מאגר הכתר בראשית פרק כח עם פירוש רש"י

פרק כח
(ב) פדנה - כמו: לפדן ארם. ביתה בתואל - לבית בתואל. כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטל לה ה"י בסופה (ראה יבמות יג , ב). (ג) ואל שדי - מי שדי בברכותיו למתברכים מפיו יברך אותך. (ד) את ברכת אברהם - שאמר לו "ואעשך לגוי גדול" (בר' יב , ב) , "והתברכו בזרעך" (בר' כב , יח); יהיו אותן הברכות האמורות - בשבילך , ממך יצא אותו הגוי , אותו הזרע המבורך. (ה) [(תר"ש:) אם יעקב ועשו - איני יודע מה מלמדנו]. (ז) וישמע יעקב - מחובר הוא לעניין של מעלה: "וירא עשו כי ברך" וגו' (לעיל , ו) , וכי שלח "אותו פדנה ארם" , וכי שמע "יעקב אל אביו" והלך "פדנה ארם" , ו"כי רעות בנות כנען" (להלן , ח) , והלך גם הוא "אל ישמעאל" (להלן , ט). (ט) אחות נביות - ממשמע שנאמר בת ישמעאל , שומע אני שהיא אחות נביות!? אלא למדנו שמת ישמעאל משיְעָדָהּ לעשו קודם נישואין , והשיאה נביות אחיה. ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק בן ששים ושלש שנה , שהרי ישמעאל בן שבעים וארבע שנה היה כשנולד יעקב: ארבע עשרה שנה היה גדול מיצחק , "ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם" (בר' כה , כו) - הרי שבעים וארבע; ושנותיו מאה ושלשים ושבע , שנאמר "ואלה שני חיי ישמעאל" וגו' (בר' כה , יז); נמצא יעקב כשמת ישמעאל - בן ששים ושלש; ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה , ואחר כך הלך לחרן , שהרי לא היה בבית לבן לפני לידתו של יוסף , אלא ארבע עשרה שנה , שנאמר "עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך" (בר' לא , מא); ושכר הצאן - משנולד יוסף היה , שנאמר "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" וגו' (בר' ל , כה) , וכתיב "ויוסף בן שלשים שנה" (בר' מא , מו) כשמלך , ומשם עד שירד יעקב למצרים תשע שנים: שבע של שובע ושנתים של רעב , ויעקב אמר לפרעה: "ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה" (בר' מז , ט). צא וחשוב: ארבע עשרה שנה שלפני לידת יוסף , ושלשים של יוסף , ותשע משמלך עד שבא יעקב למצרים , הרי חמשים ושלש; וכשפירש מאביו היה בן ששים ושלש שנה , הרי מאה ושש עשרה; והוא אומר "שלשים ומאת שנה" [הרי חסרים ארבע עשרה שנים]!? הא למדת שלאחר שקבל הברכות נטמן ארבע עשרה שנה (ראה מגילה יז , א). על נשיו - הוסיף רשעה על רשעה , ולא גירש את הראשונות. (י) ויצא יעקב מבאר שבע - על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל , הפסיק העניין בפרשתו של יעקב , וכתב "וירא עשו כי ברך יצחק" (בר' כח , ו) , ומשגמר חוזר לעניין ראשון. ויצא יעקב מבאר שבע - לא היה צריך לומר אלא: וילך יעקב חרנה; למה הזכיר יציאתו מן המקום? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם; שבזמן שהצדיק בעיר , הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה; יצא משם , פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן "ותצא מן המקום" , האמור בנעמי ורות (רות א , ז; ראה ב"ר סח , ו). וילך חרנה - יצא ללכת לחרן. (יא) ויפגע במקום - לא הזכיר איזה מקום , אלא במקום הנזכר במקום אחר , הוא הר המוריה שנאמר בו: "וירא את המקום מרחוק" (בר' כב , ד). ויפגע במקום - כמו "ופגע ביריחו" (יהו' טז , ז). ורבותינו פרשוהו (ברכות כו , ב): לשון 'תפלה' , כמו "ואל תפגע בי" (יר' ז , טז) - למדנו שתיקן תפלת ערבית. ושִנָּה הכתוב ולא כתב 'ויתפלל' , ללמדך שקפצה לו הארץ , כמו שמפורש בפרק 'גיד הנשה' (חולין צא , ב). כי בא השמש - היה לו לומר 'ויבא השמש וילן שם כי בא השמש'!? - משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה , כדי שילין שם (ראה ב"ר סח , י). וישם מראשותיו - עשאו כמין מרזב סביב לראשו , שהיה ירא מפני חיות רעות (ראה ב"ר סח , יא); והתחילו מריבות זו עם זו , זאת אומרת: עלי יניח צדיק ראשו , וכן זאת [אומרת: עלי יניח , מיד] עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת (ראה חולין צא , ב) , וזהו שנאמר "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו" (להלן , יח). וישכב במקום ההוא - לשון מיעוט: כאן שכב , אבל ארבע עשרה שנה ששימש את עבר לא שכב בלילה , שהיה עוסק בתורה. (יב) עולים תחילה , ואחר כך יורדים; מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאין בחוצה לארץ ועלו לרקיע , וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו (ראה ב"ר סח , יב). (יג) נצב עליו - לשומרו. ואלהי יצחק - אע"פ שלא מצינו במקרא שייחד הקדוש ברוך הוא שְׁמוֹ על הצדיקים בחייהם לכתב 'אלהי פלוני' , משום שנאמר "הן בקדושיו לא יאמין" (איוב טו , טו) , כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו וכלוא בבית , והרי הוא כמת , ויצר הרע פסק הימנו , (תנח' תולדות ז). שוכב עליה - קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו , שתהא נוחה ליכבש לבניו. (יד) ופרצת ימה - וחזקת , כמו: "וכן יפרץ" (שמ' א , יב). (טו) אנכי עמך - לפי שהיה ירא מעשו ומלבן. עד אשר אם עשיתי - אם משמש בלשון 'כי'. את אשר דברתי לך - לצורכך ועליך; מה שהבטחתי לאברהם על זרעו , לך הבטחתי ולא לעשו , שלא אמרתי לו: כי יצחק יקרא לך זרע , אלא: "כי ביצחק" (בר' כא , יב) , ולא כל יצחק (ראה נדרים לא , א). וכן כל 'לי' ו'לך' ו'להם' ו'לו' הסמוכים לדיבור , משמשין לשון 'על' , וזה יוכיח , שהרי עם יעקב לא דיבר קודם לכן. (טז) ואנכי לא ידעתי - שאילו ידעתי , לא ישנתי במקום קדוש זה. (יז) כי אם בית אלהים - אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה (ב"ר סט , ז): הסלם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש; שבאר שבע עומד בדרומו של יהודה , וירושלם בצפונו בגבול שבין יהודה ובנימן , וביתאל היה בצפון של נחלת בנימן , בגבול שבין בנימן ובין בני יוסף; נמצא סלם , שרגליו בבאר שבע וראשו בביתאל , מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלם (ראה ציור ע' 230 ). ואני אומר לפי שאמרו רבותינו (חולין צא , ב): צדיק זה בא לבית מלוני , יפטר בלא לינה? ועוד אמרו רבותינו (פסחים פח , א): יעקב קראו ביתאל , וזו לוז היא ולא ירושלם; מהיכן למדו לומר כן? אני אומר שנעקר הר המוריה ממקומו ובא לכאן , וזו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא , ב) , שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל , וזהו: "ויפגע במקום" (לעיל , יא). [ואם תאמר: כשעבר יעקב על בית המקדש , מדוע לא עכבו שם? איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו , ומן השמים עכבוהו , איהו עד חרן אזל , כדאמרינן בפרק 'גיד הנשה'; וקרא מוכיח: "וילך חרנה" (לעיל , י) , כי מטא לחרן אמר: אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו? יהב דעתיה למהדר , וחזר עד בית אל , וקפצה לו הארץ]. מה נורא המקום הזה - "מה דחילו אתרא הדין" (ת"א). 'דחילו' - שם דבר הוא , כמו: "סוכלתנוּ" (ת"א דב' לב , כח) , "וכסוּ למלבש" (ת"א להלן , כ). וזה שער השמים - מקום תפילה לעלות תפלתם השמימה. [(תרי"ק:) ורבי יוסף קרא פירש: אין זה כי אם בית אלהים - אין זה מקום , כי אם בית אלהים. וזה שער השמים - וזה שראיתי סולם בחלומי "מוצב ארצה , וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (לעיל , יב) - הוא ש"עולים" מבית אלהים לשמים מלמעלה , "ויורדים" לבית אלהים. ונר ישראל (רש"י) הודה לו.] ומדרשו (ב"ר סט , ז): שבית המקדש למעלה מכוון כנגד של מטה. (כ) אם יהיה אלהים עמדי - אם ישמור לי אלהים הבטחות הללו , שהבטיחני להיות עמדי , כשאמר: "הנה אנכי עמך ושמרתיך" (לעיל , טו; ראה ב"ר ע , ד); [ושמרני - כמו שאמר לי: "ושמרתיך בכל אשר תלך" (לעיל , טו).] ונתן לי לחם - כמו שאמר: "כי לא אעזבך" (לעיל , טו) , והמבקש לחם הוא 'נעזב' , שנאמר "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תה' לו , כה). (כא) ושבתי בשלום - כמו שאמר: "והשבותיך אל האדמה" (לעיל , טו). בשלום - שלם מן החטא , שלא אלמוד מדרכי לבן. והיה יי' לי לאלהים - שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף , שלא יִמָּצֵא פסול בזרעי , כמו שאמר: "את אשר דברתי לך" (לעיל , טו) , והבטחה זו הבטיח לאברהם: "להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך" (בר' יז , ז). (כב) והאבן הזאת וגו' - כך תפרש וי"ו זו של והאבן: אם יעשה לי את אלה , ואף אני אעשה זאת: האבן אשר שמתי מצבה - "אהא פלח עלה מן קדם יי'" (ת"א) , וכן בשובו מפדן , נאמר לו: "קום עלה בית אל" (בר' לה , א) , מה נאמר שם? "ויצב יעקב מצבה... ויסך עליה נסך" (שם , יד).