מאגר הכתר בראשית פרק לג עם פירוש רש"י

פרק לג
[א] וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת:
[ב] וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים:
[ג] וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו:
[ד] וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ:
[ה] וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ:
[רביעי] [ו] וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ:
[ז] וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:
[ח] וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[ט] וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[י] וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי:
[יא] קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:
[יב] וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵעַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן:
[יד] יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה:
[טו] וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[טז] וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה:
[יז] וְיַֽעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת: ס
[יח] וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר:
[יט] וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:
[כ] וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס

פרק לג
(ב) ואת לאה וילדיה אחרונים - אחרון אחרון חביב (ראה ב"ר עח , ח). (ג) והוא עבר לפניהם - אם בא אותו רשע להלחם , ילחם בי תחלה. (ד) ויחבקהו - נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחואות הללו (ראה ב"ר עח , ח). וישקהו - נקוד עליו , ויש חולקין בדבר בברייתא דספרי (ספ"ב סט): יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו; אמר רבי שמעון בן יוחי: והלכה היא: בידוע ששונא עשו ליעקב , אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. (ה) מי אלה לך - מי אלה להיות שלך? (ז) נגש יוסף ורחל - בכולן האמהות נגשות לפני הבנים , אבל רחל - נגש יוסף - לפניה; אמר: אמי יפת תואר , שמא יתלה בה עיניו אותו רשע , אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה. [מכאן זכה יוסף לברכה: "עלי עין" (בר' מט , כב; ראה ב"ר עח , י)]. (ח) מי לך כל המחנה - [מי כל המחנה] אשר פגשתי שהוא שלך? כלומר: למה הוא לך? פשוטו של מקרא - על מוליכי המנחה. ומדרשו (ב"ר עח , יא): כתות של מלאכים פגע , שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו , ואומרים להם: של מי אתם? והם אומרים להם: משל עשו. והם אומרים: הכו , הכו! ואלו אומרים: 'בנו של יצחק הוא' , ולא היו משגיחין; 'בן בנו של אברהם הוא' , ולא היו משגיחין; 'אחיו של יעקב הוא' , ואֵילוּ אומרים להם: אם כן משלנו אתם. (ט) יהי לך אשר לך - כאן הודה לו על הברכות (שם). (י) אל נא תאמר לי כן. אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי - כי כדיי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך , והן חשובין לי כראיית פני המלאך שראיתי , שר שלך; ועוד שנתרצית לי למחול על סורחני. ולמה הזכיר לו ראיית המלאך? כדי שיתירא ממנו ויאמר: רָאָה מלאכים וניצול , איני יכול לו מעתה (ראה סוטה מא , ב). ותרצני - נתפייסת לי , וכן כל 'רצון' שבמקרא לשון 'פיוס': "כי לא לרצון יהיה לכם" (וי' כב , כ) - הקרבנות באים לרצות ולפייס; "שפתי צדיק ידעון רצון" (מש' י , לב) - יודעים לרצות ולפייס. (יא) ברכתי - מנחה זו , הבאה על ראיית פנים , לפרקים אינה באה אלא לשאלת שלום; וכל ברכה שהיא לראיית פנים , כגון: "ויברך יעקב את פרעה" (בר' מז , י); "עשו אתי ברכה" דסנחריב (מ"ב יח , לא); "לשאול לו לשלום ולברכו" דתועי מלך חמת (ש"ב ח , י) - כולן לשון ברכת שלום , שקורין 'שלודיר' בלעז , אף זו: קח נא את ברכתי - 'מון שלוד' בלעז - [המנחה נקראת כן]. אשר הובאת לך - לא טרחת בה , ואני יגעתי להגיעה עד שבאת לידך (ראה ב"ר עח , יב). חנני אלהים - נו"ן ראשונה מדגשת , שהיא משמשת במקום שני נוני"ן , שהיה לו לכתוב 'חננני' (ראה תה' ט , יד) , שאין 'חנן' בלא שתי נוני"ן , והשלישית לשימוש , כמו 'עשאני'; "זבדני" (בר' ל , כ). וכי יש לי כל - כל ספוקי , ועשו דיבר בלשון גאוה: "יש לי רב" (לעיל , ט) - יותר מכדי צרכי. (יב) נסעה - כמו "שמעה תפלתי" (תה' קב , ב); "שלחה הנער" (בר' מג , ח); שהוא כמו 'שְלַח' , 'שְמַע'. אף זה: נסעה - כמו 'נְסַע' , והנו"ן של נסעה - יסוד בתיבה , ותרגומו: "טול ונהך". עשו אמר ליעקב: נְסַע מיכן ונלך. ואלכה לנגדך - טובה זו אעשה לך , שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך , וזהו לנגדך - בשוה לך. (יג) והצאן והבקר עלות עלי - הצאן והבקר שהן עלות מוטלות עלי לנהלן לאט. עלות - מגדלות עולליהן; לשון "עולל ויונק" (איכה ב , יא); "עול ימים וזקן" (יש' סה , כ); "שתי פרות עלות" דפלשתים (ש"א ו , י); 'אנפנטירש' בלעז. ודפקום יום אחד - ואם דפקום יום אחד ליגעם בדרך במרוצה , ומתו. ודפקום - כמו "קול דודי דופק" (שה"ש ה , ב) - נוקש בדלת. (יד) יעבר נא אדני - אל תאריך ימי הליכתך , אלא עבור כפי דרכך , ואף אם תתרחק. אתנהלה - אתנהל; ה"י יתרה , כמו "ארדה" (בר' יח , כא); "אשמעה" (במ' ט , ח). לאטי - לאט שלי , לשון נחת; "ההולכים לאט" (יש' ח , ו); "לאט לי לנער" דאבשלום (ש"ב יח , ה). הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת: אתנהל נחת שלי. לרגל המלאכה - לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת לפני להוליך. ולרגל הילדים - לפי רגליהם שהם יכולין לילך. עד אשר אבוא אל אדני שעירה - הרחיב לו הדרך (ראה ע"ז כה , ב) , לפי שלא היה דעתו לילך אלא עד סכות. אמר: אם בדעתו לעשות לי רעה , ימתין עד בואי אצלו; [והוא לא הלך]. ואימתי ילך? בימי מלך המשיח , שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" (עו' א , כא; ראה ב"ר עח , יד). ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים. (טו) ויאמר למה זה - תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה? אמצא חן בעיניך , ולא תשלם לי עתה שום גמול. (טז) וישב ביום ההוא עשו - וארבע מאות איש שהיו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. והיכן פרע להם הקדוש ברוך הוא? בימי דוד: "כי אם ארבע מאות איש (בנוסחנו נוסף: נער) אשר רכבו על הגמלים" (ש"א ל , יז; ראה בר"ת עח , טז). (יז) ויבן לו בית - שהה שם שמנה עשר חדשים , קיץ וחורף וקיץ: קיץ - סכות , חורף - בית , קיץ - סכות (ראה ב"ר עח , טז). (יח) שלם - שלם בגופו , שלם בממונו: נתרפא מצלעתו , ולא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו (שבת לג , ב): לא שכח תלמודו בבית לבן. עיר שכם - כמו: לעיר שכם , כמו "בואנה בית לחם" (רות א , יט). בבאו מפדן ארם - כאדם האומר לחבירו: יצא פלוני מבין שני אריות ובא שלם , אף כאן ויבא... שלם... מפדן ארם - מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך. (יט) קשיטה - מעות. אמר רבי עקיבא (ר"ה כו , א): כשהלכתי לכרכי הים , היו קורין למעה 'קשיטה'. [ותרגומו: "חורפן" - טובים , חריפים בכל מקום , כגון "עובר לסוחר" (בר' כג , טז)]. (כ) ויקרא לו אל אלהי ישראל - לא שהמזבח קרוי אל אלהי ישראל , אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו , קרא שם המזבח על שם הנס , להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם , כלומר: מי שהוא אל - הקדוש ברוך הוא - הוא אלהים לי , ששמי ישראל. וכן מצינו במשה: "ויקרא שמו יי' נסי" (שמ' יז , טו) - לא שהמזבח קרוי יי' , אלא על שם הנס קרא שם המזבח , לזכר שבחו של הקדוש ברוך הוא: יי' הוא נסי. ורבותינו אמרו (מגילה יח , א) , שהקדוש ברוך הוא קרא לו ליעקב אל. דברי תורה "כפטיש יפוצץ סלע" (יר' כג , כט) - מתחלקים לכמה טעמים (ראה שבת פח , ב) , ואני ליישב פשוטו ושִמּוּעוֹ של מקרא באתי.