מאגר הכתר בראשית פרק כט עם פירוש רש"י

פרק כט
[שני] [א] וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם:
[ב] וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר:
[ג] וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ:
[ד] וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ:
[ה] וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֖ם אֶת־לָבָ֣ן בֶּן־נָח֑וֹר וַיֹּאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ:
[ו] וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם־הַצֹּֽאן:
[ז] וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא־עֵ֖ת הֵאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ:
[ח] וַיֹּאמְרוּ֘ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן:
[ט] עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל ׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא:
[י] וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ:
[יא] וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ:
[יב] וַיַּגֵּ֨ד יַעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֙יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ:
[יג] וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת־שֵׁ֣מַע׀ יַעֲקֹ֣ב בֶּן־אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבֶּק־לוֹ֙ וַיְנַשֶּׁק־ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
[יד] וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:
[טו] וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב הֲכִי־אָחִ֣י אַ֔תָּה וַעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ:
[טז] וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל:
[יז] וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת־תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה:
[שלישי] [יח] וַיֶּאֱהַ֥ב יַעֲקֹ֖ב אֶת־רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה:
[יט] וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי:
[כ] וַיַּעֲבֹ֧ד יַעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ:
[כא] וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב אֶל־לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת־אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ:
[כב] וַיֶּאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה:
[כג] וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת־לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ:
[כד] וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת־זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה:
[כה] וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה־הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־לָבָ֗ן מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי:
[כו] וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא־יֵעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה:
[כז] מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם־אֶת־זֹ֗את בַּֽעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
[כח] וַיַּ֤עַשׂ יַֽעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
[כט] וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה:
[ל] וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
[לא] וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה:
[לב] וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָמְרָ֗ה כִּֽי־רָאָ֤ה יְהוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי:
[לג] וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי־שָׁמַ֤ע יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּתֶּן־לִ֖י גַּם־אֶת־זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן:
[לד] וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֙עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי:
[לה] וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־יְהוָ֔ה עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת:

פרק כט
(א) וישא יעקב רגליו - משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה , נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. בבראשית רבה , ח). (ב) ישקו העדרים - משקים הרועים את העדרים; והמקרא דיבר לשון קצרה. (ג) ונאספו - רגילים היו להאסף לפי שהיתה אבן גדולה. וגללו - וגוללין; ותרגומו: "ומגנדרין". וכן כל לשון 'הווה' משתנה לדבר בלשון 'עתיד' ובלשון 'עבר' , לפי שכל דבר ההוה תמיד , היה כבר , ועתיד להיות. והשיבו - "ומתיבין" (ת"א). (ו) באה עם הצאן - טעמו באל"ף , ותרגומו: "אתיא" (ת"א). "ורחל באה" (להלן , ט) - טעמו למעלה בבי"ת , ותרגומו: "אתת". הראשון לשון עוֹשָה , והשני לשון עָשְתָה. (ז) הן עוד היום גדול - לפי שראה אותם רובצים , כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד , אמר: הן עוד היום גדול - אם שכירים אתם , לא השלמתם פעולת היום , ואם הבהמות שלכם , אע"פ כן לא עת האסף המקנה הביתה. בראשית רבה , יא). (ח) לא נוכל להשקות , לפי שהאבן גדולה. וגללו - זה מתורגם: "ויגנדרון" , לפי שהוא לשון עתיד. (י) ויגש יעקב ויגל את האבן - כזה שהוא מעביר את הפקק מעל פי צלוחית (ראה ב"ר ע , יב) , להודיעך כמה גדול כחו. (יא) וישא את קולו ויבך - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה (ראה ב"ר ע , יב). דבר אחר (שם): לפי שבא בידים ריקניות; אמר: אליעזר , עבד אבי אבא , היו בידו נזמים וצמידים ומגדנות , ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו והשיגו , ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק , משך את ידו , ואמר לו: מה אעשה לציווי של אבא? אמר לו: טול מה שבידי , והעני חשוב כמת (ראה ב"ר עא , ו). (יב) אחי אביה הוא - קרוב לאביה , כמו: "כי אנשים אחים אנחנו" (בר' יג , ח). ומדרשו (ב"ר ע , יג): אם לרמות הוא בא , אני אחיו , ואם אדם כשר הוא , וגם אני בן רבקה אחותו כשרה. ותגד לאביה - אמה מתה , ולא היה לה להגיד אלא לו (ראה ב"ר ע , יג). (יג) וירץ לקראתו - כסבור ממון הוא טעון , שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונין. ויחבק - כשלא ראה עמו כלום אמר: שמא זהובים הביא והנם בחיקו. [וינשק לו - אמר: שמא מרגליות הביא , והם בפיו (ראה ב"ר ע , יג).] ויספר ללבן - שלא בא אלא מתוך אונס אחיו , ושנטלו ממנו ממונו. (יד) אך עצמי ובשרי אתה - אין לי לאוספך הביתה הואיל ואין בידך כלום , אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים; וכן עשה , ואף זו לא לחנם , שהיה רועה את צאנו. (טו) הכי אחי אתה - לשון תמיהא: וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם? ועבדתני - כמו: ותעבדני , וכן כל תיבה שהיא לשעבר הוסיף וי"ו בראשה והיא הופכת התיבה להבא. (יז) ועיני לאה רכות - לפי שהיתה בוכה , שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו , שהיו הכל אומרים: שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן אחיה , הגדולה לגדול והקטנה לקטן. [(תרי"ק:) ועיני לאה רכות - עומדות בשמחה וביופי , שמצחקין בראשה; כתרגומו: "יאיה" - והוא לשון 'נוי'.] [תאר - הוא הפרצוף , לשון "יתאריהו בשרד" (יש' מד , יג) . מראה - זהו זיו קלסתר]. (יח) אעבדך שבע שנים - הם "ימים אחדים" שאמרה לו אמו: "וישבת עמו ימים אחדים" (בר' כז , מד; ראה ב"ר ע , יז). ותדע שכן , שהרי כתיב "ויהיו בעיניו כימים אחדים" (להלן , כ). ברחל בתך הקטנה - כל הסימנים הללו למה? לפי שידע שהוא רמאי; אמר לו: אעבדך ברחל; ושמא תאמר: רחל אחרת מן השוק , תלמוד לומר: בתך; ושמא תאמר: אחליף ללאה שמה ואקרא לה רחל , תלמוד לומר: הקטנה (ראה ב"ר ע , יז). ואע"פ כן לא הועיל [לו שהרי רמהו]. (כא) כי מלאו ימי , שאמרה לי אמי. מלאו ימי - הריני בן שמנים וארבע , ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים ? וזהו שאמר: ואבואה אליה (ראה ב"ר ע , יז) - והלא קל שבקלים אינו אומר כן , אלא להוליד תולדות אמר. (כה) ויהי בבקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היא לאה , לפי שמסר יעקב לרחל סימנים , וכשראתה שהיו מכניסין לו לאה , אמרה: עכשיו תִכָּלֵם אחותי; עמדה ומסרה לה אותם סימנים. (כז) מלא שְׁבוּעַ - דבוק הוא , שהרי נקוד בחטף: שָבוּעַ של זאת , הם שבעת ימי המשתה; בתלמוד ירושלמי במועד קטן , ז , ד]). [ואי אפשר לומר שבוע ממש , שאם כן היה צריך להנקד בפתח השי"ן. ועוד ששבוע לשון זכר , כדכתיב: "שבעה שבועות תספר לך" (דב' טז , ט); לפיכך אין משמעו 'שבוע' אלא 'שבעה'; 'שטיינא' בלעז]. ונתנה לך - לשון רבים , כמו: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (בר' יא , ז); "נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה" (שם , ג); אף זה לשון רבים ונתנה לך גם את זאת - מיד [לאחר שבעת ימי המשתה] , ותעבד לאחר נישואיה. (כט) [(תרי"ק:) בלהה - כמו "בַּלָּהָה" (יש' יז , יד) - שהיתה מבוהלת בשעה שילדה , ולא ידעה ליניק.] (ל) ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות - אחרות הקישן לראשונות: מה ראשונות באמונה , אף אחרונות באמונה (ראה ב"ר ע , כ) , ואע"פ שברמאות באו עליו. (לב) [ותקרא שמו ראובן - רבותינו פירשו (ברכות ז , ב): אמרה: ראו מה בין בּני לבן חמי , שמכר הבכורה ליעקב , וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו , ולא עוד שלא ערער עליו , אלא שבקש להוציאו מן הבור]. (לד) הפעם ילוה אישי אלי - לפי שהאמהות נביאות היו , ויודעות ששנים עשר שבטים יוצאים מיעקב , וארבע נשים ישא (ראה תנח' ויצא ט) , אמרה: מעתה אין לו פתחון פה עלי , שהרי נטלתי כל חלקי בבנים. על כן קרא שמו לוי - ותמהתי , שבכולן כתיב: 'קראה' 'ותקרא' , וזה כתב בו: קרא?! ויש מדרש אגדה ב'אלה הדברים רבה' (?) , ששלח הקדוש ברוך הוא גבריאל והביאו לפניו , וקרא לו שם זה , ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה; ועל שם שליוהו במתנות קראו לוי. על כן קרא שמו - כל מקום שנאמר "על כן קרא שמו" - מרובה באוכלוסין (ראה ב"ר עא , ד) , חוץ מלוי , שהארון היה מכלה בהן. (לה) הפעם אודה את יי' - שנטלתי יותר מחלקי , מעתה עלי להודות.