מאגר הכתר בראשית פרק ג עם פירוש רלב"ג ביאור המילות

פרק ג
(א) והנחש - הוא משל לכח הדמיוני; והמשילו לנחש , להיותו מזיק לאדם בהגעת שלמוּתו , כמו שקדם (פתיחה לחלק זה בביאור הפרשה) , ולהיות כל השגתו מגעת בניסיון , רוצה לומר , שכאשר הושג בחוש בדבר הפלוני שהוא מתוק , הנה יצייר אותו הכח הדמיוני בזה האופן. והנה תמצא עניין הנחש נופל בנסיון: אמר "נחשתי ויברכני יי' בגללך" (בר' ל , כז). אמרו ז"ל על הנחש (פר"א יג) , שהוא היה כשיעור גמל , וסמאל רכוב עליו , ושהקדוש ברוך הוא שָׂחַק על גמל ורוכבו. וכבר יפילו ז"ל שֵם 'סמאל' על היצר הרע , להיותו נגזר מ'שׂמאל' , אשר הוא הנטייה מהדרך הישר. וכבר התבאר לך במה שקדם (פתיחה לחלק זה בביאור הפרשה) , שהכח הדמיוני מנהיג באופן מה הכח המתעורר , ומוליך אותו לאשר יפנה במה שיציירהו מהטוב והרע בדברים. מכל חית השדה - הנה קרא הכחות הנפשיים הנמצאים באדם , ובזולתו מהבעלי חיים חית השדה , להיותם כמו חצונים ממהותו המיוחד לו; ואמנם היה זה כן , לפי שהשדה חוץ לעיר; ולזה תמצא שהשתמשו הרבה ליחס מה שהוא 'חוץ מהדבר' אל השדה , עד שכבר בארו ז"ל "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמ' כב , ל) - הבשר שיצא חוץ למחיצתו , כמו שנזכר בפרק בהמה המקשה (חולין סח , א) ובמקומות רבים מהתלמוד. ולזאת הסבה בעינה נקרא הבעל חיים המדברי חית השדה , להיות מקומו חוץ מהמקום שיהיה בו יישוב בני אדם: אמר "וחית השדה השלמה לך" (איוב ה , כג). ואופן היות הכח הדמיוני ערום יותר משאר הכחות המשיגות ההיולאניות הוא מבואר , כי הוא יצייר מה שירצה לציירו , כשלא ימנעֻהו מזה כחות הנפש; ולא יִמָּצֵא בכל הכחות המשיגות החמריות כח מצייר זולת הדמיון; ומזה הצד היה למדמה מבוא גדול בעניין הנבואה ובמה שידמה לה. (ג) ומפרי העץ אשר בתוך הגן - רוצה לומר: ההשגות אשר לא ייוחסו לגן בעַצְמוּת , אלא שהם מגיעות באמצעותו , והם השגות הטוב והרע. (ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע - רוצה לומר: הם השופטים מנהיגי המדינות , כי רוב מה שישתמשו במשפטיהם הוא באלו ההשגות , כאִלו תאמר , שהם ייסרו את האדם כשהשתמש בדברים המגונים או בהמצאת ההזקים; וזה מבואר מאד מעניין השופטים , כי רוב משפטיהם הוא מצד הטוב והרע. (ו) ונחמד העץ להשכיל - רוצה לומר , שהשגתו מגעת בקלות נפלא; מה שאין כן בהשגת האמת והשקר , אשר תגיע בהם ההצלחה האנושית על תכליתה. ואולם הִשִּׁיא הנחש לאשה , להיות האשה יותר חלושת השכל מן האיש , ולזה היא יותר קלה להתפתות בזה; והיא אחר כן הסיתה האדם , כי האדם נמשך מאד להסתות האשה. הלא תראה כי שלמה , שחכם מכל האדם , הטו נשיו את לבבו (ראה מ"א יא , ד). (ז) עלה תאנה - הוא מבואר. ואמנם לקחו עלה תאנה , להיות לו רוחב וקיום עד שלא יִמָּצֵא עלה רחב כמוהו , יהיה אפשר בו הקיום באופן קיום עלה התאנה. (ח) מתהלך בגן - הקול הוא שהיה מתהלך , כאמרו "קולה כנחש ילך" (יר' מו , כב); וכן אמרו ז"ל בבראשית רבה (יט , ז). לרוח היום - הוא רמז אל העת הקרוב לזריחת השמש , כי אז יתעורר הרוח וינשב. וזה העת הוא משל ליציאה מאופל הסכלות לאור החכמה; וכדומה לזה בא המשל הרבה בשיר השירים. ויתחבא האדם ואשתו - הוא משל אל ההתחבאות המחוייב להם מצד נְטות השגתם מהמושכלות אל השגות הטוב והרע , כי מפני זה , כשירצה 'הפועֵל' להשפיע להם במושכלות , לא ימצאם מוכנים. וההתחבאות היה בתוך עץ הגן , אשר נטתה השגתם אליו. (ט) ויקרא יי' אלהים אל האדם - הוא על דרך משל , על דרך "ויאמר יי' אל השטן" (איוב א , ז); "ויאמר יי' לדג" (יונה ב , יא); וכן הענין במאמר השם לאשה ובמאמר השם לנחש. והנה הועילתנו התורה , בסַפֵּרהּ זה העניין על זה האופן , תועלת נפלאה בהנהגה המדינית , והיא , שאין לשופט לשפֹט את האדם , אם לא אִמֵת העניין עמו פנים בפנים , כי אולי יש לו טענה והתנצלות. הלא תראה כי השם יתעלה , עם היותו יודע כל הדברים , סוּפּר בזה המשל , שהוא לא ענש אדם וחוה עד שדבר עמם וידע אם יש להם התנצלות. וכן העניין במה שבין אדם לרעהו , כי אם לא יאמין האדם מרעהו שעשה דבר , או אמר , כנגדו , אם לא כשיאמת זה עמו , יוסרו הרבה מההיזקים הנופלים בין בני האדם. (יד-טו) ויאמר יי' אלהים אל הנחש - ידוע כי זאת הקללה היא צודקת בנחש , כי הוא ארור מכל בעלי חיים ההולכים , בשכבר הוא לבדו ימָצֵא הולך על גחונו , ולא הוכנו לו רגלים ללכת כמו העניין בשאר ההולכים; וכן תמצא שאמר הכתוב "ונחש עפר לחמו" (יש' סה , כה). וכן תמצא שהאיבה קיימת בין הנחש ובין בני האדם , עד שהוא ישוך בני האדם מזולת שיגיע לו תועלת מזה; ושהאדם , כשירצה לשברו ולכתתו בדרך שלא יזיק לו , יכהו בראשו , כי לא יועיל הכותו במקום אחר או בזנבו , כי אחר כן יחיה ויזיקהו בראשו בשישכהו. והנחש ישבר ויכתת בני האדם בעקבם , כי הוא הולך על גחונו , ומשם יכתתם וימיתם , כי כבר יתפשט הארס שלו בגופם וימותו; וזה מחכמת זה המשל; ואולם לפי הנמשל יאות זה המאמר גם כן , כמו שיתבאר (בה"פ). ויהיה ביאור ראש ועקב לפי הנמשל: 'בראשונה ובסוף'; וכן תרגם אונקלוס עליו השלום. (יח) ואכלת את עשב השדה - רוצה לומר , שהשגתו תהיה ממין השגת הבעלי חיים , כי עשב השדה הוא מזון להם. (יט) בזעת אפך תאכל לחם - רוצה לומר , שבקושי גדול תשיג ההשגה המיוחדת לאדם; והמשילה ללחם , להיותו מזון מתוקן לאדם. (כא) כתנות עור - הוא כמו שביאר המתרגם (ת"א) , והרצון בו , שכבר היו אלו הכתנות באופן מהרכוּת והחלקוּת , שהיו נאותות ללבשם על עור בשרם. והנה המציא השם אלו הכתנות להם בפליאה , כמו העניין בששת ימי הבריאה. ואולם המציאם להם , להיות האדם הכרחי ללְבוּש ישמרהו מהיזק האויר המקיף , ואִלו המתין זה עד שתתבאר להם דרך המלאכה הזאת , יארך הזמן וימותו , אם מהחום אם מהקור. (כב-כג) ולקח גם מעץ החיים - רוצה לומר , שיקח ההשגה הזאת בזולת הדרך שיגיעו בה אליה. ואכל וחי לעולם - רוצה לומר , שאם אכל ממנו ― וזה יהיה בשיקח ההשגה על הסדר הראוי ― יגיע לו ממנה החיים הנצחיים. והנה יהיה ביאור העניין כן: האם האדם הושם בזה האופן מהבריאה , אשר אפשר בה שישיג המושכלות באופן מתיחס להשגת העליונים , לתכלית שישתמש בה בהשגות הטוב והרע? ועתה , כיון שֶמָּרָה והחטיא כוונתינו , שמא יהרוס להכנס במושכלות בזולת ההצעות הראויות , אשר אם יקח ההשגה ההיא על הסדר הראוי , יגיע לו ממנה החיים הנצחיים; ולזה שלחו מגן עדן. ואפשר שנֹאמר , שאָמרוֹ פן ישלח ידו הוא על דרך "אורח חיים פן תפלס" (מש' ה , ו) , שהרצון בו: האם יש תוחלת שתפלס אורח חיים? זה לא יתכן , כי "נעו מעגלותיה" מנתיבו , ולזה "לא תדע" אורחות חיים (שם); וכן העניין בכאן: האם יש תוחלת שישלח ידו ולקח מעץ החיים ויאכל ממנו? זה לא יתכן , כמו שיתבאר אחר זה. וזה הפירוש השני הוא יותר נאות מאד מן הראשון. (כד) הכרובים - הם הצורות הדמיוניות אשר יגיעו באמצעותם המושכלות , כמו שהתבאר ב'ספר הנפש' ובראשון מ'מלחמות יי''. וקראם כרובים , שהרצון בו: נערים קטנים , לפי שהם בלתי שלמים , כמו העניין בנערים הקטנים , והשכל ישלימם בשיפשיט מהם המשיגים ההיולאניים , ויהיו אלו הצורות בעצמם הם המושכלות , כמו שיהיה מהנער איש. ואת להט החרב המתהפכת - הוא משל להשפעה אשר תגיע לשכל ההיולאני מהשכל הפועל , כמו שקדם (פתיחה לחלק זה בביאור הפרשה).