מאגר הכתר בראשית פרק לה עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק לה
(א) ויאמר אלהים אל יעקב: קום עלה בית אל ושב שם , ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך , כי שם תגיע לך הנבואה גם כן , כמו שמגעת לך בזה המקום. והנה צוהו שיסור משם ולא יסמוך על הנס , כי אולי יזיקוהו יושבי הארץ , וידרשו דמי אנשי שכם מידם. (ב) והנה השגיח יעקב ועיין בתקון ענייני ביתו , באופן שתדבק בהם ההשגחה האלהית , וראה שהיו בביתו מאלילי עיר שכם , וצוה שיסירו אלהי הנכר אשר בתוכם ויטהרו ויחליפו שמלותם , כי המקום שהולכים שם הוא קדוש , ולזה ראוי שיהיו נקיים מכל טומאה; ועוד שהוא יעשה שם מזבח לאל אשר פדה אותו מכל צרה , ולזה ראוי שיקדשו עצמם באופן שתדבק בם השגחתו. (ד) והנה נתנו ליעקב כל אלהי הנכר אשר בידם , והנזמים אשר באזניהם - שהיו מוכנים לעשות מהם אלילים , או אולי היו מתכשיטי עבודה זרה - והנה קבר אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם , שלא יהנה מעבודה זרה כלל. (ה) והנה עזרם השם יתעלה שהביא חתת ופחד על הערים אשר סביבותיהם , ולא רדפו אחרי בני יעקב. (ו) ויבא יעקב וכל העם אשר אתו ללוז אשר בארץ כנען , היא בית אל , כי כן קרא שמה יעקב , כמו שקדם (בר' כח , יט). (ז) ויבן שם מזבח , ויקרא למקום שבנה בו המזבח אל בית אל - רוצה לומר , שהשם יתעלה הוא שָם - כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו. (ח) ותמת דבורה מניקת (בנוסחנו: מינקת) רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון , ויקרא שמו אלון בכות , כי שם בכו בכי גדול על דבורה. (ט) וירא אלהים אל יעקב עוד בבית אל פעם שנית , וזאת הנבואה השנית היתה בבואו מפדן ארם - כי הראשונה היתה בלכתו שם - והנה עדיין היה יעקב בא מפדן ארם , כי לא הגיע אל אביו עדיין , ויברך אותו השם יתעלה. (י) ויאמר לו אלהים: שמך יעקב , לא יקרא עוד שמך יעקב , כי אם ישראל יהיה שמך; ויקרא שמו ישראל. (יא) ויאמר לו אלהים: אני אל שהנהגתי מספקת להשפיע המציאות , ואני מייעד אותך שעוד יצאו ממך גוי וקהל גוים , ומלכים יצאו מחלציך. והנה אמר זה על בנימן , שיצאו ממנו מלכים. (יב) ועוד אני מיעד אותך , שהארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק , הנני נותנה לך , ולזרעך אחריך אתן את הארץ , כשיהיו באופן שיהיו ראויים לירש אותה. (יג) והנה לא הגיעה עוד נבואה ליעקב במקום ההוא אשר דבר אתו השם יתעלה. ואמנם אמר זה , כי יעקב היה מכין עצמו במקום ההוא אל שתגיע לו שם נבואה , ולא עלה בידו; ואולי היה לו מונע , אם מצד טרדת המחשבות , אם מצד אחר. ואמנם זכר שכבר נפסקה הנבואה שם ליעקב , לפי שהוא יזכר כי יעקב נסע מבית אל (להלן , טז) , והנה לא היה מסכים יעקב לצאת מהמקום ההוא הנבחר , לולא הפסק נבואתו במקום ההוא. (יד) והנה הציב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו השם יתעלה שם , ונסך עליה נסכים ויצק עליה שמן , לעבוד שָׁם השם יתעלה ולהכין עצמו שתגיע לו שם הנבואה. (טו) והנה קרא יעקב המקום אשר דבר אתו שם אלהים: בית אל. והנה קיים יעקב בכאן מה שנדר , שהאבן אשר שׂם מצבה יהיה לו בית אלהים (ראה בר' כח , כב) , כי שם עבד השם יתעלה. ואין ספק שכבר קיים גם כן מה שנדר לתת מעשר לכבוד השם יתעלה מכל אשר יתן לו (ראה שם) , והנה נתן זה למי שהיה ראוי בדור ההוא. (טז-יז) והנה כאשר ראה יעקב הפסק הנבואה ממנו במקום ההוא , נסע מבית אל ללכת ליצחק אביו. והנה היה קרוב מאפרת כשילדה רחל , ותקש בלדתה ותלד בן. (יח) ויהי בצאת נפשה כי מתה , ותקרא שמו בן אוני , ואביו קרא לו בנימן. (יט) ותמת רחל , ותקבר בדרך אפרתה , היא בית לחם. ואולי לא רצה יעקב להכנס לאפרת לקברה , כי ירא מאנשי הארץ על דבר שכם; ולא יכול גם כן לשאת אותה למערת המכפלה , כי היה רב המרחק , וישיגה עפוש נפלא קודם הגיעם שם. (כ) והנה הציב יעקב מצבה גדולה על קברה , לכבודה. והנה היתה שם המצבה ההיא בעת נתינת התורה , וגם בימי שאול בן קיש היתה , כאמרו "בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח" (ש"א י , ב) , וגם היום היא שם , לפי מה שספרו לנו רבים. (כא) ויסע ישראל משם , ויט אהלו רחוק ממגדל עדר , כי לא רצה להכנס לעיר , ליראתו מאנשי הארץ על דבר שכם. (כב) ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא , הלך ראובן ושכב עם פלגש אביו; וכבר שמע זה ישראל , ובעבור זה נתן הבכורה שלו לאחד מבניו הנשארים. (כג-כו) ולפי שכבר נשלמו תולדות יעקב , מנה אותם , וספר שכבר היו בני יעקב שנים עשר , ואמר שכבר נולדו לו בפדן ארם , כי כלם נולדו שם לבד בנימן. (כז) ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא , קרית הארבע , אשר גר שם אברהם ויצחק. (כח-כט) ויהיו ימי יצחק מאה ושמנים שנה , ויגוע יצחק וימת , ונאסף הכבוד אל עמיו - רוצה לומר , שכבר הגיע לחיים הנצחיים , כמו שביארנו בעניין מיתת אברהם (בה"פ בר' כה , ח) - והיה זקן ושבע ימים , ויקברו אותו יעקב ועשו בניו.