מאגר הכתר בראשית פרק כח עם פירוש רמב"ן

פרק כח
(ה) אחי רבקה אם יעקב ועשו - בעבור שאמר (לעיל , ב) , שצוה יצחק את יעקב לקחת לו אשה מבנות לבן אחי אמו , הזכיר הכתוב שהיה גם כן אחי אמו של עשו , וראוי היה שיצוה גם כן לעשו , אבל מדעתו שברכת אברהם תהיה ליעקב ולזרעו , עשה כן. והזכיר (להלן , ו) , כי עשו שמע שצוה אותו שלא יקח אשה מבנות כנען ושילך אל לבן אחי אמו , והוא שמע לעשות רצון אביו שלא לקחת אשה מבנות כנען , אך לא עשה כראוי שיקח מבנות לבן , אע"פ שהוא אחי אמו; ועוד הזכיר , שלקח אותן "על נשיו" (להלן , ט) , ולא גרש את הרעות , כי הלך על תאות נפשו יותר מרצון אביו. (יב-יג) והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו - הראוהו בחלום הנבואה , כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים , והכל בגזרת עליון עליהם , כי מלאכי אלהים אשר שלח יי' להתהלך בארץ (ע"פ זכ' א , י) , לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ (ע"פ זכ' ו , ה) , לאמר לפניו: התהלכנו בארץ , והנה היא יושבת ושלוה (ע"פ זכ' א , יא) , או מלאה חרב ודם; והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו. והראהו , כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה , להודיע שהוא לא יהיה ביד המלאכים , אבל יהיה "חלק יי'" (דב' לב , ט) , ויהיה עמו תמיד , כמו שאמר "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (להלן , טו) , כי מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תה' צא , יא). (אשר תלך כי מעלתו) ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פר"א לה) , היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברהם (ראה בר' טו , ט - יא) , כי הראוהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם , וזה טעם מלאכי אלהים , כמו שנאמר בדניאל "שר מלכות יון" (ראה דנ' י , כ) , "ושר מלכות פרס" (שם , יג) , והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם , וישמרנו ויצילנו מידם. אמרו (פר"א לה): הראה לו הקדוש ברוך הוא ארבע מלכיות , מושלן ואבדן; הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד , והראהו שר מלכות מדי עולה חמשים ושנים עוקים ויורד , והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד , והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד; אמר לו יעקב "אך אל שאול תורד" (יש' יד , טו) , אמר לו הקדוש ברוך הוא "אם תגביה כנשר" וגו' (עו' א , ד). (יז) כי אם בית אלהים וזה שער השמים - הוא בית המקדש , שהוא שער לעלות משם התפלות והקרבנות לשמים. וכתב רבנו שלמה: אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא (ב"ר סט , ז): הסולם הזה עומד בבאר שבע , ושיפועו מגיע עד בית המקדש; שבאר שבע עומד בדרומו של יהודה , וירושלם בצפונו , בגבול שבין יהודה ובנימין , ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין , בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף , נמצא סלם רגליו בבאר שבע וראשו בבית אל , מגיע שפועו כנגד ירושלם. ושאמרו רבותינו (חולין צא , ב): צדיק זה בא לבית מלוני , ועוד אמרו (פסחים פח , א): יעקב קראו 'בית אל' - וזה לוז היא , ולא ירושלם , ומהיכן למדו לומר כן?! אני אומר , שנעקר הר המוריה ובא לכאן , וזו היא 'קפיצת הארץ' האמורה ב'שחיטת חולין' (חולין צא , ב) , שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל , וזהו "ויפגע במקום" (לעיל , יא); ואם תאמר: כשעבר יעקב אבינו על בית המקדש , מדוע לא עכבוהו שם? איהו לא יהב דעתיה להתפלל! ועד חרן אזל , כדאמרינן בפרק 'גיד הנשה' (חולין צא , ב) , וקרא מסייע לן: "וילך חרנה" (לעיל , י) , כי מטא לחרן אמר: איפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו!? כי יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל , קפצה ליה ארעא עד בית אל. כל אלו דברי הרב , ולא נראו לי כלל , שאין 'קפיצת הארץ' שהזכירו ביעקב , אלא כאותה שאמרו באליעזר עבד אברהם שבא ביום אחד לחרן , כמו שאמרו בסנהדרין (צה , א): שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם , ויעקב אבינו , ואבישי בן צרויה. ופירשו: אליעזר עבד אברהם , דכתיב "ואבא היום אל העין" (בר' כד , מב) - למימרא דההוא יומא נפק; יעקב , דכתיב "ויפגע במקום" (לעיל , יא) - כי מטא לחרן אמר: איפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו!? כיון דהרהר בדעתיה למהדר , קפצה ליה ארעא , מיד - "ויפגע במקום". הנה בפירוש אומרים , שכיון שעלה בלבו בחרן לחזור , קפצה לה הארץ ופגע במקום שהתפללו בו אבותיו , לא שחזר לבית אל , ולא שקפץ הר המוריה ובא לשם. ובבראשית רבא (נט , יא) עוד עשו שניהם שוים בקפיצה , אמרו: "ויקם וילך אל ארם נהרים" (בר' כד , י) - בר יומו; "ואבא היום אל העין" (שם , מב) - היום יצאתי והיום באתי. וביעקב דרשו כן (ב"ר סח , ח): "וילך חרנה" - רבנין אמרין: בר יומו. ומה טעם שיקפוץ הר המוריה ויבא עד בית אל אחר שיטרח יעקב לחזור מחרן ועד בית אל מהלך כמה ימים? ועוד כי בית אל איננו סוף גבול ארץ ישראל מפאת חרן , כי חרן ארץ קדם הוא!? ועוד שאין האמצעות נקרא 'שפוע הסולם'!? ועוד מה טעם להיותו כנגד בית אל , והאמצע איננו מורה על דבר יותר מכולו!? אבל מדרשים הללו ענין אחד להם; אמרו שם בבראשית רבא (סח , ה): אמר רבי הושעיא: כבר כתיב "וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם" (בר' כח , ז) , ומה תלמוד לומר "ויצא יעקב מבאר שבע" (לעיל , י)? אלא אמר: אבא בשעה שבקש לצאת לחוצה לארץ , מהיכן הורשה לו , לא מבאר שבע?! אף אני הריני הולך לבאר שבע , אם נותן לי רשות , הריני יוצא , ואם לאו - איני יוצא; לפיכך צרך הכתוב לומר "ויצא יעקב מבאר שבע". וכונת המדרש הזה , כי הם סבורים שיעקב בחברון נתברך , שהוא ארץ מגורי אביו , ולשם חזר אליו , שנאמר "ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק" (בר' לה , כז) , ואם כן הכתוב שאמר "ויצא יעקב מבאר שבע" , כי כאשר צוהו אביו ללכת אל לבן , הלך שם ליטול רשות , והוא המקום שלן בו וראה מראות אלהים , ונתן לו הרשות לצאת , כמו שאמר "ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת" (לעיל , טו) , והסולם שראה , לדעת רבי יוסי בן זימרא ראה שרגליו בבאר שבע , במקום אשר הוא שוכב שם , וסוף שפועו , שהוא ראש הסולם , מגיע עד כנגד בית המקדש , נסמך בשמים בפתח שהמלאכים נכנסים ויוצאים בו , והשם הנכבד נצב עליו , ולכן ידע שבאר שבע הוא שער השמים , טוב לתפלה , ובית המקדש בית אלהים , ובבקר נשא יעקב רגליו מבאר שבע וילך חרנה בן יומו , והיא קפיצת הדרך שלו. זהו דעת רבי יוסי בן זימרא , שאמר בבראשית רבא (סט , ז): הסולם הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בית המקדש , שנאמר "ויצא יעקב מבאר שבע" , ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. והאבן אשר שם מצבה לא במקום שכיבתו הקים אותה , שהרי באר שבע איננו בית אל , והוא בבית אל העמיד אותה (ראה להלן , יח - יט) , ולשם חזר בשובו , שנאמר "קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך" וגו' (בר' לה , א) , אבל הקים אותה כנגד השפוע במקום שראש הסולם עומד , שקרא אותו בית אלהים , והיא עיר לוז , ולדעתו של רבי יוסי בן זמרא: לוז היא ירושלם שקראו 'בית אל'. ואפשר שיהיה כן לפי המקראות שבספר יהושע , ובאמת שאיננו בית אל הסמוך לעי , כי כן שם העיר ההיא לראשונה בימי אברהם (בר' יב , ח) וקודם לכן. ורבי יהודה ברבי סימון חלק שם על רבי יוסי בן זמרא ואמר (ב"ר סט , ז): הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל; מאי טעמיה? ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה , "ויקרא שם המקום בית אל" (להלן , יט). ודעת רבי יהודה ברבי סימון , כי "ויפגע במקום" - הוא הר המוריה , "וילן שם כי בא לו השמש" בלא עתו , שאמרו (חולין צא , ב): צדיק זה בא לבית מלוני , ויפטר בלא לינה!? וראה הסולם , רגליו במקום ההוא , ושפועו שהוא ראשו מגיע עד כנגד בית אל זה , והיא עיר לוז; ואמר כי זה המקום - בית אלהים , ושפוע הסולם - שער השמים. והנה הר המוריה טוב לתפלה , וגם בית אל מקום ראוי לעבוד שם האלהים , והקים המצבה בבית אל; כי לדעת כולם כנגד השפוע הקים אותה. ויסכים דעתו של רבי יהודה ברבי סימון עם המדרש שבגמרא בפרק 'גיד הנשה' (חולין צא , א) ובפרק 'חלק' (סנה' צה , ב) , שיעקב יצא מבאר שבע והלך לחרן , וכשנמלך לחזור ולהתפלל במקום שהתפללו אבותיו בהר המוריה , אז קפצה לו הארץ , ויפגע מיד בהר המוריה. ושמא דעתם שקפצה לו בהליכה ובחזרה , כדברי האומר (ב"ר סח , ח): "וילך חרנה" - בן יומו , "ויפגע במקום" - מיד , בפתע פתאום. ומצאתי עוד מפורש ב'פירקי רבי אליעזר הגדול' (לה) , אמר: בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו , והיה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע ועד הר המוריה מהלך שני ימים , והגיע לשם בחצי היום וכו'; אמר לו הקדוש ברוך הוא: יעקב , הלחם בצקלונך והבאר לפניך , לאכול ולשתות ולשכב במקום הזה; אמר לפניו: רבון כל העולמים , עד עכשיו יש לשמש ירידות מעלות חמשים , ואני שוכב במקום הזה!? ובלא עתו בא השמש ממערב , והביט יעקב וראה את השמש באה במערב , וילן שם; שנאמר "וילן שם כי בא השמש" (לעיל , יא). לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו , ושם אותו "מראשותיו" (לעיל , יא) - להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים; ונעשו כולן אבן אחת , להודיעו שכולן עתידין להיות גוי אחד בארץ , שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (ש"ב ז , כג); עד השכים יעקב בבקר בפחד גדול ואמר: ביתו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה , שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. מכאן אתה למד , שכל המתפלל בירושלם כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד , ששער השמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל , שנאמר: וזה שער השמים. ושב יעקב ללקט האבנים ומצא אותן כולן אבן אחת , ושם אותה מצבה בתוך המקום , וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה , שנאמר "ויצק שמן על ראשה" (להלן , יח). מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל רגל ימינו וטבע את האבן עד עימקי תהומות , ועשה אותה סניף לארץ , כאדם שהוא נותן סניף לכיפה , לפיכך נקראת 'אבן שתיה' , ששם הוא טבור הארץ ומשם נפתחה הארץ , ועליה היכל יי' עומד , שנאמר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים" (להלן , כב). ומשם נשא רגליו , וכהרף עין בא לחרן; עד כאן. והנה המדרשים כולם , אע"פ שיש ביניהם חילוף במקצת , אבל כולם מודין שקפיצת הארץ היתה ליעקב שהלך מהלך כמה ימים כהרף עין , ויתכן שכלם מודים זה לזה , ובכל הליכותיו קפצה לו , בלכתו מבאר שבע לחרן , וברצותו לשוב להר המוריה , ובצאתו משם לחרן; ואין אחד מכל המדרשים שיאמר כדברי רבנו שלמה. (יח) וישם אותה מצבה - כבר פרשו רבותינו (ירוש' ע"ז ד , ד) ההפרש שבין המצבה למזבח , שהמצבה - אבן אחת , והמזבח - אבנים הרבה; ונראה עוד , שהמצבה תֵעָשֶה לנסך עליה נסך יין וליצוק עליה שמן , לא לעולה ולא לזבח , והמזבח - להעלות עליו עולות ושלמים. ובבואם לארץ נאסרה המצבה (דב' טז , כב) , מפני ששמו אותה הכנענים להם לחק יותר מן המזבחות , אע"פ שכתוב בהם "את מזבחותיהם תתוצו" (ראה דב' ז , ה); או שלא רצה לאסור הכל , והשאיר המזבח שראוי לנסך ולקרבנות. (כ) אם יהיה אלהים עמדי - לשון רבנו שלמה: אם ישמור לי ההבטחות הללו שהבטיחני. וטעם התנאי - שלא יגרום החטא , וכך אמרו בבראשית רבא (בר"ת עו , ב): אמר רבי הונא בשם רבי אחא: "הנה אנכי עמך" (לעיל , טו) - אם יהיה אלהים עמדי!? אלא מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה. ויתכן עוד על דרך הפשט , שאין הספק בדבר , אבל בכל העתיד יאמר הכתוב כן , כמו "עד אשר אם עשיתי" (לעיל , טו) , וכן "אם יהיה היובל לבני ישראל" (במ' לו , ד) - אם יבא העת שיהיה התנאי , אז יתקיים המעשה , כלומר: בבואו. (כא-כב) והיה יי' לי לאלהים - איננו תנאי כדברי רבנו שלמה , אבל הוא הנדר , וענינו: אם אשוב אל בית אבי , אעבוד השם המיוחד בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת שתהיה לי לבית אלהים , ושם אוציא את המעשר. ויש בענין סוד , ממה שאמרו (כתובות קי , ב): כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה.