פרק ג
[א]
וְהַנָּחָשׁ֙
הָיָ֣ה
עָר֔וּם
מִכֹּל֙
חַיַּ֣ת
הַשָּׂדֶ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
עָשָׂ֖ה
יְהוָ֣ה
אֱלֹהִ֑ים
וַיֹּ֙אמֶר֙
אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה
אַ֚ף
כִּֽי־אָמַ֣ר
אֱלֹהִ֔ים
לֹ֣א
תֹֽאכְל֔וּ
מִכֹּ֖ל
עֵ֥ץ
הַגָּֽן:
[ב]
וַתֹּ֥אמֶר
הָאִשָּׁ֖ה
אֶל־הַנָּחָ֑שׁ
מִפְּרִ֥י
עֵֽץ־הַגָּ֖ן
נֹאכֵֽל:
[ג]
וּמִפְּרִ֣י
הָעֵץ֘
אֲשֶׁ֣ר
בְּתוֹךְ־הַגָּן֒
אָמַ֣ר
אֱלֹהִ֗ים
לֹ֤א
תֹֽאכְלוּ֙
מִמֶּ֔נּוּ
וְלֹ֥א
תִגְּע֖וּ
בּ֑וֹ
פֶּן־תְּמֻתֽוּן:
[ד]
וַיֹּ֥אמֶר
הַנָּחָ֖שׁ
אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה
לֹא־מ֖וֹת
תְּמֻתֽוּן:
[ה]
כִּ֚י
יֹדֵ֣עַ
אֱלֹהִ֔ים
כִּ֗י
בְּיוֹם֙
אֲכָלְכֶ֣ם
מִמֶּ֔נּוּ
וְנִפְקְח֖וּ
עֵינֵיכֶ֑ם
וִהְיִיתֶם֙
כֵּֽאלֹהִ֔ים
יֹדְעֵ֖י
ט֥וֹב
וָרָֽע:
[ו]
וַתֵּ֣רֶא
הָאִשָּׁ֡ה
כִּ֣י
טוֹב֩
הָעֵ֨ץ
לְמַאֲכָ֜ל
וְכִ֧י
תַֽאֲוָה־ה֣וּא
לָעֵינַ֗יִם
וְנֶחְמָ֤ד
הָעֵץ֙
לְהַשְׂכִּ֔יל
וַתִּקַּ֥ח
מִפִּרְי֖וֹ
וַתֹּאכַ֑ל
וַתִּתֵּ֧ן
גַּם־לְאִישָׁ֛הּ
עִמָּ֖הּ
וַיֹּאכַֽל:
[ז]
וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙
עֵינֵ֣י
שְׁנֵיהֶ֔ם
וַיֵּ֣דְע֔וּ
כִּ֥י
עֵירֻמִּ֖ם
הֵ֑ם
וַֽיִּתְפְּרוּ֙
עֲלֵ֣ה
תְאֵנָ֔ה
וַיַּעֲשׂ֥וּ
לָהֶ֖ם
חֲגֹרֹֽת:
[ח]
וַֽיִּשְׁמְע֞וּ
אֶת־ק֨וֹל
יְהוָ֧ה
אֱלֹהִ֛ים
מִתְהַלֵּ֥ךְ
בַּגָּ֖ן
לְר֣וּחַ
הַיּ֑וֹם
וַיִּתְחַבֵּ֨א
הָאָדָ֜ם
וְאִשְׁתּ֗וֹ
מִפְּנֵי֙
יְהוָ֣ה
אֱלֹהִ֔ים
בְּת֖וֹךְ
עֵ֥ץ
הַגָּֽן:
[ט]
וַיִּקְרָ֛א
יְהוָ֥ה
אֱלֹהִ֖ים
אֶל־הָאָדָ֑ם
וַיֹּ֥אמֶר
ל֖וֹ
אַיֶּֽכָּה:
[י]
וַיֹּ֕אמֶר
אֶת־קֹלְךָ֥
שָׁמַ֖עְתִּי
בַּגָּ֑ן
וָאִירָ֛א
כִּֽי־עֵירֹ֥ם
אָנֹ֖כִי
וָאֵחָבֵֽא:
[יא]
וַיֹּ֕אמֶר
מִ֚י
הִגִּ֣יד
לְךָ֔
כִּ֥י
עֵירֹ֖ם
אָ֑תָּה
הֲמִן־הָעֵ֗ץ
אֲשֶׁ֧ר
צִוִּיתִ֛יךָ
לְבִלְתִּ֥י
אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ
אָכָֽלְתָּ:
[יב]
וַיֹּ֖אמֶר
הָאָדָ֑ם
הָֽאִשָּׁה֙
אֲשֶׁ֣ר
נָתַ֣תָּה
עִמָּדִ֔י
הִ֛וא
נָֽתְנָה־לִּ֥י
מִן־הָעֵ֖ץ
וָאֹכֵֽל:
[יג]
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוָ֧ה
אֱלֹהִ֛ים
לָאִשָּׁ֖ה
מַה־זֹּ֣את
עָשִׂ֑ית
וַתֹּ֙אמֶר֙
הָֽאִשָּׁ֔ה
הַנָּחָ֥שׁ
הִשִּׁיאַ֖נִי
וָאֹכֵֽל:
[יד]
וַיֹּאמֶר֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהִ֥ים
׀
אֶֽל־הַנָּחָשׁ֘
כִּ֣י
עָשִׂ֣יתָ
זֹּאת֒
אָר֤וּר
אַתָּה֙
מִכָּל־הַבְּהֵמָ֔ה
וּמִכֹּ֖ל
חַיַּ֣ת
הַשָּׂדֶ֑ה
עַל־גְּחֹנְךָ֣
תֵלֵ֔ךְ
וְעָפָ֥ר
תֹּאכַ֖ל
כָּל־יְמֵ֥י
חַיֶּֽיךָ:
[טו]
וְאֵיבָ֣ה
׀
אָשִׁ֗ית
בֵּֽינְךָ֙
וּבֵ֣ין
הָאִשָּׁ֔ה
וּבֵ֥ין
זַרְעֲךָ֖
וּבֵ֣ין
זַרְעָ֑הּ
ה֚וּא
יְשׁוּפְךָ֣
רֹ֔אשׁ
וְאַתָּ֖ה
תְּשׁוּפֶ֥נּוּ
עָקֵֽב:
ס
[טז]
אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה
אָמַ֗ר
הַרְבָּ֤ה
אַרְבֶּה֙
עִצְּבוֹנֵ֣ךְ
וְהֵרֹנֵ֔ךְ
בְּעֶ֖צֶב
תֵּלְדִ֣י
בָנִ֑ים
וְאֶל־אִישֵׁךְ֙
תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ
וְה֖וּא
יִמְשָׁל־בָּֽךְ:
ס
[יז]
וּלְאָדָ֣ם
אָמַ֗ר
כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֘
לְק֣וֹל
אִשְׁתֶּךָ֒
וַתֹּ֙אכַל֙
מִן־הָעֵ֔ץ
אֲשֶׁ֤ר
צִוִּיתִ֙יךָ֙
לֵאמֹ֔ר
לֹ֥א
תֹאכַ֖ל
מִמֶּ֑נּוּ
אֲרוּרָ֤ה
הָֽאֲדָמָה֙
בַּעֲבוּרֶ֔ךָ
בְּעִצָּבוֹן֙
תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה
כֹּ֖ל
יְמֵ֥י
חַיֶּֽיךָ:
[יח]
וְק֥וֹץ
וְדַרְדַּ֖ר
תַּצְמִ֣יחַֽ
לָ֑ךְ
וְאָכַלְתָּ֖
אֶת־עֵ֥שֶׂב
הַשָּׂדֶֽה:
[יט]
בְּזֵעַ֤ת
אַפֶּ֙יךָ֙
תֹּ֣אכַל
לֶ֔חֶם
עַ֤ד
שֽׁוּבְךָ֙
אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה
כִּ֥י
מִמֶּ֖נָּה
לֻקָּ֑חְתָּ
כִּֽי־עָפָ֣ר
אַ֔תָּה
וְאֶל־עָפָ֖ר
תָּשֽׁוּב:
[כ]
וַיִּקְרָ֧א
הָאָדָ֛ם
שֵׁ֥ם
אִשְׁתּ֖וֹ
חַוָּ֑ה
כִּ֛י
הִ֥וא
הָיְתָ֖ה
אֵ֥ם
כָּל־חָֽי:
[כא]
וַיַּעַשׂ֩
יְהוָ֨ה
אֱלֹהִ֜ים
לְאָדָ֧ם
וּלְאִשְׁתּ֛וֹ
כָּתְנ֥וֹת
ע֖וֹר
וַיַּלְבִּשֵֽׁם:
פ
[רביעי]
[כב]
וַיֹּ֣אמֶר׀
יְהוָ֣ה
אֱלֹהִ֗ים
הֵ֤ן
הָאָדָם֙
הָיָה֙
כְּאַחַ֣ד
מִמֶּ֔נּוּ
לָדַ֖עַת
ט֣וֹב
וָרָ֑ע
וְעַתָּ֣ה׀
פֶּן־יִשְׁלַ֣ח
יָד֗וֹ
וְלָקַח֙
גַּ֚ם
מֵעֵ֣ץ
הַחַיִּ֔ים
וְאָכַ֖ל
וָחַ֥י
לְעֹלָֽם:
[כג]
וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ
יְהוָ֥ה
אֱלֹהִ֖ים
מִגַּן־עֵ֑דֶן
לַֽעֲבֹד֙
אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
לֻקַּ֖ח
מִשָּֽׁם:
[כד]
וַיְגָ֖רֶשׁ
אֶת־הָאָדָ֑ם
וַיַּשְׁכֵּן֩
מִקֶּ֨דֶם
לְגַן־עֵ֜דֶן
אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים
וְאֵ֨ת
לַ֤הַט
הַחֶ֙רֶב֙
הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת
לִשְׁמֹ֕ר
אֶת־דֶּ֖רֶךְ
עֵ֥ץ
הַחַיִּֽים:
ס
פרק ג
[א]
והנחש
היה
ערום
מכל
חית
השדה
אשר
עשה
יהוה
אלהים
ויאמר
אל האשה
אף
כי אמר
אלהים
לא
תאכלו
מכל
עץ
הגן:
[ב]
ותאמר
האשה
אל הנחש
מפרי
עץ הגן
נאכל:
[ג]
ומפרי
העץ
אשר
בתוך הגן
אמר
אלהים
לא
תאכלו
ממנו
ולא
תגעו
בו
פן תמתון:
[ד]
ויאמר
הנחש
אל האשה
לא מות
תמתון:
[ה]
כי
ידע
אלהים
כי
ביום
אכלכם
ממנו
ונפקחו
עיניכם
והייתם
כאלהים
ידעי
טוב
ורע:
[ו]
ותרא
האשה
כי
טוב
העץ
למאכל
וכי
תאוה הוא
לעינים
ונחמד
העץ
להשכיל
ותקח
מפריו
ותאכל
ותתן
גם לאישה
עמה
ויאכל:
[ז]
ותפקחנה
עיני
שניהם
וידעו
כי
עירמם
הם
ויתפרו
עלה
תאנה
ויעשו
להם
חגרת:
[ח]
וישמעו
את קול
יהוה
אלהים
מתהלך
בגן
לרוח
היום
ויתחבא
האדם
ואשתו
מפני
יהוה
אלהים
בתוך
עץ
הגן:
[ט]
ויקרא
יהוה
אלהים
אל האדם
ויאמר
לו
איכה:
[י]
ויאמר
את קלך
שמעתי
בגן
ואירא
כי עירם
אנכי
ואחבא:
[יא]
ויאמר
מי
הגיד
לך
כי
עירם
אתה
המן העץ
אשר
צויתיך
לבלתי
אכל ממנו
אכלת:
[יב]
ויאמר
האדם
האשה
אשר
נתתה
עמדי
הוא
נתנה לי
מן העץ
ואכל:
[יג]
ויאמר
יהוה
אלהים
לאשה
מה זאת
עשית
ותאמר
האשה
הנחש
השיאני
ואכל:
[יד]
ויאמר
יהוה
אלהים
׀
אל הנחש
כי
עשית
זאת
ארור
אתה
מכל הבהמה
ומכל
חית
השדה
על גחנך
תלך
ועפר
תאכל
כל ימי
חייך:
[טו]
ואיבה
׀
אשית
בינך
ובין
האשה
ובין
זרעך
ובין
זרעה
הוא
ישופך
ראש
ואתה
תשופנו
עקב:
ס
[טז]
אל האשה
אמר
הרבה
ארבה
עצבונך
והרנך
בעצב
תלדי
בנים
ואל אישך
תשוקתך
והוא
ימשל בך:
ס
[יז]
ולאדם
אמר
כי שמעת
לקול
אשתך
ותאכל
מן העץ
אשר
צויתיך
לאמר
לא
תאכל
ממנו
ארורה
האדמה
בעבורך
בעצבון
תאכלנה
כל
ימי
חייך:
[יח]
וקוץ
ודרדר
תצמיח
לך
ואכלת
את עשב
השדה:
[יט]
בזעת
אפיך
תאכל
לחם
עד
שובך
אל האדמה
כי
ממנה
לקחת
כי עפר
אתה
ואל עפר
תשוב:
[כ]
ויקרא
האדם
שם
אשתו
חוה
כי
הוא
היתה
אם
כל חי:
[כא]
ויעש
יהוה
אלהים
לאדם
ולאשתו
כתנות
עור
וילבשם:
פ
[רביעי]
[כב]
ויאמר׀
יהוה
אלהים
הן
האדם
היה
כאחד
ממנו
לדעת
טוב
ורע
ועתה׀
פן ישלח
ידו
ולקח
גם
מעץ
החיים
ואכל
וחי
לעלם:
[כג]
וישלחהו
יהוה
אלהים
מגן עדן
לעבד
את האדמה
אשר
לקח
משם:
[כד]
ויגרש
את האדם
וישכן
מקדם
לגן עדן
את הכרבים
ואת
להט
החרב
המתהפכת
לשמר
את דרך
עץ
החיים:
ס