פרק לג
[א]
וַיִּשָּׂ֨א
יַעֲקֹ֜ב
עֵינָ֗יו
וַיַּרְא֙
וְהִנֵּ֣ה
עֵשָׂ֣ו
בָּ֔א
וְעִמּ֕וֹ
אַרְבַּ֥ע
מֵא֖וֹת
אִ֑ישׁ
וַיַּ֣חַץ
אֶת־הַיְלָדִ֗ים
עַל־לֵאָה֙
וְעַל־רָחֵ֔ל
וְעַ֖ל
שְׁתֵּ֥י
הַשְּׁפָחֽוֹת:
[ב]
וַיָּ֧שֶׂם
אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת
וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן
רִֽאשֹׁנָ֑ה
וְאֶת־לֵאָ֤ה
וִילָדֶ֙יהָ֙
אַחֲרֹנִ֔ים
וְאֶת־רָחֵ֥ל
וְאֶת־יוֹסֵ֖ף
אַחֲרֹנִֽים:
[ג]
וְה֖וּא
עָבַ֣ר
לִפְנֵיהֶ֑ם
וַיִּשְׁתַּ֤חוּ
אַ֙רְצָה֙
שֶׁ֣בַע
פְּעָמִ֔ים
עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ
עַד־אָחִֽיו:
[ד]
וַיָּ֨רָץ
עֵשָׂ֤ו
לִקְרָאתוֹ֙
וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ
וַיִּפֹּ֥ל
עַל־צַוָּארָ֖ו
וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ
וַיִּבְכּֽוּ:
[ה]
וַיִּשָּׂ֣א
אֶת־עֵינָ֗יו
וַיַּ֤רְא
אֶת־הַנָּשִׁים֙
וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים
וַיֹּ֖אמֶר
מִי־אֵ֣לֶּה
לָּ֑ךְ
וַיֹּאמַ֕ר
הַיְלָדִ֕ים
אֲשֶׁר־חָנַ֥ן
אֱלֹהִ֖ים
אֶת־עַבְדֶּֽךָ:
[רביעי]
[ו]
וַתִּגַּ֧שְׁןָ
הַשְּׁפָח֛וֹת
הֵ֥נָּה
וְיַלְדֵיהֶ֖ן
וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ:
[ז]
וַתִּגַּ֧שׁ
גַּם־לֵאָ֛ה
וִילָדֶ֖יהָ
וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ
וְאַחַ֗ר
נִגַּ֥שׁ
יוֹסֵ֛ף
וְרָחֵ֖ל
וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:
[ח]
וַיֹּ֕אמֶר
מִ֥י
לְךָ֛
כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה
הַזֶּ֖ה
אֲשֶׁ֣ר
פָּגָ֑שְׁתִּי
וַיֹּ֕אמֶר
לִמְצֹא־חֵ֖ן
בְּעֵינֵ֥י
אֲדֹנִֽי:
[ט]
וַיֹּ֥אמֶר
עֵשָׂ֖ו
יֶשׁ־לִ֣י
רָ֑ב
אָחִ֕י
יְהִ֥י
לְךָ֖
אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[י]
וַיֹּ֣אמֶר
יַעֲקֹ֗ב
אַל־נָא֙
אִם־נָ֨א
מָצָ֤אתִי
חֵן֙
בְּעֵינֶ֔יךָ
וְלָקַחְתָּ֥
מִנְחָתִ֖י
מִיָּדִ֑י
כִּ֣י
עַל־כֵּ֞ן
רָאִ֣יתִי
פָנֶ֗יךָ
כִּרְאֹ֛ת
פְּנֵ֥י
אֱלֹהִ֖ים
וַתִּרְצֵֽנִי:
[יא]
קַח־נָ֤א
אֶת־בִּרְכָתִי֙
אֲשֶׁ֣ר
הֻבָ֣את
לָ֔ךְ
כִּֽי־חַנַּ֥נִי
אֱלֹהִ֖ים
וְכִ֣י
יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל
וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ
וַיִּקָּֽח:
[יב]
וַיֹּ֖אמֶר
נִסְעָ֣ה
וְנֵלֵ֑כָה
וְאֵלְכָ֖ה
לְנֶגְדֶּֽךָ:
[יג]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלָ֗יו
אֲדֹנִ֤י
יֹדֵעַ֙
כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים
רַכִּ֔ים
וְהַצֹּ֥אן
וְהַבָּקָ֖ר
עָל֣וֹת
עָלָ֑י
וּדְפָקוּם֙
י֣וֹם
אֶחָ֔ד
וָמֵ֖תוּ
כָּל־הַצֹּֽאן:
[יד]
יַעֲבָר־נָ֥א
אֲדֹנִ֖י
לִפְנֵ֣י
עַבְדּ֑וֹ
וַאֲנִ֞י
אֶֽתְנָהֲלָ֣ה
לְאִטִּ֗י
לְרֶ֨גֶל
הַמְּלָאכָ֤ה
אֲשֶׁר־לְפָנַי֙
וּלְרֶ֣גֶל
הַיְלָדִ֔ים
עַ֛ד
אֲשֶׁר־אָבֹ֥א
אֶל־אֲדֹנִ֖י
שֵׂעִֽירָה:
[טו]
וַיֹּ֣אמֶר
עֵשָׂ֔ו
אַצִּֽיגָה־נָּ֣א
עִמְּךָ֔
מִן־הָעָ֖ם
אֲשֶׁ֣ר
אִתִּ֑י
וַיֹּ֙אמֶר֙
לָ֣מָּה
זֶּ֔ה
אֶמְצָא־חֵ֖ן
בְּעֵינֵ֥י
אֲדֹנִֽי:
[טז]
וַיָּשָׁב֩
בַּיּ֨וֹם
הַה֥וּא
עֵשָׂ֛ו
לְדַרְכּ֖וֹ
שֵׂעִֽירָה:
[יז]
וְיַֽעֲקֹב֙
נָסַ֣ע
סֻכֹּ֔תָה
וַיִּ֥בֶן
ל֖וֹ
בָּ֑יִת
וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙
עָשָׂ֣ה
סֻכֹּ֔ת
עַל־כֵּ֛ן
קָרָ֥א
שֵׁם־הַמָּק֖וֹם
סֻכּֽוֹת:
ס
[יח]
וַיָּבֹא֩
יַעֲקֹ֨ב
שָׁלֵ֜ם
עִ֣יר
שְׁכֶ֗ם
אֲשֶׁר֙
בְּאֶ֣רֶץ
כְּנַ֔עַן
בְּבֹא֖וֹ
מִפַּדַּ֣ן
אֲרָ֑ם
וַיִּ֖חַן
אֶת־פְּנֵ֥י
הָעִֽיר:
[יט]
וַיִּ֜קֶן
אֶת־חֶלְקַ֣ת
הַשָּׂדֶ֗ה
אֲשֶׁ֤ר
נָֽטָה־שָׁם֙
אָהֳל֔וֹ
מִיַּ֥ד
בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר
אֲבִ֣י
שְׁכֶ֑ם
בְּמֵאָ֖ה
קְשִׂיטָֽה:
[כ]
וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם
מִזְבֵּ֑חַ
וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ
אֵ֖ל
אֱלֹהֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
ס
פרק לג
(א)
ויחץ
אל
הילדים
על
לאה
וגו'
-
לכל
אחת
אמר:
קח
את
ילדיך
,
ואם
תצטרך
,
תנוסו
עם
ילדים.
(ב)
ואת
רחל
ואת
יוסף
אחרונים
-
חביב
אחרון
,
כדי
שיהא
לו
ידים
לנוס.
(ג-ד)
שבע
פעמים
-
השתחוואה
קודם
גשתו
לאחיו
,
ועשו
רץ
לקראתו
כדי
שלא
ישתחוה
עוד.
(ו-ז)
ותגשן
השפחות
-
באילו
אומר:
ותגשן
השפחות
הנה
וילדיהן
ותשתחוין;
ולפי
שהן
שתים
ויכול
לומר
בהן
לשון
רבים
,
תלה
השתחוואה
בהן.
בספר
הדייקות
של
אבן
פרחון
(מחה"ד
יא
,
א)
ראיתי
,
כי
משום
הכי
כתיב
באמהות
ותשתחוין
,
ובאחרים
כתיב
וישתחוו
,
כי
בני
השפחות
לא
השתחוו;
נותן
טעם
לדבר
,
כי
כשראו
אמותם
משתחוות
,
אמרו:
אמותינו
משתחוות
כי
כן
דרכן
להשתחוות
לכל
,
אבל
אנו
לא
נשתחווה;
ולכך
כתב
בהן
ותשתחוין;
אבל
בני
הגבירות
,
שראו
אמותם
משתחוות
,
השתחוו
גם
הם
,
ולכך
כתב
וישתחוו.
ואני
אומר:
והלא
כבר
ראו
יעקב
,
שהוא
גביר
לכולם
,
שהשתחווה
שלש
פעמים!?
ולכך
נראה
לי
,
כי
כל
מקום
שיש
שם
זכרים
ונקיבות
,
אם
מתחיל
בנקיבות
,
ידבר
בלשון
נקיבה
,
כמו
ותגשן
השפחות;
ותגש
גם
לאה;
"ותבאנה
נערות
אסתר
וסריסיה"
(אס'
ד
,
ד);
וכשהוא
מתחיל
בזכר
,
מדבר
בלשון
זכר
,
כמו
ואחר
נגש
יוסף.
וכשהוא
מתחיל
בלשון
נקיבה
,
פעמים
הוא
מסיים
בלשון
זכר
,
דסליק
מינייהו:
"ותבאנה
נערות...
ויגידו
לה"
(שם);
ופעמים
דקאי
ארישא
ומסיים
בלשון
נקיבה
,
כי
הכא:
ותגשן
השפחות.
ואף
בתלמודינו
(שבת
כ
,
ב):
במה
מדליקין
ובמה
אין
מדליקין
,
וקאי
אמאי
דסליק
מיניה;
(שם
נא
,
ב):
במה
בהמה
יוצאה
ובמה
אינה
יוצאה
,
יוצא
הגמל
וכו'.
נראה
דכולם
השתחוו
,
דאם
לא
נשתחוו
,
למה
נגשו?
[הג"ה].
אבל
לאה
שהיא
יחידה
,
תלה
השתחוואה
ברבים.
ואחר
נגש
יוסף
ורחל
-
דרך
שָׂרִיות
וצנועות
להוליך
אחד
מבניהם
לפניהם.
(ח)
מי
לך
כל
המחנה
-
כלומר:
מי
שלך
כל
המחנה
הזה.
ויאמר
למצא
חן
בעיני
אדוני
-
כלומר:
אינו
שלי
,
אלא
ששלחתיו
למצא
חן
בעיניך.
(י)
כי
על
כן
ראיתי
פניך
-
על
כן
כי
ראיתי
פניך
במנחה
,
כדרך
שרואים
פני
אלהים
במנחה
,
כדכתיב
ו"אני
בצדק
אחזה
פניך"
(תה'
יז
,
טו)
,
ותרצני
המנחה
,
ותבִאני
שהייתי
חפץ
לראות
פניך
כראות
פני
אלהים.
(יא)
וכי
יש
לי
כל
-
ואיני
חסר
בכך
כלום.
(יג)
עלות
-
לשון
'מעוברות'
ו'מניקות'
,
כמו
"התשכח
אשה
עולה"
(יש'
מט
,
טו)
,
וכן
"עלות
ינהל"
(יש'
מ
,
יא).
ועל
שם
הולד
,
שנקרא
'עולל'
,
קורא
אותן
עלות.
עלות
עלי
-
כמו
'הם
עלות
ועלי
לנהגם
לאט';
ולפי
שאמר
עלות
,
אמר
עלי
,
שזה
צחות
לשון
קודש
,
לומר
לשון
נופל
על
הלשון.
ודפקום
-
לשון
"דודי
דופק"
(שה"ש
ה
,
ב);
כלומר:
אם
ידחקום
ויכום
כדי
למהרן.
(יד)
לאטי
-
לאט
שלי;
'אמונא
אישא'
בלעז
(לנוחותי);
כמו
"לאט
לי
לנער"
(ש"ב
יח
,
ה);
"ההולכים
לאט"
(יש'
ח
,
ו).
שעירה
-
לשעיר;
הרחיב
לו
את
הדרך.
(טו)
למה
זה
-
כלומר:
למה
זה
תניחם?
איני
חפץ
אלא
שאמצא
חן
בעיני
אדוני.
(יז)
ויבן
לו
בית
-
לדירת
עצמו.
(יח)
שלם
-
שם
העיר
,
אלא
מזה
המעשה
ואילך
נקרא
שכם
,
על
שם
שהיה
שכם
אדוני
הארץ
ונשיא
ונכבד.
(יט)
קשיטא
-
אין
לו
דמיון
,
ופתרונו
לפי
עניינו:
'צאן'
,
כמו
שתירגם
אונקלוס;
או
'מעה'
,
כמו
שאמרו
רבותינו
(ר"ה
כו
,
א)
,
שכן
בכרכי
הים
קורין
ל'מעה'
-
'קשיטא'.
(כ)
ויקרא
לו
-
עליו
,
כמו
"אמרי
לי
אחי
הוא"
(בר'
כ
,
יג)
,
שהוא
'עלי';
כלומר:
עליו
התפלל:
אל
אלהי
ישראל.