מאגר הכתר בראשית פרק כח עם פירוש רשב"ם

פרק כח
(ד) לרשתך את ארץ מגוריך - מאחר שלא תקח אשה מבנות כנען , שהיו עבדים , כמו שציוה אברהם ליצחק. (ו) וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב - בברכות אחרונות הללו נתן לו את ארץ כנען שניתנה לאברהם , וגם אמר לו לקחת אשה ממשפחתו , וגם ציוהו שלא לקחת מבנות כנען; חשב עשו בלבו: מה שנשאתי מבנות כנען גזל ממני ברכת אברהם; ולקח את בת ישמעאל ממשפחת אברהם; חשב בלבו: שמא מעתה אזכה לנחלת אברהם. (ט) אחות נביות - לפי שהיה ראשון שבבני ישמעאל , קורא אותה אחות נביות; וכן "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" (שמ' טו , כ) - לפי שאהרן נולד קודם משה , קורא לה 'אחות אהרן' , אבל במקום שהזכיר משה ואהרן בפסוק אחד , קורא אותה 'אחותם' , כדכתיב "ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם" (במ' כו , נט); וכן "ואחות לוטן תמנע" (בר' לו , כב) , לפי שהיה ראשון , כדכתיב "לוטן ושובל וצבעון וענה" (בר' לו , כ). (י) וילך חרנה - הלך לצד חרן. (יא) ויפגע במקום - אירע לו דרכו במקום אחד חוץ מעיר לוז. כי בא השמש - ולא היה לו פנאי ליכנס בעיר ביום , כדאמר רב יהודה (פסחים ב , א): לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב. ויקח אחת מאבני המקום - כדכתיב "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו" (להלן , יח). (יב) מוצב - על ידי אחרים , "נצב" (להלן , יג) - מעצמו; וכן "נגש אל הערפל" (שמ' כ , כא) - מעצמו , "מוקטר ומוגש" (מל' א , יא) - על ידי אחרים; וכן "אשר... מראה בהר" (שמ' כה , מ) - אחרים הראו לו , אבל "נראה" (בר' יב , ז) - מעצמו. עולים ויורדים - לפי הפשט , אין לדקדק במה שהקדים עולים ליורדים , שכן דרך ארץ להזכיר 'עלייה' קודם 'ירידה'. (יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך - ואם תאמר: דבר מועט הוא - "ופרצת ימה וקדמה" (להלן , יד) , לארבע רוחות העולם. (יד) ונברכו - לשון 'מבריך' ו'מרכיב' , כלומר: יתערבו במשפחתך משפחות האדמה; שהרי משקל 'רפי' הוא , וככר פירשתיו בפרשת 'לך לך'. (טו) כי לא אעזבך בדרכים , עד אשר עשיתי את אשר דברתי עליך , להשיבך אל האדמה הזאת , כי בדרכים אתה צריך שמירת מלאכים יותר; כדכתיב "כי מלאכיו יצוה לך לשמורך בכל דרכיך" (תה' צא , יא). (טז) אכן יש יי' במקום - לא כמה שהייתי סבור כששכבתי כאן , שהוא מקום חול , אך כן הוא שהוא מקום קודש; וכן כל 'אכן' שבמקרא: אך כן , ולא כמו שהייתי סבור; וכן "אכן נודע את הדבר" (ראה שמ' ב , יד). (יח) ויצק שמן על ראשה - משח אותה לקדשה , להקריב עליה קרבנות בשובו , כדכתיב במשכן וכליו "וימשחם ויקדש אותם" (במ' ז , א); וכן מוכיח לפנינו: "אנכי האל ביתאל אשר משחת שם מצבה" וגו' (בר' לא , יג); "יהיה בית אלהים" (להלן , כב) - לקרבנות. (יט) ואולם - ואלא. לוז שם העיר - ועל שם המקום שחוץ לעיר , ששכב שם יעקב , נקרא שם העיר עצמה ביתאל. (כא) ושבתי בשלום - כמו שאמר לי "והשבותיך אל האדמה הזאת" (לעיל , טו). והיה יי' לי לאלהים - שיסייעני בכל מעשיי. (כב) עשר אעשרנו לך - להקריב לפניך עולה.