מאגר הכתר בראשית פרק ג עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק ג
(א) והנה הכח הדמיוני היה ערום יותר משאר כחות הנפש המשותפות לאדם ולשאר הבעלי חיים , ואמר לאשה באמצעות הכח המתעורר: מה זה שאינכם משתמשים בהשגת הטוב והרע אשר היא מגעת באמצעות השכל?! האם אמר השם שלא תשתמשו בהשגות השכל? (ב-ג) ואמרה אליו האשה , שבהשגות המיוחסות לשכל ישתמשו , ואולם בהשגות שאינם מיוחסות אל השכל בעַצְמוּת , אלא שהם מגיעות באמצעותו , כמו העניין בהשגות הטוב והרע , לא יתקרבו אליהם ולא ישתמשו בהשגתם , פן יִבָּצֵר מהם שלמוּתם ויִפָּסֵק. (ד-ה) והנה השיב הכח הדמיוני לאשה , שאין העניין כן , אבל יתחדש להם שלמוּת נפלא מאד , יהיו בו במדרגות השופטים מנהיגי המדינות. (ו) והנה האשה , לחולשת שכלה , נתפתתה בראותה הערֵבוּת אשר יושג בזה האופן מההשגה , כי בה יושגו המזונות הערֵבים והפעולות הערֵבות בכללם , עם שכבר תגיע זאת ההשגה בקלות נפלא , מה שאין כן בהשגת עץ החיים אשר בו תִשְׁלַם ההצלחה; ופתתה אחרי כן אישה שישתמש באלו ההשגות. (ז) וכאשר השתמשו בהם והשיגו המגונה והנאה , נגלה להם כי היותם ערומים הוא מגונה , ותפרו עלה תאנה , ועשו מהם חגורות לכסות ערותם , כי עדין לא היה נמצא אצלם עור , ולא צמר ופשתים וכיוצא בהם , שיעשו מהם לבוש או חגורות. (ח) והנה היה זה סבה שבעת שהיו נכונים לקבל שפע מהשם יתעלה באמצעות השכל הפועל , נפקד מהם זה השפע מפני השתמשותם באלו ההשגות הפחותות. (ט-י) ואמר , דרך משל , שהשם יתעלה קרא לאדם , לפי שלא מצאוֹ מוכן לקבל השפע האלהי , ואמר לו באיזה עניין פונה השגתו , והשיב לו , כי בשומעו קולו התבונן בשגלּוֹת הערוה מגונה , וזאת היתה הסבה בשלא מצאוֹ מוכן לקבל השפע , רוצה לומר: השתמשותו בהשגת הטוב והרע. (יא-יג) ואמר השם לו: מי הודיעך שיהיה בזה גנות? האם השתמשת בהשגת הטוב והרע אשר צויתיך שלא תשתמש בו? והשיב , כי אשתו הסתה אותו בזה. והאשה התנצלה בזה גם כן לשם יתעלה , שהנחש הִשִׁיאָהּ. (יד) ונתקלל מפני זה הנחש מכל הכחות הנפשיות אשר באדם המשותפות לו ולשאר הבעלי חיים; וזה שאין לו מעצמו כלי ההליכה לאשר ירצה לדרוך אל השגתו , כמו העניין בכחות המרגישות , שיש להם כלים יוליכום אל השגות המוחשים , כמו העין אשר יושג בו הראוּת , והאֹזן אשר יושגו בו הקולות; ואולם הדמיון אין לו כלים להשיג מעצמו דבר , אבל ישיג לבד מה שהשיגוהו החושים ויגיעוהו אליו באמצעות החוש המשותף , כמו שהתבאר ב'ספר הנפש'. והנה לזאת הסבה יִמָּצֵא בדמיון מה שיגיע לו מהציור , מגיע בקושי גדול , לרוב ההתבודדות הצריך לו בזה הציור מבין שאר כחות הנפש. ואולם הכח הזוכר והשומר והבורר , הנה הם משיגים מושגיהם בקלות , ואע"פ שהם מגיעים להם מהחושים , לפי שלא יצטרכו בהשגתם אל הציור , כמו שביארנו ב'ספר הנפש'; ולכן נזכור דברים רבים יחד , ולא יתכן שנצייר יחד בכח הדמיוני כי אם דבר אחד. ונתקלל שיהיה מאכלו עפר , רוצה לומר , שלא תעלה השגתו זולת להשגת הדברים הפרטיים , כמו העניין בשאר הכחות החמריות , ובהם גם כן יגיע לו מהכזב הרבה , כמו שהתבאר ב'ספר הנפש' , מה שאין כן בשאר הכחות המשיגות , רוצה לומר , שהשגותיהם המיוחדות להם לא יִמָּצֵא בהם הכזב. (טו) ונתקלל עוד , שאפילו בינו ובין האשה , ששָלְמָה ההסכמה בזה העניין אשר הִשִּׁיאָהּ בו , תהיה האיבה , עד שהאחד ינגד לשני לפעולתו; וזה כי היא תשתמש בהשגות החושים , אשר יבטלו פעולות הדמיון בעת פעולתם. וכן זרעה - והן אלו ההשגות החושיות , ינגדו לזרע הדמיון , והם הצורות הדמיוניות אשר כבר הגיעו , שהדמיון לא יוכל על ציורם בעת השתמשות הנפש בשאר ההשגות; אלא שסדור העניין יהיה כן , שהיא וזרעה יבטלו פעולת הדמיון בראשונה , בהרגישם הדברים המוחשים , כי אז תִבָּטֵל פעולתו , והוא יבטל פעולתם בסוף , כשיקח מהם אלו ההשגות החושיות ויציירם. וזה הענין כולו על דרך משל , כמו שתראה. (טז) ואל (בנוסחנו: אל) האשה אמר , כי לחולשת שכלה לא הושגח בבריאתה באופן אשר הגיעה ההשגחה בו בבריאת האדם; וזה שכבר יקרוה דברים רבים מכאיבים , כמו הוסת וההריון והלידה , ושתשוקתה אמנם הושמה לעבודת בעלה , והוא ימשל בה , ואמנם היה זה כן , לפי שכל מה שהיה הדבר יותר נכבד , השגיח השם בבריאתו יותר , כמו שהתבאר ב'ספר בעלי חיים'. (יז-יט) ולאדם אמר , כי לפנותו להשגות אחרות זולת ההשגות המכוונות לו , והם המושכלות , הנה האדמה שיצמחו ממנה אלו ההשגות במה שיושג בה מהדברים המוחשים , כמו שקדם (ראה בה"מ בר' ב , ח) , נתקללה שלא יגיעו ממנה כי אם בקושי ובצער גדול המושכלות בסדר המושכל אשר לדברים הטבעיים , והוא אשר תהיה בו הצלחת הנפש. ויתכן עם זה שתצמיח קוצים , כאשר לא הגיע בחוש כל מה שיצטרך לקנות בו אלו המושכלות , כי הטעות יקרה באלו ההשגות הרבה מצד החומר , כי הוא יַטְעֶה ויביא לחשוב במשיגים המקריים שהם עצמיים , ולזה יִטְעֶה האדם ויחשוב שהשיג הדברים הכוללים המיוחסים לשכל , ולא תעלה השגתו , כי אם להשגות הפרטיות אשר ישותף בהשגתם האדם עם שאר הבעלי חיים. ובזה קולל האדם , שישיג בקושי גדול מושכל אמתי עד יום מותו. (כ) והנה קרא האדם שם אשתו חוה , כאשר השיג בחולשת שכלה , רוצה לומר , שלא עלתה מדרגתה על שאר הבעלי חיים עלוי רב , ואם היא בעלת שכל; כי רוב השתמשותה אמנם הוכן לה בדברים הגופיים , לחולשת שכלה ולהיותה לעבודת האדם , ולזה הוא רחוק שיגיע לה שלמוּת השכל; אלא שעל כל פנים היא יותר נכבדת מהם , וכולם הם לעבודתה , ולזה תארה בשהיא אם כל חי. ולזאת הסבה בא בכאן ספור קריאת זה השם. ואפשר שנאמר , שהרצון במה שאמרה התורה אם כל חי: מְדַבֵּר , בְּדרך "יבא כל בשר" (יש' סו , כג) , שהוא שב אל האדם לבד , ולזה קראה חוה. ואולם זכר זה בזה המקום , כי הם , כשנטו אל השגת הֶעָרֵב , נמשכו בפועל המשגל; והתבונן האדם בתועלת המגיע מזה הפועַל , ואז נתבאר לו שממנו יצא הזרע אשר יהיה ממנו המין האנושי. (כא) ולפי שכבר זכר שהאדם ואשתו השיגו בגנות אשר ישיגם מצד היותם ערומים , זכר שכבר המציא השם יתעלה להם לבוש נכבד , ילבשוהו על עור בשרם. והנה המציא השם יתעלה להם אלו הכתנות בפליאה , כמו העניין במה שהמציא בששת ימי הבריאה. ואולם המציאם להם , להיות האדם הכרחי ללבוש ישמרהו מהיזק האויר המקיף , ואִלו המתין זה עד שתתבאר להם דרך המלאכה הזאת , יארך הזמן וימותו , אם מהחום אם מהקור. (כב-כג) וספר אחר זה , שכבר התרעם השם על האדם מצד מה שמּרה בו , ואמר: הנה האדם היה כאחד ממנו - רוצה לומר , שנתן לו כלי ישתמש בו במושכלות , באופן מתיחס להשגת העליונים , וכבר נשתמש בו בהשגת הטוב והרע; וכאִלו אמר: האם שמתי האדם בזה האופן הנכבד מהבריאה , שישתתף בה לעליונים , כדי שישתמש בהשגת הטוב והרע? ועתה שֶמָּרָה והחטיא כוונתו , האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח גם מעץ החיים , עם זאת ההשגה אשר ישתמש בה , ואכל ממנו וחי לעולם , שהוא התכלית המכוון בו? זה בלתי אפשר! שהשגתו בטוב והרע תמנעהו מהשתדל בזה כל מה שיתמיד להשתמש בה. ובהיות העניין כן , הנה לשוא ישאר בהשתדלות השלמת השכל אשר הושם בו מתחילת העניין , כמו שקדם (בה"פ בר' ב , ח); ולזה שלחו השם יתעלה מגן עדן לעבוד האדמה אשר לוקח משם , עד שישתדל שיגיעו לו ממנה , מן החוש , כל המוחשות הצריכות לו בהגעת המושכלות. (כד) ולפי שכבר גרש האדם , שהונח בעדן לעבדו ולשמרו , זכר שכבר המציא השם יתעלה כלים , ישמור בהם שמירת עץ החיים , אשר הוא המכוון מהגן; ואֵלו הכלים הם הצורות הדמיוניות , ושפע השכל הפועל המגיע לשכל ההיולאני , אשר יִשְלַם בהם השגת המושכלות , כמו שהתבאר ב'ספר הנפש' וב'מלחמות יי'' (א). זהו מה שנראה לנו בזה הספור , והוא נפלא מאד ומסכים לאמת וללשון המשל אשר נאמר בו , לפי מה שיתבאר לך , אם תתבונן בדרך המשלים אשר נהגו להשתמש בהם הנביאים והחכמים. וראוי שתדע , שמה שבא הֵנָה מזה הספור הנפלא הוא על דרך משל , לבאר שהחסרון שהגיע בבריאת האדם , עד שלא יתכן שיגיע אל השלמוּת המכוון בו כי אם בקושי עצום , היה מפני שאי אפשר לו שיקבל זה באופן יותר שלם , עד שהכלים בעצמם , שהושמו בו לדרוך אל השלמוּת , יהיו כלים לאדם , מצד בחירתו , לדרוך אל החסרון. ומן ההכרח היה שיהיה בעל בחירה , להיותו בעל שכל. ואולם היו הבעלי שכל העליונים בדרך אחד מהפוֹעַל תמיד , עם היותם בעלי בחירה , לפי שהם בוחרים תמיד הטוב , ואין בהם התחלה הפכית , תשים בהם בחירות מקבילות; ואולם האדם , להיותו מורכב מחומר וצורה , היו בו בהכרח בחירות מקבילות. ומי שיאמר שיותר טוב היה שלא תהיה לאדם בחירה , יאמר שיותר טוב היה שלא יהיה בעל שכל , לפי שהיותו בעל שכל יחייב שיהיה בעל בחירה. ועוד , שהבחירה היתה הכרחית לו להשגיח בו , להצילו מהרבה מהרעות הנכונות לבא עליו מצד מערכת הכוכבים , כמו שביארנו ב'ספר מלחמות יי'' (ב; וכן: ד) , ובביאורינו לספר איוב (ביאור דברי המענה לב , ו - לג , לג , ועוד). ועוד , שאם הודינו שיהיה אפשר שיהיה האדם בעל שכל ולא יהיה בעל בחירה , הנה כשהונח העניין כן , יתחייב הִמָּנַע השלֵמוּת מהאדם; וזה כי כבר יתחייב מזה שתהיינה פעולותיו כלם מסודרות בחיוב , לא יתחלף בהם קצת אישֵי בני האדם מקצת , להיותם ממין אחד , ויימשך לזה שיעשה כל אחד מהאנשים כל המלאכות הצריכות לו להעמדת גופו , והוא מבואר שלא יספיק לו זמנו לאלו המלאכות , וימנע ממנו השלמוּת האנושי. ובהיות העניין כן , הוא מבואר שהבחירה שהונחה באדם הוא כלי להגיעו אל השלמוּת. ואם כבר יקרה ממנה שתהיה כלי אל החסרון , הנה זה הוא מפני טבע החומר. וכן העניין בכחות הנפשיות הנמצאות באדם , רוצה לומר , שהם הוכנו לאדם להגיעו אל השלמוּת , והם בעינם סבה גם כן להגיעו אל החסרון מפני טבע החומר. ובהיות העניין כן , רוצה לומר , שהכוונה האלהית , אשר היתה בבריאת האדם , להגיעו אל השלמוּת האמתי , והכינה לו מפני זה כלים רבים , כמו שקדם (ראה הצעה לחלק זה) , כי תִמָצֵא הבחירה האנושית חולקת עליה ומנגדת לה , הנה מן ההכרח היה שיונח בכאן נימוס תוריי , יכריח הבחירה להכנע אל הכוונה האלהית , עד שיִשְלַם בזה , כמו שכוון בבריאה האנושית. ולהיות קניין המושכלות מגיע לאדם בהכרח בקושי גדול , כמו שקדם , היה גם כן ראוי שיהיה בזה הנימוס התוריי הַיְשָרָה אל הַקְנָאַת המושכלות , אשר לא יתכן הגעתם כי אם בקושי גדול , להשלים בו מה שחסר מפני הֶכְרֵחַ החומר. ועוד , כי להיות האדם מוכן מאד אל שתפנה השגתו בהשגת הטוב והרע , כמו שנתבאר בזה הספור , והיה מן ההכרח שיהיו דעות האנשים מתחלפים בה מתחלת העניין , לחולשת זאת ההשגה ולחסרונה , עד שקצתם ישימו הטוב - העָרֵב , והרע - הפכו , וקצתם ישימו הטוב - המועיל , והרע - הפכו , וקצתם ישימו הטוב - הנָאֶה , והרע - הפכו , וקצתם ישימו הטוב - הכבוד , והרע - הפכו , וקצתם ישימו הטוב - הנצוח , והרע הפכו; הנה היה מחוייב שיתחלפו מזה הצד תכונות האנשים חלוף רב , כי כל אחד מהם יבחר במה שהוא טוב אצלו , ויִמָּשֵךְ מפני זה החלוף שבין תכונות האנשים הפסד הקבוץ האנושי , עם שזאת ההשגה בעצמה היא סבה להרחיק האדם משלמוּתו האמתי; הנה מן ההכרח היה שיונח בכאן נימוס תוריי , יבאר לנו איך ראוי שיהיה מנהגנו באלו העניינים אשר יחשב בהם שהם טובים ורעים. וזאת היא אצלי גם כן אחת מהסבות שהביאה התורה להגיד לנו זה הספור , כי היה ראוי שיקדים בתורה ספור הדברים המכריחים אל שתנתן התורה לאדם. והנה עם מה שהועילנו זה הספור בהודעת ספור הבריאה האנושית , וההכרח המביא אל שתנתן לאדם תורה , כבר הועילנו תועלת נפלא במה שלמדנו , שהשכל הנקנה הוא נצחי , כי בזה מהעומק והקושי , עד שטעו בו גדולי הפילוסופים וחשבו בו שיהיה נפסד בהכרח; וזה ממה שירחיק האדם מההשתדלות בדריכה אל שלמוּת השכל. והנה , ההִשָאֲרוּת שאמרו קצתם שהוא אפשרי שיגיע לאדם , הוא מבואר מדבריו שלא יתכן שיגיע כי אם באופן רחוק מאד , עד שכמעט שהוא בגבול הנמנע , ועם זה גם כן כשיגיע , לא יגיע בזה שום דבר מתחדש , מפני השלמוּת במושכלות; אבל יהיה מַדְרְגַת מי שהשתדל בקניין המושכלות והשיג מהם , הרבה ממדרגת מי שלא קנה מהם דבר , כמו שביארנו במאמר הראשון מ'ספר מלחמות יי''. ולזה יהיה האדם בלא תקות זאת ההצלחה העצומה האפשרית לו , וירחיקהו זה מההשתדלות בהגעתה. וכאשר זכרה התורה שכל מושכל שנקנהו הוא נצחי , הסירה ממנו זה הטעות , וקרבה אותנו אל ההשתדלות בהגעת ההצלחה , והועילתנו בזה תועלת נפלא. והנה ביארנו אנחנו אמיתוּת מה שזכרה התורה מזה ב'מלחמות יי'' (א) , ושם ביארנו הטעות שטעו בו הפילוסופים במה שחייבו שיהיה השכל הנקנה נפסד; וביארנו שם גם כן , שמה שחשבו שתגיע ההצלחה לאדם כשישיג השכל הפועל בעצמו , הוא דבר בלתי אפשרי; עם שזה גם כשהונח נמצא , לא יתחדש בו דבר אחד נשאר , אבל יִמָּצֵא לבד מה שיהיה נמצא קודם קניין המושכלות בהם. וראוי שתדע , שבעניין הנחש היה מחוייב שנודה שהוא משל , לפי שהוא מגונה מאד שנאמר , שיהיה הבעל חיים ההוא מתחילת הבריאה מְדַבֵּר ואחר כן הושם לו טבע שני , ישוב בו בזאת המדרגה הפחותה אשר הוא בה; וזה מבואר מאד , עד שהאריכות בביאורו מוֹתָר. ואולם בענין חוה , הנה אין בכאן סבה תחייב שיהיה לפי המשל , כמו שאתה רואה מדברינו , רוצה לומר , שכבר נמשך לנו ביאור זה הסיפור עם הניחנו חוה - הנקבה שנבראת עם האדם. וכבר יתבאר גם כן שאינה לפי המשל , ממה שהמשיכה התורה לזה הסיפור , שכבר הולידה חוה קין והבל ושת , שאי אפשר שיהיה משל. ואולם הרב המורה (מו"נ ב , ל) נראה שהבין , כי ענין חוה הוא גם כן משל לכח אחד מכחות הנפש האנושית , ולא נתברר מדבריו איזה כח הוא זה הכח שיִשְלַם בו הסתת הנחש וסמאל שהוא רכוב עליו. והנה אחר ההתבוננות הטוב יתבאר למי שידע הנפש וכחותיה , שזה בלתי אפשר שימשך על זה האופן , כשיונח העניין לפי מה שבא בזה הספור , כי לא יִמָּצֵא שם כח , יאות בו מה שנֶאֱמַר בכאן בחוה , עם הנחת כח , יאות בו מה שנאמר בכאן בנחש; וכבר טעו מזה קצת גדולי החכמים המתאחרים , ועשו ציורים בעניין קין והבל ושת , והפסידו בזה כונת התורה. וראוי שתדע , שאין ראוי שיעשה ציור בדברי תורה , אם לא במקומות אשר יחוייב בהם שיהיו לפי המשל; שאם היה זה השיעור מסור ביד האנשים , הנה תפול התורה בכללה , ולא יגיע ממנה התועלת המכוון בה; וזה מבואר מאד עד שהאריכות בביאורו מוֹתָר. וראוי שתדע , שבריאת אדם וחוה היתה ביום הששי , כמו שנזכר שם (בר' א , כז) , ואולם נזכרה בכאן (בר' ב , ז) , להודיע סודות הבריאה האנושית , והכלים שהוכנו לו להגיעו אל שלמוּתו , והחסרון שיהיה בו מהכרח החומר להוציא מה שיש בו מהשלמוּת בכח אל הפועל , אשר בעבורו הוכרח אל הנימוס התוריי , כמו שביארנו.