלְאִמָּֽהּ:
[נד]
וַיֹּאכְל֣וּ
וַיִּשְׁתּ֗וּ
ה֛וּא
וְהָאֲנָשִׁ֥ים
אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ
וַיָּלִ֑ינוּ
וַיָּק֣וּמוּ
בַבֹּ֔קֶר
וַיֹּ֖אמֶר
שַׁלְּחֻ֥נִי
לַֽאדֹנִֽי:
[נה]
וַיֹּ֤אמֶר
אָחִ֙יהָ֙
וְאִמָּ֔הּ
תֵּשֵׁ֨ב
הַנַּעֲרָ֥
אִתָּ֛נוּ
יָמִ֖ים
א֣וֹ
עָשׂ֑וֹר
אַחַ֖ר
תֵּלֵֽךְ:
[נו]
וַיֹּ֤אמֶר
אֲלֵהֶם֙
אַל־תְּאַחֲר֣וּ
אֹתִ֔י
וַיהוָ֖ה
הִצְלִ֣יחַ
דַּרְכִּ֑י
שַׁלְּח֕וּנִי
וְאֵלְכָ֖ה
לַֽאדֹנִֽי:
[נז]
וַיֹּאמְר֖וּ
נִקְרָ֣א
לַֽנַּעֲרָ֑
וְנִשְׁאֲלָ֖ה
אֶת־פִּֽיהָ:
[נח]
וַיִּקְרְא֤וּ
לְרִבְקָה֙
וַיֹּאמְר֣וּ
אֵלֶ֔יהָ
הֲתֵלְכִ֖י
עִם־הָאִ֣ישׁ
הַזֶּ֑ה
וַתֹּ֖אמֶר
אֵלֵֽךְ:
[נט]
וַֽיְשַׁלְּח֛וּ
אֶת־רִבְקָ֥ה
אֲחֹתָ֖ם
וְאֶת־מֵנִקְתָּ֑הּ
וְאֶת־עֶ֥בֶד
אַבְרָהָ֖ם
וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו:
[ס]
וַיְבָרֲכ֤וּ
אֶת־רִבְקָה֙
וַיֹּ֣אמְרוּ
לָ֔הּ
אֲחֹתֵ֕נוּ
אַ֥תְּ
הֲיִ֖י
לְאַלְפֵ֣י
רְבָבָ֑ה
וְיִירַ֣שׁ
זַרְעֵ֔ךְ
אֵ֖ת
שַׁ֥עַר
שֹׂנְאָֽיו:
[סא]
וַתָּ֨קָם
רִבְקָ֜ה
וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ
וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙
עַל־הַגְּמַלִּ֔ים
וַתֵּלַ֖כְנָה
אַחֲרֵ֣י
הָאִ֑ישׁ
וַיִּקַּ֥ח
הָעֶ֛בֶד
אֶת־רִבְקָ֖ה
וַיֵּלַֽךְ:
[סב]
וְיִצְחָק֙
בָּ֣א
מִבּ֔וֹא
בְּאֵ֥ר
לַחַ֖י
רֹאִ֑י
וְה֥וּא
יוֹשֵׁ֖ב
בְּאֶ֥רֶץ
הַנֶּֽגֶב:
[סג]
וַיֵּצֵ֥א
יִצְחָ֛ק
לָשׂ֥וּחַ
בַּשָּׂדֶ֖ה
לִפְנ֣וֹת
עָ֑רֶב
וַיִּשָּׂ֤א
עֵינָיו֙
וַיַּ֔רְא
וְהִנֵּ֥ה
גְמַלִּ֖ים
בָּאִֽים:
[סד]
וַתִּשָּׂ֤א
רִבְקָה֙
אֶת־עֵינֶ֔יהָ
וַתֵּ֖רֶא
אֶת־יִצְחָ֑ק
וַתִּפֹּ֖ל
מֵעַ֥ל
הַגָּמָֽל:
[סה]
וַתֹּ֣אמֶר
אֶל־הָעֶ֗בֶד
מִֽי־הָאִ֤ישׁ
הַלָּזֶה֙
הַהֹלֵ֤ךְ
בַּשָּׂדֶה֙
לִקְרָאתֵ֔נוּ
וַיֹּ֥אמֶר
הָעֶ֖בֶד
ה֣וּא
אֲדֹנִ֑י
וַתִּקַּ֥ח
הַצָּעִ֖יף
וַתִּתְכָּֽס:
[סו]
וַיְסַפֵּ֥ר
הָעֶ֖בֶד
לְיִצְחָ֑ק
אֵ֥ת
כָּל־הַדְּבָרִ֖ים
אֲשֶׁ֥ר
עָשָֽׂה:
[סז]
וַיְבִאֶ֣הָ
יִצְחָ֗ק
הָאֹ֙הֱלָה֙
שָׂרָ֣ה
אִמּ֔וֹ
וַיִּקַּ֧ח
אֶת־רִבְקָ֛ה
וַתְּהִי־ל֥וֹ
לְאִשָּׁ֖ה
וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ
וַיִּנָּחֵ֥ם
יִצְחָ֖ק
אַחֲרֵ֥י
אִמּֽוֹ:
פ
פרק כד
(א)
[ברך
את
אברהם
בכל
-
בכל
עולה
בגימטריא
'בן'
,
ומאחר
שהיה
לו
בן
,
היה
צריך
להשיאו
אשה].
(ב)
זקן
ביתו
-
לפי
שהוא
דבוק
נקוד
זְקַן.
תחת
ירכי
-
שהנשבע
צריך
ליטול
בידו
חפץ
של
מצוה
,
כגון
ספר
תורה
או
תפילין
,
והמילה
היתה
מצוה
ראשונה
לו
,
ובאה
לו
על
ידי
צער
והיתה
חביבה
עליו
(ראה
ב"ר
נט
,
ח).
(ז)
יי'
אלהי
השמים
אשר
לקחני
-
ולא
'אלהי
הארץ'
,
ולמעלן
אמר:
"ואשביעך"
וגו'
(לעיל
,
ג)!?
אמר
לו:
עכשיו
הוא
"אלהי
השמים
ואלהי
הארץ"
(שם)
,
שהרגלתיו
בפי
כל
הבריות
,
אבל
כשלקחני
מבית
אבי
הוא
אלהי
השמים
ולא
אלהי
הארץ
,
שלא
היו
באי
העולם
מכירין
בו
,
[ושמו
לא
היה
רגיל
בארץ].
[(תרי"ק:)
יי'
אלהי
השמים
אשר
לקחני
מבית
אבי
-
מה
צריך
להזכיר
יציאתו
מבית
אביו?
אלא
לפי
שאמר
לו
העבד
"אולי
לא
תאבה
האשה
ללכת
אחרי"
וגו'
(לעיל
,
ה)
השיבו
אברהם:
אל
תירא
מדבר
זה!
שיי'
אלהי
השמים
אשר
לקחני
מבית
אבי
,
בנבואה
אני
אומר
לך
,
שהוא
ישלח
מלאכו
אתך
,
והצליח
דרכך
,
שתאבה
האשה
ללכת
אחריך.
שמה
שלקחני
מבית
אבי
ומארץ
מולדתי
,
ואמר
לי
"לזרעך
אתן
את
הארץ
הזאת"
(בר'
יב
,
ז)
,
אני
למד
,
שאין
רצונו
שישוב
בני
שמה;
ומאחר
שאין
רצונו
שישוב
בני
שמה
,
אני
אומר
לך
בנבואה
,
שהוא
ישלח
מלאכו
אתך
,
שתאבה
האשה
ללכת
אחריך.
ישלח
-
בודאי.
ישלח
-
'טרמטרא'
בלעז
,
להבא.
ואל
ישיאך
לבך:
ישלח
-
לשון
בקשה;
שאם
כן
עקרתה
את
הכתוב
שאומר
בעניין:
"הנה
רבקה
לפניך"
וגו'
"כאשר
דבר
יי'"
(להלן
,
נא)
,
ואם
תאמר:
ישלח
-
לשון
בקשה
,
תהיה
זאת
לך
לפוקה
ולמכשול
לב
(ע"פ
ש"א
כה
,
לא):
היכן
"דבר
יי'"?
אבל
כשתפרשהו
לשון
נבואה
ובירור
,
תוכל
לפרש
"דבר
יי'"
-
בכאן.
כיוצא
בו
אתה
אומר:
"ויען
עלי
ויאמר
לכי
לשלום
ואלהי
ישראל
יתן
את
שאלתך"
(בנוסחנו:
שלתך;
ש"א
א
,
יז)
-
אם
אתה
אומר:
"יתן"
-
לשון
'להבא'
הוא
,
ולא
לשון
תפלה
,
אז
תנוח
כשאתה
מגיע
למקרא
שאומר
"ותלך
האשה
לדרכה
ותאכל
ופניה
לא
היו
לה
עוד"
(שם
,
יח)
-
פנים
של
זעם
לא
היו
לה
עוד
,
לפי
שכבר
הבטיחה
הנביא
,
שעתיד
הקדוש
ברוך
הוא
ליתן
את
שאלתה;
וגם
כשאתה
מגיע
למקרא
"אך
יקם
יי'
את
דברו"
(שם
,
כג)
-
שנתנבא
עלי
שעתיד
ליתן
את
שאלתך
ששאלת
,
שיתן
לך
"זרע
אנשים":
אדם
חשוב
בין
אנשים.
אבל
אם
אתה
אומר:
"ואלהי
ישראל
יתן"
-
'דוניר'
בלעז
-
לשון
תפילה
,
יש
לך
לשאל:
מפני
מה
לא
היו
לה
פניה
עוד
,
והלא
לא
עיברה
עד
בואם
לביתם
הרמתה!?
מהיכן
היתה
יודעת
שעתידין
להוליד?
וגם
כשתגיע
למקרא
"אך
יקם
יי'
את
דברו"
,
יש
לשאל:
ומה
דבר
דיבר
שמבקש
אלקנה
שיקימנו?]
מבית
אבי
-
מחרן.
ומארץ
מולדתי
-
מאור
כשדים.
ואשר
דבר
לי
-
לצרכי
,
כמו:
"אשר
דבר
עלי"
(מ"א
ב
,
ד);
וכן
כל
'לי'
ו'לו'
ו'להם'
הסמוכים
אצל
'דבור'
,
מפורש
בלשון
'על'
,
ותרגום
שלהם:
'עלי'
,
'עלוהי'
'עליהון';
שאין
נופל
אצל
'דבור'
לשון
'לי'
ו'לו'
ו'להם'
,
אלא:
'אלי'
,
'אליו'
,
'אליהם'
,
ותרגום:
'עִמִּי'
,
'עִמיה'
,
'עִמהון'
,
אבל
אצל
'אמירה'
נופל
'לי'
ו'לו'
ו'להם'.
אשר
נשבע
לי
-
בין
הבתרים.
(ח)
ונקית
משבועתי
-
וקח
לי
מבנות
ענר
ואשכל
וממרא.
רק
את
בני
וגו'
-
רק
-
מיעוט;
בני
אינו
חוזר
,
אבל
יעקב
בן
בני
סופו
לחזור.
(י)
מגמלי
אדניו
-
נִכָּרִים
היו
משאר
גמלים
,
שהיו
יוצאים
זמומים
מפני
הגזל
שלא
ירעו
בשדות
אחרים
(ראה
ב"ר
נט
,
יא).
וכל
טוב
אדניו
בידו
-
שטר
מתנה
כתוב
ליצחק
על
כל
אשר
לו
כדי
שיקפצו
לשלוח
לו
בתם
(ראה
שם).
ארם
נהרים
-
בין
שתי
נהרות
יושבת.
(יא)
ויברך
הגמלים
-
הרביצם.
(יד)
אותה
הוכחת
-
ראויה
היא
לו
,
שתהא
גומלת
חסדים
וכדַי
היא
ליכנס
לביתו
של
אברהם.
ולשון
'הוכחת'
-
ביררת;
'אשפרוברש'
בלעז.
ובה
אדע
-
לשון
תחנה
,
הודע
לי
בה
כי
עשית
חסד
אם
תהיה
ממשפחתו
והוגנת
לו
,
אדע
כי
עשית
חסד
וכו'.
(טז)
בתולה
-
ממקום
בתולים;
ואיש
לא
ידעה
-
שלא
כדרכה.
לפי
שבנות
הגוים
משמרות
עצמן
ממקום
בתוליהם
ומפקירות
עצמן
ממקום
אחר
,
העיד
על
זו
שנקייה
מכל
(ראה
ב"ר
ס
,
ה).
(יז)
וירץ
העבד
לקראתה
-
לפי
שראה
שעלו
המים
לקראתה.
הגמיאני
-
לשון
'גמיעה';
'הומיר'
בלעז.
(יח)
ותרד
כדה
מעל
שכמה.
(יט)
עד
אם
כלו
-
הרי
'אם'
משמש
בלשון
'אשר'.
אם
כלו
-
"דיספקון"
(ת"א)
,
שזו
היא
גמר
שתייתן
כששתו
די
ספוקם.
(כ)
ותער
-
לשון
'נפיצה'
,
והרבה
יש
בלשון
משנה
(ראה
ע"ז
ה
,
ז):
המערה
מכלי
אל
כלי;
ובמקרא
יש
לו
דומה:
"אל
תער
נפשי"
(תה'
קמא
,
ח);
"אשר
הערה
למות
נפשו"
(יש'
נג
,
יב).
השקת
-
אבן
חלולה
ששותין
בו
הגמלים.
(כא)
והאיש
משתאה
-
לשון
'שאייה'
,
כמו:
"שאו
ערים"
,
"תשאה
שממה"
(יש'
ו
,
יא)
-
משתומם
ומתבהל
על
שראה
דבריו
קרוב
להצליח
,
אבל
אינו
יודע
אם
ממשפחת
אברהם
היא.
ואל
תתמה
בתי"ו
של
"משתאה"
,
שאין
לך
תיבה
שתחלת
יסודה
שי"ן
מדברת
בלשון
'מתפעל'
,
שאין
תי"ו
מפרידה
בין
שתי
אותיות
של
עיקר
היסוד:
משתאה;
"משתולל"
(יש'
נט
,
טו)
-
מגזרת
'שולל';
"וישתומם"
(שם
,
טז)
-
מגזרת
'שממה';
"וישתמר
חקות"
(מי'
ו
,
טז)
-
מגזרת
'וישמר';
אף
כאן
משתאה
-
מגזרת
'תשאה';
וכשם
שאתה
מוצא
לשון
'משומם'
באדם
נבהל
ונאלם
ובעל
מחשבות
,
כגון:
"על
יומו
נשמו
אחרונים"
(איוב
יח
,
כ);
"ישומו
ישרים"
(איוב
יז
,
ח);
"אשתומם
כשעה
חדא"
(דנ'
ד
,
טז)
,
כך
תפרש
לשון
'שאייה'
באדם
נבהל
ובעל
מחשבות.
[ואנקלוס
תרגם
לשון
'שהיה':
"וגברא
שהי"
-
שוהא
ועומד
במקום
אחד
לראות
ההצליח
יי'
דרכו.
ואין
לתרגם
'שתי'
,
שהרי
אינו
לשון
'שתייה'
,
שאין
אלף
נופלת
בלשון
שתייה].
משתאה
לה
-
משתומם
עליה
,
כמו:
"אמרי
לי
אחי
הוא"
(בר'
כ
,
יג);
"אנשי
המקום
לאשתו"
(בר'
כו
,
ז).
(כב)
בקע
משקלו
-
רמז
לשקלי
ישראל:
"בקע
לגלגלת"
(שמ'
לח
,
כו).
ושני
צמידים
-
רמז
לשני
לוחות
(ראה
ב"ר
ס
,
ו)
שהן
מצומדות.
עשרה
זהב
משקלם
-
רמז
לעשרת
הדברות
שבהן.
(כג)
ויאמר
בת
מי
את
-
לאחר
שנתן
לה
שְאָלָהּ
,
לפי
שבטוח
היה
בזכותו
של
אברהם
,
שהצליח
הקדוש
ברוך
הוא
דרכו.
ללין
-
לינה
אחת;
'לין'
-
שם
דבר.
והיא
אמרה:
"גם
מקום
ללון"
(להלן
,
כה)
-
כמה
לינות
אתה
יכול
ללון
אצלינו
(ראה
בר'
ס
,
ו).
(כד)
ותאמר
אליו
בת
בתואל
אנכי
-
השיבתו
על
ראשון
ראשון
ועל
אחרון
אחרון.
(כה)
מספוא
-
כל
מאכל
הגמלים
קרוי
מספוא
,
כגון:
עָצָה
(ראה
שבת
עו
,
א)
שעורים.
(כז)
בדרך
-
דרך
המיומן;
דרך
הישר;
באותו
הדרך
שהייתי
צריך
,
לכך
נקוד
בַּדֶרֶך.
כל
בי"ת
ולמ"ד
וה"י
,
המשמשים
בראש
התיבה
ונקודים
בפתח
,
מדברים
בדבר
הפשוט
שנזכר
כבר
במקום
אחר
,
או
שהוא
מבורר
וניכר
באיזה
הוא
מדבר.
(כח)
לבית
אמה
-
דרך
נשים
היתה
להיות
להם
בית
לישב
בו
למלאכתן
,
ואין
הבת
מגדת
אלא
לאמה
(ראה
ב"ר
ס
,
ז).
(כט-ל)
וירץ
לבן
-
למה
וירץ?
על
מה
רץ?
ויהי
כראות
את
הנזם
-
אמר:
עשיר
הוא
זה
,
ונתן
עיניו
בממון.
על
הגמלים
-
לשומרן
,
כמו
"והוא
עומד
עליהם"
(בר'
יח
,
ח)
-
לשמשן.
(לא)
פניתי
הבית
-
מעבודה
זרה.
(לב)
ויפתח
הגמלים
-
התיר
זמם
שלהם
(ראה
ב"ר
ס
,
ח)
,
שהיה
סותם
את
פיהם
שלא
ירעו
בשדות
אחרים.
(לג)
עד
אם
דברתי
-
הרי
אם
משמש
בלשון
'אשר'
ובלשון
'כי'
,
כמו:
"עד
כי
יבא
שילה"
(בר'
מט
,
י);
וזהו
שאמרו
רבותינו
(ר"ה
ג
,
א):
'כי'
משמש
בארבע
לשונות
ואחד
מהם
'אי'
,
והוא
'אם'.
(לו)
ויתן
לו
את
כל
אשר
לו
-
שטר
המתנה
בידי
(ראה
פר"א
טז).
(לז-לח)
לא
תקח
אשה...
מבנות
הכנעני
-
אם
לא
תלך
תחילה
אל
בית
אבי
,
[ולא
תאבה
האשה
ללכת
אחריך.]
(לט)
אולי
לא
תלך
האשה
-
אלי
כתיב
,
שהיתה
לו
בת
,
והיה
מחזר
למצוא
עלילה
,
שיאמר
לו
אברהם
לפנות
אליו
ולהשיאו
בתו;
אמר
לו
אברהם:
בני
ברוך
הוא
,
ואתה
ארור
,
ואין
ארור
מדבק
בברוך
(ראה
בר'
נט
,
ט).
(מב)
ואבא
היום
-
היום
יצאתי
והיום
באתי;
מכאן
שקפצה
לו
הארץ
(ראה
סנה'
צה
,
א).
אמר
רבי
אחא
(ב"ר
ס
,
ח):
יפה
שיחת
עבדי
בתי
אבות
לפני
המקום
מתורתן
של
בנים
,
שהרי
פרשתו
של
אליעזר
כפולה
בתורה
,
והרבה
גופי
תורה
שלא
נתנו
אלא
ברמיזה.
(מד)
גם
אתה
שתה
-
גם
-
לרבות
אנשים
שעמו.
הוכיח
-
בירר
והודיע
,
וכן
כל
'הוכחה'
שבמקרא
-
מברר
דבר.
(מה)
טרם
אכלה
-
טרם
שאני
מכלה;
וכן
כל
לשון
'הווה'
,
פעמים
שהוא
מדבר
בלשון
'עבר'
ויכול
לכתוב:
'טרם
כליתי'
,
ופעמים
שמדבר
בלשון
'עתיד';
כמו
"כי
אמר
איוב
אולי
חטאו
בני"
(איוב
א
,
ה)
-
הרי
לשון
'עבר';
"ככה
יעשה
איוב"
(שם
א
,
ה)
-
לשון
'עתיד';
ופירוש
שניהם
לשון
'הווה':
כי
אומר
היה
איוב:
אולי
חטאו
בני;
ככה
עושה
איוב.
(מז)
ואשאל
,
ואשים
הנזם
-
שינה
את
הסדר
,
שהרי
הוא
תחלה
נתן
ואחר
כך
שאל
(לעיל
,
כב
-
כג)
,
כדי
שלא
יתפסוהו
בדבריו
ויאמרו:
היאך
נתתה
לה
,
ועדיין
אינך
יודע
מי
היא!?.
(מט)
על
ימין
-
מבנות
ישמעאל.
על
שמאל
-
מבנות
לוט
,
שהיה
יושב
לשמאלו
של
אברהם
(ב"ר
ס
,
ט).
(נ)
[ויען
לבן
ובתואל
-
רשע
היה
לבן
וקפץ
להשיב
לפני
אביו.
לא
נוכל
דבר
אליך
-
למאן
בדבר
הזה
,
לא
על
ידי
תשובת
דבר
רע
,
ולא
על
ידי
תשובת
דבר
הגון
וניכר
,
שמיי'
יצא
הדבר
,
לפי
דבריך
,
שזימנה
לך.
(נב)
וישתחו
ארצה
-
מכאן
שמודין
על
בשורה
טובה
(ראה
ב"ר
ס
,
ו).
(נג)
ומגדנות
-
לשון
מגדים
,
שהביא
עמו
מיני
פירות
של
ארץ
ישראל
(ראה
ב"ר
ס
,
יא).
(נד)
וילינו
-
כל
'לינה'
שבמקרא
-
לינת
לילה.
(נה)
ויאמר
אחיה
ואמה
-
ובתואל
היכן
היה?
רוצה
היה
לעכב
,
ובא
המלאך
והמיתו
(ראה
ב"ר
ס
,
יב).
ימים
-
שנה
(ראה
כתובות
נז
,
ב)
,
כמו
"ימים
תהיה
גאלתו"
(וי'
כה
,
כט);
שכך
נותנין
זמן
לבתולה
לפרנס
עצמה
בתכשיטין
(ראה
ב"ר
ס
,
יב).
או
עשור
-
עשרה
חדשים.
ואם
תאמר:
ימים
-
ממש
,
אין
דרך
המבקשים
דבר
לדבר
כן:
לבקש
דבר
מועט
,
ואם
לא
תרצה
,
תן
לנו
מרובה
מזה.
(נז)
ונשאלה
את
פיה
-
שאין
משיאין
את
האשה
שלא
מדעתה.
(נח)
ותאמר
אלך
-
מעצמי
,
ואפילו
אינכם
רוצים.
(ס)
[את
היי
לאלפי
רבבה
-
ידוע
לנו
שנשיאתך
לאדם
שנתברך
בהר
המוריה
בברכות
האלה
שנאמר
"הרבה
ארבה...
וירש
זרעך
את
שער
אויביו"
(בר'
כב
,
יז)
,
אך
אין
עמנו
לידע
אם
ממך
אם
מאשה
אחרת;
ויהי
רצון
מלפני
אלהי
השמים
שאת
היי
לאותן
הברכות
,
ובך
יתקיימו
ולא
באשה
אחרת.
מפי
רבי
יוסף
ברבי
שמעון
קרא.]
(סב)
ויצחק
בא
מבא
(בנוסחנו:
מבוא)
באר
לחי
רואי
-
שהלך
להביא
את
הגר
לאברהם
אביו
שישאנה
(ראה
ב"ר
ס
,
יד).
והוא
היה
יושב
בארץ
הנגב
-
בין
קדש
ובין
שור
ושם
היה
קרוב
לאותו
הבאר
,
שנאמר:
"והנה
בין
קדש
ובין
ברד"
(בר'
טז
,
יד).
(סג)
לשוח
-
לשון
תפלה
כמו:
"ישפוך
שיחו"
(תה'
קב
,
א;
ראה
ב"ר
ס
,
יד).
(סד)
ותשא
רבקה
את
עיניה
-
ראתה
אותו
הדור
ותווהה
מפניו.
ותפל
-
השמיטה
עצמה
לארץ
(ראה
ב"ר
ס
,
טו)
,
כתרגומו:
"ואתרכינת"
-
הִטָּת
עצמה
לארץ;
כמו:
"הטי
נא
כדך"
(לעיל
,
יד)
-
"ארכיני"
(ת"א);
"ויט
שמים"
(ש"ב
כב
,
י)
-
"וארכין"
(ת"י)
,
לשון
'מוטה
לארץ';
ודומה
לו:
"כי
יפל
לא
יוטל"
(תה'
לז
,
כד)
-
אם
יטה
לארץ
,
לא
יגיע
עד
הקרקע.
(סה)
ותתכס
-
לשון
'מתפעל'
,
כמו:
"ותִקָּבֵר"
(בר'
לה
,
ח)
,
"ותִלָּכֵד"
(ש"א
י
,
כא)
,
"ותִשָּׁבֵר"
(ש"א
ד
,
יח).
ויספר
העבד
ליצחק
-
גילה
לו
נסים
שנעשו
לו:
שקפצה
לו
הארץ
(ראה
ב"ר
ס
,
טו)
,
ושנזדמנה
לו
רבקה
בתפלתו.
(סז)
האהלה
שרה
אמו
-
ויביאה
האהלה
ונעשית
דוגמת
שרה
אמו
,
כלומר:
והרי
היא
שרה
אמו;
כל
זמן
שהיתה
שרה
קיימת
,
היה
נר
דולק
באהל
מערב
שבת
לערב
שבת
,
וברכה
מצויה
בעיסה
,
וענן
קשור
על
האהל;
ומשמתה
-
פסקו
,
וכשבאתה
רבקה
-
חזרו.
בראשית
רבה
(ס
,
טז).
אחרי
אמו
-
דרך
ארץ
הוא:
כל
זמן
שאמו
של
אדם
קיימת
,
הוא
כרוך
אצלה
,
מִשֶּׁמֵתָה
,
הוא
מתנחם
באשתו.