מאגר הכתר בראשית פרק לא עם פירוש רד"ק

פרק לא
[א] וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת־דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי־לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל־הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה:
[ב] וַיַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת־פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶ֛נּוּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:
[ג] וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל־אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ:
[ד] וַיִּשְׁלַ֣ח יַעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל־צֹאנֽוֹ:
[ה] וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת־פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי:
[ו] וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל־כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת־אֲבִיכֶֽן:
[ז] וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא־נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי:
[ח] אִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל־הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם־כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל־הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים:
[ט] וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן־לִֽי:
[י] וַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים:
[יא] וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי:
[יב] וַיֹּ֗אמֶר שָׂא־נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל־הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ:
[יג] אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית־אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ:
[יד] וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ:
[טו] הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם־אָכ֖וֹל אֶת־כַּסְפֵּֽנוּ:
[טז] כִּ֣י כָל־הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה:
[ששי] [יז] וַיָּ֖קָם יַעֲקֹ֑ב וַיִּשָּׂ֛א אֶת־בָּנָ֥יו וְאֶת־נָשָׁ֖יו עַל־הַגְּמַלִּֽים:
[יח] וַיִּנְהַ֣ג אֶת־כָּל־מִקְנֵ֗הוּ וְאֶת־כָּל־רְכֻשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁ מִקְנֵה֙ קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֑ם לָב֛וֹא אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:
[יט] וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ:
[כ] וַיִּגְנֹ֣ב יַעֲקֹ֔ב אֶת־לֵ֥ב לָבָ֖ן הָאֲרַמִּ֑י עַל־בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא:
[כא] וַיִּבְרַ֥ח הוּא֙ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּ֖קָם וַיַּעֲבֹ֣ר אֶת־הַנָּהָ֑ר וַיָּ֥שֶׂם אֶת־פָּנָ֖יו הַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
[כב] וַיֻּגַּ֥ד לְלָבָ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֥י בָרַ֖ח יַעֲקֹֽב:
[כג] וַיִּקַּ֤ח אֶת־אֶחָיו֙ עִמּ֔וֹ וַיִּרְדֹּ֣ף אַחֲרָ֔יו דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיַּדְבֵּ֥ק אֹת֖וֹ בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
[כד] וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י בַּחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן־תְּדַבֵּ֥ר עִֽם־יַעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע:
[כה] וַיַּשֵּׂ֥ג לָבָ֖ן אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְיַעֲקֹ֗ב תָּקַ֤ע אֶֽת־אָהֳלוֹ֙ בָּהָ֔ר וְלָבָ֛ן תָּקַ֥ע אֶת־אֶחָ֖יו בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
[כו] וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת־לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת־בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב:
[כז] לָ֤מָּה נַחְבֵּ֙אתָ֙ לִבְרֹ֔חַ וַתִּגְנֹ֖ב אֹתִ֑י וְלֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י וָאֲשַׁלֵּחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר:
[כח] וְלֹ֣א נְטַשְׁתַּ֔נִי לְנַשֵּׁ֥ק לְבָנַ֖י וְלִבְנֹתָ֑י עַתָּ֖ה הִסְכַּ֥לְתָּֽ עֲשֽׂוֹ:
[כט] יֶשׁ־לְאֵ֣ל יָדִ֔י לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּכֶ֖ם רָ֑ע וֵאלֹהֵ֨י אֲבִיכֶ֜ם אֶ֣מֶשׁ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ מִדַּבֵּ֥ר עִֽם־יַעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע:
[ל] וְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי־נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת־אֱלֹהָֽי:
[לא] וַיַּ֥עַן יַעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־תִּגְזֹ֥ל אֶת־בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵעִמִּֽי:
[לב] עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶיךָ֘ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַֽח־לָ֑ךְ וְלֹא־יָדַ֣ע יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם:
[לג] וַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹ֥הֶל יַעֲקֹ֣ב׀ וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל:
[לד] וְרָחֵ֞ל לָקְחָ֣ה אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתְּשִׂמֵ֛ם בְּכַ֥ר הַגָּמָ֖ל וַתֵּ֣שֶׁב עֲלֵיהֶ֑ם וַיְמַשֵּׁ֥שׁ לָבָ֛ן אֶת־כָּל־הָאֹ֖הֶל וְלֹ֥א מָצָֽא:
[לה] וַתֹּ֣אמֶר אֶל־אָבִ֗יהָ אַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי־דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י וַיְחַפֵּ֕שׂ וְלֹ֥א מָצָ֖א אֶת־הַתְּרָפִֽים:
[לו] וַיִּ֥חַר לְיַעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַֽעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה־פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַחֲרָֽי:
[לז] כִּֽי־מִשַּׁ֣שְׁתָּ אֶת־כָּל־כֵּלַ֗י מַה־מָּצָ֙אתָ֙ מִכֹּ֣ל כְּלֵי־בֵיתֶ֔ךָ שִׂ֣ים כֹּ֔ה נֶ֥גֶד אַחַ֖י וְאַחֶ֑יךָ וְיוֹכִ֖יחוּ בֵּ֥ין שְׁנֵֽינוּ:
[לח] זֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָֽנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי:
[לט] טְרֵפָה֙ לֹא־הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה:
[מ] הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵעֵינָֽי:
[מא] זֶה־לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֘ בְּבֵיתֶךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּחֲלֵ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים:
[מב] לוּלֵ֡י אֱלֹהֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת־עָנְיִ֞י וְאֶת־יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ:
[שביעי] [מג] וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה־אֶעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ:
[מד] וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:
[מה] וַיִּקַּ֥ח יַעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה:
[מו] וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל:
[מז] וַיִּקְרָא־ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָׂהֲדוּתָ֑א וְיַֽעֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד:
[מח] וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד:
[מט] וְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְהוָ֖ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ:
[נ] אִם־תְּעַנֶּ֣ה אֶת־בְּנֹתַ֗י וְאִם־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל־בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:
[נא] וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:
[נב] עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:
[נג] אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:
[נד] וַיִּזְבַּ֨ח יַעֲקֹ֥ב זֶ֙בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶאֱכָל־לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר:

פרק לא
(א) וישמע. לאמר - איש לאחיו היו אומרים אלה הדברים , וכן היו אומרים לאביהם; לפיכך נשתנו פניו אל יעקב. (ב) וירא. את פני לבן - בפניו הכיר כי איננו עמו בלבו כתמול שלשום , כי ראה פניו זועפים אליו. ובעודנו חושב במה שהיה שומע ורואה , בא אליו דבר אלהים בחלום. (ג) ויאמר יי' - כי המלאך נקרא בשם אדניו , ואומר דברי שליחותו בלשון אדניו , כאלו הוא מדבר. (ד) וישלח. השדה אל צאנו - אליו אל השדה , במקום שהיה רועה שם צאנו. (ה) ויאמר. ואלהי אבי היה עמדי - הוא שונא אותי מקנאתו בי , כי רכושי רב; ולא משלו , אלא כי אלהי אבי היה עמדי והצליח דרכי. (ו) ואתנה. (כי בכל כחי עבדתי) - אני עבדתיו באמונה , והוא הולך עמי במרמה. בכל כחי - כמו שאמר: "הייתי ביום אכלני חורב" וגו' (להלן , מ). (ז) ואביכן התל בי - יבא השורש הזה מבנין ה'דגוש' והוא קל; ובא דגוש: "ויהתל בהם אליהו" (מ"א יח , כז). עשרת מונים - פעמים. ואמר עשרת - לפי שהוא סוף האחדים וראש העשרות , לפיכך לשון רבוי המספר בזה השם בסתם , רוצה לומר: פעמים רבות , וכן "ואפו עשר נשים" (וי' כו , כו) , והדומים לו. ואדני אבי פירש: עשרת - דוקא אמר; עבד שש שנים בצאנו (ראה להלן , מא): שנה ראשונה ראה בלידה הראשונה כי הרבה חלק יעקב , והחליף את משכורתו; ומכאן ואילך בכל שנה. ושני פעמים יולדות הצאן בכל שנה , הרי בד' שנים ח' פעמים; ובראשונה פעם אחת ובאחרונה פעם אחת - הרי עשרה. (ח) אם כה. כל הצאן - רוב הצאן , כמו "וכל הארץ באו מצרימה" (בר' מא , נז) , והדומים לו. וזכר נקודים ועקודים , והוא הדין לטלואים (ראה בר' ל , לט). (ט) ויצל - ענין 'הסרה ושלילה'. מקנה אביכן - לפי שהוא היה גוזל אותי ומחליף משכורתי (ראה לעיל , ז) , לפיכך היה מאת האל והיו יולדות רוב הצאן כמשכורתי. וכן הראני האל בחלום , להודיעני , כי מאתו נהיה הדבר ולא דרך מקרה , כי האל משגיח ביריאיו להצילם מיד עושקיהם ולהיטיב להם. (י) ויהי. העתודים - הם התישים. וברודים זכר במקום טלואים (ראה בר' ל , לט). ואמר ברודים , כי לַבְנוּתָם היה כמו הברד. (יא-יב) ויאמר - מבואר הוא. (יג) אנכי האל ביתאל - חסר הנסמך , ורוצה לומר: האל - אל ביתאל , כמו "הארון הברית" (יהו' ג , יד). וענין אל ביתאל , רוצה לומר , שנגליתי לך בביתאל. אשר נדרת לי - כבר כתבנו (לעיל , ג) , כי המלאך ידבר בלשון אדניו , כאִלו הוא מדבר. כי יעקב לא נדר למלאך אלא לאל. (יד) ותען רחל ולאה - כמו "ויבא משה ואהרן" (שמ' י , ג). ורחל היתה ראשונה למענֶה , כי היתה אוהבת את יעקב מאד , כמו שהוא היה אוהב אותה. (טו) גם אכול את כספנו - כספנו הראוי לתת לנו להנשא לבעל. ומה שאמר גם אכול - אכילה אחר אכילה , כי אכל מה שראוי לתת לנו , ואכל משכורתך ויגיעך שהיה לנו ולבנינו. (יז) ויקם. וישא - נשאם והרכיבם על הגמלים. (יח) וינהג. מקנה קניינו - מה שזכר תחלה הוא מקנה מרעיתו , וזהו מקנה שקנה; זהו שאמר מקנה קניינו. ומקנה - סמוך , כי הוא נקוד צרי. (יט) ולבן (הלך) - והיה המקום רחוק שלשת ימים , כמו שאמר "וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב" (בר' ל , לו); לפיכך לא ידע לבן עד יום השלישי (ראה להלן , כב). ולבן לא היה בבית , וגם בניו לא היו שם , כי היו רועים צאן אביהם; לפיכך לקחה רחל את התרפים , כי לא היה אדם בבית שימנענה. והתרפים הם כלי הנחושת שרואין בו שעות היום; ויראו בו העתידות , ופעמים רבות יכזב , וכן אמר "כי התרפים דברו און" (זכ' י , ב). ונקרא בלשון רבים , לפי שהוא עשוי לוחות לוחות. והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב , כי התרפים עשוים על צורת בן אדם , והיא עשויה לקבל כח עליונים. וגנבה אותם רחל , כדי שלא יראה בהם אביה , אי זה דרך הלכו. ויעקב לא ידע בזה הדבר , כמו שאמר "ולא ידע יעקב" (להלן , לב); כי אם היה יודע , לא היה מניח אותה לקחת מבית אביה דבר שלא מדעתו , כל שכן התרפים. (כ) ויגנוב יעקב את לב לבן - גנב דעתו , כי הוא היה חושב שהיה בעיר , והוא הלך לו. על בלי הגיד לו - על שלא הגיד לו דרכו. כי בורח הוא - לא שיאמר לו: אני בורח! כי זה לא יתכן. אלא טעם כי בורח - למלת ויגנוב: גנב דעתו , כי הוא היה בורח , והעלים ממנו; ולא הגיד לו , כי היה רוצה ללכת. (כא) ויברח. את הנהר - הוא 'פרת' , כתרגומו. (כב) ויוגד. ביום השלישי - פירשנוהו (לעיל , יט). (כג) ויקח. אחיו - קרוביו ואוהביו. (כד) ויבא - כמו שבא אל אבימלך לכבוד אברהם (ראה בר' כ , ג) , כן בא ללבן לכבוד יעקב. פן תדבר - שתריב עמו לעשות לו רע; אפלו מן הדבור השמר! ופירוש פן תדבר - שלא תדבר , וכן "פן תמותון" (בר' ג , ג); "פן תשיב את בני שמה" (בר' כד , ו). מטוב ועד (בנוסחנו: עד) רע - מה שידמה לך שהוא טוב , אם תקח קצת מרכושו ותניח לו הרוב; או שתקח ממנו הרוב , שהוא רע אפלו בעיניך , אלא שתרצה להנקם ממנו , לפי שהלך בלא רשותך. (כה) וישג. בהר - באותו הר שהדביקו לבן (ראה לעיל , כג); להודיע , כי לא ברח מפניו. תקע את אחיו - תקע את אהלו עם אחיו גם כן בהר הגלעד. והנה היו שניהם בהר , אלה נכח אלה. או פירושו כתרגומו: "אשרי ית אחוהי". (כו) ויאמר. כשבויות - כנשים השבויות ביד בעלי חרב , שיוצאות ממקומן שלא מדעת , כן נהגת בנותי בלא דעתי ודעת אחיהן וקרוביהן. (כז) למה נחבאת - נחבאת ממני. ותגנוב אותי - את דעתי. ואשלחך - שאם הגדת לי , הייתי משלחך בשמחה. (כח) ולא נטשתני. לבני - בני בנים ובני בנות הרי הן כבנים. עשו - בו"ו כמו בה"א , והוא מקור. ומה שאמר עתה , רוצה לומר: אע"פ שאתה חכם , עתה היית סכל בזה הדבר. (כט) יש לאל ידי - כתרגומו (ת"א). אמש - הלילה שעבר. אלהי אביכם - אלהי אברהם , שהוא הודיעו בעולם. וכנוי אביכם - כנגד יעקב ובניו. (ל) ועתה. נכסוף נכספת - כתרגומו. ונכסוף - מקור מבנין נפעל , בשקל "נשאול נשאל דוד" (ש"א כ , כח) אלהי - קרא התרפים 'אלהים' , לפי שהיו בוטחים בו כמו בדבר אלהים. (לא) ויען. כי יראתי - לְמַה שאמרת לי "מה עשית ותגנוב את לבבי" (לעיל , כו) - לא הודעתיך , לפי שיראתי ואמרתי בלבי: אם אודיעך - פן תגזול את בנותיך מעמי. (לב) עם אשר. ומה שאמרת לי "למה גנבת את אלהי" (לעיל , ל) - עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה! מעתה אני אומר לך , שתהרוג מי שתמצאם אצלו. נגד אחינו - בפני אחי ואחיך חפש כל אשר לי; ומה שתכיר שהוא שלך - קח לך , אם אלהיך אם דבר אחר. (לג) ויבא. ויצא מאהל לאה - וכאשר יצא מאהל לאה , נכנס באהל רחל; ולפי שנתעכב שם ורבו הדברים בינו ובינה , כתבו באחרונה. ובבראשית רבה (עד , ט): ויבא לבן באהל יעקב - זהו אוהל רחל; ויבא באהל רחל - שני פעמים נכנס באהל רחל; הכיר בה שהיתה משמשנית. (לד) ורחל. בכר הגמל - מרדעת הגמל. (לה) כי דרך נשים לי - הוא הנדות , וכן "ארח כנשים" (בר' יח , יא). ואמרו כן דרך כבוד. (לו) ויחר ליעקב - לפי שלא האמין בו ומשש את כל כליו; ואע"פ שהוא אמר לו "הכר לך" (לעיל , לב) , לבן היה לו למנוע עצמו מזה , מדרך המוסר. (לז) כי מששת. שים כה - סדר דבריך וטענותיך עמי נגד אחי ואחיך; ו'אחי יעקב' הם הרועים ושאר האנשים שהיו עמו. (לח) זה עשרים. לא שכלו - מברכת יי' לך בגללי (ראה בר' ל , כז). ואילי צאנך לא אכלתי - ומאילי צאנך; ואפִלו אחד. ותחסר מ"ם השמוש , כמו "אלחנן בן דדו בית לחם" (ש"ב כג , כד) - כמו 'מבית לחם'; "עד יקום גוי אויביו" (יהו' י , יג) - מאויביו , והדומים להם. ואמר זה , כי דרך הרועים לאכול מבשר מרעיתם פעמים; אמר הוא: אני לא אכלתי מצאנך , אלא משלי אכלתי. וזכר האילים שהם גרועים לאכילה יותר מהכבשים; ואע"פ כן לא אכלתי מהם. ולא זכר הנקבות , כי לא יאכלום ברוב. (לט) טרפה - ואע"פ שנטרפה באונס , כגון שִנֵי זאבים , ולא היה לי להציל ברועים ובמקלות , ואע"פ כן לא הבאתיה אליך , פן תאמר לי: היית יכול להציל! זהו שאמר: מידי תבקשנה - אם הייתי מביא אותה אליך , ידעתי שתבקשנה מידי שלא כדין. אנכי אחטנה - החטא היה עלי , לשלמה לך , אע"פ שלא הייתי חוטא ופושע בה. גנובתי יום - או אם נגנבה בהמה מן העדר , בין ביום בין בלילה , אני הייתי משלם אותה לך. גנובתי - היו"ד נוספת , כיו"ד "מלאתי משפט" (יש' א , כא). ואִלו היתה לכנוי , היתה הבי"ת קמוצה. (מ) הייתי - לפי שלא הייתי רוצה לנטש הצאן על רועה אחר תחתי , הייתי סובל חמימות השמש ביום וקרח בלילה; ונדדה גם כן שנתי מעיני , הן מפני הקור הן מפני שהיה לבי טרוד על הצאן , שמא יבאו זאבים לטרוף או גנבים לגנוב. (מא) זה לי. בשתי בנותיך - מה שאין מנהג העולם לעשות כן , לעבוד באשה; כמו שאמרו הן: "כי מכרנו" (לעיל , טו). (מב) לולי אלהי אבי - ואחר כן פירש אלהי אברהם ופחד יצחק - כתרגומו. היה לי - כתרגומו. ופירשו , כי היה אומר יעקב פחד יצחק על העקדה , שמפחדו לאל מסר עצמו לשחיטה. ויש לפרש פחד יצחק - פחד יעקב ליצחק , שימצאהו חי. ופירוש היה לי - לשני טעמים: האחד - לולי אלהי אברהם היה בעזרי , ריקם שלחתני; והאחר - לולי פחד יצחק היה לי , שאני מפחד אם אמצאנו חי; ובעבור זה לא נשארתי עוד עמך , שאם הייתי נשאר עמך יותר , היית משלח אותי ריקם מרוב תחבולותיך ומרמותיך , בהחליפך משכורתי (ראה לעיל , מא) , ותגזול את אשר לי. ומפחדי אל יצחק מהרתי דרכי ולא הודעתיך , כי נכספתי אליו (ראה לעיל , ל) לראות במיתתו ולקברו. ויוכח אמש - כשאמר לך "השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע" (לעיל , כט). (מג) ויען לבן. לי הוא - כי ממני היה לך הכל. מה אעשה לאלה - אמר לאלה אחר שאמר ולבנותי , כלומר: לבנות כאלה שהם טובות , מה אעשה? כלומר: איך אפרד מהן? (מד) ועתה. לכה - פירשנוהו (בר' יט , לב). והיה - דבר הברית יהיה עד ביני ובינך. והעדות יפרש בסוף: "אם תענה" וגו' (להלן , נ). (מה) ויקח. וירימה מצבה - הרימה להיותה מצבה , שהציבהּ על קומתה וְשָמָהּ במקום גבוה מההר , להיותה נראת מרחוק; זהו שאמר וירימה , ולא אמר 'וישם אותה מצבה' (ע"פ בר' כח , יח). לפיכך קראה 'מצפה' (ראה להלן , מט). (מו) ויאמר. לאחיו - לאנשיו. ואע"פ שיעקב אמר לאחיו , לבן גם כן עם אנשיו לקטו אבנים , ועשו כלם גל אבנים , ויאכלו שם ביחד: יעקב עם אשר עמו , ולבן עם אשר עמו , אכלו יחד על הגל. או יהיה פירוש לאחיו - גם לאנשי לבן , כי כלם היו בכלל אחיו , אחר שהיה שלום ביניהם; וזו האכילה היתה לקיום הברית , שאכלו כלם ביחד. (מז) ויקרא - כל אחד קרא לו שם בלשונו. לבן בלשון ארמי יגר שהדותא; ותרגום "והיתה בבל לגלים" (יר' נא , לז) - "ליגרין" (ת"י). (מח) ויאמר - אמר בלשונו זה הדבר , או אמר בלשון עברי; כי אפשר שלבן היה יודע לשון עברי ומדבר בו עם יעקב. על כן קרא שמו - יעקב קרא שמו גלעד , להיותו עד בינו ובין לבן. ולבן אמר הדבר עוד , לקיים הברית בעדות זו. (מט) והמצפה - והיא המצבה שקרא אותה יעקב 'מצפה' , לפי שהקימה במקום גבוה (ראה לעיל , מה). וקרא אותה מצפה גם כן לענין שאמר: יצף יי' ביני וביניך. ולבן קראה בלשונו: "סכותא" (ת"א); ואמר הענין לבן , כמו שאמר ענין "גלעד" (לעיל , מח) , לקיים הברית בעדות זו. כי נסתר - כאשר נסתר איש מרעהו , ולא יראה איש ממנו בענין חברו , יהיה עד יי' ביני וביניך , "אם תענה את בנותי" (להלן , נ). (נ) אם תענה - אם יחסרו דבר מצרכן , או שלא תנהג בהן דרך כבוד , כי כל זה הוא 'ענוי' לנשים הנכבדות. ובדברי רבותינו ז"ל (יומא עז , א - ב): אם תענה - מתשמיש , ואם תקח - מצרות. אין איש עמנו - והלא כמה אנשים היו עמהם? אלא אין איש עמנו שיוכיח בין שנינו , אם תעשה זה; כי אתה תשכון בארץ אחרת , ואין מי שיאמר לך: מה תעשה , הלא כרת ברית עם לבן?! אלא אלהים יהיה עד ביני וביניך אם תשקר בבריתי. (נא) ויאמר. אשר יריתי ביני וביניך - אשר יריתי , להיותם עד ביני וביניך. או פרושו: יהיו ביני וביניך , שלא תעבור מהם והנה אלי לרעה , ולא אעבור מהם והלאה אליך לרעה (ראה להלן , נב). ואמר אשר יריתי , אע"פ שיעקב הקים המצבה , והוא אמר לעשות הגל; כיון שלבן אמר ליעקב: "לכה ונכרתה ברית" (לעיל , מד) , ויעקב עשה על דבריו , הרי הוא כאלו ירה אבני הגל והמצבה. וכבר פרשנו (לעיל , מו) , כי בני לבן ואחיו לקטו אבנים לעשות הגל. או פירוש אשר יריתי - בדברי , כלומר: בדברי השלכתים ביני וביניך , וכן "אורה אתכם ביד אל" (איוב כז , יא). (נב) עד. אם אני - אם זה , טעמו במקום שי"ן השמוש , כאלו אמר: 'שאני' , 'שאתה' , וכן "עד אם כלו לשתות" (בר' כד , יט) , כמו שכתבנו (שם). אני - בקמץ האל"ף שלא בהפסק , אבל הוא בהעמדת טעם , וכן "אף אני בכור אתנהו" (תה' פט , כח); "ברכני גם אני" (בר' כז , לד). ואת המצבה הזאת - אשר הצבת אתה לעד ולברית ביני וביניך. על דבריו כי המצבה הרים יעקב (ראה לעיל , מה) , והגל עשו שניהם (ראה לעיל , מו) , לפיכך זכר המצבה באמרו ליעקב ואם אתה. והיאך היה לבן מפייס ממנו , והלא אמר "יש לאל ידי לעשות עמכם רע" (לעיל , כט)? אלא שראה כי אלהים עם יעקב בכל אשר היה עושה , והזהירו עליו , ואמר "השמר לך" (שם); לפיכך ירא ממנו ובקש ממנו ברית , כמו שאמר אבימלך ליצחק , ואמר לו: "ראה ראינו כי היה יי' עמך , ונאמר תהי נא אלה בינותינו" (בר' כו , כח). (נג) אלהי אברהם ואלהי נחור. אלהי אברהם - קדש , ואינו נמחק; אלהי נחור - חול (ראה סופרים ד , ז). והוא אלהים אחרים , שהיא עבודת הכוכבים שהיו עובדים הדורות ההם , ולבן היה מאמין בהם. וזכר אברהם ונחור ולא זכר יצחק ובתואל , לפי שהם היו נודעים יותר ומפורסמים בגדולה. אלהי אביהם - חול (ראה שם) , כיון שמתערב בו אלוהות חול. זכר אלהי אבי יעקב ואבי לבן , רוצה לומר: אבי אביהם , כל אחד לפי אמונתו. ויעקב נשבע מה שאמר לבן , בפחד יצחק; וכבר פירשנוהו (לעיל , מב). (נד) ויזבח - עשה סעודה ומשתה , כדי שיאכלו ביחד בהפרדם זה מזה , לזכרון הברית. לאחיו - לבן והאנשים אשר עמו , כי כלם אחים ואוהבים אחרי הברית. לחם - כלל לכל מאכל.