פרק כח
[א]
וַיִּקְרָ֥א
יִצְחָ֛ק
אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב
וַיְבָ֣רֶךְ
אֹת֑וֹ
וַיְצַוֵּ֙הוּ֙
וַיֹּ֣אמֶר
ל֔וֹ
לֹא־תִקַּ֥ח
אִשָּׁ֖ה
מִבְּנ֥וֹת
כְּנָֽעַן:
[ב]
ק֥וּם
לֵךְ֙
פַּדֶּ֣נָֽה
אֲרָ֔ם
בֵּ֥יתָה
בְתוּאֵ֖ל
אֲבִ֣י
אִמֶּ֑ךָ
וְקַח־לְךָ֤
מִשָּׁם֙
אִשָּׁ֔ה
מִבְּנ֥וֹת
לָבָ֖ן
אֲחִ֥י
אִמֶּֽךָ:
[ג]
וְאֵ֤ל
שַׁדַּי֙
יְבָרֵ֣ךְ
אֹֽתְךָ֔
וְיַפְרְךָ֖
וְיַרְבֶּ֑ךָ
וְהָיִ֖יתָ
לִקְהַ֥ל
עַמִּֽים:
[ד]
וְיִֽתֶּן־לְךָ֙
אֶת־בִּרְכַּ֣ת
אַבְרָהָ֔ם
לְךָ֖
וּלְזַרְעֲךָ֣
אִתָּ֑ךְ
לְרִשְׁתְּךָ֙
אֶת־אֶ֣רֶץ
מְגֻרֶ֔יךָ
אֲשֶׁר־נָתַ֥ן
אֱלֹהִ֖ים
לְאַבְרָהָֽם:
[שביעי]
[ה]
וַיִּשְׁלַ֤ח
יִצְחָק֙
אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב
וַיֵּ֖לֶךְ
פַּדֶּ֣נָֽה
אֲרָ֑ם
אֶל־לָבָ֤ן
בֶּן־בְּתוּאֵל֙
הָאֲרַמִּ֔י
אֲחִ֣י
רִבְקָ֔ה
אֵ֥ם
יַעֲקֹ֖ב
וְעֵשָֽׂו:
[ו]
וַיַּ֣רְא
עֵשָׂ֗ו
כִּֽי־בֵרַ֣ךְ
יִצְחָק֘
אֶֽת־יַעֲקֹב֒
וְשִׁלַּ֤ח
אֹתוֹ֙
פַּדֶּ֣נָֽה
אֲרָ֔ם
לָקַֽחַת־ל֥וֹ
מִשָּׁ֖ם
אִשָּׁ֑ה
בְּבָרֲכ֣וֹ
אֹת֔וֹ
וַיְצַ֤ו
עָלָיו֙
לֵאמֹ֔ר
לֹא־תִקַּ֥ח
אִשָּׁ֖ה
מִבְּנ֥וֹת
כְּנָֽעַן:
[מפטיר]
[ז]
וַיִּשְׁמַ֣ע
יַעֲקֹ֔ב
אֶל־אָבִ֖יו
וְאֶל־אִמּ֑וֹ
וַיֵּ֖לֶךְ
פַּדֶּ֥נָֽה
אֲרָֽם:
[ח]
וַיַּ֣רְא
עֵשָׂ֔ו
כִּ֥י
רָע֖וֹת
בְּנ֣וֹת
כְּנָ֑עַן
בְּעֵינֵ֖י
יִצְחָ֥ק
אָבִֽיו:
[ט]
וַיֵּ֥לֶךְ
עֵשָׂ֖ו
אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל
וַיִּקַּ֡ח
אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀
בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל
בֶּן־אַבְרָהָ֜ם
אֲח֧וֹת
נְבָי֛וֹת
עַל־נָשָׁ֖יו
ל֥וֹ
לְאִשָּֽׁה:
ס
{פרשת ויצא}
[י]
וַיֵּצֵ֥א
יַעֲקֹ֖ב
מִבְּאֵ֣ר
שָׁ֑בַע
וַיֵּ֖לֶךְ
חָרָֽנָה:
[יא]
וַיִּפְגַּ֨ע
בַּמָּק֜וֹם
וַיָּ֤לֶן
שָׁם֙
כִּי־בָ֣א
הַשֶּׁ֔מֶשׁ
וַיִּקַּח֙
מֵאַבְנֵ֣י
הַמָּק֔וֹם
וַיָּ֖שֶׂם
מְרַאֲשֹׁתָ֑יו
וַיִּשְׁכַּ֖ב
בַּמָּק֥וֹם
הַהֽוּא:
[יב]
וַֽיַּחֲלֹ֗ם
וְהִנֵּ֤ה
סֻלָּם֙
מֻצָּ֣ב
אַ֔רְצָה
וְרֹאשׁ֖וֹ
מַגִּ֣יעַ
הַשָּׁמָ֑יְמָה
וְהִנֵּה֙
מַלְאֲכֵ֣י
אֱלֹהִ֔ים
עֹלִ֥ים
וְיֹרְדִ֖ים
בּֽוֹ:
[יג]
וְהִנֵּ֨ה
יְהוָ֜ה
נִצָּ֣ב
עָלָיו֘
וַיֹּאמַר֒
אֲנִ֣י
יְהוָ֗ה
אֱלֹהֵי֙
אַבְרָהָ֣ם
אָבִ֔יךָ
וֵאלֹהֵ֖י
יִצְחָ֑ק
הָאָ֗רֶץ
אֲשֶׁ֤ר
אַתָּה֙
שֹׁכֵ֣ב
עָלֶ֔יהָ
לְךָ֥
אֶתְּנֶ֖נָּה
וּלְזַרְעֶֽךָ:
[יד]
וְהָיָ֤ה
זַרְעֲךָ֙
כַּעֲפַ֣ר
הָאָ֔רֶץ
וּפָרַצְתָּ֛
יָ֥מָּה
וָקֵ֖דְמָה
וְצָפֹ֣נָה
וָנֶ֑גְבָּה
וְנִבְרְכ֥וּ
בְךָ֛
כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת
הָאֲדָמָ֖ה
וּבְזַרְעֶֽךָ:
[טו]
וְהִנֵּ֨ה
אָנֹכִ֜י
עִמָּ֗ךְ
וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙
בְּכֹ֣ל
אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ
וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ
אֶל־הָאֲדָמָ֖ה
הַזֹּ֑את
כִּ֚י
לֹ֣א
אֶעֱזָבְךָ֔
עַ֚ד
אֲשֶׁ֣ר
אִם־עָשִׂ֔יתִי
אֵ֥ת
אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי
לָֽךְ:
[טז]
וַיִּיקַ֣ץ
יַעֲקֹב֘
מִשְּׁנָתוֹ֒
וַיֹּ֕אמֶר
אָכֵן֙
יֵ֣שׁ
יְהוָ֔ה
בַּמָּק֖וֹם
הַזֶּ֑ה
וְאָנֹכִ֖י
לֹ֥א
יָדָֽעְתִּי:
[יז]
וַיִּירָא֙
וַיֹּאמַ֔ר
מַה־נּוֹרָ֖א
הַמָּק֣וֹם
הַזֶּ֑ה
אֵ֣ין
זֶ֗ה
כִּ֚י
אִם־בֵּ֣ית
אֱלֹהִ֔ים
וְזֶ֖ה
שַׁ֥עַר
הַשָּׁמָֽיִם:
[יח]
וַיַּשְׁכֵּ֨ם
יַעֲקֹ֜ב
בַּבֹּ֗קֶר
וַיִּקַּ֤ח
אֶת־הָאֶ֙בֶן֙
אֲשֶׁר־שָׂ֣ם
מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו
וַיָּ֥שֶׂם
אֹתָ֖הּ
מַצֵּבָ֑ה
וַיִּצֹ֥ק
שֶׁ֖מֶן
עַל־רֹאשָֽׁהּ:
[יט]
וַיִּקְרָ֛א
אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם
הַה֖וּא
בֵּֽית־אֵ֑ל
וְאוּלָ֛ם
ל֥וּז
שֵׁם־הָעִ֖יר
לָרִאשֹׁנָֽה:
[כ]
וַיִּדַּ֥ר
יַעֲקֹ֖ב
נֶ֣דֶר
לֵאמֹ֑ר
אִם־יִהְיֶ֨ה
אֱלֹהִ֜ים
עִמָּדִ֗י
וּשְׁמָרַ֙נִי֙
בַּדֶּ֤רֶךְ
הַזֶּה֙
אֲשֶׁ֣ר
אָנֹכִ֣י
הוֹלֵ֔ךְ
וְנָֽתַן־לִ֥י
לֶ֛חֶם
לֶאֱכֹ֖ל
וּבֶ֥גֶד
לִלְבֹּֽשׁ:
[כא]
וְשַׁבְתִּ֥י
בְשָׁל֖וֹם
אֶל־בֵּ֣ית
אָבִ֑י
וְהָיָ֧ה
יְהוָ֛ה
לִ֖י
לֵאלֹהִֽים:
[כב]
וְהָאֶ֣בֶן
הַזֹּ֗את
אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙
מַצֵּבָ֔ה
יִהְיֶ֖ה
בֵּ֣ית
אֱלֹהִ֑ים
וְכֹל֙
אֲשֶׁ֣ר
תִּתֶּן־לִ֔י
עַשֵּׂ֖ר
אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ
לָֽךְ:
פרק כח
(ה)
אם
יעקב
ועשו
-
כמה
'רִבְקוֹת'
היו
,
ומגיד
לך
הכתוב
שהוא
אח
לאותה
רבקה
שהיא
אם
יעקב
ועשו.
(ו-ט)
וירא
עשו
כי
ברך
יצחק
-
ששלח
לקחת
לו
משם
אשה
,
ולא
הבין
שברח
מפניו.
וילך
עשו
אל
ישמעאל
-
לפי
הפשט:
לבית
ישמעאל
,
כי
כבר
הוא
נפטר;
שהרי
זה
היה
,
כשהלך
יעקב
לחרן
היה
בן
שבעים
ושבע
שנה
,
שהרי
חי
יעקב
אחר
שהלך
ללבן
שבעים
שנה:
עשרים
שעמד
בבית
לבן
,
ויוסף
היה
בן
שש
כשיצא
מבית
לבן
,
ונמכר
בן
שבע
עשרה
,
וארבע
עשרה
קודם
שנולד
יוסף
-
הרי
שלשים
ואחת
שבא
ללבן
,
ואתם
עשרים
ושתיים
שנה
למכירתו
,
הלך
יעקב
למצרים
וחי
שבע
עשרה
במצרים
-
הרי
שבעים;
ויעקב
חי
מאה
ארבעים
ושבע
שנים
,
נמצא
בן
שבעים
ושבע
כשבא
לחרן
,
כי
שבעים
ושבעים
ושבע
-
מאה
ארבעים
ושבע
,
וכשמת
ישמעאל
,
לא
היה
יעקב
כי
אם
בן
ששים
ושלש
כשמת
ישמעאל;
נמצא:
כשבא
לחרן
,
כבר
נפטר
זה
ארבע
עשרה
שנה.
ורבותינו
פירשו
(מגילה
יז
,
טו):
אל
ישמעאל
דווקא
,
כי
אז
היה
חי
,
ובאותו
פרק
מת
,
ואותם
ארבע
עשרה
שִמֵש
בבית
עֵבר
,
ובן
שבעים
ושבע
בא
לחרן;
וסדר
שני:
יעקב
בן
ששים
ושלש
היה
כשמת
ישמעאל
,
ובן
שבעים
ושבע
בא
לחרן
,
ובן
שמונים
וארבע
נשא
רחל
ולאה
,
ובן
תשעים
ואחת
נולד
לו
יוסף
,
ובן
תשעים
ושבע
יצא
מחרן
,
ובן
מאה
ושמונה
-
כשנמכר
יוסף
,
ובן
מאה
ועשרים
-
כשנפטר
יצחק
,
ובן
מאה
ושלשים
-
כשהלך
למצרים
,
ועשה
שבע
עשרה
במצרים
-
הרי
מאה
ארבעים
ושבע
,
ויוסף
בן
חמשים
ושש
כשנפטר
אביו.
בברכו
אותו
-
צוה
עליו
שלא
יקח
מבנות
כנען;
מתוך
כך
ראה
והבין
כי
רעות
בנות
כנען
,
ולא
יש
בהן
ברכה
,
ולקח
את
מחלת
בת...
על
נשיו
-
עם
נשיו
,
כמו
"נצבים
עליו"
(בר'
יח
,
ב)
-
עמו
,
בסמוך
לו.
כל
זה
המעשה
של
עשו
לאחר
שברח
יעקב
,
אלא
שסילק
מעשה
עשו
דזוטר
,
ואחר
כך
מפרש
מעשה
דיעקב.
אלי
אויבי
ידחק
וישחק
,
ועווני
ימחה
וימחק
,
וממני
אל
אל
ירחק
,
בסיימי
'תולדות
יצחק'.
(י)
ויצא
יעקב
מבאר
שבע
וילך
חרנה
-
ואחר
כך
מפרש
והולך
כיצד
הלך
ומה
אירע
לו
בדרך.
(יא)
ויפגע
במקום
-
כל
דבר
שאין
אדם
מתכוין
לו
,
אלא
על
ידי
מקרה
אירע
לו
שבא
שם
,
קורא
'פגיעה'
,
כאדם
שפוגע
בחבירו
על
ידי
מקרה;
וכן
יעקב
לא
נתכווין
למקום
ההוא
,
אלא
על
ידי
מקרה
בא
שם.
ויש
לפרש:
ויפגע
-
ויתפלל
,
כמו
"ופגעו
לי
בעפרון"
(בר'
כג
,
ח);
וכמו
"אל
תשא
בעדם
רינה
ותפילה
ואל
תפגע
בי"
(יר'
ז
,
טז);
ואחר
כך
מפרש
והולך
כיצד
התפלל
,
ועל
ידי
מה
,
כי
החלום
גרם
לו
למשוח
האבן
ולנדור
נדר
ולהתפלל
שישוב
בשלום.
מאבני
המקום
-
אחת
מאבני
המקום.
כי
בא
השמש
-
אבל
אם
לא
בא
,
היה
הולך
לפי
היכולת
,
כדי
להרחיק
מעשו.
(יב)
וראשו
מגיע
השמימה
-
אילו
אמר
'וראשו
מגיע'
,
הייתי
אומר:
גבוה
הרבה
ולא
עד
השמים
,
כמו
"ערים
גדולות
ובצורות
בשמים"
(דב'
א
,
כח);
אבל
כיון
שאמר
'הגיע
השמימה'
,
דווקא
,
היה
נראה
לו
שהיה
ראש
הסולם
בשמים.
והנה
מלאכי
אלהים
עולים
ויורדים
בו
-
לפי
דעתי
,
אני
אומר
שלא
ראה
מלאכים
ממש
עולים
ויורדים
,
אלא
כך
נראה
לו
בחלומו
,
שהסולם
עשוי
ועומד
להיות
מלאכים
עולים
ויורדים
דרך
שם
בשעת
הצורך.
ולקח
ה'עליה'
תחילה
לפי
שדרך
בני
אדם
לעלות
תחילה
בסולם
ואחר
כך
לירד
,
היה
נראה
לו
שהיה
עומד
לעלות
כדרכו
וכדרך
שאר
בני
אדם;
אבל
אם
היה
רואה
מעשה
המלאכים
ממש
,
היו
יורדים
ואחר
כך
עולים
,
שדירתם
למעלה.
וגם
יש
לומר
כי
דרך
העברי
לומר
'עליה'
תחילה
,
כמו
(חולין
יז
,
ב):
עולה
ויורד
בסכין
,
בשחיטת
חולין.
ויש
מפרשים
,
כי
לפי
שראה
אותם
עולים
ואחר
כך
יורדים
,
אמר:
מן
הארץ
נסעו
ולארץ
שבו
,
אלא
עיקר
דירתם
בארץ
,
ולכך
"מה
נורא
המקום
הזה"
(להלן
,
יז)
,
מקום
דירת
המלאכים;
ולא
נראה
,
כי
מעולם
לא
חשב
יעקב
שדירת
המלאכים
למטה
,
וכי
אמר
"מה
נורא"
(שם)
-
על
השכינה
שראה
ועל
הסולם
הקבוע
שם
,
וידע
שהוא
שער
השמים
,
כדמפרש
ואזיל
(שם).
(יג-יד)
והנה
יי'
נצב
עליו
-
דסולם;
או
עליו
-
דיעקב.
ופרצת
ימה
וקדמה
וגו'
-
לפי
שאמר
לו
הארץ
אשר
אתה
שוכב
עליה
,
שלא
תאמר:
אותה
דווקא
,
לפיכך
הוא
אומר
ופרצת
ימה
וקדמה
וגו'.
(טו)
עד
אשר
אם
עשיתי...
לך
-
יש
'עד'
שאין
לו
הפסק
,
כמו
"מעתה
ועד
עולם"
(יש'
ט
,
ו);
אף
כאן
אינו
אומר:
כשאעשה
אעזבך
,
אלא
כי
לא
אעזבך
עד
אשר
אם
עשיתי
,
ולא
משם
ואילך.
(טז)
ואנכי
לא
ידעתי
-
שאם
ידעתי
,
לא
הייתי
שוכב
וישן
כאן
מפני
אימת
השכינה.
(יז)
אין
זה
דבר
אחר
,
כי
אם
בית
אלהים
,
וזה
שער
השמים
-
מקום
שהמלאכים
נכנסין
ויוצאין
שם
לפני
הקדוש
ברוך
הוא
ולביתו
לעשות
משלחתו.
(כא)
והיה
יי'
לי
לאלהים
-
כלומר:
אם
תעשה
לי
זאת
,
שישמריני
וישיבני
,
אז
יהיה
לי
לאלהים
,
שיתייחד
שמו
עלי
ויוָדע
לכל
שהבטחה
זאת
שראיתי
בחלום
,
מאת
הקדוש
ברוך
הוא
באה
אלי
,
שנתקיימה
,
ויאמרו:
יעקב
-
עבדו
של
הקדוש
ברוך
הוא
והקדוש
ברוך
הוא
לו
לאדון;
כמו
"והייתי
לכם
לאלהים
ואתם
תהיו
לי
לעם"
(וי'
כו
,
יב)
-
שיקרא
שמי
עליכם
'יי'
אלהים';
וכן
אם
תשמריני
יוודע
כי
אתה
מלכי
ואני
עבדך.
(כב)
והאבן
הזאת
יהיה
מקומה
בית
אלהים
,
כי
יוודע
כי
נגליתה
עלי
שם.
וכל
אשר
תתן
לי
וגו'
-
כדֵי
לעבדך
,
ולפרסם
ששמרת
לי
הבטחתך.
ויהיה
-
לאו
אאבן
קאי
,
דאם
כן
'תהיה'
מבעי
ליה
[הג"ה].