מאגר הכתר בראשית פרק כד עם פירוש רשב"ם

פרק כד
(א) בא בימים - והרי הגיע עת להשיא את בנו בחייו. ברך את אברהם - להודיע האמור לפנינו , שלא שלח עבדיו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען , שלא יהו רוצין להזדווג לו; שהרי נתברך בכל , וכל העולם מתאוים להזדווג לו , אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד: "ויי' ברך את אדוני מאד ויגדל" (להלן , לה) , ולכך הוצרך לפרש תחילה: ברך את אברהם בכל , כמו "וחם... אבי כנען" (בר' ט , יח). (ב) שים נא ידך תחת ירכי - וכן ביוסף כשנשבע ליעקב. כריתות ברית ושבועה של בן , ועבד לאדוניו , כן היתה , שדומה ענין שעבוד , וכן כתיב "בן יכבד אב ועבד אדוניו" (מל' א , ו); אבל תקיעת כף אל כף , או כריתות דבר לשנים ולעבור בין בתריו , מצוייה בשאר בני אדם. (ד) כי אם אל ארצי - ולא לאותם שאינם קרוביי , אלא למולדתי שבארצי תלך. (ה) ההשב אשיב את בנך אל ארץ אבותיך? ואעפ"י שזרעו של אברהם לא היה שם , קורא אותו 'השבה' , הואיל והיה אברהם שם. (ז) יי' אלהי השמים - שהביאני כאן ונתן לזרעי זאת הארץ , ידעתי שאינו רוצה שירחק זרעי מכאן , שאם כן , מה לו להקדוש ברוך הוא להביאני כאן? לפיכך יודע אני שישלח מלאכו להצליח דרכיך , לקים לי אבטחתו. (ט) על הדבר הזה - על התנאי שפירש לו אברהם. (י) וכל טוב אדוניו - האנשים החשובים של בית אברהם; הוא שנאמר לפנינו "והאנשים אשר עמו" (להלן , נד). (יא) ויברך את (בנוסחנו חסר 'את') הגמלים - שני ברכיים יש לגמל , זה על זה , וצריך להבריכו פעמַיִם קודם שישתה , מפני גובהו. והוא שאמרו חכמים בשחיטת חולין (חולין עו , א): וכנגדו בגמל ניכר. (יד) אותה הוכחת - כלומר: אותה שהוכחת ליצחק היא תאמר לי כן , ולא אשה אחרת שלא הוכחת. (טז) ואיש לא ידעה - אפילו מעשה חידודין , כי צנועה היתה. (כ) ותער - כמו 'ותערה'; כמו "ותכל" (לעיל , יט) - 'ותכלה' , מגזרת "וקיר ערה מגן" (יש' כב , ו). השוקת - מלשון "וישק את צאן לבן" (בר' כט , י); 'שם דבר' , כמו 'בושת' מלשון "גם בוש לא יבושו" (יר' ו , טו). (כא) והאיש משתאה - מלשון "תשאה שממה" (יש' ו , יא); והתי"ו - כמו תי"ו ב'ישתבח' , מן 'שבח'; "וישתמר חוקות עמרי" (מיכה ו , טז) , מלשון 'שמר'; כלומר: משתומם ומחשב על שאמרה לו זאת הנערה "גם לגמליך אשאב" (לעיל , יט) , הבין שזימן לו הקדוש ברוך הוא מה שביקש. והמפרש (יש נוסחאות של ת"א) לשון 'שתייה' - אי איפשר , מפני שהאל"ף שבו לא תהיה בלשון 'שתייה'; ועוד , שלא אמרה לו רבקה להשקות את גמליו , עד לאחר שתייתו , ואז התחיל להיות מחשב ותוהא. (כב) ויקח האיש נזם זהב - יש לומר , שאחר ששאל לה "בת מי את" (להלן , כג) , נתן לה , כמו שכתוב לפנינו בסיפור דבריו (להלן , מז) , אלא שלא להפסיק סדר דבריו ותשובת דבריה , לכן הקדים מעשה נתינתו שנתן לה. בקע - חצי שקל , כמו "נטה... ידך על הים ובקעהו" (שמ' יד , טו). (כג) מקום לנו ללין - מקום לנו בביתך; ולמה אנו צריכין? ללין - לבית לינה. 'שם דבר' הוא , כמו "כי יהיה ריב בין אנשים" (דב' כה , א) , מן "וירב בלבן" (בר' לא , לו); "בין דין לדין" (דב' יח , ח) , מן "דן אנכי" (בר' טו , יד); כמו כן 'לין' - שם דבר מן "וילן שם בלילה הוא" (ראה בר' לב , יד). אבל היא שאמרה "גם מקום ללון" (להלן , כה) , פירושו: ללון גופכם; כמו "לקום" (בר' לא , לה); "לשוב מצרימה" (שמ' ד , כא); ואילו היא אמרה 'גם מקום לכם' , כמו שאמרו הם מקום לנו , היה לה לומר: 'ללין' , כמו שאמרו הם , שהיה משמע: 'גם מקום לכם' , ולמה? לבית לינה; אבל 'ללון' אין צריך פירוש , שהרי משמע: ללון בו בני אדם. זהו עיקר פשוטו למדקדק לשון הקודש. (כה) גם תבן , שלא שאלת , גם מקום ללון , ששאלת. דרך המקרא לכפול 'גם' , כמו "גם לי גם לך" (מ"א ג , כו). (לב) ויפתח - כמו "אל יתהלל חוגר כמפתח" (מ"א כ , יא); התיר חבישתם. (לג) עד אם דברתי דבריי - אחרי שראה שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו , לא היה לו להתעסק באכילה ושתייה תחילה. (לה) ברך את אדוני - לכן הקדים למעלה "ברך... אברהם בכל" (לעיל , א). ויגדל - וכל אנשי המלכות היו חפצים להזדווג עמו , אך אינו חפץ. (לו) ויתן לו את כל אשר לו - לא יחלקו אחיו עמו. (מ) ישלח מלאכו - יודע אני שיתנו לך. (מב) ואומר יי' אלהי אדוני אברהם וגו' - כל אריכות דברים , להודיעם שמאת הקדוש ברוך הוא יצא הדבר. (מח) בדרך אמת - שנאמנו דברי הקדוש ברוך הוא לעשות חסד לאברהם ולבנו. (מט) על ימין או על שמאל - על שאר קרובים שיש לאדוני. (נ) לא נוכל דבר אליך רע או טוב - לא הַסתירה ולא הבניין תלוי ברצונינו , כי בעל כרחינו רוצים ולא רוצים , כי הקדוש ברוך הוא עשה , שהיכולת בידו. (נג) כלי כסף וכלי זהב - תכשיטי נשים של כסף וזהב , כדכתיב "איש אשר מצא כלי זהב" ושמלות "אצעדה" וגו' (במ' לא , נ) , וכתיב "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם" (שמ' ג , כב). (נו) ויי' הצליח דרכי - אין הקדוש ברוך הוא רוצה שיהא איחור בדבר , שאין זה עיקר הצלחה אם יתעכב. (נז-נח) נקרא לנערה - אם תרצה להתעכב "ימים או עשור" כדברינו (לעיל , נה) , או מיד לילך כדבריך; דרך ארץ הוא כן. כלומר: אעפ"י שהקדוש ברוך הוא חפץ בזיווג זה , אעפ"י כן אמרי לנו: התלכי מיד עם האיש הזה , או עם אדם אחר לאחר ימים או עשור? ואעפ"י שמנהג הוא , כמו ששנינו (משנה כתובות ה , ב): 'נותנין לבתולה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה' , ותאמר אלך - איני חוששת להתעכב בשביל קישוטי עצמי. (ס) את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך - ממך יֵצְאוּ אותם הבנים שנאמר בהם בשעת עקידה "וירש זרעך את שער אויביו" (בר' כב , יז). זה פירוש רבי יוסף בר שמעון קרא. (סב-סג) ויצחק בא מבוא - כמו "באכה סדומה" (בר' י , יט). ויצחק , באותו היום שבא העבד , בא מ'באכה' של באר לחי ראי , שהרי יצחק יושב בארץ הנגב ששם באר לחי ראי , כדכתיב "על העין בדרך שור" (בר' טז , ז) , וכתוב "ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור" (בר' כ , א); ולפי שבא משם ביום ההוא , ולא היה יודע מה היו עושים פועלים שלו , היו נוטעים גגות ופרדסים , וילך יצחק לשוח בשדה - כדכתיב "וכל שיח השדה" (בר' ב , ה) , כלומר: לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו; ואז , בהיותו בשדה , ראה גמלים באים , והלך לקראתם לראות אם הם גמלי אביו שהוליך העבד. (סד) ותפול מעל הגמל - לצניעות , לפי שהיתה רוכבת כמו איש משום ביעותא דגמלא , כדמפורש בפסחים (ג , א). (סה) [[מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו - גמגום יש על פסוק זה: וכי היתה שואלת מכל האנשים שהיתה פוגעת? ועוד , למה כתיב בשדה לקראתנו? ונראה שהמקרא קצר , וחסורי מחסרי , והכי רוצה לומר: מי האיש הלזה ההולך בשדה , ופנה מדרכו לבא לקראתנו?]] הלזה - 'ציל' בלעז; מרחוק רגיל לומר כן , וכן "בעל החלומות הלזה בא" (בר' לז , יט) , אבל כשאדם בקרוב , אומר "המן הרע הזה" (אסתר ז , ו); 'צישט' בלעז. (סו) ויספר העבד ליצחק - להודיעו ניסים שנעשו לו , לדעת כי בת מזלו היא.