מאגר הכתר בראשית פרק ג עם פירוש ראב"ע פירוש ב - הארוך - דקדוק המלים

פרק ג
(א) ויהיה ערום אחר "ערומים" (בר' ב , כה) - לשון צחות , כמו "כי יבער איש" (שמ' כב , ד) , ואחריו "המבעיר" (שם , ה); וככה "בלחי החמור" (שו' טו , יז); "שלשים עירים" (שו' י , ד). (ב) אכול נאכל - קמץ קטן (צירה) , בעבור שהוא סוף פסוק , כי בתחלה הוא פתח גדול. (ז) כי עירומים הם - משקל אחר , והיחיד: "כי עירום אנכי" (בר' ג , י). והוא תואר , ו"בעירום ובחוסר כל" (דב' כח , מח) - שֵם; או לעולם יהיה שֵם , ויהיה "כי עירום אנכי" חסר 'איש' , דרך קצרה , כמו "ואני תפילה" (תה' קט , ד); "כי חמודות אתה" (דנ' ט , כג). (ח) מתהלך בגן - אמר רבי מרינוס (רקמה ע' מט) , כי הוא שב אל האדם , כאילו אומר: והאדם מתהלך בגן. והכתוב החל וישמעו על שניהם , על כן מתהלך הוא הקול , כמו "קולה כנחש ילך" (יר' מו , כב). ויש אומרים , כי מתהלך שב אל השם הנכבד , כמו "קול דודי הנה זה בא" (שה"ש ב , ח) , שהוא דבק אל "דודי" , וכמוהו רבים. (יא) לבלתי - מלת טעם , ולא מצאנוהו בלא יו"ד , כמו "זולתי" (דב' א , לו). (יד) זאת - לשון נקבה , והנה הוא: כי עשית עשייה זאת. כי משפט אנשי לשון הקדש לחסר השם , כי הוא בכח הפועל , כמו "כי תקראנה מלחמה" (שמ' א , י) - הטעם: קורות מלחמה; "וברך ולא אשיבנה" (במ' כג , כ) - הטעם: וברך ברכה; "וברוב יועצים תקום" (מש' טו , כב) - הטעם: יועצים עצה. ו'זה' - לשון זכר , ו'אֵל' - לזכר ולנקבה , וככה 'אֵלֶה'. האומר כי בלא ה"א - לשון נקבה , ועם ה"א - לשון זכר , כמו 'שלשה' ו'חמשה' , שגג ארבע שגגות: האחת - כי הנה כתוב "רק לאנשים האל" (בר' יט , ח); "אל נולדו" (דה"א כ , ח); והם זכרים; וכתוב "מצאוני הרעות האלה" (דב' לא , יז); "ולבנותי מה אעשה לאלה היום" (בר' לא , מג); וכתוב אחר "התועבות האל" (וי' יח , כז) , ושם כתוב "מכל התועבות האלה" (שם , כ). והשגגה השנית - כי שקל מלה מלעיל עם מלה מלרע , הלא ידע כי ה"א "לילה" (בר' א , ה) ו"נחלה עבר על נפשנו" (תה' קכד , ד) - נוסף. והשלישית - שלמד מהמספר , שהוא זר כנגד דקדוק הלשון. והרביעית - ש'שלשה' ו'ארבעה' הם 'שמות מקרה' , ו'אלה' - 'מלת טעם'. רק הוא שוה , בה"א או בלא ה"א , כמו "ההמה" (במ' ט , ז) , "ההם" (במ' טז , יד); "והמה באו בית לחם" (רות א , כב). מ"ם מכל הבהמה - יותר לחסרון. גחונך - על משקל "זדונך" (ש"א יז , כח). (טו) ואיבה - במלת "ואיבתי" (שמ' כג , כב) נראה כי המפעל משולש. תשופנו עקב - חסר בי"ת , כמו "כי ששת ימים עשה יי'" (שמ' כ , יא); "הנמצא בית יי'" (מ"ב יח , טו). והנכון בעיני , שדקדוקו: תשופנו שיפת עקב , כמו "כי הכית את כל אויבי לחי" (תה' ג , ח) - מכת לחי , וככה "מחץ מתנים קמיו" (דב' לג , יא). (טז) ונדגש צד"י עצבונך - לדבר בה צחות , כצד"י "ולא יכלה עוד הצפינו" (שמ' ב , ג) , וקו"ף "אם יקרך עון" (ש"א כח , י). (יט) בזעת אפיך - על משקל 'דעת' , כי הוא מגזרת "ביזע" (יח' מד , יח). (כ) חוה - בוי"ו שלא תתערב עם "חית השדה" (בר' ב , יט); והפך זה - "הנה יד יי' הויה" (שמ' ט , ג) , שלא תתערב עם גזרת "הוה על הוה" (יח' ז , כו). (כב) ממנו - דגש , לחסרון נו"ן הקהל; גם הוא ככה "ולא תגרע ממנו" (דב' יג , א) , לחסרון הנו"ן הנוסף. ובכל ספרי אנשי המזרח כל ממנו לשון רבים מדברים - הנו"ן רפה. (כד) דקדוק ואת להט החרב - שהכרובים מושכים מלה אחרת: וכרובי להט החרב , כי לא יאמר וישכן על להט.