מאגר הכתר בראשית פרק ל עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק ל
[א] וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:
[ב] וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן:
[ג] וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
[ד] וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב:
[ה] וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן:
[ו] וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
[ז] וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[ח] וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:
[ט] וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
[י] וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
[יא] וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בָּ֣גָ֑ד בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
[יב] וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[יג] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:
[רביעי] [יד] וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ:
[טו] וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ:
[טז] וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא:
[יז] וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי:
[יח] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר:
[יט] וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן־שִׁשִּׁ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[כ] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים ׀ אֹתִי֘ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֙עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן:
[כא] וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה:
[כב] וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ:
[כג] וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי:
[כד] וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר:
[כה] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת־יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֙נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל־מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי:
[כו] תְּנָ֞ה אֶת־נָשַׁ֣י וְאֶת־יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת־עֲבֹדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ:
[כז] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרֲכֵ֥נִי יְהוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ:
[חמישי] [כח] וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה:
[כט] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי:
[ל] כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי:
[לא] וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לֹא־תִתֶּן־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם־תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר:
[לב] אֶעֱבֹ֨ר בְּכָל־צֹאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל־שֶׂ֣ה׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי:
[לג] וְעָֽנְתָה־בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי־תָב֥וֹא עַל־שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי:
[לד] וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ:
[לה] וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת־הַתְּיָשִׁ֜ים הָעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל־הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר־לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל־ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו:
[לו] וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת:
[לז] וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת:
[לח] וַיַּצֵּ֗ג אֶת־הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת:
[לט] וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים:
[מ] וְהַכְּשָׂבִים֘ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל־עָקֹ֛ד וְכָל־ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל־צֹ֥אן לָבָֽן:
[מא] וְהָיָ֗ה בְּכָל־יַחֵם֘ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרֳהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת:
[מב] וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָֽעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב:
[מג] וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים:

פרק ל
(א) הבה לי בנים - שתתפלל לשם , כאשר עשה אביך (ראה בר' כה , כא). (ב) התחת אלהים אנכי - כאילו אני מקום השם. ויתכן שהתפלל , ולא הגיע עת שמוע תפילתו. (ג) ואבנה - מפורש בדברי שרה (ראה פירושו לבר' טז , ב). (ו) דנני אלהים - דגשות הנו"ן לחסרון הנו"ן הנוסף. (ח) נפתולי - שם מבניין 'נפעל' , וטעמו: כאדם שיאבק עם אחר ויפתל לנצח אותו כדי להפילו; וכן "תתפל" (ש"ב כב , כז). וטעם זכר אלהים - כי לכבוד השם נתתי שפחתי (ראה לעיל , ד); או: השם עזרני בהאבקי. (יא) בגד - שתי מלות , והאל"ף חסר , וכן "בבל" (בר' יא , ט) , וכן "במה" , כאשר הוא מפורש בספר יחזקאל (כ , כט) , וטעם גד - גדוד , כי יש לה גדוד בנים. ויש אומרים (ב"ר עא , ט) , שפירוש גד - מזל טוב , כאשר הוא בלשון ישמעאל; וכמוהו "העורכים לגד" (יש' סה , יא) , והוא כוכב צדק. והנכון , להיותו גדוד השמים (ראה פירושו שם). (יג) באשרי - בעבור אשרי. (יד) דודאים - אמר המתרגם: "יברוחין" , וכן יקראו בלשון ישמעאל. ויש להם ריח טוב , וכן כתוב "הדודאים נתנו ריח" (שה"ש ז , יד); והם על צורת בן אדם , כי יש להם דמות ראש וידים. ואנכי לא ידעתי , בעבור שתולדותם קרה. (טו) תחת דודאי בנך - חלף ושכר (ע"פ במ' יח , לא). (כ) זבדני אלהים - כטעם 'נתן לי חלק'; ואין לו אח במקרא. יזבלני - יזבול עמי , יהיה זבולו עמי תמיד; כמו "בנה בניתי בית זבול לך" (מ"א ח , יג); וכמוהו "בני יצאוני" (יר' י , כ) - יצאו ממני; "ויבואני חסדך" (תה' קיט , מא); כי כולם הם פעלים עומדים. (כא) ואחר ילדה בת - יש אומרים , כי עם זבולון היתה בבטן אחת. (כג) אסף אלהים את חרפתי - כטעם 'כרת' , וכן "ונאסף שמחה וגיל" (יש' טז , י). ואחרים אמרו , שהשם ראה החרפות - שהיו הנשים מחרפות אותי בעבור היותי עקרה - היו רבות , וכאלו נאספו והתחברו אצל השם. והנה נולדו ליעקב שנים עשר בנים בשבע שנים; וכאשר ספרום הקדמונים (סע"ר ב) , מצאום בני ששה חדשים וימים במספר. ויתכן , שנתנה לאה שפחתה ליעקב קודם שיולד נפתלי , גם הרתה רחל קודם שיולד זבלון , וגם דינה לא ידענו מתי נולדה. (כו) אשר עבדתי אותך בהן - שב אל נשי , לא אל 'בני'; כמו "וישם דמי מלחמה בשלום" (מ"א ב , ה). (כז) נחשתי - כמו 'נסיתי'; כי הולך היה לקראת נחשים (ע"פ במ' כד , א) , ויש לו תרפים (ראה בר' לא , יט). (כח) נקבה שכרך - לשון ציווי , במשקל "זכרה לי אלהי" (נחמ' ה , יט); ופירושו: פָּרֵש; וכן "אשר פי יי' יקבנו" (יש' סב , ב) - ודגשות הקו"ף להתבלע הנו"ן בו , כמו "אשר ידבנו לבו" (שמ' כה , ב). (ל) לרגלי - בעבור רגלי; כי דרך בני אדם לומר: רגל טובה יש לפלוני , והטעם , שהתברכתי משעה שבאה רגלו בביתי. (לא) ה"א מאומה - נוסף , ונמצא חסר (איוב לא , ז). (לב) "עקדים" (להלן , לט) - ברגל , והטעם: שומא ש'עקדה' הרגל; ו"נקודים" (שם) - שיש בו נקודות נקודות; ו"ברודים" (בר' לא , י) - מגזרת "ברד" (שמ' ט , יח) , שיש בו שומת לובן; ומלת טלוא - שם כלל , והוא מגזרת "בלות ומטולאות" (יהו' ט , ה); והטעם: כמו שומות. וטעם כל שה נקוד וטלוא - תיש , וכן הכתוב אומר "שה כשבים ושה עזים" (דב' יד , ד). ואחר ששם טלוא - כלל , הנה פירושו: כל תיש נקוד ועקוד וברוד. וכל שה חום - כבש , והוא השחרות; ויתכן שנקרא השחרות כן מפני החוֹם , כי לשחרות יותר חוֹם מהלבן. וטלוא ונקוד בעזים - עקוד וברוד ונקוד. (לג) וענתה בי צדקתי - היא תעיד כאשר תבוא ותראה שכרי , והוא העדר שאפריד לנפשי; אם לא מצאת התישים והעזים עקודים נקודים וברודים , והכבשים שחורים , גנוב הוא אתי. והנה אתה הסירות מהצאן כל עקוד ונקוד וברוד בעזים וחום בכשבים. אשר איננו נקוד וטלוא - נקוד וברוד ועקוד (ראה פירושו לעיל , לב). בעזים - זכרים ונקבות. (לד) ויאמר לבן הן - כמו 'הנה' , כי הה"א נוסף , כמו "האל" (בר' כו , ד) - 'האלה'. (לה) ויסר ביום ההוא - לבן הסיר. ויסר ביום ההוא את התישים העקודים והטלואים - שפירושו: נקודים וברודים. הנקודות והטלואות - פירושו: העקודות והברודות , וזה טעם כל אשר לבן בו. וכל חום - שחור; והוא שם התואר , כמו 'פָעול' , ובמשקלו "סוג לב" (מש' יד , יד). ומלת "הסר משם" (לעיל , לב) , על דעת מדקדק גדול , שם הפועל: להסיר משם; ואלה שכרי. ופירש ויתן ביד בניו - על יעקב; רק "וישם דרך שלשת ימים" (להלן , לו) - על לבן הוא. וזה הפירוש איננו נכון , כי אין ליעקב בן גדול מראובן , ועוד אין לו שבע שנים! וכן פירוש הפרשה: "הסר משם" - כמשמעו , לשון צווי; וטעם "והיה שכרי" (לעיל , לב) - יהיה שכרי באלה אחר שתסירם. (לו) וישם - גם הוא לבן. (לז) מקל - בפתחות הקו"ף , בעבור שהוא סמוך. לבנה , גם לוז וערמון - עצים הן; רק לח - שם התאר. והגאון (אולי האי גאון) אמר , כי לוז - שקדים , בעבור שנקרא כן בלשון ישמעאל; כי השתי הלשונות , גם הארמית , ממשפחה אחת היו. מחשף הלבן - שחשף הקלף , כמו "חשף יי'" (יש' נב , י). (לח) פצל - הטעם: כרת כריתות קטנות. ברהטים - מקום חבור המים , שישתו הצאן שם. ויחמנה - התחברו פה לשון זכרים ונקבות , וכן "וישרנה הפרות" (ש"א ו , יב). (לט) ויחמו - התעברו. ובאה זאת המלה משונה בנקוד בעבור אות הגרון , והיה ראוי להיותו כמו "וישבו לאכל לחם" (בר' לז , כה). ואל תתמה בעבור שאמר על הצאן לשון זכרים - רבות , כי משפט הלשון להפריש בין זכרים לנקבות בלשון יחיד , רק בלשון רבים לא יחושו. אל המקלות - מן המקלות. ורבים יתמהו , ויאמרו כי זה פלא; ובאמת שהוא מפלאות התולדות , וכן המשפט; אפילו האשה שנבראה בצלם המלאכים. וטלואים - הם ה"ברודים" (בר' לא , י) , כי שם כלל הוא. (מ) והכשבים הפריד יעקב - ועוד עשה דבר אחר , שהפריד הכשבים ובחר מהם כל עקוד וכל חום , ושם פני הצאן אליהם עד שתלדנה כן. והנה היו לו עדרים לבדו , ולא שתם עם צאן לבן. ויש אומרים , כי וישת לו עדרים - מאוחר , כי הכשבים - הפרידם בעדרים שלו. (מא) הצאן המקשרות - בימי ניסן; וכל אשר תלדנה הצאן , יהיו חזקים ובריאים. (מב) ובהעטיף הצאן - הם בימי תשרי. וזה עשה יעקב , שלא ירגיש לבן בדבר המקלות. העטפים - שאין כח בם , כמו "נפשם בהם תתעטף" (תה' קז , ה); "העטופים ברעב" (איכה ב , יט).