מאגר הכתר בראשית פרק לג עם פירוש ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד

פרק לג
[א] וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת:
[ב] וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים:
[ג] וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֙רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד־גִּשְׁתּ֖וֹ עַד־אָחִֽיו:
[ד] וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיִּבְכּֽוּ:
[ה] וַיִּשָּׂ֣א אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת־הַנָּשִׁים֙ וְאֶת־הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר־חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת־עַבְדֶּֽךָ:
[רביעי] [ו] וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶֽיןָ:
[ז] וַתִּגַּ֧שׁ גַּם־לֵאָ֛ה וִילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:
[ח] וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל־הַמַּחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[ט] וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ:
[י] וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי:
[יא] קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:
[יב] וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵעַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן:
[יד] יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה:
[טו] וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה־נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
[טז] וַיָּשָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה:
[יז] וְיַֽעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת: ס
[יח] וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר:
[יט] וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:
[כ] וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס

פרק לג
(ב) וישם - נראה כי השפחות שם לפנים וילדיהם אחריהם , וכן לאה ורחל - הילדים אחרונים לאמותם. (ו-ז) ותגשן השפחות הנה וילדיהן - וכתוב ותשתחוין , כי השפחות השתחוו , ולא ילדיהן , כי היה לבני השפחות נפש גבוהה יותר מבני הגבירות. וככה דרך השפלים , שירצו להגביה עצמם , ובני החורים לא יחושו על זה , רק משפילים עצמם , על כן ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו - על לשון זכר , כי בעבור הנקבות לא ישתנה לשון הזכרים - ויוסף הוסיף על כולם , כי הוא נגש תחלה והשתחוה. הרי ראינו מפורש , כי לא היה בלבו של עשו להרע ליעקב , רק לבו טוב עליו , כמו שאומר "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו... וישקהו ויבכו" (לעיל , ד); ועוד דבר לו טוב , בעבור כי הוא עשו רואה בעצמו כי הוא שר וגדול או מלך בהר שעיר , ולמה יקנא באחיו , שהוא רואה אותו שפל ורֹעה צאן , ולא נתקיימה מן הברכה על יעקב?! על כן לא שת לבו. וגם בתחלה בשעת כעסו לא אמר להרגו כי אם אחר מות אביו (ראה בר' כז , מא) , כי הוא היה אוהב אביו בעבור שהוא אהבו , והיה ירא להכעיסו בחייו , ואחר שראה כי התגדל והתגבר , שכח הכל. (י) כי על כן ראיתי פניך - שהם יקרים בעיני לראותם כראות פני אלהים , ואתה כבר רצית אותי. (יג) עלות עלי - על כן אני צריך לנהלם לאט; וכן הוא בשמואל על דבר הארון שהשיבו פלשתים: "שתי פרות עלות... ואת בניהם כלו בבית" (ש"א ו , י). (יד) עד אשר אבא אל אדני שעירה - כי על דרך הר שעיר יש לו לעבר , כי הוא דרכו בשובו מחרן. (יז) וכאשר קרב שם , נסע סכתה - להיות לו מנוחה לו ולכל מחנהו , ולבקש מרעה לצאנו , כי מי שיש לו מקנה צאן ומקנה בקר , צריך לבקש לו מרעה. (יח) ויבא יעקב שלם - בלי הזק , לא בגופו ולא בממונו , כמו שאמרו חכמים (ב"ר עט , ה). ובעבור כי שם נעשה לו רעה בעבור בתו , הזכיר כי בא שלם עד עיר שכם - היא לא שלם , כי שלם היא ירושלם , כמו שאמר "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תה' עו , ג); ושכם רחוק מירושלם , ולא משל עליה שכם. (יט) קשיטה - כבשות , וכן בלשון ישמעאל הכבשה הילדה קורין 'קשט'. (כ) ויקרא לו 'אלהים' - שם המזבח קרא ככה , כי הוא לעבודת אלהי ישראל.