מאגר הכתר בראשית פרק ל עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק ל
[א] וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:
[ב] וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן:
[ג] וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
[ד] וַתִּתֶּן־ל֛וֹ אֶת־בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַעֲקֹֽב:
[ה] וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן:
[ו] וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
[ז] וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[ח] וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים ׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:
[ט] וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
[י] וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
[יא] וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בָּ֣גָ֑ד בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
[יב] וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[יג] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:
[רביעי] [יד] וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ:
[טו] וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ:
[טז] וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֘ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא:
[יז] וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי:
[יח] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר:
[יט] וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן־שִׁשִּׁ֖י לְיַעֲקֹֽב:
[כ] וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים ׀ אֹתִי֘ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֙עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן:
[כא] וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה:
[כב] וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ:
[כג] וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי:
[כד] וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר:
[כה] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת־יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֙נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל־מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי:
[כו] תְּנָ֞ה אֶת־נָשַׁ֣י וְאֶת־יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת־עֲבֹדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ:
[כז] וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרֲכֵ֥נִי יְהוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ:
[חמישי] [כח] וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה:
[כט] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי:
[ל] כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי:
[לא] וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לֹא־תִתֶּן־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם־תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר:
[לב] אֶעֱבֹ֨ר בְּכָל־צֹאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל־שֶׂ֣ה׀ נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל־שֶׂה־חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי:
[לג] וְעָֽנְתָה־בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי־תָב֥וֹא עַל־שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר־אֵינֶנּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי:
[לד] וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ:
[לה] וַיָּ֣סַר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת־הַתְּיָשִׁ֜ים הָעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל־הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר־לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל־ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד־בָּנָֽיו:
[לו] וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּוֹתָרֹֽת:
[לז] וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ יַעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשֹׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמַּקְלֽוֹת:
[לח] וַיַּצֵּ֗ג אֶת־הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּרֳהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת:
[לט] וַיֶּחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל־הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים:
[מ] וְהַכְּשָׂבִים֘ הִפְרִ֣יד יַעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל־עָקֹ֛ד וְכָל־ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּֽשֶׁת־ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל־צֹ֥אן לָבָֽן:
[מא] וְהָיָ֗ה בְּכָל־יַחֵם֘ הַצֹּ֣אן הַמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַעֲקֹ֧ב אֶת־הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּרֳהָטִ֑ים לְיַחְמֵ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת:
[מב] וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָֽעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב:
[מג] וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים:

פרק ל
(ב) התחת אלהים אני - מיהר יעקב להשיב לרחל ולא הניחה לגמור דבריה; סבור שיתן לה בבטנה , ולכך חרה לו. (ג) ותאמר הנה אמתי בלהה - כלומר: לא זאת אני שואלת! אלא שתבא אל אמתי , אולי אבנה - כי אגדל את בניה ויקראו על שמי. (ו) דנני אלהים - שפטני אלהים על עונותי , 'יושְטִישַא מַיְי' (בלעז) , שלא נתן לי פרי בטן , וגם שמע בקול תפילתי לתת מקצת שאילתי. (ח) נפתולי אלהים נפתלתי - יש מפרשים (השרשים: 'פתל'): לשון "נפתל ועקש" (מש' ח , ח); כלומר: יכולני להתעקש נגדה אם תתגאה בבניה , כי גם יש לי בנים; ויש לפרש: לשון 'חיבור' , כמו "צמיד ופתיל" (ראה במ' יט , טו) , והנו"ן - לשון 'נפעל'. (ט) ותתן אותה ליעקב אישהּ לו לאשה (ע"פ בר' טז , ג) , ובבלהה כתיב "ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה" (לעיל , ד) , וכתיב "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו" (בר' לז , ב) - מלמד שנשאן בכתובה וקידושין , ולא היו השבטים מפלגש; ולא מצינו בהן לשון 'פלגש' , רק בבלהה כששכב עמה ראובן (בר' לה , כב) , שנתחללה ונעשית פילגש , גד ואשר כבר נולדו. ותדע דגבירות היו , ומשעה שנשאם לא נשתעבדו , שהרי היו להם אהלים , כדכתיב "ובאהל שתי האמהות" (בר' לא , לג) - ועל תחילתם , שהיו אֲמָהוֹת , קורא להם "אמהות". ונראה דרחל ולאה היו משתי נשים , וגוי - אין בניו מיחסין אחריו , אלא אחרי האם , כדנפקא לן בקידושין (סח , ב) וביבמות (כג , א) מ"כי יסיר את בנך" (דב' ז , ד) , דאמרינן: בן בתך הבא מן הגוי קרוי "בנך" , ואין בן בנך הבא מן הגויה קרוי "בנך" , אלא 'בנה'; ולכך נשאם יעקב , כי מקיימי תורה היו אבותינו [הג"ה]. (יא) בא גד - כלומר: המזל שהיה לי להוליד בנים , והלך ממני שעמדתי מלדת , עתה בא לי וחזר. גד - לשון מזל , כמו "העורכים לגד שלחן" (יש' סה , יא) , ובתלמוד (שבת סז , ב): גד גדי וסינוק לא. (כ) זבדני - לא ידעתי לה דמיון , אך פתרונו לפי עניינו , כמו שתירגם אונקלוס. יזבלני - לשון 'מדור'; כלומר: יהא רגיל לדור במדור שלי , כמו "בנה בניתי בית זבול לך" (מ"א ח , יג); ובתלמוד (ע"ז יח , ב): מקום שמזבלין שם זיבול לעבודה זרה. (כא) ואחר ילדה בת - יש לפרש כי תאומה היתה עם זבולן , לפיכך לא כתב לה הריון. דינה - כלומר: ללדת בת אחת בין ששה בנים. (כג) אסף אלהים את חרפתי - לגמרי , שלא אהיה פחותה בין האמהות. (כה) כאשר ילדה רחל את יוסף - אז שלמו ארבע עשרה שנה של עבודת נשיו. (כו) כי אתה ידעת - כלומר: דין הוא שתעשה לי רצוני ולא תעכב אותי , כי אתה ידעת כי בנאמנות עבדתיך. (כז-כח) נחשתי - ניסיתי , והבנתי כי בשבילך ברכני יי'. ויאמר נקבה וגו' - וזה עונה אאם נא מצאתי חן בעיניך; והכי קאמר: אם נא מצאתי חן בעיניך , בשביל שידעתי שנתברכתי בשבילך , נוקבה שכרך עלי ואתנה. והאי דקאמר ויאמר בינתיים - מפני שהאריך בדברים , חזר לומר ויאמר; כי כן דרך הפסוקים לחזור על הדברים כשהוא מאריך , ופעמים שהוא אומר 'ויאמר' 'ויאמר' שתי פעמים , כמו "ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה" (אס' ז , ה). (כט-ל) ואת אשר היה מקנך אתי - כלומר: מפני שני דברים אין תימה , אם אשאלך שכר גדול: אחת - שאתה מתברך בשבילי; ועוד - שאני צריך להרויח מחייתי , יש לי אחד עשר ילדים ועדיין אין לי כלום , אם לא עכשיו , מתי אעשה לביתי? (לא) לא תתן לי מאומה מכל אשר יש לך היום ולא אחסורך כלום , ולא תַקְנֶה לי אלא דבר שלא בא לעולם. (לב) כל שה נקוד וטלוא - בתחילה סתם דבריו הפסוק , כי שה - משמע בין מן הכבשים בין מן העזים , כדכתיב "שה כבשים (בנוסחנו: כשבים) ושה עזים" (דב' יד , ד) , ואחר כך פירש טלוא ונקוד בעזים - כלומר: שה נקוד וטלוא שאמרתי למעלה - בעזים , אבל בכבשים - חום; וכן מפרש למטה "ויסר ביום ההוא את התיישים העקודים והטלואים וגו' וכל חום בכשבים" (להלן , לה); כי אין דרך להיות כשב נקוד וטלוא , אלא עז , וכשב ראוי להיות פעמים חום - 'רושא' בלעז. שמעתי שבלשון ישמעאל חום - שחור. נקוד - שהוא כולו שחור ויש בו נקודות לבנות , או כולו לבן ויש בו נקודות שחורות , טלוא - כמו 'טלאי על גבי טלאי' (ברכות מג , ב); בהרות רחבות של שחור או של לבן; 'פלשטר' בלעז. והיה שכרי - אותן שיולדו מכאן ולהבא. (לג) וענתה בי צדקתי ביום מחר - לאחר זמן , לפניך , כשתבא על שכרי - לראות מה לקחתי בשכרי , כל אשר תמצא שאינו נקוד וטלוא וגו' גנוב הוא אתי - אני גנבתי אותו. ולפי שאתה קפדן , אני רוצה שתסיר , שלא תתקוטט עלי לשנה הבאה כשיגדלו הוולדות , שתאמר: אֵילו מאותן של אשתקד וגנבת אותו ממני ולא נולד ברשותך. ונמצא שהיה יעקב מפסיד בקפדנותו של לבן; שאם לא היה קפדן , היו בעדר הנקודות והטלואות ויחמו הצאן גם להם; ועכשיו הוסרו ולא נותרו רק לבנות או כולן מגוון אחד. ולפי שלא נפסד בקפדנותו של לבן עשה לו מקלות , כי לא ברמייה עשה , אך בדין - כי כן דרך נשים ודרך בהמות לילד בגוון שהן רואות בשעת חימום. וכן אנו אומרים (גיטין נח , א) , שהיו הכשדים מביאין בחורי ישראל , שיראו אותן נשותיהן וילדו כמותן; וכן במה שהם זוכרות , כדאשכחן (ב"מ פד , א) ברבי יוחנן דיתיב ואזיל אשערי טבילה כדי שילדו שפירי כוותיה - ומאחר שהסיר העקודות היה נפסד , שלא יראום ולא יתחממו להם; ועשה מקלות בדין. וגם נראה לפי העניין , שברשות לבן עשה , וכן היה תנאי מתחילה שאמר לבן זהו , שיסיר התיישים וישים המקלות , כי יתחממו אל התיישים וילדו כמותם מן המקלות; תדע שתנאי היה , שהרי יעקב לא עשה בסתר , כי אם בשקתות המים , מקום שהרועים באים לשקות , ואי אפשר שלא יודע ללבן בְשֵש שנים שעשה כן , אם היה עושה בגניבה , אלא ודאי תנאי היה. (לד) ויאמר לבן: כן , אני אתן לך מה שאמרת , ולוואי שתעמוד בדבר זה. (לה) וכל (בנוסחנו: כל) אשר לבן בו - לפי שרובן שחורות וטלאי הנקודות לבנות: וכל אשר לבן בו. ויתן ביד בניו - של לבן. נראה לפי העניין , שלכוונתו של לבן לא שכר את יעקב אלא בשביל שהיה מתברך בעודו אצלו , דכשם שבני לבן היו רועים את הנקודות , כך היו יכולין לרעות את האחרות , אלא שהברכה מצויה בשל יד יעקב. (לז) מקל לבנה לח וגו' - אֵילו עצים , קליפתן שחורה ותוכו לבן , וכשהיה מקלף , היה הלבן אצל השחור ויראה מנומר , ויולדות מנומר; אבל הלבנה אינו לבן אלא כשהוא לח , אבל הלוז והערמון - בין לחין בין יבישין , ולכך אמר מקל לבנה לח. ויפצל בהן - אין לו דמיון. מחשוף - לשון 'גילוי' , כמו "שני חשיפי עזים" (מ"א כ , כז) - ולפי שהעזים אין להם זנב כל כך ומגולות , וכן "חשופי שת ערות מצרים" (יש' כ , ד). (לח-מ) ויצג את המקלות - העמיד המקלות ברהטים , מקום שהמים רצים ונוזלים , כמו "וירץ" (בר' כד , כט) - מתרגמינן: "ורהט". ויצג - לשון 'עמידה' , כמו "אציגה נא עמך" (בר' לג , טו). ויחמנה בבואן לשתות - כי אז מתעסקות ברביעה , כי שם נחות , אבל כשהן רועות אינן מתייחמות , כדאמרינן גבי דבורים: במה מסרסן? בחרדל! שמאכילם חרדל , מתוך שפיהם חד , טרודות לאכול הדבש למתק בפיהם ואינם יולדות; בבבא בתרא (פ , א) מפרש ב'המוכר את הספינה'; ולכך העמיד בשקתות המים. הכשבים הפריד יעקב - הכשבים שנולדו לו , עקודים נקודים וחום , הפריד מצאן לבן , ועשה מהן עדר בפני עצמו והוליכם לפני צאן לבן , שיהא פני צאן לבן אל עקוד כל חום , ולא שתם על צאן לבן - אלא היו הולכים לפניהם ורואות אותם תדיר ומתיחמות להן ויולדות כמותן. צאן לבן - צאן של לבן; ואינו יכול לומר: צאן שהוא לבן , דצאן הוא לשון נקיבה. ויחמנה - חציו לשון 'זכר' וחציו לשון 'נקיבה' , והיא תיבת אנדרוגינוס , כמו "וישרנה" (ש"א ו , יב) , כי 'ותחמנה' היה לו לומר , כמו ותלדנה. (מא) הצאן המקושרות - לשון 'חוזק' ו'דבר המקושר וחזק' , כמו (חולין פט , ב): שנתקשרו איבריו בגידיו; שכבר נתקשר ונתחזק , וגם יולדות כאחת , בקשר אחד , בעת וזמן הלידה , שמתוך שהן חזקות ובריאות ממהרות להתחמם ולילד , ורובן יולדות בפרק אחד. והעטופות הם חלשות , כמו "בהתעטף נפשם" (ראה תה' קז , ה) , ומתוך חולשה מאחרות להתחמם ולילד , וקורין הולדות 'טלאים' , 'קוקואייש' (שוכבות בלעז) , והם גרועים. (מב) ובהעטיף הצאן לא ישים - לפי שלא חשש באותן גרועין , וגם לא היה רוצה ליקח הכל , שלא יקשה בעיני לבן יותר מדאי. (מג) ויהי לו שור וחמור מן הצאן - מן החלב ומן הצמר ומן הגבינה היה מוכר ולוקח כל זה.