מאגר הכתר בראשית פרק ג טקסט בלבד

פרק ג
[א] והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל־האשה אף כי־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן:
[ב] ותאמר האשה אל־הנחש מפרי עץ־הגן נאכל:
[ג] ומפרי העץ אשר בתוך־הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן־תמתון:
[ד] ויאמר הנחש אל־האשה לא־מות תמתון:
[ה] כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע:
[ו] ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל:
[ז] ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת:
[ח] וישמעו את־קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן:
[ט] ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה:
[י] ויאמר את־קלך שמעתי בגן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא:
[יא] ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן־העץ אשר צויתיך לבלתי אכל־ממנו אכלת:
[יב] ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה־לי מן־העץ ואכל:
[יג] ויאמר יהוה אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל:
[יד] ויאמר יהוה אלהים ׀ אל־הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל־הבהמה ומכל חית השדה על־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי חייך:
[טו] ואיבה ׀ אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב: ס
[טז] אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך: ס
[יז] ולאדם אמר כי־שמעת לקול אשתך ותאכל מן־העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך:
[יח] וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את־עשב השדה:
[יט] בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב:
[כ] ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל־חי:
[כא] ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם: פ
[רביעי] [כב] ויאמר׀ יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה׀ פן־ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם:
[כג] וישלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם:
[כד] ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים: ס