מאגר הכתר בראשית פרק כט עם פירוש רמב"ן

פרק כט
(ב) וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה - יאריך הכתוב בספור הזה , להודיענו כי "קויי יי' יחליפו כח" (יש' מ , לא) , ויראתו תתן עז (ע"פ מש' יד , כו) , כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף , ויגל לבדו האבן אשר היו צריכין אליה כל הרועים , ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים , כלם רובצים עליה , אינם יכולין להניעה כלל. ולרבותינו בבראשית רבא (ע , ח) גם בזה להם רמז לעתיד , כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר , ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם , ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה , וכן הענין המסופר כאן , להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה: כי הבאר ירמוז לבית המקדש , ושלשה עדרי צאן - עולי שלשה רגלים , כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים - שמשם היו שואבין רוח הקדש , או שירמוז "כי מציון תצא תורה" (יש' ב , ג) שנמשלה למים , "ודבר יי' מירושלם" (שם) , "ונאספו שמה כל העדרים" (להלן , ג) - באים "מלבא חמת עד נחל מצרים" (מ"א ח , סה) , "וגללו את האבן... והשקו" (להלן , ג) - שמשם היו שואבין רוח הקדש , "והשיבו את האבן" (שם) - מונח לרגל הבא. (ה) הידעתם את לבן בן נחור - היה נכר וידוע בשם אבי אביו , כי הוא נכבד מאביו , וראש בית אבותם , כדכתיב "אלהי אברהם ואלהי נחור" (בר' לא , נג); ויתכן שהיה בתואל אדם פחות מעלה , ולא ירצה לבן שייחסו אותו האנשים , רק לאבי אביו , כי כן מצאנו "ויען לבן ובתואל" (בר' כד , נ). אולי היה כל זה למעלת אברהם , כי היו כל המשפחה מתיחסים ל"נחור אחי אברהם" (בר' כד , טו). (ט) וטעם כי רועה היא - להגיד כי אין לצאן לבן רועה אחר זולתה , כי לה לבדה מסר אביה העדר והיא לבדה רועה אותם כל הימים , לא תלך בהם לאה אחותה כלל; ולא היה ענינם כבנות יתרו , שהיו שבע בנות כולן רועות כאחת , כמו שאמר "ותבאנה ותדלינה" (שמ' ב , טז). ואולי בעבור כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה; או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה , אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ וייראו מגשת אל בנותיו - או שהיה לבן צנוע ממנו , כי משפחת אברהם כשרה וצנועה - ורחל היתה קטנה ואין לחוש בה. וזה ענין "וישק יעקב לרחל" (להלן , יא) , או הוא כדברי רבי אברהם (בר' כז , כז) , כי נשיקה בלמ"ד איננה בפה , רק נשק אותה על ראשה או על כתפה. (יב) ותגד לאביה - לשון רבנו שלמה: אמה מתה; וכך בבראשית רבא (ע , יג). ולפי פשוטו: לבשרו בביאת קרובו , ושיצא אליו ויכבדהו , כי אמה מה לו ומה תעשה לה? אבל רבקה הראת את אמה התכשיטין אשר נתנו לה , כמנהג הנערות (ראה בר' כד , כח). (טו) הכי אחי אתה ועבדתני חנם - לא ספר הכתוב שהיה יעקב עובד אותו!? ויתכן כי מעת שאמר "וישק את צאן לבן אחי אמו" (לעיל , י) לא יצא הצאן מידו , כי בראותו את רחל כי רועה היא , חמל עליה שלא תשוב לרעות צאן עוד , והיה הוא רועה אותן באהבתו אותה. ואיפשר עוד לאמר , כי לבן דבר בערמה: אמר לו מתחלה כי עצמו ובשרו הוא (ראה לעיל , יד) , ויחמול עליו כאשר יחמל האדם על עצמו ועל בשרו , וכאשר ראה שהיה יעקב מתעכב שם , מתפרנס מאשר ללבן , אמר לו: הכי אחי אתה ותעבדני חנם - כי ידעתי כי מעתה תעבד אותי , כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים , וגם אני איני רוצה שתהיה העבודה שתעבדני בחנם , בלא משכורת שלמה , והגידה לי מה תבקש אתה במשכורתך ואתן; אז הכיר יעקב דעתו , ואמר לו שיעבוד אותו "שבע שנים ברחל" (להלן , יח). והעבודה מן הסתם היא מרעה הצאן , כי לה היו צריכין ובה היו מדברים. (כא) כי מלאו ימי - שאמרה לי אמי; ועוד: כי מלאו ימי - הריני בן שמנים וארבע שנה , ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים? לשון רבנו שלמה. (כז) מלא שבוע זאת - דבק הוא בחטף: שבוע של זאת; והן שבעת ימי המשתה. גם זה לשון רבנו שלמה; ואם כן למה לא פירש הרב "מלאו ימי" (לעיל , כא) , על שני העבודה והתנאי ששלמו , כדברי אנקלוס , והוא משמעות הכתוב באמת? ובשביל הימים שאמרה לו אמו , גם מפני זקנתו , לא יתן לו לבן בתו קודם זמנו אשר התנו שניהם , ודי שיקיים תנאו. וכדברי אנקלוס הוא , שנצטרך לפרש מלא שבוע זאת על המשתה , כי ימי העבודה שלמים היו , כאשר אמר לו יעקב (לעיל , כא); גם כן פירש רבי אברהם. ואני לא ידעתי , כי שבעת ימי המשתה - תקנת משה רבנו לישראל (ראה ירוש' כתובות א , א); ואולי נאמר שנהגו בהם מתחלה נכבדי האומות , כענין באבלות , דכתיב "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" (בר' נ , י). ומה שלמדו בכאן בירושלמי (מו"ק א , ז) ובבראשית רבא (ע , יט) , שאין מערבין שמחה בשמחה , סמך בעלמא ממנהגי הקדמונים קודם התורה. אבל בגמרא שלנו (מו"ק ט , א) בפרק 'משקין' לא למדוה מכאן , ודרשוה מ"ויעש שלמה... את החג" (מ"א ח , סה). ויתכן לומר , כי היה זה מחלוף משכורתו "עשרת מונים" (בר' לא , מא) , כי יעקב אמר לו מתחלה כי מלאו הימים , ולבן שתק ונתן לו לאה , ואחרי כן אמר לו לבן: מלא שבוע זאת , כי עדין לא מלאו ימי עבודת לאה , וקודם זמני נתתיה לך; ויעקב שמע אליו וימלא אותם כדברי לבן , כי מה יוכל לעשות , והוא ברחל יחפוץ?! ולכך לא אמר הכתוב בתחלה 'ויהי במלאת הימים ויאמר יעקב' וגו'. ועוד יתכן לומר , כי כאשר היה בשנה השביעית , אמר יעקב ללבן "הבה את אשתי כי מלאו ימי" (לעיל , כא) , שזו שנת מלאת הימים; וכן "זקן עם מלא ימים" (יר' ו , יא) , הוא אשר הגיע לשנת סופו , וכן "עד יום מלאת ימי מלואיכם" (וי' ח , לג) - עד יום השביעי שבו ימלאו ימי המלואים. או שאמר "מלאו" , בעבור שהיו קרובים להמלא וחשובים כמלאים; וכמוהו רבים , וכן בסדר האחר "בצאת נפשה" (בר' לה , יח) , כי מתה בהיותה קרובה לכך , וחשובה כאלו מתה. וזה טעם "ואבואה אליה" (לעיל , כא) , כלומר: לא שתתן אותה ואלכה , אבל שאשאנה , ואשלים מעט הימים אשר עלי , כי מעתה לא תירא ממני שאעזבך. ורבותינו עשו מדרש (ב"ר ע , יח) בלשון "ואבואה אליה" , בעבור שאיננו דרך מוסר להזכיר כן , אף כי בצדיקים; אבל הכונה היא מה שאמרתי. ואחרי כן אמר לו לבן: מלא השבוע השנים של לאה זאת , כי אולי בעבור שעברתי על דעתך לא תשלים אותן; או כדי שיהיה ידוע מתי התחילו ימי עבודת רחל; ואז אתן לך האחרת בעבודה אשר תעבוד עמדי לאחר הנישואין. ונתנה לך - לשון רבים; "נרדה ונבלה שם" (בר' יא , ז); "ונשרפה" (שם , ג); אף זה - לשון 'ונתן'. זה פירש רבנו שלמה; ולא אמר למה יתפוס היחיד לשון הרבים! אולי יחשוב הרב שהוא דרך הנכבדים בלשון הקדש , כמאמר אחרים (ראה רס"ג בפירוש ראב"ע לבר' א , כו). ורבי אברהם אמר בכאן (שם) שהוא בנין 'נפעל' , והו"ו השיבו לעתיד , ופרושו: ותנתן לך. והנכון בעיני , כי דברי לבן בערמה , אמר ליעקב: "לא יעשה כן במקומנו" (לעיל , כו) , כי לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן , כי נבלה הוא אצלם , אבל תמלא שבוע זאת , ונתן לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת , שכולנו נסכים בדבר , ונעשה לך כבוד ומשתה כאשר עשינו בראשונה. (ל) ויאהב גם את רחל - הזכיר הכתוב שגם אהב רחל יותר מלאה , והטעם: בעבור כי הטבע לאהוב יותר האשה אשר ידע אדם בראשונה , כענין שהזכירו חכמים בנשים (סנה' כב , ב): ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי; והנה יעקב אהב רחל מלאה שלא כדרך הארץ , וזה טעם גם. (לא) כי שנואה לאה - הנה לאה רמתה באחותה , גם ביעקב , כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה , שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו (ע"פ שמ' כג , כא) , היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה , אף כי היתה מתנכרה כל הלילה , ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבקר , ולכן שנאה יעקב; והאלהים יודע כי להנשא אל הצדיק עשתה כן , ורחם עליה. וכך אמרו בבראשית רבא (עא , ב): כיון שראה יעקב מעשים שרמתה לאה באחותה , נתן דעתו לגרשה , וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים אמר: לאמן של אלו אני מגרש!? וזה טעם וירא אלהים , כי חמל עליה , שלא יעזבנה. ויש אומרים (ראה רד"ק) , כי שתים נשים , שהאחת אהובה מאד , תקרא השניה שנואה כנגדה , כמו שאמר "ויאהב גם את רחל מלאה" (לעיל , ל) , לא ששנאה , והיתה בושה בדבר , וראה אלהים את עניה.