מאגר הכתר בראשית פרק ג עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק ג
(א-ה) והנחש היה ערום - בחכמה ובערמה דיבר עם האשה. אף כי אמר אלהים וגו' - כלומר: אף כי כל כך חביב זה הגן לפני הקדוש ברוך הוא , שהזמין נהרות להשקותו וצוה על אדם לשמרו , ואף אמר לו שלא יאכל מפריו?! אמרה לו האשה: מכל עץ הגן נאכל , וטובה עשה לנו , שלא מנע ממנו רק עץ הדעת לטובתינו , פן נמות , שאינו רוצה שיזיקנו , כי סם המות הוא. אמר לה: שוטה! לא לטובתכם נתכוון , ולא סם המות הוא , ולא מות תמותון אם תאכלו ממנו; רק לרעתכם נתכוון , שכל כך הוא טוב , שאינו רוצה שתאכלו ממנו , שאם תאכלו ממנו , הייתם חכמים וערומים , והייתם כמלאכים להבחין בין טוב לרע , להחכים ולהערים , וכל רז לא אנס לכם , אבל אינו רוצה שתבאו לכלל המלאכים. (ו-י) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל - התחילה להסתכל בו , אמרה: כמה יפה פרי זה , כמה ריחו ערב! ודאי אינו דומה לסם המות , ולא לחינם צוה הקדוש ברוך הוא שלא נאכל ממנו; ונחמד לה העץ כדי להשכיל , שהיתה חומדת אותו כדי להשכיל , אמרה: כמדומה שהנחש אומר אמת; ואכלה ונתנה לאישה. ומיד נכנסה בהן ערמומית וגאוה וגסות וקנאה ותחרות וחמדנות , וצדייה לצדד ולחניף , ולעשות במחשך מעשיהם ולגזול ולגנוב , והמרוצָה לעשות (ע"פ יר' כב , יז). התחילו לומר: גנאי לבריות כמונו להיות חשופי שת ומגולי ערוה; עשו להם חגורות לכסות ערותן , ויצאו מן הגן לרוח היום , מקום שאין האילנות מעכבין את הרוח - כי כן דרך הגנבים , שמתרחקים ממקום שגנבו שם , כלומר: אפילו שם לא הייתי - ובהיותם יושבים שם לרוח היום , וישמעו את קול יי' צעדה בראש הבכאים (ע"פ ש"ב ה , כד) , אמרו: הנה בעל הגן בא; והיו נפחדין ונחרדים כדרך גנב , ויתחבאו; והיינו וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן לרוח היום , שהיו שם. תדע דלרוח היום אאדם קאי , מדכתיב אחריו ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן - מכלל דבתחילה לא היה בתוך הגן. ואמר לו: איכה , כי כן דרך הקדוש ברוך הוא לדבר כבני אדם עם בני אדם. אמר: כי קולך שמעתי ואירא כי ערום אנוכי - היה ירא פן ישאל לו: למה נחבאת לברוח (ע"פ בר' לא , כז) , וירגיש מגניבתו , לפיכך הקדים לו טעם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: מתוך דבריך נתפשת , כי כמה פעמים באתי אליך , ולא הקפדת על שאתה ערום , כדכתיב למעלה (בר' ב , כה) "ויהיו שניהם ערומים... ולא יתבוששו " , ועכשיו אתה מקפיד. (יא-יג) מי הגיד לך כי ערום אתה ― שאין נקרא 'ערום' אלא מי שראוי ללבוש , ואין לו - אין דרך לומר על הבהמה: ערומה היא , כיון שאינה ראויה לבגדים , כי היא מכוסה בכסות הראוי לה , ואף הגדולים הלבושים בבגדים גרועים קוראין עצמן 'ערומים' , לפי שאין להם בגדים הראוים להם ― וגם אתה קורא עצמך 'ערום' , כלומר , שאתה ראוי לבגדים; מי הגיד לך שאתה ראוי לבגדים? המן העץ וגו' - כיון שראה שאין להסתר מפני יודע נסתרות , הודה על כרחו ואמר: לא עלי העון , רק על האשה. האשה אמרה: על הנחש העון , כי כן דרך הגנבים , כשנתפסין , מגלין זה את זה. הנחש לא מצא תשובה , שאין טוענין למסית , כמו שאמרו רבותינו (סנה' כט , א) , שאעפ"י שלא היה להם לשמוע לו ― שדברי הרב ודברי תלמיד , דברי מי שומעין? (קידושין מב , ב) - מכל מקום לא היה לו לצדד שיעברו על מצות הבורא. וכולם הודו שפשעו , כמו שאומר הקדוש ברוך הוא לאדם: "כי שמעת לקול אשתך" (להלן , י) ― יותר מקולי , וכל שכן לאשה שלא היה לה לשמוע לנחש , שאינו חבירה ובן עצתה; ולפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: "כי שמעת לקול אשתך" (שם) , ולאשה לא אמר: כי שמעת לקול הנחש , כי כל שכן הוא ואינו צריך. והתחיל הקדוש ברוך הוא לקללם דרך שעשו העבירה: הנחש שהתחיל נתקלל תחלה , ואחר כך חוה , ואחר כך אדם. (יד) על גחונך תלך - דרך בני אדם שמתייעצים יחד עצות רעות , שמרחיקין אותן זה מזה , ולפיכך אמר לנחש: על גחונך תלך - שיהא פיך נתון בארץ , והיא בזקיפה ולא יהיה לך מקום להתייעץ עמה. ועפר תאכל כל ימי חייך - שמתוך שפיך בארץ , יכנס העפר בתוך פיך ותאכלנו בעל כרחך. (טו) ואיבה אשית - גם זו הרחקה. (טז) ואל (בנוסחינו: אל) האשה אמר - כמה גרמת לך רעות! עד השתא לא היית צריכה לילד , שהרי לא הייתם ראויים למות , אבל מעתה צריכה את לילד , שהרי מתים אתם , אם לא תולידו , הרי העולם כלה , שתמותו; ולפיכך: ארבה הרונך - והוא עצבונך , כי בעצב תלדי בנים; כי כמה צערים בבנים: צער ההריון וצער הלידה וצער הגידול. ואל תדמי בעצמך לומר: אבטל מצוות הפריה כמו שבטלתי מצות עץ הדעת , שלא אזקק לבעלי , לכך נאמר ואל אישך תשוקתך - שתהא מתאוה לו; ואם תאמר: אכבוש את יצרי מפני הצער , לכך נאמר והוא ימשל בך - ויקחך בעל כרחך. (יז-יט) ולאדם אמר: מאחר שאכלת מן העץ ונכנס בך יצר הרע כל כך , אין לך שמירה אלא סכין (ע"פ ב"ק מה , ב); שאם לא יתפחד אדם מן המיתה , מתוך יצר הרע יגזול ויחמוס ויעשוק וישחת את העולם , ולפיכך קנס עליו מיתה , וגם יגיעה , שהיא משכחת עון (ראה משנה אבות ב , ב). ואותה ברכה שברכן בששי , לומר "פרו ורבו" (בר' א , כח) , ולאחר שסרחו היתה , שהוצרכו לפריה ורביה; תדע דכתיב "ומלאו את הארץ וכבשוה" (שם) , ואי קודם שסרחו , היה לו לומר: 'ומלאו את הגן' , ששם היה דירתם קודם; אלא לאחר שסרחו היה אותה ברכה , אלא שנכתבה שם עם היצירה. (כ) כי היא היתה אם כל חי - אעפ"י שלא היתה אם לחיות ולבהמות , אם משמע לשון 'גבירה' , כמו "שקמתי אם בישראל" (שו' ה , ז) , וכן 'אב' - לשון 'אדנות' ו'רבנות' , כמו "אבי כל תופש כינור" (בר' ד , כא). (כא) כתנות עור - כלומר: כתנות לעור בשרם; שעדיין לא נפשטה בהמה , וכן תירגם אנקלוס. (כב) הן האדם היה כאחד ממנו - דרך ענותנותו של הקדוש ברוך הוא ששיתף עם משרתיו; וכן דרך כל לובשי ענוה שקוראין משרתיהם ותלמידיהם 'חברים'. ואם בא גוי לקנתר כנגד 'שלשה חלקים' , הנה גם יש כאן להקשות להם הקשים שכתבתי גבי "ויאמר נעשה אדם" (בר' א , כו) , דכיון שהם אחת ושוין , לא היה לאחד לצאת על חבירו ולעשות עצמו גדול , אלא היה לו לומר 'ויאמרו'. גם מעץ החיים - עץ הרפואה , כמו (במ' כא , ח) "והיה כל הנשוך וראה אותו וחי" - שהוא 'ונתרפא' , וכמו שאומר (יש' לח , כא) "דבילת... וימרחו על השחין ויחי" , וכמו 'חיתה המכה' , בתלמוד (ראה משנה נדה י , א); כי אותו עץ , כל מי שהוא חולה , אם יאכל ממנו , יתרפא; ואם תש כחו , יתחזק; ואם זקן , ישוב לימי עלומיו; ולפיכך: אם יהיה אדם בגן עדן כשיזקין ויתיש כחו , יאכל ממנו ויתחזק ויחזור לימי עלומיו , וכשיחזור ויזקין , יחזור ויאכל , וכן לעולם , אבל לבריא וחזק אינו מועיל כלום; ולא כמו שסבורים בני אדם , שמי שיאכל ממנו יחיה לעולם , אין זאת! דאם כן היה אדם אוכל לאחר שאכל מעץ הדעת , או קודם; אבל לא היה מועיל כלום. (כג) וישלחהו... מגן עדן - שלא יוכל לאכול מעץ החיים , וכשיזקין יגוע ויחלש וימות. אשר לוקח משם - כי בתחילה בראו הקדוש ברוך הוא חוץ לגן עדן , ולקחו ונתנו בגן עדן , כדכתיב "ויטע גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר" (בר' ב , ח) - כבר , וכן "ויקח... את האדם ויניחהו בגן עדן" וגו' (בר' ב , טו); ועתה החזירו אל מקום אשר לוקח משם , חוץ לגן עדן. (כד) את הכרובים - הן המלאכים בדמות שוורים , וקורא אותם כרובים על שם 'חרישה' , כדאמרינן (ב"ב יב , א): בבבא ב' רדו יומא... דכריב ותני... יומא כרבא לא הוי; והוא לשון 'חרישה'; והכי מוכח ביחזקאל , דבמקום הוא אומר "פני שור מהשמאל בארבעתן" (יח' א , י) , ומונה שם פני אדם ואריה ושור ונשר , ובמקום אחר "פני האחד פני הכרוב" (יח' י , יד) , ומונה עמו אדם אריה ונשר , ושור אינו מונה , דכרוב - במקום שור; ובסוכה (ה , ב) פריך להו אהדדי , ומשני: "כרוב" - אפי זוטרי , "פני אדם" (שם) - בחור , כי יחזקאל ביקש והחליף במעשה המרכבה שור לאדם , משום מעשה העגל; כך פירשו רבותינו (חגיגה יג , ב) , והוא האמת במרכבה , אבל לפי הפשט , קודם שבא יחזקאל , כרוב ושור אחד הוא. מתחילה שם האדם "לעבדה ולשמרה" (בר' ב , טו) , וכשגירש האדם , שם הכרובים לחרישה , דהוא לשון 'כרבא'; וזהו - "לעבדה" , ולהב החרב - "לשמרה" (שם).