מאגר הכתר בראשית פרק לג עם פירוש רד"ק

פרק לג
(א) וישא יעקב. ויחץ - חִלקָם על האמהות , כי כל אחת תהמה יותר על בניה , ואם תוכל תצילם; ואם לא , תבכה ותבקש עליהם. (ב) וישם - האחרון אחרון חביב; אולי ינוח כעסו בהריגת הראשונים ויניח האחרונים. (ג) והוא עבר לפניהם - כרחם אב על בנים (ע"פ תה' קג , יג); יגע בו ולא יגע בהם , וינוח כעסו בו ויניח הבנים; או ילחם עליהם הוא ועבדיו , אם לא יקבל פיוסיו. שבע פעמים - בראשית רבה (עח , ח): על שם "שבע יפול צדיק וקם" (מש' כד , טז). (ד) וירץ - כשראה שנכנע כל כך לפניו , כפר לו כל מה שעשה לו ונתמלא עליו רחמים. וישקהו - נקוד עליו. בראשית רבה (עח , ט): אמר רבי שמעון בן אלעזר: בכל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה , אתה דורש את הכתב; נקודה רבה על הכתב , אתה דורש את הנקודה. כאן לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב; מלמד , שנשקו בכל לבו. אמר רבי ינאי: אם כן למה נקוד עליו? אלא מלמד , שלא בקש לנשקו אלא לנשכו , ונעשה צוארו של יעקב של שיש , ושניו של עשו של שעוה. ויבכו - זה בכה על צוארו וזה בכה על שניו. (ה) וישא. מי אלה לך - אלה הנשים והילדים אשר אני רואה לך ועמך , מי הם? והוא ענה לו על הילדים; ומעצמו ידע , כי הנשים אמותיהם. (ו) ותגשן. (ז) ותגש. נגש יוסף ורחל - הקדים יוסף לרחל , כי מרוב חמלתה עליו היתה מוליכה אותו לפניה בין ידיה. ויש דרש (ב"ר עח , י) , כי יוסף קדם והלך לפני אמו , לפי שהיתה יפת תואר; וכסה אותה בקומתו , שהיה גבה קומה , שלא יראנה אותו רשע ויתן עינו עליה. הדא הוא דכתיב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין" (בר' מט , כב). (ח) ויאמר. מי לך - למי , כלומר: למי אתה שולח כל המחנה אשר לך , ולמי אתה שולח כל הצאן והבקר הזה. למצא חן בעיני אדני שלחתיו , אם אמצא חן בעיניך שתקבלנו. (ט) ויאמר - אינני צריך למנחתך כי יש לי רב. ובבראשית רבה (עח , יא): יהי לך אשר לך - אמר רבי אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו. שלא תאמר: אלולי שרמה אבינו יעקב את אביו , לא נטל את הברכות. בא עשו וחתמן לו; אמר: אחי יהי לך אשר לך. (י) ויאמר. כי על כן ראיתי - על כן ראוי לך לקבלה , כי בלב טוב אני נותנה לך; כי כשראיתי פניך , ישר בעיני כמו פני המלאך שראיתי. וזכר לו ראיית פני המלאך , כדי שיירא ממנו לעשות לו רע , כמו שאמר לבן (ראה בר' לא , כט); כי יודע היה עשו , כי יעקב היה צדיק ותמים , כמו שהיה יושב אהלים מנעוריו (ראה בר' כה , כז); והאמין בו , שהמלאך נראה לו. ודמיון ראיית פני אדם לראיית פני המלאך הוא על דרך הפלגה , כמו "ואדני חכם כמלאך אלהים לדעת כל אשר בארץ" (ראה ש"ב יד , כ). ותרצני היתה לרצון לי. או פרושו: אחר שרצית בי. (יא) קח נא את ברכתי - מנחתי; כמו "קח נא ברכה מאת עבדך" (מ"ב ה , טו). אשר הובאת לך - על ידי העבדים ההולכים אחרי העדרים (ראה בר' לב , כ). כי יש לי כל - כל עושר וכבוד. ויפצר בו - רבה תחנונים לו עד שקבלה. (יב) ויאמר. נסעה - אפשר שהוא צווי; אמר עשו: נסעה אתה תחלה , לפי שיש לך מקנה רב וילדים , ונלכה ביחד. ואלכה לנגדך - ואע"פ שפעמים אלך לפניך , לא ארחק ממך , אלא לנגדך , בקרוב אלך. או יהיה נו"ן נסעה - אית"ן , הנו"ן למדבר; כלומר: נסע אני ואתה ונלכה. (יג) ויאמר. עלות עלי - הצאן והבקר שהם עלות , כלומר , שהם מניקות ובניהם הם עולי ימים - עלי לנהלם לאטם. ודפקום - ואם דפקום , וכן "ונתן יי' לכם לחם צר" (יש' ל , כ) - ואם נתן. כלומר: אם ידפקום הרועים יום אחד , שיצטרכו למהרם בעבורך שלא תתאחר בדרכך , ימותו כל הצאן. ומתו - הו"ו כו"ו "ורכב וסוס" (תה' עו , ז) והדומים להם. (יד) יעבר נא. לרגל המלאכה - המקנה נקרא מלאכה , לפי שבו עבדת האדם ועסקו , וכן "וכל המלאכה נמבזה ונמס" (ש"א טו , ט). אל אדני שעירה - כי שם היה שוכן , אבל לא עם ביתו , כמו שכתבנו בתחלת הפרשה (בר' לב , ד). ואע"פ שלא הלך שם , אמר לו כן להפיס דעתו. ובבראשית רבה (עה , יא): לפי שקראו שמנה פעמים אדני , נענש , ומלכו באדום שמנה מלכים "לפני מלך מלך בבני ישראל" (בר' לו , לא). (טו) ויאמר עשו. למה זה אמצא חן בעיני אדני - לעשות עמי כל הכבוד הזה , וכן "מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני" (רות ב , י). (טז) וישב. (יז) ויעקב. ויבן לו בית - מלמד , שימות הגשמים היו. ובבראשית רבה (עח , טז): כמה עשה יעקב אבינו בסכות? רב אבא בר כהנא אמר: שמנה עשר חדש: סכות ובית וסכות. (יח) ויבא יעקב שלם - שלא חסר דבר מכל אשר לו עם עשו , ולא הרע לו אדם בכל הדרך , משיצא מפדן ארם עד אשר בא לשכם; ושם הרעו לו בדבר בתו. לפיכך אמר כן בבאו לשכם ולא אמר כן בבאו לסכות. ובבראשית רבה (עט , ה): שלם - שלם בגופו , שנתרפא , ושלם בממונו. את פני העיר - לפני העיר , וכן "את פני מבין חכמה" (מש' יז , כד). אולי היתה העיר קטנה , והוא בא במקנה רב ועבדים ושפחות ולא רצה להכביד על בני העיר , ונטה אהלו מחוץ לעיר , באותה חלקה שקנה (ראה להלן , יט). ובדברי רבותינו ז"ל (ב"ר עט , ו): ויחן את פני העיר - נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומים מבעוד יום; הדה אמרה , ששמר יעקב אבינו את השבת קודם שתנתן. (יט) ויקן. מיד בני חמור - ולא אמר 'מחמור' , כי אולי שלהם היתה , לא מאביהם. אבי שכם - כי היה נכבד ומפורסם , לפיכך יחש אביו אליו. במאה קשיטה - מעות כסף; ובדברי רבותינו ז"ל (ר"ה כו , א): אמר רבי עקיבה: כשהלכתי לערביא , שמעתי שהיו קורין ל'מעה' - קשיטה. ודעת אנקלוס: 'כבשות' , שתרגם: "חורפן". (כ) ויצב שם - באמרו ויצב ולא אמר 'ויבן' , נראה , כי לא היתה אלא אבן אחת , הציבה והעלה עליה קרבן. ויקרא לו אל אלהי ישראל - קרא למזבח כן , להיות לזכרון לאשר הצילהו האל בדרך ושלח לו מלאך , ושנה שמו ישראל (ראה בר' לב , כט) , רוצה לומר , שׁשׂרה עם אל (ראה שם); לפיכך שם המזבח כן. וכן קרא משה רבינו למזבח אשר בנה "יי' נסי" (שמ' יז , טו) , לזכרון הנס שעשה להם יי' (ראה שם , ח ואי'); וכן "וזה שמו אשר יקראו יי' צדקנו" (יר' כג , ו); "וזה אשר יקרא לה יי' צדקנו" (יר' לג , טז); "ושם העיר מיום יי' שמה" (יח' מח , לה).