פרק לג
[א]
וַיִּשָּׂ֨א
יַעֲקֹ֜ב
עֵינָ֗יו
וַיַּרְא֙
וְהִנֵּ֣ה
עֵשָׂ֣ו
בָּ֔א
וְעִמּ֕וֹ
אַרְבַּ֥ע
מֵא֖וֹת
אִ֑ישׁ
וַיַּ֣חַץ
אֶת־הַיְלָדִ֗ים
עַל־לֵאָה֙
וְעַל־רָחֵ֔ל
וְעַ֖ל
שְׁתֵּ֥י
הַשְּׁפָחֽוֹת:
[ב]
וַיָּ֧שֶׂם
אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת
וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן
רִֽאשֹׁנָ֑ה
וְאֶת־לֵאָ֤ה
וִילָדֶ֙יהָ֙
אַחֲרֹנִ֔ים
וְאֶת־רָחֵ֥ל
וְאֶת־יוֹסֵ֖ף
אַחֲרֹנִֽים:
[ג]
וְה֖וּא
עָבַ֣ר
לִפְנֵיהֶ֑ם
וַיִּשְׁתַּ֤חוּ
אַ֙רְצָה֙
שֶׁ֣בַע
פְּעָמִ֔ים
עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ
עַד־אָחִֽיו:
[ד]
וַיָּ֨רָץ
עֵשָׂ֤ו
לִקְרָאתוֹ֙
וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ
וַיִּפֹּ֥ל
עַל־צַוָּארָ֖ו
וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ
וַיִּבְכּֽוּ:
[ה]
וַיִּשָּׂ֣א
אֶת־עֵינָ֗יו
וַיַּ֤רְא
אֶת־הַנָּשִׁים֙
וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים
וַיֹּ֖אמֶר
מִי־אֵ֣לֶּה
לָּ֑ךְ
וַיֹּאמַ֕ר
הַיְלָדִ֕ים
אֲשֶׁר־חָנַ֥ן
אֱלֹהִ֖ים
אֶת־עַבְדֶּֽךָ:
[רביעי]
[ו]
וַתִּגַּ֧שְׁןָ
הַשְּׁפָח֛וֹת
הֵ֥נָּה
וְיַלְדֵיהֶ֖ן
וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ:
[ז]
וַתִּגַּ֧שׁ
גַּם־לֵאָ֛ה
וִילָדֶ֖יהָ
וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ
וְאַחַ֗ר
נִגַּ֥שׁ
יוֹסֵ֛ף
וְרָחֵ֖ל
וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:
[ח]
וַיֹּ֕אמֶר
מִ֥י
לְךָ֛
כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה
הַזֶּ֖ה
אֲשֶׁ֣ר
פָּגָ֑שְׁתִּי
וַיֹּ֕אמֶר
לִמְצֹא־חֵ֖ן
בְּעֵינֵ֥י
אֲדֹנִֽי:
[ט]
וַיֹּ֥אמֶר
עֵשָׂ֖ו
יֶשׁ־לִ֣י
רָ֑ב
אָחִ֕י
יְהִ֥י
לְךָ֖
אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[י]
וַיֹּ֣אמֶר
יַעֲקֹ֗ב
אַל־נָא֙
אִם־נָ֨א
מָצָ֤אתִי
חֵן֙
בְּעֵינֶ֔יךָ
וְלָקַחְתָּ֥
מִנְחָתִ֖י
מִיָּדִ֑י
כִּ֣י
עַל־כֵּ֞ן
רָאִ֣יתִי
פָנֶ֗יךָ
כִּרְאֹ֛ת
פְּנֵ֥י
אֱלֹהִ֖ים
וַתִּרְצֵֽנִי:
[יא]
קַח־נָ֤א
אֶת־בִּרְכָתִי֙
אֲשֶׁ֣ר
הֻבָ֣את
לָ֔ךְ
כִּֽי־חַנַּ֥נִי
אֱלֹהִ֖ים
וְכִ֣י
יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל
וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ
וַיִּקָּֽח:
[יב]
וַיֹּ֖אמֶר
נִסְעָ֣ה
וְנֵלֵ֑כָה
וְאֵלְכָ֖ה
לְנֶגְדֶּֽךָ:
[יג]
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלָ֗יו
אֲדֹנִ֤י
יֹדֵעַ֙
כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים
רַכִּ֔ים
וְהַצֹּ֥אן
וְהַבָּקָ֖ר
עָל֣וֹת
עָלָ֑י
וּדְפָקוּם֙
י֣וֹם
אֶחָ֔ד
וָמֵ֖תוּ
כָּל־הַצֹּֽאן:
[יד]
יַעֲבָר־נָ֥א
אֲדֹנִ֖י
לִפְנֵ֣י
עַבְדּ֑וֹ
וַאֲנִ֞י
אֶֽתְנָהֲלָ֣ה
לְאִטִּ֗י
לְרֶ֨גֶל
הַמְּלָאכָ֤ה
אֲשֶׁר־לְפָנַי֙
וּלְרֶ֣גֶל
הַיְלָדִ֔ים
עַ֛ד
אֲשֶׁר־אָבֹ֥א
אֶל־אֲדֹנִ֖י
שֵׂעִֽירָה:
[טו]
וַיֹּ֣אמֶר
עֵשָׂ֔ו
אַצִּֽיגָה־נָּ֣א
עִמְּךָ֔
מִן־הָעָ֖ם
אֲשֶׁ֣ר
אִתִּ֑י
וַיֹּ֙אמֶר֙
לָ֣מָּה
זֶּ֔ה
אֶמְצָא־חֵ֖ן
בְּעֵינֵ֥י
אֲדֹנִֽי:
[טז]
וַיָּשָׁב֩
בַּיּ֨וֹם
הַה֥וּא
עֵשָׂ֛ו
לְדַרְכּ֖וֹ
שֵׂעִֽירָה:
[יז]
וְיַֽעֲקֹב֙
נָסַ֣ע
סֻכֹּ֔תָה
וַיִּ֥בֶן
ל֖וֹ
בָּ֑יִת
וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙
עָשָׂ֣ה
סֻכֹּ֔ת
עַל־כֵּ֛ן
קָרָ֥א
שֵׁם־הַמָּק֖וֹם
סֻכּֽוֹת:
ס
[יח]
וַיָּבֹא֩
יַעֲקֹ֨ב
שָׁלֵ֜ם
עִ֣יר
שְׁכֶ֗ם
אֲשֶׁר֙
בְּאֶ֣רֶץ
כְּנַ֔עַן
בְּבֹא֖וֹ
מִפַּדַּ֣ן
אֲרָ֑ם
וַיִּ֖חַן
אֶת־פְּנֵ֥י
הָעִֽיר:
[יט]
וַיִּ֜קֶן
אֶת־חֶלְקַ֣ת
הַשָּׂדֶ֗ה
אֲשֶׁ֤ר
נָֽטָה־שָׁם֙
אָהֳל֔וֹ
מִיַּ֥ד
בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר
אֲבִ֣י
שְׁכֶ֑ם
בְּמֵאָ֖ה
קְשִׂיטָֽה:
[כ]
וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם
מִזְבֵּ֑חַ
וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ
אֵ֖ל
אֱלֹהֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
ס
פרק לג
(ב)
ושם
רחל
ויוסף
באחרונה
-
אולי
ימלטו;
בעבור
אהבתו
אותם.
(ד)
הנקודות
על
וישקהו
-
דרש
טוב
הוא
(ספ"ב
סט)
לעתיקי
משדים
(ע"פ
יש'
כח
,
ט);
כי
על
דרך
הפשט
לא
חשב
עשו
לעשות
רע
לאחיו;
והעד:
ויבכו
,
כאשר
עשה
יוסף
עם
אחיו
(ראה
בר'
מה
,
יד).
(ה)
מי
אלה
לך
-
מי
אלה
עמך;
או:
מי
אלה;
שלך
הם?
חנן
-
כמו
'נתן';
וכמוהו
"חנונו
אתם"
(שו'
כא
,
כב);
גם
"חנם"
(שמ'
כא
,
ב)
כמוהם.
(ח)
מי
לך
-
'מי'
לעולם
ימצא
על
אדם.
ופירושו:
מי
הוא
זה
ששיגרת
לו
כל
המחנה;
או:
מי
במחשבתך.
(י)
אל
נא
-
אל
יאמר
אדני
כן.
וכבר
הודעתיך
(בר'
יט
,
יח)
דקדוק
הנגיד.
כראות
פני
אלהים
-
מלאך.
ורובי
המפרשים
אמרו
(ראה
ב"ר
עז
,
ג;
רשב"ח
,
בר'
לב
,
כד)
,
כי
בא
המלאך
ליעקב
(ראה
בר'
לב
,
כה
ואילך)
לחזק
את
לבו
,
שלא
יירא
מאחיו;
כי
הנה
המלאך
לא
יכול
לו
,
אף
כי
בן
אדם.
ואין
מלת
"שרית
עם
אלהים"
(שם
,
כט)
כמו
"וישר
אבימלך
על
ישראל"
(שו'
ט
,
כב)
,
כי
אין
'עם'
כמו
'על';
רק
פירושו:
שר
תֵחָשֵב
עם
המלאכים
ועם
אנשים
-
שרים.
ושואלים
ישאלו
(תנ"ב
וישלח
י):
מה
טעם
"ויזרח
לו
השמש"
(בר'
לב
,
לב)
,
והלא
ברגע
אחד
זורחת
לכל
העולם?
ושאלתם
תהו
,
כי
עת
זרוח
השמש
בכל
מקום
ישתנה;
והנה
בין
ירושלם
ובין
זאת
המדינה
שחברתי
שם
זה
הפירוש
,
ושמה
לוקא
,
שעה
ושליש
שעה
,
וברוחב
שתים
עשרה
מעלות.
וזה
הדבר
ברור
בלי
ספק.
ופירוש
"והוא
צולע"
(שם)
,
שהיה
הולך
על
צלעו
האחת.
וטעם
"על
כן"
(שם
,
לג)
-
זיכר
לדבר.
(יב)
נסעה
ונלכה
-
יש
אומרים
(ראה
רש"י)
,
שהוא
כמו
לשון
ציווי
,
כמו
"שלחה
הנער"
(בר'
מג
,
ח);
וכן
"נפלו
עלינו"
(הו'
י
,
ח).
ונלכה
-
כולנו
,
ואני
אלך
לנגדך
,
לא
אזוז
ממך.
ויתכן
להיותו
כמו
"ונסעה
מנהר
אהוא"
(עז'
ח
,
לא)
-
נסע
כולנו
,
ואני
אלך
לנגדך.
(יג)
כי
הילדים
רכים
-
כי
הגדול
שבהם
,
שתים
עשרה
שנה
יש
לו
וימים
במספר.
עלות
-
כמו
"עלות
ינהל"
(יש'
מ
,
יא);
והם
ההרות
שעלו
עליהם
העתודים
,
על
כן
נקראו
עלות.
וטעם
עלי
-
עלי
לשמרם
,
שלא
יבאו
לידי
היזק.
ודפקום
-
ואם
דפקום
המנהיגים
,
אז
ימותו
כל
הצאן.
(יד)
אתנהלה
-
כמו
'אתנהג
עמם
לאט'
,
והיו"ד
נוסף;
או
יהי
לשון
יחיד
מדבר.
לרגל
המלאכה
-
בעבור
המקנה
,
שהוא
מלאכתי.
והקרוב
,
כי
פירוש
מלאכה
-
מה
שיוכל
אדם
לעשות
בכחו
וברשותו;
גם
הממון
יקרא
כן
,
כמו
"אם
לא
שלח
ידו
במלאכת
רעהו"
(שמ'
כב
,
ז).
ומזאת
הגזרה
מלת
"מלאך"
(בר'
טז
,
ז)
,
בעבור
שהוא
תחת
רשות
השולח.
ויהיה
לרגל
-
כמו
"ויברך
יי'
אותך
לרגלי"
(בר'
ל
,
ל).
ויתכן
להיות
לרגל
-
כמשמעו
,
שהולכים
על
רגליהם.
(טו)
וטעם
למה
זה
-
אין
לי
צורך.
(יח)
ויבא
יעקב
שלם
-
שם
התאר;
והטעם
,
שבא
בשלום
ולא
אירע
לו
שום
מאורע.
כי
עתה
יחל
לספר
מאורע
דינה.
(יט)
חלקת
השדה
-
חלק
בשדה.
והזכיר
זה
הכתוב
,
להודיע
כי
מעלה
גדולה
יש
לארץ
ישראל
,
ומי
שיש
לו
בה
חלק
,
חשוב
הוא
כחלק
העולם
הבא.
(כ)
ויאמר
הגאון
(רס"ג
תורה)
,
כי
ויקרא
לו
אל
אלהי
ישראל
-
כי
פירושו
,
שקרא
אל
השם.
והנכון
,
שכן
הוא
שֵם
המזבח;
וכן
מזבח
משה
,
קרא
שמו
"יי'
נסי"
(שמ'
יז
,
טו)
,
בעבור
הנס
שעשה
השם
במקום
ההוא;
וכן
בשוב
השכינה
אל
ירושלם
,
תהי
נקראה
"יי'
שמה"
(יח'
מח
,
לה).
וכן
בעבור
שעזר
השם
את
יעקב
,
קרא
שם
המזבח
,
שעבד
שם
השם:
אל
אלהי
ישראל;
והטעם
,
שהוא
חזק
ותקיף.
אלהי
ישראל
-
שהצילו
בדרך
,
ובא
שלם
אל
ארץ
כנען
(ראה
לעיל
,
יח)
,
כי
שם
שכם
וסכות.
ולפי
דעתי
,
יתכן
שהתעכב
בעיר
שכם
שנים
,
כי
דינה
לא
היתה
בת
שבע
שנים
,
גם
שמעון
ולוי
קטנים
היו.