מאגר הכתר בראשית פרק לג עם פירוש ר' יוסף בכור שור

פרק לג
(א) ויחץ אל הילדים על לאה וגו' - לכל אחת אמר: קח את ילדיך , ואם תצטרך , תנוסו עם ילדים. (ב) ואת רחל ואת יוסף אחרונים - חביב אחרון , כדי שיהא לו ידים לנוס. (ג-ד) שבע פעמים - השתחוואה קודם גשתו לאחיו , ועשו רץ לקראתו כדי שלא ישתחוה עוד. (ו-ז) ותגשן השפחות - באילו אומר: ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין; ולפי שהן שתים ויכול לומר בהן לשון רבים , תלה השתחוואה בהן. בספר הדייקות של אבן פרחון (מחה"ד יא , א) ראיתי , כי משום הכי כתיב באמהות ותשתחוין , ובאחרים כתיב וישתחוו , כי בני השפחות לא השתחוו; נותן טעם לדבר , כי כשראו אמותם משתחוות , אמרו: אמותינו משתחוות כי כן דרכן להשתחוות לכל , אבל אנו לא נשתחווה; ולכך כתב בהן ותשתחוין; אבל בני הגבירות , שראו אמותם משתחוות , השתחוו גם הם , ולכך כתב וישתחוו. ואני אומר: והלא כבר ראו יעקב , שהוא גביר לכולם , שהשתחווה שלש פעמים!? ולכך נראה לי , כי כל מקום שיש שם זכרים ונקיבות , אם מתחיל בנקיבות , ידבר בלשון נקיבה , כמו ותגשן השפחות; ותגש גם לאה; "ותבאנה נערות אסתר וסריסיה" (אס' ד , ד); וכשהוא מתחיל בזכר , מדבר בלשון זכר , כמו ואחר נגש יוסף. וכשהוא מתחיל בלשון נקיבה , פעמים הוא מסיים בלשון זכר , דסליק מינייהו: "ותבאנה נערות... ויגידו לה" (שם); ופעמים דקאי ארישא ומסיים בלשון נקיבה , כי הכא: ותגשן השפחות. ואף בתלמודינו (שבת כ , ב): במה מדליקין ובמה אין מדליקין , וקאי אמאי דסליק מיניה; (שם נא , ב): במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה , יוצא הגמל וכו'. נראה דכולם השתחוו , דאם לא נשתחוו , למה נגשו? [הג"ה]. אבל לאה שהיא יחידה , תלה השתחוואה ברבים. ואחר נגש יוסף ורחל - דרך שָׂרִיות וצנועות להוליך אחד מבניהם לפניהם. (ח) מי לך כל המחנה - כלומר: מי שלך כל המחנה הזה. ויאמר למצא חן בעיני אדוני - כלומר: אינו שלי , אלא ששלחתיו למצא חן בעיניך. (י) כי על כן ראיתי פניך - על כן כי ראיתי פניך במנחה , כדרך שרואים פני אלהים במנחה , כדכתיב ו"אני בצדק אחזה פניך" (תה' יז , טו) , ותרצני המנחה , ותבִאני שהייתי חפץ לראות פניך כראות פני אלהים. (יא) וכי יש לי כל - ואיני חסר בכך כלום. (יג) עלות - לשון 'מעוברות' ו'מניקות' , כמו "התשכח אשה עולה" (יש' מט , טו) , וכן "עלות ינהל" (יש' מ , יא). ועל שם הולד , שנקרא 'עולל' , קורא אותן עלות. עלות עלי - כמו 'הם עלות ועלי לנהגם לאט'; ולפי שאמר עלות , אמר עלי , שזה צחות לשון קודש , לומר לשון נופל על הלשון. ודפקום - לשון "דודי דופק" (שה"ש ה , ב); כלומר: אם ידחקום ויכום כדי למהרן. (יד) לאטי - לאט שלי; 'אמונא אישא' בלעז (לנוחותי); כמו "לאט לי לנער" (ש"ב יח , ה); "ההולכים לאט" (יש' ח , ו). שעירה - לשעיר; הרחיב לו את הדרך. (טו) למה זה - כלומר: למה זה תניחם? איני חפץ אלא שאמצא חן בעיני אדוני. (יז) ויבן לו בית - לדירת עצמו. (יח) שלם - שם העיר , אלא מזה המעשה ואילך נקרא שכם , על שם שהיה שכם אדוני הארץ ונשיא ונכבד. (יט) קשיטא - אין לו דמיון , ופתרונו לפי עניינו: 'צאן' , כמו שתירגם אונקלוס; או 'מעה' , כמו שאמרו רבותינו (ר"ה כו , א) , שכן בכרכי הים קורין ל'מעה' - 'קשיטא'. (כ) ויקרא לו - עליו , כמו "אמרי לי אחי הוא" (בר' כ , יג) , שהוא 'עלי'; כלומר: עליו התפלל: אל אלהי ישראל.