מאגר הכתר בראשית פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
(א) והנחש היה ערום - מה עניין זה לכאן? היה לו לסמוך "ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנת עור" (להלן , כא); אלא לימדך מאיזו עצה קפץ הנחש עליהם: ראה אותם ערומים ועסוקין בתשמיש לעין כל , ונתאוה לה. ערום מכל - לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו: ערום מכל "ארור... מכל" (להלן , יד). כי אמר וגו' - שמא אמר לכם: לא תאכלו מכל עץ הגן - ואע"פ שראה אותם אוכלים משאר הפירות , הרבה עליהם דברים כדי שתשיבנו , ויבאו לדבר באותו עץ. (ג) ולא תגעו בו - הוסיפה על הצווי , לפיכך באת לידי גירוע; הוא שנאמר: "אל תוסף על דבריו" (מש' ל , ו; ראה ב"ר יט , ג). (ד) לא מות תמותון - דחפה עד שנגעה בו , אמר לה: כשם שאין מיתה בנגיעה , כך אין מיתה באכילה. (ה) כי יודע וגו' - וכל אומן שונא בני אומנתו , מן העץ הזה אכל וברא את העולם (ראה ב"ר יט , ד). והייתם כאלהים - יוצרי עולמות. (ו) ותרא האשה כי טוב וגו' - ראתה דבריו של נחש והנאו לה והאמינתו (ראה שם). כי טוב העץ - להיות כאלהים. וכי תאוה הוא לעינים - [כמו שאמר לה:] "ונפקחו עיניכם" (לעיל , ה). ונחמד להשכיל - [כמו שאמר לה:] "יודעי טוב ורע". ותתן לאישה - שלא תמות היא ויחיה הוא , וישא אחרת. גם - לרבות כל בהמה וחיה (ראה ב"ר יט , ה). (ז) ותפקחנה - לעניין החכמה דבר הכתוב , ולא לעניין ראייה ממש , וסופו מוכיח: וידעו כי עירומים הם - אף הסומא יודע כשהוא ערום; וידעו כי עירומים הם - מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה (ראה ב"ר יט , ו). עלה תאנה - הוא העץ שאכלו ממנו ― בדבר שנתקלקלו , בו נתקנו (ראה ברכות מ , א) ― אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם. ומפני מה לא נתפרסם העץ? שאין הקדוש ברוך הוא חפץ להונות בריה , שלא יכלימוה ויאמרו: זהו שלקה העולם על ידיו. מדרש תנחומא (וירא יד). (ח) וישמעו - יש מדרשי אגדה רבים , וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ושאר מדרשים; ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא , ולאגדה המיישבת דבר המקרא ושמועו דבור על אופניו (ע"פ מש' כה , יא). וכמשמעו: שמעו את קול הקדוש ברוך הוא שהיה מתהלך בגן. לרוח היום - לאותו רוח שהשמש באה משם , וזהו מערבית , שלפנות ערב חמה במערב , והם סרחו בעשירית (ראה סנה' לח , ב). (ט) איכה - יודע היה היכן הוא , אלא ליכנס עמו בדברים , שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום. וכן בקין אמר לו: "אי הבל אחיך" (בר' ד , ט) , וכן בבלעם: "מי האנשים האלה עמך" (במ' כב , ט) , ליכנס עמו בדברים , וכן לחזקיהו בשלוחי אויל מדורך (ראה מ"ב כ , יד). (יא) מי הגיד לך - מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד ערום. המן העץ - בתמיה. (יב) אשר נתת (בנוסחנו: נתתה) עמדי - כאן כפר בטובה (ראה ע"ז ה , ב). (יג) השיאני - הטעני , כמו: "אל ישיא אתכם חזקיהו" (דה"ב לב , טו; ראה ב"ר יט , יב). (יד) כי עשית זאת - מכאן אמרו , שאין מהפכין בזכותו של מסית; שאילו שְאָלוֹ: למה עשית? היה לו להשיב: דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין? (ראה סנה' כט , א). מכל הבהמה ומכל חית השדה - אם מבהמה נתקלל , מחיה לא כל שכן!? העמידו רבותינו מדרש זה במסכת בכורות (ח , א): ללמד שימי עִבורוֹ של נחש שבע שנים. על גחנך תלך - רגלים היו לו ונקצצו (ראה ב"ר כ , ה). (טו) ואיבה אשית - אתה לא נתכונתה אלא שימות אדם , שיאכל הוא תחלה , ותשא את חוה; ולא בא לדבר אל חוה תחלה , אלא שהנשים קלות להתפתות ויודעות לפתות בעליהן , לפיכך: ואיבה אשית. ישופך - יכתתך; כמו "ואכת אותו טחון" (דב' ט , כא) , ותרגומו: "ושפית יתיה". ואתה תשופנו עקב - לא תהיה לך קוֻמָה ותשכנו בעקבו , ואף משם תמיתנו. ולשון תשופנו - כמו "נשף בהם" (יש' מ , כד) , שכשהנחש בא לנשוך , הוא נושף כמין שריקה , ולפי שהלשון נופל על הלשון כתב לשון נשיפה בשניהם. (טז) עצבונך - זה צער גדול בנים (ראה עירובין ק , ב). והרונך - זה צער העִבור. בעצב תלדי בנים - צער הלידה (ראה שם). ואל אישך תשוקתך - לתשמיש , ואע"פ כן אין לך מצח לתבעו בפה , אלא הוא ימשול בך; הכל ממנו ולא ממך (ראה שם). תשוקתך - תאותך , כמו "ונפשו שוקקה" (יש' כט , ח). (יז) ארורה האדמה בעבורך - מעלה לך דברים ארורים , כגון זבובים ופרעושים ונמלים (ראה ב"ר ה , ט); משל ליוצא לתרבות רעה , והבריות מקללות שדַיִם שינק מהם (ראה תנח' כי תצא ד). (יח) וקוץ ודרדר תצמיח לך הארץ , כשתזרענה מין זרעים. קוץ ודרדר - קונדס ועכביות , והם נאכלין על ידי תקון (ראה ב"ר כ , כג; ביצה לד , א). [ואכלת את עשב השדה - ומה קללה היא זו , והלא בברכה נאמר לו: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע" וגו' (בר' א , כט)? אלא מה אמור כאן בראש הענין: "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" (לעיל , יז) , ואחר העצבון - וקוץ ודרדר תצמיח לך; כשתזרענה קטנית או ירקות גנה , היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי השדה , ועל כרחך תאכלם.] (יט) בזעת אפיך - לאחר שתטרח בו הרבה. (כ) ויקרא האדם - חזר הכתוב לעניינו הראשון: "ויקרא האדם שמות" (בר' ב , כ) , ולא הפסיק אלא ללמד , שעל ידי קריאת שמות נזדוגה לו חוה , כמו שכתוב "ולאדם לא מצא עזר" (בר' ב , כ) , לפיכך "ויפל תרדמה" (שם , כא). ועל ידי שכתב "ויהיו שניהם ערומים" (שם , כה) , סמך לו פרשת הנחש (לעיל , א ואילך) , להודיעך שמתוך שראה ערותה , וראה אותם עסוקים בתשמיש , נתאוה לה ובא עליהם במחשבה. וחוה - נופל על לשון 'חיה' , שמחיה את ולדותיה , כאשר תאמר "מה הוה לאדם" (קה' ב , כב) - בלשון 'היה'. (כא) כתנות עור - יש דברי אגדה אומרים (ב"ר כ , יב): חלקין כצפורן , מדובקין על עורן. ויש אומרים: דבר הבא מן העור , צמר ארנבים שהוא רך וחם , עשה להם כתנות ממנו. (כב) היה כאחד ממנו - הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים; ומה היא יחידותו? לדעת טוב ורע , מה שאין כן בבהמה וחיה. ועתה פן ישלח ידו וגו' - ומִשֶיִחְיֶה לעולם , הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר: אף הוא אלוה. יש מדרשי אגדה , אבל אינן מיושבין על פשוטו. (כד) מקדם לגן עדן - במזרחו של גן , חוץ לגן. את הכרבים - מלאכי חבלה (ראה שמ"ר ט , יא). וחרב המתהפכת והלהט - לאיים עליו מליכנס עוד לגן. תרגום להט - "שנן" , והוא כמו: 'שלף שננא' בסנהדרין (פב , א) , ובלשון לעז: 'למא'. מדרשי אגדה יש , ואני איני בא אלא לפשוטו.