מאגר הכתר בראשית פרק כח עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק כח
(א-ב) ואז קרא יצחק ליעקב וברך אותו - להתפרסם לו כי ממנו יהיה הזרע הנבחר אשר יירש הארץ , כי עשו לא היה ראוי לזה , לא מצדו ולא מצד נשיו - ואמר אליו: לא תקח אשה מבנות כנען , קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך , וקח משם אשה מבנות לבן. (ג-ד) ואל שֶדי במציאותו , אם לעצמו , אם להמציא שאר הנמצאות - מה שאין כן באחד משאר הנמצאות , כי כל אחד מהם יצטרך במציאותו אל זולתו קודם לו , הוא אשר ישימהו נמצא; ואין בו די להמציא כל הנמצאות , וגם הנמצאות שימציא אינם שופעות ממנו , אם לא באמצעות הכח השופע לו מסבתו , כמו שביארנו ב'מלחמות יי'' (ה , ג) - הנה זה האל יברך אותך ויפרך וירבך בדרך שתהיה לקהל עמים; ויתן לך ברכת אברהם , כי ממך יהיה הזרע אשר יעד השם יתעלה לאברהם שיירש הארץ. (ו-ט) וכאשר ראה עשו , שכבר צוה יצחק ליעקב שלא יקח אשה מבנות כנען , ושמע יעקב לקולו , רצה גם כן לעשות נחת רוח לאביו - להתפרסם לו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו - ולקח אשה ממשפחתו , על נשיו , לאשה. וראוי שנחקור בהיתר ספק עצום יקרה בקצת מה שבא בזה הספור , קודם שנזכֹר התועלות המגיעות ממנו. וזה , כי כבר יסופק על עניין זאת הברכה , אם היא הודעת מה שעתיד להיות , או היא כמו תפילה ובקשה מהשם יתעלה שיברך זה המתברך; כי בזולת אלו השני פנים לא יהיה תועלת בברכת הנביא. וכבר יראה שאין זאת הברכה הודעת מה שעתיד להיות למתברך , שאם היה העניין כן , לא יתכן שיאמר מה שאמר יצחק לעשו: "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (בר' כז , לה); וזה מבואר בנפשו. וכן יֵחָשב , שלא יתכן שתהיה זאת הברכה תפלה ובקשה מהשם יתעלה , כי מה שזה דרכו יתכן בו שיהיה בו ברכה לכל אחד מהמתברכים , כי לא ימנע במתפלל שיבקש פעם דבר מה , ופעם הפכו , לפי מה שיצטרך אליו בעת עת; ואם היה העניין כן , מה היה הדבר שמנע יצחק מלברך עשו בברכה בעינה אשר בירך יעקב? מי יתן ואדע! ועוד , שיצחק לא נתכוון בברכה ההיא כי אם לברך עשו. סוף דבר: הנה זה הספור חזק הספקות מאד מזה הצד; עם שהוא זר גם כן בקשת הנביא מַטְעַמִּים בעבור זאת הברכה , כי אין מדרך הנביא להמשך אחר אלו ההנאות הגופניות , כל שכן שישימם מבוא אל דבקות השפע האלהי בו; כי זה אמנם היה אפשר בתענוגים הנפשיים , כמו שאמר אלישע "ועתה קחו לי מנגן" וגו' (מ"ב ג , טו). ונאמר , שכאשר ירָאֶה מעניין ברכת הנביא , שהיא אינה מיוחסת אל רצונו , אבל יברך המתברכים איש כברכתו , כמו שהתפרסם מעניין יעקב בברכו בניו: "איש אשר כברכתו בירך אותם" (בר' מט , כח). וכבר יתבאר זה יותר מענין ברכתו מנשה ואפרים - אמר ליוסף בבקשו ממנו שישית יד ימינו על הבכור: "ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו" וגו' (בר' מח , יט) , כי זה ממה שיתבאר ממנו בלי ספק , שעניין ברכת הנביא בלתי מיוחס אל רצונו , אבל הוא הודעת מה שעתיד להיות , באופן מה. וכבר יראה מענין זה הספור אשר אנחנו בו , שאין זאת הברכה הודעת מה שעתיד להיות , שאם היה הדבר כן , לא היה ראוי ליצחק שיאמר לעשו: "בא אחיך במרמה" (בר' כז , לה) , כמו שזכרנו. ובהיות הענין כן , הנה אולי יוּתר זה הספק בשנֹאמר , שברכת הנביא - באופן מה לפי מה שעתיד להיות , ובאופן מה תפלה ובקשה. וזה אמנם יהיה לפי מה שאוֹמַר; וזה , כי כאשר יהיה איש מה מוכן לקבל ולהגיע לו טוב מה , יתפלל הנביא שיגיע לו טוב יותר חזק מהטוב ההוא אשר היה נכון לבא עליו , אלא שלטוב ההוא התיחסות מה עם הטוב שהיה ראוי לבא עליו; ובזה האופן יֵאָמר ש'יברכהו כברכתו'. והמשל , שמי שיש במערכתו שיהיה עבד נשוא חן בעיני אדוניו , אם יברכהו הנביא , יברכהו בדבר מתיחס לזאת ההצלחה , והוא שיהיה משרת גדול בבית המלך , או שיהיה סוחר מצליח; ולא יברכהו בשיהיה מלך , כי זה רחוק מאד מהטוב אשר היה נכון לבא עליו; ואולם יברכהו הנביא שיהיה מלך ומושל על מדינות רבות , אם היה במערכתו שיהיה שר ואדון למדינה אחת. ולפי שהשגחת השם יתעלה דבקה בנביא , ימשך לו שתהיה תפלתו נשמעת , ותשוב ברכתו במדרגת מה שעתיד להיות , אלא שעל כל פנים ברכת הנביא תהיה משוערת לפי הכנת המקבל , ולא יברך באי זו ברכה תזדמן אי זה איש יזדמן , אבל תהיה הברכה לפי המתברך. וזה מבואר מאד עם מה שהיישירנו אליו. וכאשר התיישב לנו זה , הנה אפשר שנתיר בקלות הספקות אשר אפשר לספק בעניין אלו הברכות; ונאמר תחלה , כי בקשת יצחק המטעמים לא היתה לאהבת הערֵבוּת - חלילה לנביא מזה החסרון - אבל היתה כדי שתשלם למחשבתו התבודדות באיש המביא לו המטעמים , בהפנותו מחשבתו בו באכלו אותם , כדי שיִוָדַע לו בנבואה אי זו ברכה ראויה לו , כי זה מתנאי הנבואה , כמו שבארנו בששי מ'מלחמות יי''. ולזאת הסבה תמצא שאמר שאול לנערו , כשיעץ שילכו לאיש האלהים להגיד להם איפה הם האתונות: "והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא מה אתנו" , וסוף הדברים - אמר נערו שיש אתו רובע שקל כסף (ש"א ט , ז , ח) , והוא מבואר שאין ברובע שקל כסף תשורה ראויה לנביא שהיה מושל בכל ישראל; ולזה הוא מבואר , שכמו אלו המתנות היו נותנים לנביא לסבה שזכרנו , כי היה בזמן שמואל דבר יי' יקר , אין חזון נפרץ (ראה ש"א ג , א) , ולזה היה צריך לכמו אלו הדברים , שיש להם מבוא בהתבודדות דמיונו ומחשבתו במה שירצהו. ואולי היה צריך זה ליצחק לרוב זקנתו , כי מפני זה יקשה לו יותר התבודדות מחשבתו ודמיונו בדבר ההוא , ולזה תראה בהרבה מהנביאים שתפסק הנבואה מהם בזקנתם. והנה נתבאר ליצחק , כי המביא לו המטעמים הוא מִכַּת מי שראוי שתדבק בו ההשגחה האלהית , וברכו לפי האופן ההוא. והמשיל ריח שַׂלְמוֹת יעקב בעיון לריח שדה אשר ברכו יי' בפרי מגדים , על צד ההמשל , כמו שבא הֶמְשל החכמות לדברים הרוקחים ב'שיר השירים'. ומפני זה הקדים בברכת יעקב "טל השמים" ל"משמני הארץ" (בר' כז , כח) , מה שלא עשה כן בברכת עשו , להעיר כי משמים נשקף השם יתעלה להשגיח בו , כי עניין הטל הוא יותר מפורסם שהוא על צד ההשגחה , מירושת הארץ. ובכלל , הנה מפני שהטל יבא מלמעלה , הקדימו , להורות שמלמעלה יבואו ליעקב טובותיו על צד ההשגחה הפרטית. והנה בירך יעקב ב"רוב דגן ותירוש" (שם) , מה שלא עשה כן בעשו; וזה , כי היות בארץ רוב דגן ותירוש בהתמדה , אי אפשר מזולת השגחה פרטית באדני הארץ ההיא. ועל צד ההשגחה גם כן ברכהו שיעבדוהו עמים רבים ובני עשו; וכן ימשך מההשגחה האלהית , שיהיו אורריו ארורים , ומברכיו - מבורכים (ראה שם , כט). ואחר שנתברך יעקב בזה האופן אשר היה בו קללה מה לעשו , והיה מחוייב בברכת הנביא שתגיע , הנה מן ההכרח היה , שלא יתברך עשו במה שהיה אפשר שיתברך בו קודם שנתברך יעקב; וזה הוא מה שאמר אליו יצחק: "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (בר' כז , לה). והיה נבוך יצחק אי זה ברכה יברכהו , וברכהו במה שלא יחלק על ברכת יעקב , ממה שיהיה אפשר שיתברך בו עשו , לפי מה שיהיה מוכן אליו מהטובות. והודיעו כי עבודתו ליעקב לא יהיה מתמיד , אבל יסור העבדות ההוא בעת שיהיו ישראל בלתי ראויים שתדבק בהם כמו זאת ההשגחה. וזה הוא אמרו "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך" (בר' כז , מ) - רוצה לומר , שכאשר תגיע הממשלה לעשו מצד המערכת , אז יקרה לו שיסור זה העבדות ממנו בעת מה; והוא , כשלא יהיו ישראל ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית באופן שתשים משרתת להם זאת האומה , אשר ראוי שתהיה מושלת. ואולם התנה שתגיע הממשלה לעשו מצד המערכת , שאם לא היה העניין כן , הנה לא ימָּנַע השתעבד בני עשו לזרע יעקב , עם היותם בלתי ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית. וזה , שכבר תראה שתמשול אומה באומה אחרת , ואם אין האומה המושלת באופן מן השלמות שתדבק בה ההשגחה האלהית. הנה נשלם בכאן היתר הספקות אשר אפשר שיסופקו על אלו הברכות. (שמונה תועלות לפרשת 'תולדות' , חלק שלישי - בקובץ רלב"ג תועלות). (חלק ראשון: "ויצא יעקב מבאר שבע" וגו' עד "וישא יעקב רגליו"; כח , י - בר' כט , א). (י-יא) זכר שכבר יצא יעקב מבאר שבע , והשתדל ללכת לחרן. ונזדמן לו שהגיע למקום הנבחר והוא לא ידע , אבל הוכרח ללין שם , כי בא השמש. ולקח אחת מאבני המקום ההוא , וישם מראשותיו להגביה ראשו בעת השינה כמשפט , וישכב שם. (יב-יג) והנה לחוזק הכנת המקום ההוא בנבואה חלם בנבואה , והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה , ושמלאכי אלהים עולים ויורדים בו , ושהשם יתעלה נצב על ראש הסלם. ואחשב שהרמז בזה הסולם הוא אל המציאות הזה בכללו על מדרגותיו; וזה , שהכחות והצורות אשר באלו הנמצאות , הם כלם יורדות מהשם יתעלה על מדרגותיהם , עד שיגיע אל השפלה שבצורות; והם בעצמותם עולות , רוצה לומר , שקצתם הם בעבור קצת , כאלו תאמר , שהצורה השפלה היא בעבור העליונה ממנה , וכן לא יסור , עד שיכלה העניין בסוף אל הצורה הראשונה , והוא השם יתעלה; כבר התבאר זה ב'אלהיות'. והנה לרבותינו ז"ל בזה באורים רבים , אלא שרובם סובבים סביב זה הקוטב באופן מה. וזכר עוד , שכבר אמר אליו השם יתעלה בנבואה: אני יי' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק , הארץ שאתה שוכב עליה , והיא ארץ כנען , לך אתננה ולזרעך - רוצה לומר: הנני נותנה לך , שיירשוה זרעך בהגיע העת הראוי לזה. (יד) ויהיה זרעך רב כעפר הארץ , ותפרוץ לארבע רוחות העולם , ונברכו בך ובזרעך כל משפחות האדמה - שיאמרו קצתם לקצת: ישימך השם כיעקב וכזרעו. או ירצה בזה , שכבר יגיע מחוזק ההשגחה שישגיח השם יתעלה ביעקב ובזרעו , שיתברכו שאר האומות בעבורו , כטעם אמרו "ימלט אי נקי" (איוב כב , ל). (טו) והנה השגחתי תדבק בך , ושמרתיך שמירה תמידית בכל אשר תלך , והשיבותיך אל האדמה הזאת - והיא ארץ כנען , שהיא הארץ הנבחרת - כי לא תסור השגחתי ממך , עד אשר אעשה את אשר דברתי לך , והוא רבוי הבנים , וירושת הארץ , ושאר מה שבא בזה היעוד. (טז) והנה כאשר הקיץ יעקב , נפלא על חוזק ההכנה אשר בזה המקום לקבול השפע האלהי , ואמר: אכן יש יי' במקום הזה , ואנכי לא ידעתי. ואולם אמר זה , כי אם היה יודע זה , היה מתנהג בו בקדושה יותר ממה שעשה. (יז) ויירא מאד , ואמר: מה נורא המקום הזה , אין זה כי אם בית אלהים , וזה שער השמים , כי בו הכנה נוספת להגעת השפע האלהי. (יח) וישכם יעקב בבקר , ויקח האבן אשר שם מראשותיו , וישם אותה מצבה , ויצוק שמן על ראשה , כדי שתוכר לו האבן ההיא; כי רושם השמן נִכר זמן ארוך. או אולי היה זה לעבודה לשם יתעלה , במדרגת הנסכים שהיו קרבים עם הקרבנות , שהיה בהם שמן; ולזה תראה שנסך - בשובו - על מצבת האבן שהציב , נסכים , ויצק שמן על ראשה (ראה בר' לה , יד). ואולי היה זה לשתי אלו הסבות יחד. (יט) ויקרא שם המקום ההוא: בית אל , והנה קודם זה היה לוז שם העיר שהמקום הזה בתוכה. וזה ממה שיוסיף האמתה על זה הספור , כי זה המקום היה מפורסם , שהיה נקרא בית אל , והודיעתנו התורה לאי זו סבה היה לו זה השם. (כ-כב) וידר יעקב נדר לאמר: אם תדבק בי השגחתך , ותשמרני מכל רע בדרך הזה אשר אנכי הולך , ויתן לי מה שיספיק לי ללבוש ולמזון , וישיבני בשלום אל בית אבי , ויהיה לי לאלוה ולמנהיג - רוצה לומר , שיתן עיניו בי תמיד וידריכני בדרך הישרה - הנה אני אעשה זה לכבודו; והוא שהאבן הזאת , אשר שמתי מצבה , יהיה לי מקום מיוחד לעבוד השם יתעלה , וכל אשר תתן לי מהקניינים , אתן ממנו מעשר לשם יתעלה. (אחת עשרה תועלות לפרשת 'ויצא' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות).