מאגר הכתר בראשית פרק ג עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך - הפירוש

פרק ג
(א) ערום מכל חית השדה - ולא מהאדם. אמר הגאון כי הנחש לא דבר , רק מלאך דבר על פיו. ואחרים אמרו (ראה פר"א יג) , כי השטן , שהוא שד , דבר על פיו. וראית הגאון: כי לא יתכן לדבר הנחש בלשון בני אדם , כי עקרו הסכמה; ועוד , כי אין איברי הדבור מוכנים בו לדבר. ורב שמואל בן חפני אמר (ראה רשב"ח תורה ע' 40 ) , כי דבר הנחש. ויאמר רבי שלמה בן גבירול: אלו היה הנחש מדבר , למה איננו מדבר היום זרעו? כי אין בכתוב זֵכֶר שתאלמנה שפתיו. והפשט: להיות כמשמעו , ואחר שהשם שָם מאכלו עפר , הנה ירד ממעלת כל החיים שנבראו לאכול כל פרי וכל עשב. וטעם אף כי אמר אלהים: לְאוֹת שדבר דברים רבים , והזכיר הכתוב העִקר , כי אף כי - הוא כמו 'קל וחומר' , כמו "אף כי אנוש רמה" (איוב כה , ו). ואמר הנחש אלהים , כי איננו יודע השם הנכבד. (ג) והאשה הוסיפה ולא תגעו בו , כאשר הוסיפה אשת מנוח "עד יום מותו" (שו' יג , ז); והנה נגע הנחש בעץ ולא מת , על כן השיא האשה. (ה) והייתם כאלהים - הם המלאכים. (ו) כי טוב העץ למאכל - שהוא עץ עושה פרי מאכל , כי תארו איננו כן , והיה מראהו טוב. ונחמד - בעבור שיוסיף בשכל האוֹכֵל; וזה טעם להשכיל. ותתן גם לאישה , אחר שהודעתו כי הפרי הוא מעץ הדעת , על כן נענש גם הוא. (ז) ואחר שהאדם קרא שמות לבהמה ולחיה ולעוף , לא יתכן שהוא עור , על כן פירוש ותפקחנה עיני שניהם: כי ראו ערותם , וכאלו היו עִוְרִים קודם אכילת הפרי; וכמוהו "לפקוח עינים עורות" (יש' מב , ז). ויתפרו - כמו "שק תפרתי" (איוב טז , טו). ובעבור היות עלה לשון יחיד , פירושו: שתפרו עלה אל עלה. חגורות - להסתיר ערותם. (ח) וישמעו את קול - כי לא היה כשאר הקולות. ופירוש לרוח היום: ששמעו הקול לפנות ערב , בהתנופף רוח היום , על כן דרשו קדמונינו (ב"ר יא , ב): "ואדם ביקר בל ילין" (תה' מט , יג). (ט) ישתחקו עצמות חוי הכלבי שאמר: לולי שענה אדם , לא היה נמצא. והנה ראה , כי קין כחש , והשם אמר לו "קול דמי אחיך" (בר' ד , י) , רק דברה תורה כלשון בני אדם לפתחון דבר. (יא) יש הפרש בין הגיד ו'סִפֵּר' , כי הגיד - דבר חדש , ו'סִפֵּר' - שָׁנָה בדבר. (יב) וטעם האשה אשר נתת (בנוסחנו: נתתה) עמדי: כי אתה היית הסבה , כי נתת עמדי הנותנת לי מהפרי. (יד) ופירוש ארור הוא: על גחונך תלך. (טו) בעבור מלת איבה דרשו קדמונינו (סוטה ט , ב) , כי הנחש התאוה חוה. ופשוטו: בעבור שסבבת רע עליה ועל זרעה , ינקמו ממך. ישופך ראש - יכך בראש , כמו "אשר בסערה (בנוסחנו: בשערה) ישופני" (איוב ט , יז) , וסוף הפסוק יוכיח: "והרבה פצעי חנם"; כי הנחש אם לא יוכה בראש , יחיה. עקב - סוף הרגל. (טז) והנה החל השם לקלל הנחש , ואחר כן האשה. וטעם עצבונך: בעבור הבתולים. והרונך - צער ההריון. ואל אישך תשוקתך - תכספי ותתאוי אותו , כמו "ועלי תשוקתו" (שה"ש ז , יא). ויש אומרים: תסורי אל משמעתו. (יז) שים לבך , כי בכל מקום שתמצא 'שמיעה' , ויש עם 'קול' למ"ד או בי"ת , אין פירושו שישמע הקול , רק טעם הדבר - שהקול 'נושא'; כמו כי שמעת לקול אשתך; "שמע בקולה" (בר' כא , יב). ויש שואלים: למה ארר השם האדמה , והיא לא חטאה? והשיב אחד מחכמי הדור (ראה רש"י) , כי היא מרתה פי השם ב"עץ פרי" (בר' א , יא). והשאלה והתשובה - דרך דרש או שחוק , כי האדמה אין לה דעת שתמרה , והקללה לא תזיקנה , כי לא תרגיש; רק הדבר תלוי באדם , כי בעבורו נבראה. (יח) וקוץ ודרדר. קוץ - גדול , ודרדר - קטן ממנו. ודרדר לבדו דר , כי אחיו נעדר. ואכלת את עשב השדה - כי לא נברא בתחילה , רק שיחיה מפרי אילני גן עדן. (יט) בזעת אפיך - כי צריך לזרוע ולקצור ולהבר ולטחון וללוש ולאפות. כי עפר אתה - על העצמות , שהם מוסדי הגוף; וככה אמר שלמה "וישוב העפר על הארץ כשהיה" (קה' יב , ז). ואין צריך להזכיר הבשר , כי מיד יבאש , ואין דבר בגוף עומד יותר מהעצמות. (כ) ויקרא האדם שם אשתו חוה - בעבור שהוא צריך להזכיר "והאדם ידע את חוה אשתו" (בר' ד , א). והוסיף הגאון בתרגום: אם כל חי מְדַבֵּר. ואין צריך , כי פירוש כל חי: שהוא נכון לצאת ממנה , כי הכללים שמורים. (כא) אין לנו לחפש כתנות העור , ואם הוא ארנבת שהיא חמה. רק על דרך הפשט - שזה מעשה נס , אם כן לא נהרהר איך עשם. והנה עתה אגלה לך ברמז סוד הגן והנהרות והכתנות , ולא מצאתי לאחד הגדולים זה הסוד , רק לרבי שלמה בן גבירול ז"ל , בעבור שהיה חכם גדול בסוד הנפש: 'עדן' הוא העליון; והגן - המלא ההמון כמו נטעים; והנהר - כאם לכל הגויות; וארבעה ראשים הם השרשים; והאדם - החָכְמָה שקראה שמות; וחוה - כמשמעה: הרוח החיה; והנחש - המתאוה; גם השם יוכיח , שהוא מגזרת "כי נחש ינחש" (בר' מד , טו); עץ הדעת - המשגל , ומן הגן כחו; והנה הצמח - בעפר; וזרע האשה ישוף הראש העולה , וסוף החי - ראש צומח; וכתנות עור - מפורש שהוא הגוף; וגורש מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם , כי זה כל האדם (ע"פ קה' יב , יג); ועץ החיים - דעת עליון , וכתוב "עץ חיים היא למחזיקים בה" (מש' ג , יח); והכרובים הם המלאכים; ולהט החרב נמשל לשמש. והנה נראה בסוד הזה , כי נשמת יודע דעת עליון עומדת עם כסא הכבוד , מתענגת על השם הנכבד והנורא. (כב) הן האדם - דברי השם למלאכים. והמתרגם (ת"א) הפריש היה כאחד; והוא דָבֵק. ועוד: בעל הטעמים הפריש ממנו ואיננו דָבֵק עם לדעת; רק הוא כמשמעו , כדברי הנחש: "והייתם כאלהים" (לעיל , ה). יש לעולם - זמן קצוץ: "ועבדו לעולם" (שמ' כא , ו); "וישב שם עד עולם" (ש"א א , כב). (כג) אמר אחד מחכמי הדור , כי וישלחהו - דרך כבוד , כמו "הולך עמם לשלחם" (בר' יח , טז). והנה שכח "ויגרש את האדם" (להלן , כד)! וכדבריו - תהיה האדמה נכבדת מהגן , והנה לא נענש אדם על מְרוֹתוֹ פי השם , רק קבל שכר. וזה הפך האמת. (כד) וטעם לשנות הכתוב , לאמר ויגרש: כאשר גרש את האדם השכין מקומו הכרובים. ומקדם - ממזרח , כי שם פתח הגן באמת ובסוד. ומלת כרובים - צורות , והעד: "את כרוב ממשח הסוכך" (יח' כח , יד). ואמר יחזקאל (י , יד): "פני הכרוב" , והוא ה"שור" שהזכיר בתחילה (א , י) , על כן הודיעו , כאלו אמר: הצורה שהזכרתי; ואמר על פני אדם ונשר ושור ואריה: "כי כרובים המה" (יח' י , כ). וטעם הכרובים: צורות מפחידות רואיהם , ובידם להט החרב. וטעם המתהפכת: שיש להב משני צדיה.