מאגר הכתר בראשית פרק לה עם פירוש רמב"ן

פרק לה
[א] וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית־אֵ֖ל וְשֶׁב־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָ֨רְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ:
[ב] וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכֲכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם:
[ג] וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי:
[ד] וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם:
[ה] וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב:
[ו] וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ:
[ז] וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָאֱלֹהִ֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו:
[ח] וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת: פ
[ט] וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ:
[י] וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל:
[יא] וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ:
[ששי] [יב] וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת־הָאָֽרֶץ:
[יג] וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ:
[יד] וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן:
[טו] וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵֽל:
[טז] וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי־ע֥וֹד כִּבְרַת־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ:
[יז] וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־גַם־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן:
[יח] וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין:
[יט] וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם:
[כ] וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם:
[כא] וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל־עֵֽדֶר:
[כב] וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל פ
וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר:

[כג] בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וּזְבֻלֽוּן:
[כד] בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן:
[כה] וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי:
[כו] וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד־ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם:
[כז] וַיָּבֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ אֶל־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר־גָּֽר־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק:
[כח] וַיִּהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה:
[כט] וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו: פ

פרק לה
(א) ושב שם ועשה שם מזבח - לא ידעתי מהו ושב שם. ויתכן שצוהו לשבת שם תחלה , ואחר כן יעשה המזבח להטהר מטומאת עבודה זרה , או מן החללים שהרגו , כענין "ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים" (במ' לא , יט) , כי לא צוו עדין במי חטאת , ויעקב נזדרז במצוה והטהר טרם בואו שם (ראה להלן , ב); או שיהיה "ונקומה ונעלה בית אל" (להלן , ג) מוקדם במעשה. ואולי צווה ושב שם , לפנות מחשבתו לדבקה באל. (ד) ויטמן אותם יעקב - עבודה זרה ומשמשיה אינן מן הנקברים , אבל צריך שיהא מפרר וזורה לרוח או מטיל לים!? והנראה אלי , כי בני יעקב לא לקחו עבודה זרה ומשמשיה משכם , עד שנתבטלה והותרה להם , שהגוי מבטל עבודה זרה בעל כרחו , והנה היא מותרת להם; אבל יעקב צוה להסיר אותה , לטהרת הקדש , שיהיו ראוים לעבוד את השם ולהקריב לפניו קרבן , כאשר צוה להם בטבילה וחלוף הבגדים , והיה די להם בקבורה , ולכן טמן אותם תחת האלה , במקום שלא יעבד בו ולא יזרע (ע"פ דב' כא , ד). (ח) ותמת דבורה מינקת רבקה - לא ידעתי למה נכנס הפסוק הזה בין "ויקרא למקום אל בית אל" (לעיל , ז) , ובין "וירא אלהים אל יעקב עוד" (להלן , ט) , והפסיק בענין אחד שהיה בבת אחת ובמקום אחד , כי יעקב בבואו לוזה היא בית אל (ראה לעיל , ו) , בנה מזבח וקרא למקום "אל בית אל" (לעיל , ז) , ונראה לו האלהים שם ויברך אותו , ולמה הושם הכתוב הזה בתוך ענין אחד?! והקרוב - מה שאמרו רבותינו (ב"ר פא , ה) , שירמוז למיתת רבקה , ולכן קרא שם המקום ההוא בכות; כי אין בכי ואנקה על המינקת הזקנה שיקרא גם המקום עליו , אבל יעקב בכה והתאבל על אמו הצדקת אשר אהבתהו , ושלחה אותו שם ולא זכתה לראותו בשובו , ולכן נגלה אליו האלהים וברך אותו לנחמו , כאשר עשה ליצחק אביו "אחרי מות אברהם" (בר' כה , יא) , ובשניהם אמרו חכמים (סוטה יד , א): ברכת אבלים ברכו. וסיוע לזה - מה שאמור למטה "ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע" (להלן , כז) , ואלו היתה רבקה שם , היה מזכיר 'אל אביו ואל אמו' , כי היא השולחת אותו שם והגורמת לו כל הטובה , ויצחק בעצתה צוה אותו ללכת שם. וכתב רבנו שלמה: ולפי שהעלימו את יום מותה , שלא יקללו הבריות: 'כרס שיצא ממנה עשו' , אף הכתוב לא פרסמה. ומדרש חכמים הוא (תנח' כי תצא ד); והנה גם לאה לא יזכיר! אבל הכונה להם , מפני שהזכיר המיתה ברמז , ותלה הדבר במיניקתה , וכיון שדבר בה , למה הסתיר הענין ולא גלהו? וטעם הקללה אינו מחוור , שהרי הזכירו במיתת יצחק "ויקברו אתו עשו ויעקב בניו" (להלן , כט). אבל יתכן לומר , שלא היה לה כבוד במותה , כי יעקב איננו שם ועשו שונא אותה ולא יבא שמה , ויצחק כהו עיניו ואיננו יוצא מביתו , ולכן לא רצה הכתוב להזכיר שיקברוה בני חת. וכענין הזה מצאתי ב'אלה הדברים רבה' (? וראה תנח' כי תצא ד) בפרשת "כי תצא למלחמה" (דב' כ , א); אמרו: את מוצא , כשמתה רבקה , אמרין: מאן יפוק קמה? אברהם מת , יצחק יושב בבית - עיניו כהות , יעקב הלך לו לפדן ארם , יפוק עשו רשיעא קמה ויימרון ברייתא: ליטין ביזיא דהא כדין ינקין; מה עשו? הוציאו מטתה בלילה. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לפי שהוציאו מטתה בלילה , לא פרשו הכתובים מיתתה אלא מן הצד , הדא הוא דכתיב: ויקרא שמו אלון בכות - שתי בכיות; הדא הוא דכתיב: "וירא אלהים אל יעקב ויברך אותו" (להלן , ט) - מה ברכו? ברכת אבלים ברכו. עד כאן. והנה בעבור שיהיה עשו יחידי בקבורתה , פחדו מן הקללה ולא ראו שיהיה לה לכבוד , וזהו ענין הרמז. והיתה דבורה עם יעקב , כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה , ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה , או שנתעסקה בגדול בני יעקב , לכבוד רבקה ולאהבתה , והיתה בביתו. ויתכן שאינה היא המינקת שנאמר בה "וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה" (בר' כד , נט) , אבל היתה מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל , ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה (ע"פ רות ד , טו) לכבוד אמו , כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות; כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב , כדברי רבי משה הדרשן (בר' רבתי ע' 113 ; וראה רש"י). (י) שמך יעקב - יאמר: כי עודך אתה נקרא יעקב , אע"פ שהחליף שמך שרו של עשו , כי הוא לא נשתלח לך להחליף את שמך , אבל מעתה לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך; וזה טעם ויקרא את שמו ישראל. או ירמוז , שקרא את שמו ישראל מוסף על יעקב , לא שיאסר להקרא 'יעקב'. (יב) ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה - כאשר נתתיה להם כן אתננה לך. ירמוז זה לשבועה , כי להם נתנה בשבועה שלא יגרום החטא , אבל לו נתנה מתחלה בלא שבועה , וזהו שאומר בכל מקום "אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב" (שמ' לג , א). או שיהיה הכפל הנבואה לו לשבועה , כאשר פירשתי כבר (בר' כו , ג). (יג) ויעל מעליו אלהים - כמו שאמר באברהם "ויעל אלהים מעל אברהם" (בר' יז , כב); ובשניהם להודיע , כי לא היה זה מראה וחלום נבואה בלבד , או כענין "ויבא אותי ירושלימה במראות אלהים" (ראה יח' ח , ג) , אבל ששרתה עליו שכינה במקום אשר הוא עומד. ועל דרך האמת , עלה מעליו אלהים במקום המדבר עמו , כענין שנאמר "ברוך כבוד יי' ממקומו" (יח' ג , יב) , ויאמר מה שהזכירו החכמים (ב"ר מז , ו): האבות הן הן המרכבה. (יד) ויצב יעקב מצבה - פירש רבי אברהם: וכבר הציב בפעם הראשונה מצבה (ראה בר' כח , יח) , ונסך עליה עתה נסך ויצוק עליה שמן; ונכון הוא. (טו) ויקרא יעקב את שם המקום בית אל - יקראנו כן פעם אחר פעם (ראה בר' כח , יט) , להודיע כי הדבר אמת ונכון כי הוא בית אלהים , ושם השכינה תמיד; וכן ענין שם "באר שבע" (בר' כא , לג). (טז) כברת ארץ (בנוסחנו: הארץ) - מנחם פירשו (מחברת: 'כבר'): לשון 'כביר' , מהלך רב. ואגדה (ב"ר פב , ז): בזמן שהארץ חלולה ככברה , שהניר מצוי , והסתו עבר ועדין השרב לא בא; ואין זה פשוטו של מקרא , שהרי בנעמן מצינו "וילך מאתו כברת ארץ" (מ"ב ה , יט). ואומר אני , שהוא שם מדת קרקע; לשון רבנו שלמה. והנכון מה שחשב בו רבי דויד קמחי (שרשים: 'ברה') , כי הכ"ף לדמיון ואיננה שרשית , ומוצא המלה - מן "היו לברות למו" (איכה ד , י); "ותברני לחם" (ש"ב יג , ה); ענין אכילה מועטת בבקר; ופירושה: שיעור מהלך ארץ מן הבקר עד לעת האכל , כי כן ישערו כל הולכי דרך. זה כתבתי תחלה , ועכשו שזכיתי ובאתי לירושלם , שבח לאל הטוב והמטיב , ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל , והנה הוכחש הפירוש הזה וגם דברי מנחם , אבל הוא שם מדת הארץ כדברי רבנו שלמה; ואין בו תאר , רק הסכמה כרוב השמות , והכ"ף לשמוש , שלא נמדד בכיוון. ואם יהיה השם הזה מתואר , יתכן שיהיה 'ברת' , כמו 'בת' , מלשון "מה ברי ומה בר בטני" (מש' לא , ב) , והוא שם למדה הקטנה שימדדו הולכי ארחות כמו למיל היום , ויאמר לה 'בת ארץ' , כי המדה כמו בת לפרסה , או למדה אחרת ידועה בימים ההם. וכן ראיתי שאין הקבורה ברמה , ולא קרוב לה , אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות , והרמה אשר בהר אפרים (ראה ש"א א , א) רחוק ממנה יותר משני ימים. על כן אני אומר , שהכתוב שאומר "קול ברמה נשמע" (יר' לא , יד) - מליצה כדרך משל , לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר , עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא לבנה בנימין , "כי איננו" שם , והיא חרבה מהם; לא נאמר בכתוב 'ברמה רחל מבכה על בניה' , אבל אמר כי שם נשמע הקול. ונראה בעיני , כי קברה יעקב בדרך ולא הכניסה לעיר בית לחם הקרובה שם , לפי שצפה ברוח הקדש שבית לחם אפרתה יהיה ליהודה , ולא רצה לקברה , רק בגבול בנה בנימין , והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין; וכך אמרו בסיפרי: בחלקו של בנימין מתה; כדאיתה בפרשת 'וזאת הברכה' (ספ"ד שנב). וראיתי ליונתן בן עוזיאל שהוא מרגיש בזה , ואמר: "קל ברום עלמא אשתמע" , ותרגם כל הכתוב על כנסת ישראל. (יח) בן אוני - בן צערי. בנימן - נראה בעיני , לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען שהיא בנגב , כשאדם בא מארם נהרים , כמו שאמר "בנגב בארץ כנען" (במ' לג , מ); "הלוך ונסוע הנגבה" (בר' יב , ט); בנימן - בן ימין , לשון "צפון וימין אתה בראתם" (תה' פט , יג) , ולפיכך הוא מלא; לשון רבנו שלמה. ולא הבינותי זה , שתהא ארץ ישראל דרומית לארם נהרים , שהרי ארם מזרחית לארץ ישראל , כדכתיב "וילך ארצה בני קדם" (בר' כט , א) , וכתיב "מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם" (במ' כג , ז) , ויעקב עָבַר הירדן שהוא למזרחה של ארץ ישראל , והיה חוזר דרך אדום שהוא בדרום ארץ ישראל; נמצא ארם מזרחית דרומית לארץ ישראל וארץ ישראל לצפונה; אבל אם נולד בתחום בית לחם אפרת , שהוא בארץ יהודה , כדכתיב "בית לחם יהודה" (שו' יט , ב) , וכתיב "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה" (מי' ה , א) , הנה הוא בדרומה של ארץ ישראל; והנה בין בית אל ובין בית לחם אפרת נולד. ואם המקום בהר אפרים , הרי היא בצפונה של ארץ ישראל , כדכתיב "יהודה יעמוד על גבולו מנגב ובני יוסף יעמדו על גבולם מצפון" (יהו' יח , ה) , ואם בחלקו של בנימן , גם כן אינה בדרום , כדכתיב "ויהי להם הגבול לפאת צפונה" (שם , יב). ומכל מקום אין טעם לקרותו 'בן דרום'. והנכון בעיני , כי אמו קראתו בן אוני , ורצתה לומר: 'בן אבלי' , מ"לחם אונים" (הו' ט , ד); "לא אכלתי באוני" (דב' כו , יד); ואביו עשה מן אוני - הכח , מלשון "כי הוא ראשית אונו" (דב' כא , יז); "ולאין אונים עצמה ירבה" (יש' מ , כט); ולכן קרא אותו בנימן - 'בן הכח' , כי החוזק הוא בימין , ולכך קראו 'בן הכח' או 'בן החוזק' , כי הימין בו הגבורה וההצלחה , כענין שכתוב "לב חכם לימינו" (קה' י , ב); "ימינך תמצא לכל שונאיך" (ראה תה' כא , ט); "ימין יי' רוממה" (תה' קיח , טז). רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו , כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם יקראו , והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה. וראיתי בבראשית רבא (פב , ט): בן אוני - בן צערי , ואביו קרא לו בנימן בלשון הקדש. ולא ידעתי מהו , כי הכל לשון הקדש , וכן שם כל בניו לשון קדש הוא , אבל רמזו למה שאמרתי , שתרגם הלשון לטובה. (כב) וישמע ישראל - ספר הכתוב ענוָתו , כי שמע בחלל בנו יצועיו (ע"פ בר' מט , ד) , ולא צוה שיוציאוהו מביתו מכלל בניו ולא ינחל עמהם , אבל ימָנה עמהם ויהיו שנים עשר , והוא ימנה ראשון; ולכך עשה משתי הפרשיות פסוק אחד , כי אע"פ שהוא תחלת ענין , שבא למנות השבטים משנולדו כולם , רמז כי ראובן לא נדחה במעשהו. ועל דרך הפשט , יתכן שבלבל ראובן יצועי בלהה מפחדו שלא תלד ליעקב עוד , כי הוא הבכור וחשב לקחת שני חלקים , ויפסיד יותר מכל האחים , ולא פחד מאמו כי זקנה היתה; ואולי מתה זלפה , או חשש לכבוד אמו בעבור היותה שפחתה; ולכן ניטלה ממנו הבכורה מדה כנגד מדה. וזהו טעם ויהיו בני יעקב שנים עשר , כי לא הוליד אחרי כן. (כח-כט) ויהיו ימי יצחק - אין מוקדם ומאוחר בתורה , מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק; לשון רבנו שלמה. וכבר כתבתי (בר' יא , לב) , שזה מנהג הכתוב בכל הדורות , יספר ענין האדם ותולדותיו ומיתתו , ויתחיל בתולדות הדור האחר. וראוי היה להקדים מיתת יצחק לתולדות יעקב , כאשר עשה באברהם ובכל דורות הראשונים , אבל יתכוין הכתוב להגיד כי יצחק מת בשיבה טובה (ע"פ בר' כה , ח) , "זקן ושבע ימים" (להלן , כט) , אחרי ששב אליו בנו המבורך הנוחל מעלתו , וקברוהו בכבוד עשו ויעקב בניו גדולי העולם. ולא הוצרך להזכיר כי קברוהו במערת המכפלה , בעבור שהזכיר כי היה בעיר ההיא , ואנה יקברוהו , רק בקבר אביו.