מאגר הכתר בראשית פרק ל עם פירוש רש"י

פרק ל
[א] וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:
[ב] וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן:
[ג] וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
[ד] וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב:
[ה] וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן:
[ו] וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
[ז] וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[ח] וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:
[ט] וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
[י] וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
[יא] וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בָּ֣גָ֑ד בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
[יב] וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[יג] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:
[רביעי] [יד] וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ:
[טו] וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ:
[טז] וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא:
[יז] וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי:
[יח] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר:
[יט] וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן־שִׁשִּׁ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[כ] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים ׀ אֹתִי֘ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֙עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן:
[כא] וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה:
[כב] וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ:
[כג] וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי:
[כד] וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר:
[כה] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת־יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֙נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל־מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי:
[כו] תְּנָ֞ה אֶת־נָשַׁ֣י וְאֶת־יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת־עֲבֹדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ:
[כז] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרֲכֵ֥נִי יְהוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ:
[חמישי] [כח] וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה:
[כט] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי:
[ל] כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי:
[לא] וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לֹא־תִתֶּן־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם־תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר:
[לב] אֶעֱבֹ֨ר בְּכָל־צֹאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל־שֶׂ֣ה׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי:
[לג] וְעָֽנְתָה־בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי־תָב֥וֹא עַל־שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי:
[לד] וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ:
[לה] וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת־הַתְּיָשִׁ֜ים הָעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל־הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר־לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל־ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו:
[לו] וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת:
[לז] וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת:
[לח] וַיַּצֵּ֗ג אֶת־הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת:
[לט] וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים:
[מ] וְהַכְּשָׂבִים֘ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל־עָקֹ֛ד וְכָל־ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל־צֹ֥אן לָבָֽן:
[מא] וְהָיָ֗ה בְּכָל־יַחֵם֘ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרֳהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת:
[מב] וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָֽעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב:
[מג] וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים:

פרק ל
(א) ותקנא רחל - קנאה במעשה אחותה הטובים; אמרה: לולי שהיא צדקת ממני לא היתה זוכה לבנים (ראה ב"ר עא , ו). הבה לי בנים - וכי כך עשה אביך לאמך , והלא התפלל עליה?! מתה אנכי - מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת (ראה נדרים סד , ב). (ב) התחת אלהים אנכי - וכי במקומו אני? אשר מנע ממך פרי בטן - שאת אומרת [שאעשה כאבא , אני] איני כאבא: אבא לא היו לו בנים , אני יש לי בנים; מנע ממך - ולא ממני (ראה ב"ר עא , ז). (ג) על ברכי - כתרגומו: "ואנא ארבי". ואבנה גם אנכי - מהו גם? אמרה לו: זקינך אברהם היו לו בנים מהגר , וחגר מתניו כנגד שרה אמר לה: זקינתי שרה הכניסה צרתה לביתה. אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב , הנה אמתי בלהה וגו' , ואבנה גם אנכי - כְּשָׂרָה. (ו) דנני אלהים - דנני וזכני. (ח) נפתולי אלהים - מנחם בן סרוק פרשו במחברת ('פתל') "צמיד פתיל עליו" (במ' יט , טו) - חיבורים: מאת הקדוש ברוך הוא נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. ואני מפרשו: לשון "עקש ופתלתל" (דב' לב , ה) - נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים למקום להיות שוה לאחותי , גם יכולתי [הסכימו על ידי]. ואונקלוס תרגמו לשון 'תפלה'; כלומר: נפתולי אלהים נפתלתי - בקשות החביבות לפניו , נתקבלתי ונעתרתי כאחותי; נפתלתי - נתקבלה תפלתי. ומדרשי אגדה יש בלשון נוטריקון. (י) ותלד זלפה - בכולן נאמר 'הריון' חוץ מזלפה , לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים , ואין הריון ניכר בה (ראה ב"ר עא , ט). וכדי לרמות את יעקב נְתָנָהּ לבן ללאה , שלא יבין שמכניסין את לאה , שכן מנהג ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה. (יא) בגד - בא מזל טוב לי , כמו (שבת סז , ב): גד גדי וסינוק לא , [ודומה לו: "העורכים לגד שלחן" (יש' סה , יא).] ומדרש אגדה (מא"ב בר' ל , יא): שנולד מהול [כמו: "גודו אילנא" (דנ' ד , יא).] ואיני יודע למה נכתבה תיבה אחת. [(תרי"ק:) לפיכך נכתבה תיבה אחת: בגד - כמו: בגדת בי כשבאתי אל שפחתי , כאיש שבגד באשת נעורים]. (יד) בימי קציר חטים - להגיד שבחן של שבטים; שעת הקציר היה , ולא פשט את ידו בגזל להביא חטים או שעורים , אלא דבר הפקר שאין אדם מקפיד בו (ראה ב"ר עב , ב). דודאים - סיגלי (ראה סנה' צט , ב) , ועשב הוא , ובלשון ישמעאל: 'יסמין'. (טו) ולקחת גם את דודאי בני - בתמיה: ולעשות עוד זאת ליקח גם את דודאי בני? ותרגומו: "ולמיסב". לכן ישכב עמך הלילה - שלי היתה שכיבת לילה זו , ואני נותנתה לך תחת דודאי בנך. ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה ליקבר עמו (ראה ב"ר עב , ג). (טז) שכר שכרתיך - נתתי לרחל שכרה. בלילה הוא - הקדוש ברוך הוא סייע בו , שיצא יששכר משם. (יז) וישמע אלהים אל לאה - שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים (ראה ב"ר עב , ה). (כ) זבד טוב - כתרגומו: "חולק טב". יזבלני - לשון "בית זבול" (מ"א ח , יג) , 'הרברייריא' בלעז: בית מדור. מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי , שיש לי בנים כנגד כל נשיו. (כא) דינה - פרשוהו רבותינו (ברכות ס , א) , שדָנָה בעצמה: אם זה זכר , לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות; ונתפללה עליו ונהפך לנקבה. (כב) ויזכר אלהים את רחל - זכר לה שמסרה סימנים לאחותה , ושהיתה מְצֵירָה שמא תעלה בגורלו של עשו , שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים. ואף עשו הרשע כך עלתה בלבו כששמע שאין לה בנים. הוא שיסד הפייט (הפיוט 'אבן חוג' שחרית ליום א' של ר"ה): האדמון כְּבַט (כשהביט) שלא חָלָה (ילדה) [צבה (רצה) לקחתה לו ונבהלה]. (כג) אסף - הִכְניסה למקום שלא תֵרָאֶה , וכן "אסף חרפתינו" (יש' ד , א); לשון "ולא יאסף הביתה" (שמ' ט , יט); "אספו נגהם" (יואל ד , טו); "וירחך לא יאסף" (יש' ס , כ) - לא יטמן. אסף את חרפתי - שהייתי לחרפה על שהייתי עקרה , והיו אומרים שאעלה לחלקו של רשע. ומדרש אגדה (ב"ר עג , ה): כל זמן שאין לאשה בן , אין לה במי לתלות סרחונה; מי שיש לה בן , תולה בו: מי שיבר כלי זה? בנך; מי אכל תאנים אילו? בנך. (כד) בן אחר - יודעת היתה בנבואה , שאין יעקב עתיד להעמיד יותר משנים עשר שבטים. אמרה: יהי רצון שאותו שהוא עתיד עוד להעמיד יהא ממני! לכן לא נתפללה אלא על בן אחד (ראה ב"ר עב , ו). (כה-כו) כאשר ילדה רחל את יוסף - משנולד שטנו של עשו (ראה ב"ר עג , ז) ― שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה [ובית עשו לקש]" (עו' א , יח) , אש בלא להבה אינו שולט למרחוק ― משנולד יוסף , בטח יעקב ורצה לשוב , שנאמר: תנה את נשי ואת ילדי - איני רוצה לצאת כי אם ברשות. [(תרי"ק:) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף - לפי שעדיין לא נולדו השבטים כולם , לא ביקש לצאת , שהיה מתיירא: לפי שעדיין לא ילדה רחל , היה מתיירא מעשו , שמא יקח אותה בעל כורחו. והיה יעקב מעכב כל לידת השבטים בשביל רחל. ומיד כשילדה רחל , אמר: תנה את נשי - שאיני מתיירא יותר מעשו , שיקח לי את רחל , שהרי כבר ילדה , ויראה אותו רשע שאינה עקרה , וימנע מלקחתה] (כז) נחשתי - מנחש היה; נסיתי בניחוש שלי , שעל ידך באת ברכה , כשבאת לכאן לא היו לי בנים; שנאמר "והנה רחל בתו באה עם הצאן" (בר' כט , ו) - איפשר יש לו בנים והוא שולח את בתו אצל הרועים? ועכשיו היו לו בנים , שנאמר "וישמע את דברי בני לבן" (בר' לא , א). (כח) נקבה - כתרגומו: "פריש אגרך" (ת"א). (כט) ואת אשר היה מקנך אתי - את חשבון מיעוט מקנך שבא לידי מתחלה כמה היו. (ל) לרגלי - בשביל ביאת רגלי אצלך; עם רגלי באת ברכה , כמו: "העם אשר ברגלך" (שמ' יא , ח); "לעם אשר ברגלי" (שו' ח , ה) - הבאים עמי. ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי - לצורך ביתי; עכשיו אין עושין לצורכי אלא בניי , וצריך אני להיות עושה גם אני לסומכן (ב"ר עג , ח) , וזהו גם. (לב) נקוד - מנומר בחברבורות דקות כמו נקודה; 'פוינטורא' בלעז. טלוא - לשון 'טלאי' - חברבורות רחבות. חום - שָחוּם , דומה לאדום; ['רוש' בלעז]; כמו (משנה ב"ב ה , ו): 'שחמתית ונמצאת לבנה' - לעניין התבואה. והיה שכרי - אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים , ושחומים בכשבים , יהו שלי; ואותן שישנן עכשיו , הפרש מהן והפקידם ביד בניך , שלא תאמר לי על הנולדים מעתה: אֵילוּ היו שם מתחילה. ועוד , שלא תאמר: על ידי הזכרים , שהן נקודים וטלואים , תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך. (לג) וענתה בי צדקתי - אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום , תענה בי צדקתי , כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך , שלא תמצא בעדרי כי אם נקדים וטלאים , וכל שתמצא בהם שאינו נקוד וטלוא , או חום , בידוע שגנבתיו לך , ובגניבה הוא שרוי אצלי. (לד) הן - לשון קבלת דברים. לו יהי כדבריך - הלואי ותחפוץ בכך. (לה) ויסר לבן ביום ההוא וגו' תיישים - עזים זכרים. כל אשר לבן בו - כל שהיתה בו חברבורת לבנה , ויתן לבן ביד בניו. (לו) הנותרות - רעועות שבהן: החולות והעקרות , שאינן אלא שְיָרִים אותן מסר לו (ראה ב"ר עג , ט). (לז) מקל לבנה - עץ ושמו לבנה , כמה דאת אמר: "תחת אלון ולבנה" (הו' ד , יג). ואומר אני שהוא שקורין 'טרנבלא' (בלעז) , שהוא 'לבן'. לח - כשהוא רטוב. לוז - ועוד לקח מקל לוז , עץ שגדילין בו אגוזים קטנים , 'קולדרא' בלעז. וערמון - 'קשטנייר' (בלעז). פצלות - קילופים קילופים , שהיה עושהו מנומר. מחשוף הלבן - גִלּוּי לבן של מקל; כשהיה קולפו , היה נראה ונגלה לובן שלו במקום הקילוף. (לח) ויצג - "ודעיץ" (ת"א) - לשון 'תחיבה ונעיצה' הוא בלשון ארמי; והרבה יש בתלמוד: 'דצה שלפה' (שבת נ , ב) , 'דץ ביה מידי' (חולין צג , ב). 'דצה' - 'דעצה' , אלא שמקצר את לשונו. ברהטים - במרוצות המים: בברכות העשויות בארץ להשקות שם הצאן. אשר תבאנה - ברהטים אשר תבאנה הצאן לשתות - שם הציג המקלות לנכח הצאן. ויחמנה בבואן לשתות - הבהמה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה , והזכר רובעה , והיא יולדת כיוצא בו (ראה ב"ר עג , י). רבי אושעיא אומר (שם): המים נעשים זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר , וזהו: ויחמנה בבואן לשתות. (לט) אל המקלות - אל מראית המקלות. עקדים - משונים במקום עקידתן , הן קרצולי ידיהן ורגליהן. (מ) והכשבים הפריד יעקב - הנולדים עקדים ונקדים הבדילן לעצמן ועשה אותם עדר לבדו , ומוליך אותו עדר לפני הצאן , ופני הצאן ההולכת אחריהן צופות אליהן , וזהו שאמר: ויתן פני הצאן אל עקוד - שיהו פני הצאן אל העקדים , ואל כל חום - שמצא בצאן לבן , וישת לו עדרים לבדו - כמו שפירשתי. (מא) המקשרות - כתרגומו: הבכירות , ואין לי עד במקרא להוכיח עליו. ומנחם חברו (מחברת: 'קשר') עם "אחיתופל בקושרים" (ש"ב טו , לא); "ויהי הקשר אמיץ" (שם , יב) - אותן המתקשרות יחד למהר עִבּוּרָן. (מב) ובהעטיף - לשון 'איחור' , כתרגומו. ומנחם חברו (מחברת: 'עטף') עם "המחלצות והמעטפות" (יש' ג , כב) , לשון 'עטיפת כסות' , כלומר: מתעטפות בעורן וצמרן ואינן מתאוות להתיחם על ידי הזכרים. (מג) צאן רבות - פרות ורבות משאר צאן. ושפחות ועבדים - מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח כל אלה.