מאגר הכתר בראשית פרק כט עם פירוש רש"י

פרק כט
(א) וישא יעקב רגליו - משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה , נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. בבראשית רבה (ע , ח). (ב) ישקו העדרים - משקים הרועים את העדרים; והמקרא דיבר לשון קצרה. (ג) ונאספו - רגילים היו להאסף לפי שהיתה אבן גדולה. וגללו - וגוללין; ותרגומו: "ומגנדרין". וכן כל לשון 'הווה' משתנה לדבר בלשון 'עתיד' ובלשון 'עבר' , לפי שכל דבר ההוה תמיד , היה כבר , ועתיד להיות. והשיבו - "ומתיבין" (ת"א). (ו) באה עם הצאן - טעמו באל"ף , ותרגומו: "אתיא" (ת"א). "ורחל באה" (להלן , ט) - טעמו למעלה בבי"ת , ותרגומו: "אתת". הראשון לשון עוֹשָה , והשני לשון עָשְתָה. (ז) הן עוד היום גדול - לפי שראה אותם רובצים , כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד , אמר: הן עוד היום גדול - אם שכירים אתם , לא השלמתם פעולת היום , ואם הבהמות שלכם , אע"פ כן לא עת האסף המקנה הביתה. בראשית רבה (ע , יא). (ח) לא נוכל להשקות , לפי שהאבן גדולה. וגללו - זה מתורגם: "ויגנדרון" , לפי שהוא לשון עתיד. (י) ויגש יעקב ויגל את האבן - כזה שהוא מעביר את הפקק מעל פי צלוחית (ראה ב"ר ע , יב) , להודיעך כמה גדול כחו. (יא) וישא את קולו ויבך - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה (ראה ב"ר ע , יב). דבר אחר (שם): לפי שבא בידים ריקניות; אמר: אליעזר , עבד אבי אבא , היו בידו נזמים וצמידים ומגדנות , ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו והשיגו , ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק , משך את ידו , ואמר לו: מה אעשה לציווי של אבא? אמר לו: טול מה שבידי , והעני חשוב כמת (ראה ב"ר עא , ו). (יב) אחי אביה הוא - קרוב לאביה , כמו: "כי אנשים אחים אנחנו" (בר' יג , ח). ומדרשו (ב"ר ע , יג): אם לרמות הוא בא , אני אחיו , ואם אדם כשר הוא , וגם אני בן רבקה אחותו כשרה. ותגד לאביה - אמה מתה , ולא היה לה להגיד אלא לו (ראה ב"ר ע , יג). (יג) וירץ לקראתו - כסבור ממון הוא טעון , שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונין. ויחבק - כשלא ראה עמו כלום אמר: שמא זהובים הביא והנם בחיקו. [וינשק לו - אמר: שמא מרגליות הביא , והם בפיו (ראה ב"ר ע , יג).] ויספר ללבן - שלא בא אלא מתוך אונס אחיו , ושנטלו ממנו ממונו. (יד) אך עצמי ובשרי אתה - אין לי לאוספך הביתה הואיל ואין בידך כלום , אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים; וכן עשה , ואף זו לא לחנם , שהיה רועה את צאנו. (טו) הכי אחי אתה - לשון תמיהא: וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם? ועבדתני - כמו: ותעבדני , וכן כל תיבה שהיא לשעבר הוסיף וי"ו בראשה והיא הופכת התיבה להבא. (יז) ועיני לאה רכות - לפי שהיתה בוכה , שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו , שהיו הכל אומרים: שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן אחיה , הגדולה לגדול והקטנה לקטן. [(תרי"ק:) ועיני לאה רכות - עומדות בשמחה וביופי , שמצחקין בראשה; כתרגומו: "יאיה" - והוא לשון 'נוי'.] [תאר - הוא הפרצוף , לשון "יתאריהו בשרד" (יש' מד , יג) . מראה - זהו זיו קלסתר]. (יח) אעבדך שבע שנים - הם "ימים אחדים" שאמרה לו אמו: "וישבת עמו ימים אחדים" (בר' כז , מד; ראה ב"ר ע , יז). ותדע שכן , שהרי כתיב "ויהיו בעיניו כימים אחדים" (להלן , כ). ברחל בתך הקטנה - כל הסימנים הללו למה? לפי שידע שהוא רמאי; אמר לו: אעבדך ברחל; ושמא תאמר: רחל אחרת מן השוק , תלמוד לומר: בתך; ושמא תאמר: אחליף ללאה שמה ואקרא לה רחל , תלמוד לומר: הקטנה (ראה ב"ר ע , יז). ואע"פ כן לא הועיל [לו שהרי רמהו]. (כא) כי מלאו ימי , שאמרה לי אמי. מלאו ימי - הריני בן שמנים וארבע , ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים ? וזהו שאמר: ואבואה אליה (ראה ב"ר ע , יז) - והלא קל שבקלים אינו אומר כן , אלא להוליד תולדות אמר. (כה) ויהי בבקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היא לאה , לפי שמסר יעקב לרחל סימנים , וכשראתה שהיו מכניסין לו לאה , אמרה: עכשיו תִכָּלֵם אחותי; עמדה ומסרה לה אותם סימנים. (כז) מלא שְׁבוּעַ - דבוק הוא , שהרי נקוד בחטף: שָבוּעַ של זאת , הם שבעת ימי המשתה; בתלמוד ירושלמי במועד קטן (א , ז [פ , ד]). [ואי אפשר לומר שבוע ממש , שאם כן היה צריך להנקד בפתח השי"ן. ועוד ששבוע לשון זכר , כדכתיב: "שבעה שבועות תספר לך" (דב' טז , ט); לפיכך אין משמעו 'שבוע' אלא 'שבעה'; 'שטיינא' בלעז]. ונתנה לך - לשון רבים , כמו: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (בר' יא , ז); "נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה" (שם , ג); אף זה לשון רבים ונתנה לך גם את זאת - מיד [לאחר שבעת ימי המשתה] , ותעבד לאחר נישואיה. (כט) [(תרי"ק:) בלהה - כמו "בַּלָּהָה" (יש' יז , יד) - שהיתה מבוהלת בשעה שילדה , ולא ידעה ליניק.] (ל) ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות - אחרות הקישן לראשונות: מה ראשונות באמונה , אף אחרונות באמונה (ראה ב"ר ע , כ) , ואע"פ שברמאות באו עליו. (לב) [ותקרא שמו ראובן - רבותינו פירשו (ברכות ז , ב): אמרה: ראו מה בין בּני לבן חמי , שמכר הבכורה ליעקב , וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו , ולא עוד שלא ערער עליו , אלא שבקש להוציאו מן הבור]. (לד) הפעם ילוה אישי אלי - לפי שהאמהות נביאות היו , ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב , וארבע נשים ישא (ראה תנח' ויצא ט) , אמרה: מעתה אין לו פתחון פה עלי , שהרי נטלתי כל חלקי בבנים. על כן קרא שמו לוי - ותמהתי , שבכולן כתיב: 'קראה' 'ותקרא' , וזה כתב בו: קרא?! ויש מדרש אגדה ב'אלה הדברים רבה' (?) , ששלח הקדוש ברוך הוא גבריאל והביאו לפניו , וקרא לו שם זה , ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה; ועל שם שליוהו במתנות קראו לוי. על כן קרא שמו - כל מקום שנאמר "על כן קרא שמו" - מרובה באוכלוסין (ראה ב"ר עא , ד) , חוץ מלוי , שהארון היה מכלה בהן. (לה) הפעם אודה את יי' - שנטלתי יותר מחלקי , מעתה עלי להודות.