מאגר הכתר בראשית פרק כט עם פירוש רד"ק

פרק כט
(א) וישא יעקב רגליו - כיון שהבטיחו האל והראהו המראה הגדול הזה , שמח ונשא רגליו בקלות , והלך שמח וטוב לב; כי מתחלה היה הולך ברפיון רגלים , כאדם הבורח מבית אביו עצב. ולא היה בורח בחפזון כבורח מחרב , כי לא היה מפחד מחרב אחיו כל זמן שהיה אביו חי. וילך ארצה בני קדם - כי הארץ ההיא מזרחית לארץ ישראל , והעיר הסמוכה לספר ארץ כנען היא חרן , כמו שכתבנו (בר' כה , ו); אלא כלל ואמר ארצה בני קדם , שיצא מארץ כנען לארץ בני קדם. ובהיותו קרוב לחרן , ראה באר אחד בשדה. (ב) וירא והנה באר. רובצים עליה - סמוך לה , כמו "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ); והדומים לו רבים. והאבן גדולה - לפי שלא היה שם מים אחרים להשקות צאן אנשי העיר , שמו אבן גדולה על פי הבאר , כדי שלא יוכלו להשקות אלא בהיותם יחד , וישקה זה אחר זה; ואם ישקו זה לבדו וזה לבדו , ישאב כל אחד לנפשו , והנשארים בשקת ילכו לבטלה וְיִשָפְכו , עד שלא יבא האחר. ואפלו יהיה בשקת , לא ישקה מהם הבא אחר כן , כיון שעמדו שאובין שעה או שתים; כי לא ישתו הצאן לרצון אלא השאובים לשעתם. לפיכך שָׂמוּ אבן גדולה על פי הבאר , שלא יוכלו להסיעה עד שיהיו יחד כל רועי העיר. (ג) ונאספו שמה. וגללו - הרועים רועי העדרים. (ד) ויאמר להם - לרועי העדרים השלשה שמצא שם. אחי - כמו "אל נא אחי תרעו" (בר' יט , ז) , כי יאמר אדם לאוהבו או לשכנו , אע"פ שאינו קרובו , 'אחי' , או אע"פ שלא ידעו; וזה להכנס עמו באהבה ובדברי שלום. (ה) ויאמר להם. בן נחור - וזכר אבי אביו ולא זכר אביו , כי נחור היה ידוע ובעל השם ונכבד יותר מבתואל , וכן אמר "אלהי אברהם ואלהי נחור" (בר' לא , נג). (ו) ויאמר. באה - מלרע , כי הוא בינוני. (ז-ח) ויאמר. ויאמרו - מבואר. (ט) עודנו. באה - מלעיל , כי הוא פועל עבר. כי רועה היא - כי מנהגם היה להיות גם הנשים רועות , וכן בנות יתרו , שהיה גדול מדין , היו בנותיו רועות (ראה שמ' ב , טז). (י) ויהי. ויגל את האבן - עם שלשה הרועים שהיו שם , או הוא לבדו; והיה לו זה מברכת האל , שנתן בו כח יתרה. (יא-יב) וישק - כיון שראתה שעשה כל זה בעבורה , קבלה נשיקתו. והוא גם כן שהגיד לה כי אחי אביה הוא , רוצה לומר: בן אחות אביה , וכי בן רבקה הוא , שהיה ידוע לכל שנשאת ליצחק. ויבך - זו היא בכיה של שמחה , כי בהתחבר האחים מרוב שמחה ומרוב המית הלב איש אל אחיו , יבכו. (יג) ויהי כשמוע. ויספר ללבן את כל הדברים האלה - על אי זה דבר נפרד מבית אביו , וכי במצות אביו ואמו בא , והם שלחוהו אליו. (יד) ויאמר. אך עצמי - פירוש: 'באמת' , וכן "אך טוב לישראל" (תה' עג , א); "אך עמי המה" (יש' סג , ח) , והדומים להם. אמר לו: אינך חושש אם יצאת מבית אביך , כי לא תחסר עמי דבר. (טו) ויאמר. הכי אחי - כמו "הכי קרא" (בר' כז , לו) , שפירשנו; כלומר: אחר שאתה אחי , אינו טוב שתעבדני חנם , בערך בגדים ומחיתך לבד , אלא שיהיה לך טוב עמי , ותגדל בנכסים אתי. (טז) וללבן - ספר זה תחלה , בעבור מה שעתיד לספר באהבת יעקב את רחל , ושעבד בעבורה שבע שנים; כי לא היה עובד מה שעבד בעבור לאה , אלא שרמה לו לבן. (יז) ועיני לאה רכות - יפת תאר היתה , אלא שעיניה היו רכות ודומעות; אבל רחל היתה יפת תואר ויפת מראה , בלא שום מום בעולם. ותואר הוא על צורת הפנים ושאר האברים וקומת הגוף , ומראה - על הבשר שהיה לבן ואדום , והשער שחור. (יח) ויאהב. אעבדך - על מה ששאל לו "מה משכורתך" (לעיל , טו) , ענהו: זאת תהיה משכורתי מאתך , לבד ערך בגדי ומחיתי , שתתן לי את רחל בתך הקטנה. אע"פ שזכר רחל אמר הקטנה; ושנה לו הידיעה , כדי שלא יטעה באחרת. ויש לשאול: אחר שכונת הצדיקים לאשה לזרע , למה היו מחזרים אחר אשה יפה , כיון שאין כונתם לתאוה? ויעקב אבינו בחר ברחל לפי שהיתה יפה מאד , ועבד בה שבע שנים , והתרעם בלבן אחר שנתן לו לאה תמורתה , לפי שלא היתה יפה כמו רחל! ויש לומר , כי כונתם לטובה; לפי שהאשה היפה מעוררת התאוה , וכדי להרבות בנים היתה כונתם לעורר תאותם. ועוד , כדי שיהיו הבנים והבנות יפי מראה , ויהיו דומים להם. ועוד , כי הצורה הנאה משמחת לב האדם , כל שכן הצורה שתהיה לפניו תמיד , שתהיה שמחתו בה תמידה. וצריך שיהיה האדם שמח בעולמו ובחלקו שנתן לו האל , כי האלהים מענה בשמחת לבו (ע"פ קה' ה , יט) ומזמין לצדיק אשה יפה , כמו שעשה לאבות ולשאר הצדיקים , שיהיו שמחים בחלקם ומולידים בנים כמותם. (יט) ויאמר. טוב תתי - להודיע , כי הִדָּבֵק במשפחה הוא טוב. שבה עמדי בתנאי זה שאמרת , ואחר כך אתננה לך. (כ) ויעבד. כימים אחדים - מעטים , כמו שפירשנו (בר' כז , מד). אמר: כל כך היה אוהב אותה , כי אחר שעבד בעבורה שבע שנים , היה קל בעיניו , כאלו עבד שבעה ימים. (כא) ויאמר. ימי - ימי עבודתי. (כב) ויאסוף - להודיע , כי מנהג נהוג היה בעולם , והוא עדין , לעשות משתה ושמחה לנשואין , יעשה החתן או אבי החתן או הכלה. וכן סמכו מכאן חכמים (פר"א טז) סעודת נשואין ושבעת ימי שמחה , שהרי אמר: "מלא שבוע זאת" (להלן , כז). (כג) ויהי בערב - הודיענו בספור הזה , שאין ראוי לאדם לשמש מטתו לאור הנר , כל שכן לאור היום , ולא לספר עם אשתו בשעת תשמיש אלא בחשאי , ולהיות בצניעות עם אשתו; שהרי יעקב לא הכיר בה אלא עד הבקר , לא במראה ולא בקול. (כד) ויתן - כשהכניסה לנשואין , נתן לה שפחה לשמשה ולעמוד לפניה. (כה) ויהי בבקר והנה היא לאה - כי עד הבקר לא הכיר בה , כמו שפרשנו (לעיל , כג). והדרש (מגילה יג , ב) , שמסרה לה רחל סימנין , ידוע. (כו) ויאמר. לא יעשה כן במקומנו - אע"פ שאתה שאלת הקטנה , שירָאה כי במקומך אין קפדים , במקומנו לא יתכן לעשות כן; ושתיהן אתן לך , אלא שראוי לי להקדים הבכירה. (כז) מלא שבוע זאת - השלם שבעת ימי שמחה של זאת , של לאה. ונתנה לך - יתכן שהמלה מבנין 'נפעל' לנקבה; או תהיה מבנין הקל והנו"ן למדבר בדרך התפארת , כמו "משכני אחריך נרוצה... נגילה ונשמחה בך" (שה"ש א , ד); והדומים להם. ואחר שתשלים שבעת ימי שמחה ללאה , אתן לך רחל , ותעשה שבעת ימי שמחה אחרים לרחל. ומכאן סמכו חכמים (ב"ר ע , יט) , שאין מערבין שמחה בשמחה , אלא כל שמחה תהיה לבדה. (כח) ויעש. ויתן לו לבן - כאשר אמר. (כט) ויתן. (ל) ויבא גם אל רחל - כמו שבא אל לאה. ויאהב גם את רחל - להודיע , כי גם לאה אהב , אע"פ שלא בחר בה מתחלה לאשה; כיון שנשאת לו , אע"פ שלא היה בכונה , אהבה כמו שאדם אוהב אשתו; אבל יותר אהב רחל. (לא) וירא יי' כי שנואה לאה - לא היה יעקב שונא אותה , אבל היה אוהב אותה; אלא לפי שהיה אוהב את רחל יותר , קרא לאה 'שנואה' , כלומר: כנגד אהבתה של רחל היתה שנואה; וכן "האחת אהובה והאחת שנואה" (דב' כא , טו). ולפי שהיתה עלובה בעיניה , שלא היתה אהובה כאחותה , ראה יי' בעניה , ויפתח את רחמה. ובאמרו ויפתח - מלמד שהיתה עקרה , ויי' פתח רחמה , כי ראה בעניה. ורחל עקרה - נשארה עקרה כמו שהיתה. וכבר כתבנו הטעם למעלה , למה היו האמהות עקרות (בר' כה , כ). (לב) ותהר. יאהבני - כאחותי. ופתח הבי"ת במקום צרי. (לג) ותהר עוד. כי שמע יי' - שמע לתפלתי ותחנתי. (לד) ותהר. ילוה אישי אלי - יהיה נלוה אל אהבתי יותר מאהבת אחותי , כי ילדתי לו שלשה בנים , וכונת הצדיקים לאשה - לבנים היא. על כן קרא שמו - יעקב קרא שמו כמאמר לאה , כי שמח בהולדו. ואפשר גם כן שראה בנבואה , כי בניו יהיו עבדי יי' ומורי התורה , ויהיו נלוים אל יי' (ע"פ במ' יח , ד) , ויי' יהיה נחלתם (ע"פ דב' י , טו); וממאמר אשתו וממה שראה בנבואה , קרא שמו לוי. ומה שמחזק זה הענין , שלא קרא יעקב שם לאחד מבניו אלא לזה. ובנימן הוא טעם אחר , כמו שנכתוב עוד (בר' לה , יח). (לה) ותהר. אודה את יי' - אין לי אלא להודות ליי' ולשבחו , שנתן לי יותר ממה שבקשתי ממנו. ותעמד מלדת - באותו הפרק; וזה היה סבה מאת האל , כדי שילדו גם השפחות ליעקב.