מאגר הכתר בראשית פרק ל עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק ל
[א] וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:
[ב] וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן:
[ג] וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
[ד] וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב:
[ה] וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן:
[ו] וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
[ז] וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[ח] וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:
[ט] וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
[י] וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
[יא] וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בָּ֣גָ֑ד בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
[יב] וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[יג] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:
[רביעי] [יד] וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ:
[טו] וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ:
[טז] וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא:
[יז] וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי:
[יח] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר:
[יט] וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן־שִׁשִּׁ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[כ] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים ׀ אֹתִי֘ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֙עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן:
[כא] וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה:
[כב] וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ:
[כג] וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי:
[כד] וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר:
[כה] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת־יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֙נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל־מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי:
[כו] תְּנָ֞ה אֶת־נָשַׁ֣י וְאֶת־יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת־עֲבֹדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ:
[כז] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרֲכֵ֥נִי יְהוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ:
[חמישי] [כח] וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה:
[כט] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי:
[ל] כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי:
[לא] וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לֹא־תִתֶּן־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם־תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר:
[לב] אֶעֱבֹ֨ר בְּכָל־צֹאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל־שֶׂ֣ה׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי:
[לג] וְעָֽנְתָה־בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי־תָב֥וֹא עַל־שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי:
[לד] וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ:
[לה] וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת־הַתְּיָשִׁ֜ים הָעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל־הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר־לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל־ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו:
[לו] וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת:
[לז] וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת:
[לח] וַיַּצֵּ֗ג אֶת־הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת:
[לט] וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים:
[מ] וְהַכְּשָׂבִים֘ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל־עָקֹ֛ד וְכָל־ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל־צֹ֥אן לָבָֽן:
[מא] וְהָיָ֗ה בְּכָל־יַחֵם֘ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרֳהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת:
[מב] וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָֽעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב:
[מג] וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים:

פרק ל
(א-ב) וספר אחר זה , שכבר קנאה רחל באחותה , ותאמר ליעקב: הבה לי בנים! ואם אין , מתה אנכי. ואחשב , שרחל חשבה שיהיה הענין תלוי ברצון יעקב , שלא ישכב עמה משכב עושה פרי - כאלו תאמר , שהיה דש מפנים וזורה מבחוץ , או מה שידמה לזה - ולזה חרה אף יעקב בה , כי זה יהיה בלי ספק עון פלילי; והודיעה כי אין שָם מונע מצדו , אבל המונע הוא מצד השם יתעלה , שמנע ממנה פרי בטן. ואפשר שנאמר - והוא יותר נאות - שכבר חשבה רחל , שלגודל מעלת יעקב יהיה בכחו לתת לה עצה בזה על צד החכמה בדרך שתלד; והוא כעס עליה מפני זה , והודיעה שכמו זה העניין , לא יוכל עליו כי אם השם יתעלה , אשר מנע ממנה פרי בטן , כי אם היה זה בידו , לא היה מונע מנתינת העצה לה. (ג-ד) וכאשר ראתה רחל זה , לקחה העצה שלקחה שרה ברצותה שיהיו לה בנים; וזה , שהיא נתנה שפחתה בחיק יעקב , כדי שתבּנה ממנה. וכבר נתננו הסבה בזה , לפי מה שאפשר לנו , בספור זה העניין משרה (בה"פ בר' טז , א - ג). (ה-ח) והנה ספר , שכבר ילדה בלהה ליעקב שני בנים , ויחסה גם כן רחל אותם לחנינה מהשם יתעלה ולהשגחה בה; וזה מבואר ממה שאמרה בקריאת שמות לאלו הבנים , והם: דן ונפתלי. (ט-יג) עוד ספר , שאחר זה נתנה לאה זלפה שפחתה ליעקב לאשה , כדי שיהיו לה בנים עוד מיעקב , וילדה לו שני בנים , והם: גד ואשר. (יד-כא) עוד ספר , שכבר הלך ראובן בזמן קציר חטים בשדה , וימצא שם דודאים , ושאלה מהם רחל ללאה , ונתנה לה מהם בתנאי שישכב עמה יעקב בלילה ההוא - כי יעקב קבע משכבו באהל רחל - ושכב עם לאה , וילדה לו שני בנים ובת אחת , והם: יששכר וזבולן ודינה. (כב-כד) ואחר זה השגיח השם יתעלה ברחל , ונתן לה בן , וקראה שמו יוסף - מבקשת מהשם יתעלה שיתן לה בן אחר; ושמע השם לקולה , כמו שנזכר אחר זה (בר' לה , טז). (כה-כו) עוד ספר , שאחר שילדה רחל את יוסף , שאל יעקב מלבן , שישלחהו עם נשיו ובניו אשר עבד אותו בהן - רוצה לומר: בעבור נשיו. ואפשר שיהיה שב המאמר אל נשיו ובניו; וזה , כי הוא אמנם בחר בנשיו ועבד אותו בהן , בעבור שיהיה לו בנים; ולזה הוא מבואר שהוא עֲבָדוֹ בעבור בניו , כי הם התכלית אשר בעבורו היתה זאת העבודה. (כז-כח) והנה חלה פניו לבן שיעמוד עמו עוד , כי כבר ברכהו השם יתעלה לרגלו; ושאל ממנו שיבאר לו , אי זה שכר ירצה שיתן לו וירעה צאנו כבראשונה. (כט-ל) וענהו יעקב , כי הוא כבר ידע עבודתו , איך היתה בשלם שבפנים להצליח הצאן , ושכבר היה צאנו מעט בבאו אצלו , ויפרוץ לרוב מצד טוב הנהגתו הצאן , ומפני שכבר ברכהו השם לרגלו. ולזה היה משתוקק יעקב , שיעשה זאת העבודה לעצמו , כדי שתהיה הברכה לו; וזה אמנם יהיה בשיתן לו לבן מהצאן תחת עבודתו , וירעה הצאן ההוא עם רעותו הצאן אשר ללבן , עד שיהיה עושה רצון לבן , ויהיה רועה לעצמו גם כן , כמו שהיה חושק. (לא-לג) וכאשר הבין לבן זה מדבריו , אמר לו: מה אתן לך עתה מהצאן , ותרעה עוד צאני? כי הוא כבר הבין מדברי יעקב , שלא יתרצה לרעות צאנו בזולת זה האופן. ויאמר אליו יעקב: לא תתן לי עתה מהצאן מאומה , כי תחשדני למחר , כי תבא על שכרי ותראה רבוי צאני. אכן , אם תרצה שיהיה לי חלק בצאן בזה האופן שאשאל ממך , שלא יתכן שישיגני בו חשד , אשובה , ארעה צאנך , אשמור. והוא , שתסיר מצאנך כל שה נקוד וטלוא , וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקוד בעזים , ואני ארעה הצאן הנותרות , והיה שכרי כל מה שילדו שיהיה נקוד וטלוא וחום בכשבים; ובזה לא יתכן שישיגני חשד , כי כבר יראו עיניך , אם במה שיש לי מהצאן יש דבר שלא יהיה נקוד וטלוא או חום בכשבים. (לד-לו) ונתרצה בזה לבן , ויסר מצאנו התישים העקודים והטלואים , והעזים הנקודות והטלואות , וכל חום בכשבים; ויתן ביד בניו , וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב , להרחיק שלא יהיו נזקקים קצתם לקצת , כדי שלא ימצא בצאן שיהיה רועה יעקב , שילד נקוד וטלוא. וזה , כי צבעי הנולדים מתיחסים על הרוב לצבעי מולידיהם ויולדיהם , וכאשר לא היה במולידיהם ויולדיהם נקוד וטלוא , היה ראוי שלא תלדנה הצאן נקוד וטלוא. והנה חשב לבן לשלח יעקב ריקם מאתו , ולזה שׂם זה המרחק העצום בין הצאן שׁשׂם ביד בניו ובין הצאן שהיה רועה יעקב. (לז) וכאשר הכיר יעקב זה , השתדל שיהיו קצת הנולדים בזה התאר; וזה , כי הוא עשה מקלות שפצל בהן פצלות , ומקום הפצלות היה לבן , והקליפה היתה שחורה; והנה היו אלו המקלות נקודים וטלואים , לפי מה שהיה רוצה יעקב. (לח-לט) ושׂם יעקב אלו המקלות במקום שיהיה מדרך הצאן , שיחמו שׁם והיו נזקקים זה לזה. והנה היו מביטים הצאן , הזכרים והנקבות , למקלות האלו בעת חומם ורצותם להזקק זה לזה , והיו אלו הצבעים פועלים במזגיהם , באופן שיהיה טבע זרעם כאִלו הוא מהצאן הנקודים והטלואים; כי הצבעים פועלים בליחות - הלא תראה , כי ההבטה בדברים האדומים תעורר הדם ותגבירהו , וההבטה בדברים השחורים תעורר השחורה ותגבירה; כבר נזכר זה במלאכת הרפואה , וכבר הארכנו המאמר בזה בביאורנו ל'ספר בעלי חיים' - עם שכבר עזרתהו בזה העניין ההשגחה האלהית , כמו שספר אחר זה (ראה בר' לא , ז ואי'). והנה ילדו הצאן עקודים נקודים וטלואים - רוצה לומר , שכאשר היה רוצה שילדו עקודים , היה משים תואר המקלות עקודים , וכאשר היה רוצה שילדו נקודים , היה משים תאר המקלות נקודים; כי לבן החליף את משכורתו פעמים רבות; כי כאשר היה לבן רואה שילדו הצאן נקודים , והיו מיעקב לפי תנאו , החליף שכרו , ואמר לו שלא יהיו שלו במה שעתיד , כי אם העקודים , לחשבו שלא תלדנה הצאן עקודים; וכאשר היה רואה שהיו יולדות עקודים , החליף שכרו , ואמר שלא יהיו שלו במה שעתיד , כי אם הטלואים; וכן החליף משכורתו מצבע לצבע פעמים רבות; והכתוב קצר בזה הספור. (מ) והנה עשה עוד יעקב תחבולה אחרת; וזה , שאחר שנולדו בצאן קצת שיהיה עקוד או חום , שׂם אותו בראש העדר , כדי שיהיו פני הצאן אליהם בעת יחם הצאן; והנה שת לו עדרים לבדו , ולא שתם על צאן לבן , כדי שלא יכעס לבן עליו בקבצו הנקודים והטלואים עם צאנו , כי יחשב , שזה יהיה סבה שיהיו הנולדים בזה התואר; וכאִלו נמשך בזה יעקב לרצון לבן , שיהיה מרחיק תכלית ההרחקה הצאן הנקודים והטלואים והחום בכשבים מהצאן שהיה רועה יעקב. (מא-מב) והנה סבב יעקב בזה האופן , שיהיו כל הנולדים הקשורים שלו. ואולם בהעטיף הצאן , לא היה עושה זה המעשה , והיו העטופים ללבן. וכן התמיד לעשות זה שש שנים , והיה לבן מחליף משכורתו , ולא הועיל לו. ואחשוב שֱֶׁ פעמים החליף משכורתו: התנאי האחד היה שיהיו הנקודים ליעקב; והשני היה הפך זה , והוא שיהיו לו הברודים; והשלישי היה שיהיו לו הטלואים , והם שהטלאי מהם שחור; והרביעי היה הפך זה , והוא שיהיו ליעקב הטלואים שהיה הטלאי לבן; והחמישי היה שיהיו לו העקודים , והם אשר עֶקְדֵיהם שחורים; והששי היה הפך זה , והוא שיהיו עקוּדים לבנים. (מג) והנה הצליח מאד יעקב בקנייניו , ויהי לו צאן רבות , והיו לו שפחות ועבדים וגמלים וחמורים ממה שמכר מהצאן.