מאגר הכתר בראשית פרק לג עם פירוש ראב"ע פירוש א - הקצר

פרק לג
[א] וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת:
[ב] וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים:
[ג] וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו:
[ד] וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ:
[ה] וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ:
[רביעי] [ו] וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ:
[ז] וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:
[ח] וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[ט] וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[י] וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי:
[יא] קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:
[יב] וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵעַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן:
[יד] יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה:
[טו] וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[טז] וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה:
[יז] וְיַֽעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת: ס
[יח] וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר:
[יט] וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:
[כ] וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס

פרק לג
(ב) ושם רחל ויוסף באחרונה - אולי ימלטו; בעבור אהבתו אותם. (ד) הנקודות על וישקהו - דרש טוב הוא (ספ"ב סט) לעתיקי משדים (ע"פ יש' כח , ט); כי על דרך הפשט לא חשב עשו לעשות רע לאחיו; והעד: ויבכו , כאשר עשה יוסף עם אחיו (ראה בר' מה , יד). (ה) מי אלה לך - מי אלה עמך; או: מי אלה; שלך הם? חנן - כמו 'נתן'; וכמוהו "חנונו אתם" (שו' כא , כב); גם "חנם" (שמ' כא , ב) כמוהם. (ח) מי לך - 'מי' לעולם ימצא על אדם. ופירושו: מי הוא זה ששיגרת לו כל המחנה; או: מי במחשבתך. (י) אל נא - אל יאמר אדני כן. וכבר הודעתיך (בר' יט , יח) דקדוק הנגיד. כראות פני אלהים - מלאך. ורובי המפרשים אמרו (ראה ב"ר עז , ג; רשב"ח , בר' לב , כד) , כי בא המלאך ליעקב (ראה בר' לב , כה ואילך) לחזק את לבו , שלא יירא מאחיו; כי הנה המלאך לא יכול לו , אף כי בן אדם. ואין מלת "שרית עם אלהים" (שם , כט) כמו "וישר אבימלך על ישראל" (שו' ט , כב) , כי אין 'עם' כמו 'על'; רק פירושו: שר תֵחָשֵב עם המלאכים ועם אנשים - שרים. ושואלים ישאלו (תנ"ב וישלח י): מה טעם "ויזרח לו השמש" (בר' לב , לב) , והלא ברגע אחד זורחת לכל העולם? ושאלתם תהו , כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה; והנה בין ירושלם ובין זאת המדינה שחברתי שם זה הפירוש , ושמה לוקא , שעה ושליש שעה , וברוחב שתים עשרה מעלות. וזה הדבר ברור בלי ספק. ופירוש "והוא צולע" (שם) , שהיה הולך על צלעו האחת. וטעם "על כן" (שם , לג) - זיכר לדבר. (יב) נסעה ונלכה - יש אומרים (ראה רש"י) , שהוא כמו לשון ציווי , כמו "שלחה הנער" (בר' מג , ח); וכן "נפלו עלינו" (הו' י , ח). ונלכה - כולנו , ואני אלך לנגדך , לא אזוז ממך. ויתכן להיותו כמו "ונסעה מנהר אהוא" (עז' ח , לא) - נסע כולנו , ואני אלך לנגדך. (יג) כי הילדים רכים - כי הגדול שבהם , שתים עשרה שנה יש לו וימים במספר. עלות - כמו "עלות ינהל" (יש' מ , יא); והם ההרות שעלו עליהם העתודים , על כן נקראו עלות. וטעם עלי - עלי לשמרם , שלא יבאו לידי היזק. ודפקום - ואם דפקום המנהיגים , אז ימותו כל הצאן. (יד) אתנהלה - כמו 'אתנהג עמם לאט' , והיו"ד נוסף; או יהי לשון יחיד מדבר. לרגל המלאכה - בעבור המקנה , שהוא מלאכתי. והקרוב , כי פירוש מלאכה - מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו; גם הממון יקרא כן , כמו "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמ' כב , ז). ומזאת הגזרה מלת "מלאך" (בר' טז , ז) , בעבור שהוא תחת רשות השולח. ויהיה לרגל - כמו "ויברך יי' אותך לרגלי" (בר' ל , ל). ויתכן להיות לרגל - כמשמעו , שהולכים על רגליהם. (טו) וטעם למה זה - אין לי צורך. (יח) ויבא יעקב שלם - שם התאר; והטעם , שבא בשלום ולא אירע לו שום מאורע. כי עתה יחל לספר מאורע דינה. (יט) חלקת השדה - חלק בשדה. והזכיר זה הכתוב , להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל , ומי שיש לו בה חלק , חשוב הוא כחלק העולם הבא. (כ) ויאמר הגאון (רס"ג תורה) , כי ויקרא לו אל אלהי ישראל - כי פירושו , שקרא אל השם. והנכון , שכן הוא שֵם המזבח; וכן מזבח משה , קרא שמו "יי' נסי" (שמ' יז , טו) , בעבור הנס שעשה השם במקום ההוא; וכן בשוב השכינה אל ירושלם , תהי נקראה "יי' שמה" (יח' מח , לה). וכן בעבור שעזר השם את יעקב , קרא שם המזבח , שעבד שם השם: אל אלהי ישראל; והטעם , שהוא חזק ותקיף. אלהי ישראל - שהצילו בדרך , ובא שלם אל ארץ כנען (ראה לעיל , יח) , כי שם שכם וסכות. ולפי דעתי , יתכן שהתעכב בעיר שכם שנים , כי דינה לא היתה בת שבע שנים , גם שמעון ולוי קטנים היו.