מאגר הכתר בראשית פרק לו עם פירוש רמב"ן

פרק לו
[א] וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם:
[ב] עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַחִתִּ֔י וְאֶת־אָהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַחִוִּֽי:
[ג] וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת:
[ד] וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל:
[ה] וְאָהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־יְע֥יּשׁ יְע֥וּשׁ וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:
[ו] וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֘ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו:
[ז] כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם:
[ח] וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם:
[ט] וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר:
[י] אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:
[יא] וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז:
[יב] וְתִמְנַ֣ע׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:
[יג] וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:
[יד] וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אָהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־יְע֥יּשׁ יְע֥וּשׁ וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח:
[טו] אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז:
[טז] אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה:
[יז] וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:
[יח] וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אָהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אָהֳלִיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:
[יט] אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם: ס
[שביעי] [כ] אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה:
[כא] וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם:
[כב] וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע:
[כג] וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם:
[כד] וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו:
[כה] וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאָהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה:
[כו] וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן:
[כז] אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן:
[כח] אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן:
[כט] אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה:
[ל] אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר: פ
[לא] וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
[לב] וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה:
[לג] וַיָּ֖מָת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבָּצְרָֽה:
[לד] וַיָּ֖מָת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי:
[לה] וַיָּ֖מָת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית:
[לו] וַיָּ֖מָת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה:
[לז] וַיָּ֖מָת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר:
[לח] וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר:
[לט] וַיָּמָת֘ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב:
[מפטיר] [מ] וְ֠אֵלֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת:
[מא] אַלּ֧וּף אָהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן:
[מב] אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר:
[מג] אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם: פ

פרק לו
(ב-ג) עדה בת אילון - היא "בשמת בת אילון" (בר' כו , לד) , ונקראת 'בשמת' , על שם שהיתה מקטרת בשמים לעבודה זרה. אהליבמה - היא "יהודית" (בר' כו , לד); אותו רשע כינה שמה 'יהודית' , לומר שהיא כופרת בעבודה זרה , כדי להטעות את אביו. בשמת בת ישמעאל - ולהלן הוא קורא לה "מחלת" (בר' כח , ט); מצאתי בהגדת 'מדרש ספר שמואל' (יז , א): שלשה מוחלין להם על כל עונותיהם: גר שנתגייר , והעולה לגדולה , והנושא אשה; ולמד הטעם מכאן; לכך נקראת 'מחלת' , שנמחלו לו עונותיו. כל זה לשון רבנו שלמה. והנה לא נתן טעם באבי אהליבמה , שנקרא שָם "בארי" (בר' כו , לד) וכאן ענה! ובשמת בת ישמעאל - יהיה שם העצם , ושָם הוא תואר לקטור הבשמים! ובבראשית רבא (סז , יג) אמרו: נתן עשו דעתו להתגייר; "מחלת" - שמחל לו הקדוש ברוך הוא על עונותיו; בשמת - שנתבשמה דעתו עליו. והנה שניהם תואר , אין שם העצם נודע בהם; ולכך אמר רבי אברהם , כי היו לה שני שמות , וגם לאביה. ויתכן לומר , כי השתים נשים ההם מתו בלא בנים , אולי נענשו בעבור שהיו "מורת רוח ליצחק ולרבקה" (בר' כו , לה) , ונשא אחות אשתו "בת אילון" (בר' כו , לד) , ואחרת "אהליבמה בת ענה" (שם); אבל בת ישמעאל אחות נביות - בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקדש , מ'חולי' , קרא את שמה בשם הנכבד אשר היה לאשתו הראשונה , מלשון 'בשמים' , כי היתה חביבה עליו , בעבור שהיתה ממשפחתו , ואיננה רעה בעיני יצחק אביו (ראה בר' כח , ח - ט). (ו-ז) ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו - זה המסע היה אחרי שוב אחיו מחרן והאחזו בארץ כנען , כמו שאמור כאן , ואפשר שהיה גם אחרי מות אביהם. והנה בעוד אחיו בחרן , היה עשו בשעיר , ככתוב למעלה (בר' לב , ד) , אבל הענין , כי עשו הלך לשעיר בימי אלופי "החורי יושבי הארץ" (להלן , כ) , ויהי לשר הולך עם ארבע מאות איש (ע"פ בר' לב , ד) , ובניו וביתו היו בארץ כנען; ויתכן שהיתה לו שם אחֻזה במקום אחר במישור , לא בהר שעיר , על כן ייחס לו "ארצה שעיר שדה אדום" (שם). ואחרי שחזר אחיו לארץ כנען פנה לו מפניו , כי ידע שארץ כנען נחלת אחיו אשר נתן לו אביו בברכתו , ולקח בניו וכל נפשות ביתו עם רב , והלך לשעיר להתישב שם. ואז נלחם בבני שעיר החורי יושבי הארץ , כי אולי פחדו ממנו ולא היו נותנים אותו לבא בגבולם בהר שעיר שהיו שם המבצרים , אלא שישב בשדה אדום במקומו הראשון , "וישמידם יי' מפניהם ויירשום וישבו תחתם" , כאמור במשנה תורה (דב' ב , כא) , ולכך יאמר שם "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר" (שם , ה). ולא יכלה ארץ מגוריהם - טעמו: עיר מגוריהם , היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק; כי ארץ כנען תשא כזה וכזה אלף פעמים! אבל עשו בראותו כי לא יוכל לעמוד בעירו ובמקומו , עזב את כל הארץ לאחיו והלך לו. וטעם וילך אל ארץ - אמר אנקלוס: אל ארץ אחרת. ורבנו שלמה פירש: לגור באשר ימצא (ע"פ שו' יז , ח); כי הלך אל ארץ אשר ימצא לו מקום לחנותו , עד שבא אל הר שעיר וישב שם. והנכון בעיני , שיאמר: וילך אל ארץ שעיר , וחסרו הכנוי בעבור היותו מובן , שכבר הזכיר שהיה עומד בארץ שעיר , והידוע כי לשם יוליך ביתו; ויזכיר בסמוך "וישב עשו בהר שעיר" (להלן , ח). ונמצא כזה "ויבא אל ארמון בית המלך וישרף עליו את בית מלך" (מ"א טז , יח) , ושיעורו: בית המלך הזה שהיה בו; וכן "וישרף את הבמה... לעפר וישרף אשרה" (ראה מ"ב כג , טו) , כלומר: אשר לירבעם הנזכר במקום ההוא; וכן "ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך... וישתחו כושי ליואב" (ש"ב יח , כא); "וחמור והאריה" (מ"א יג , כח); וכן "כי נשברו אניות בעציון גבר" (מ"א כב , מט) - האניות; וכן רבים. אף כאן: וילך אל ארץ - כמו 'אל הארץ' , ארץ שעיר הנזכרת (להלן , ח). (ט) ואלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר - בא להזכיר התולדות אשר הולידו בניו אחרי שהלכו עמו לשעיר , כי הוא לא הוליד שם; והנה החל ממנו לומר: הוא הוליד את אליפז ורעואל (ראה להלן , י) , והם הולידו בארץ שעיר תולדות הללו. ויזכיר עמהם בני אהליבמה הנולדים בארץ כנען (ראה להלן , יד) , אע"פ שלא הזכיר להם תולדות בארץ שעיר , כדי שימנו עם אחיהם בני עשו הנזכרים בתחלת הפרשה (לעיל , ב - ד); ועוד בעבור היותם בשעיר אלופים (ראה להלן , יח) , כי כל אלופיהם יזכיר. (יב) ותמנע היתה פלגש - מפני שלא הקפיד בכל האחרים להודיע שם האם , דרשו רבותינו (ב"ר פב , יד) כי זה להודיע גדולתו של אברהם , כמה היו תאבים להדבק בזרעו , שהרי תמנע זו בת אלופים היתה , שנאמר "ואחות לוטן תמנע" (להלן , כב) , אמרה: איני זוכה להנשא לך , הלואי ואהיה פילגש; כמו שכתב רבנו שלמה. ויתכן כי בני אליפז החמשה היו ידועים לו , כי הולידם מנשיו , ועמלק , בעבור היותו בן פילגש , לא היה לו שם באחיו , והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו , והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלֹנית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז; אבל איננו בכלל בני עשו ולא יושב עמהם בהר שעיר , כי בבני הגבירות יִקָרֵא לו זרע ולא בבן הפילגש , כי לא יירש בן האמה עם בניו (ע"פ בר' כא , י) , כאשר עשה אביו. והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם (דב' כג , ח) ולא נקח את ארצם (דב' ב , ה) , והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר , כי הם הנקראים 'אדום' על שמו , אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם , ונצטוינו בו בהפך , לתעב אותו ולמחות את שמו (ראה דב' כה , יז - יט). וכתב רבנו שלמה עוד: ובדברי הימים מונה תמנע בבניו של אליפז (דה"א א , לו) , מלמד שבא על אשתו של שעיר החורי ויצאה תמנע מביניהם , וכשגדלה היתה פילגשו , וזהו "ואחות לוטן תמנע" (להלן , כב); ולא מנאה מבני שעיר , שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב. ואין דעתי סובלת זה , כי היה ראוי לומר בדברי הימים 'ותמנע בתו' , ולמה ימנה האשה בבנים? אולי לא יקפיד הכתוב בכך בדבר הידוע , כי מצינו שם בדברי הימים "ובני עמרם אהרן ומשה ומרים ובני אהרן נדב ואביהוא" וגו' (דה"א ה , כט). ואם כן ראוי שנאמר , כי תמנע זאת היא בת אליפז , אשר ילדה לו אשת שעיר החורי אחרי מות אישה , והיתה אחות לוטן מן האם , ונשאה אליפז לפילגש , שהגוי מותר בבתו (ראה סנה' נח , ב). או נאמר על דעת רבותינו (שם) , כי תמנע הנזכר בדברי הימים הוא תמנע האלוף הנזכר למטה (להלן , מ) , שנמנה שם מבני אליפז כאשר נמנה קרח , והוא בן אהליבמה , כי שניהם היו ממזרים , נולדו מן אחד ונמנים עם בני האחר; כי רחוק שימנה האשה בין הבנים בתוכם. ועל דרך הפשט יש לחשוב בו , כי תמנע פילגש אליפז אחרי לדתה את עמלק ילדה בן , ותקש בלדתה ותמת (ע"פ בר' לה , טז) , ותקרא שמו 'תמנע' בעבור הזכיר שמה , ואביו אליפז קרא לו 'קרח' , ולא הזכיר הכתוב הבן הזה לתמנע אמו , כדי שלא יאריך , כי הכונה היתה למנות עמלק בפני עצמו; אבל בני אליפז שבעה היו (להלן , טו - טז) , ומנה הכתוב האלופים דרך מעלתם , על כן הקדים קנז וקרח לגעתם. ואני עוד סובר בכתוב הזה מה שאמרו רבותינו ב'שלשים ושתים מדות שהאגדה נדרשת' (מידה יא) , אמרו: סדור היה ראוי להיות , אלא שנחלק , שנאמר "כי מרבית העם" וכו' (דה"ב ל , יח); וגם רודפי הפשט יאמרו כן בפסוקים אחרים; וכן זה יאמר "בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז. ותמנע" , וחזר ואמר "היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק" (לעיל , יא - יב) - ולא הזכיר שם הפילגש. והאמת שהיא "אחות לוטן תמנע" (להלן , כב) , והוא הסבה שלא הזכיר שמה , כי לא רצה לאמר שני פעמים 'ותמנע' לזכר ולנקבה. והנה בני אליפז שבעה , והם האלופים הנזכרים לו , אבל החליפו שם זה הקטן בעבור היות שמו כשם הפילגש , שלא יחשב בנה , וקראוהו 'קרח' בעלותו למעלת אלוף. ורבי אברהם אמר , כי קרח בן אהליבמה אשת עשו הוא נמנה פעמים , הוא הקטן לאהליבמה , וגדלתו עדה; וכן בני מיכל בת שאול כדברי רבותינו (סנה' יט , ב). ועל דעת הזו יהיה פירוש הכתוב בדברי הימים (דה"א א , לו) , כי תמנע ילדה עמלק , שיהיה שיעורו: ולתמנע - עמלק; וחסרו הלמ"ד , כדרך "ושני... שרי גדודים היו בן שאול" (ש"ב ד , ב) - לבן שאול. והנכון - מה שחשבתי בו. וטעם אלה בני עדה - על הרוב , כי עמלק איננו בנה; וכן "אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם" (בר' לה , כו) , אינו על בנימן. (כ) אלה בני שעיר החורי. החורי - שם איש היה , אבי אומה קדמונית , תקרא על שמו , כמו האמורי והפרזי , כמו שנאמר "אשר השמיד את החורי מפניהם" (דב' ב , כב) , ונקרא שעיר על שם הארץ שנקראת 'שעיר'. והשם הזה היה לארץ מן עשו , שהוא "איש שעיר" (בר' כז , יא) , מיום שהלך שם , וכן שם 'אדום' ממנו היה; אבל הכתוב יפריש ביניהם , כי אלה הם בני שעיר החורי שהיו יושבי הארץ למבראשונה , לא בני שעיר האדומי אשר בא שם. ועוד אפרש ייחוס החורי במשנה תורה (דב' ב , י) , בעזרת האל. וכתב רבי אברהם: הזכיר הכתוב זה , להפריש יחוסי שעיר ועשו , כי ישראל יצֻוו על בני עשו. ורבנו שלמה כתב (להלן , כד): לא הוזקק לכתוב משפחות החורי , אלא מפני תמנע , להודיע גדולת אברהם. (כב) ואחות לוטן תמנע - כמו "ואחות תובל קין נעמה" (בר' ד , כב); "ואחיותיהם צרויה ואביגיל" (דה"א ב , טז); "ותמר אחותם" (דה"א ג , ט); "וסרח (בנוסחנו: ושרח) אחותם" (בר' מו , יז); כי המנהג ליחס הבת אל האחים. והיה ראוי שתמָנה למעלה (פס' כא) עם בני שעיר: '"ודישון ואצר ודישן" ותמנע אחותם' , אבל היתה אחות לוטן בת אביו ובת אמו , לא אחות שאר האחים , ולכן רצה ליחס אותה אליו; או שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב , ואיננה בת שעיר החורי. (כד-כה) ואלה בני צבעון ואיה וענה - הו"ו יתרה , וכן "עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך" (ש"ב טו , כד) - דין שניהם: אני; "ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי" (דה"א ה , כד); וכמוהם רבים. והנה צבעון זה הוא הבן השלישי לשעיר החורי (ראה לעיל , כ) , והוליד שני בנים אלו , איה וענה , וספר הכתוב , כי ענה זה בן צבעון , הוא אותו ענה שמצא הימים ברעותו החמורים של צבעון אביו , להבדיל בינו ובין ענה דודו (ראה שם) , אחי צבעון אביו; וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו (ראה לעיל , ב). ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה - דרך הכתוב לאמר בבנות כן , כמו "ואת דינה בתו" (בר' מו , טו). וזה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי , אחי צבעון הנמנה אחריו למעלה , כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם (לעיל , כ - כא) , והיה לזה ענה בן אחר , יקרא גם כן דישון כשם דודו (ראה לעיל , כא) , ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה "בת ענה בן צבעון" (לעיל , ב). ולכך יאמר הכתוב באשת עשו "אהליבמה בת ענה בת צבעון" (שם) , להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים , נכדת צבעון , לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון. ועל דעת קצת רבותינו (פסחים נד , א) , אין בפרשה , רק איש אחד הנקרא 'ענה' , והוא בן צבעון , שבא בזנות על אמו אשת שעיר החורי , וימנה אותו הכתוב בבני שעיר החורי (לעיל , כ) , כי יחשבוהו האנשים כבנו , ויקראוהו 'ענה בן שעיר'; וגדלו בין בניו וחשבו שהוא בנו , וימנה אותו פעם אחרת על פי האמת בן לצבעון. וזה מדרשם של דורשי חומרות , כמו שמוזכר במסכת פסחים (נד , א) , ואיננו דברי הכל בגמרא , ולא משמעו של מקרא כלל. אשר מצא את הימים - כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (פסחים נד , א) , הם הפרדים. וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו , ואין כן בשאר מיני הכלאים. ואמר במדבר ברעותו החמורים , כי היו לו שם חמורים רבים תובעים אתונות , והרביעם עם הסוסיות והולידו. ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה , כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו , והיה נודע במעשה ההוא , ועל כן יתארהו בו. ואנקלוס תרגם: "גבריא". והנראה מסברתו , כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת "אימים לפנים" , "עם גדול ורב כענקים" (דב' ב , י) , ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו , והוא היה במדבר ואין עוזר לו , ותמצא ידו להם והציל מידם; והוא מלשון "תמצא ידך לכל אויביך" (תה' כא , ט); "ולא המציתיך ביד שאול" (ראה ש"ב ג , ח). או יאמר שמצא אותם ונצל , והיה נודע בגבורה הזאת; ונכון הוא. (כו) ואלה בני דישן חמדן ואשבן - הוא "דישון" הבן החמישי לשעיר (לעיל , כא) , כי אין קפידא שיקראנו דישן או "דישון" רק כשהם בפסוק אחד , להבדיל בין שניהם; וכן "ויעש חירום את הכיורות... ויכל חירם" (מ"א ז , מ). והוצרך הכתוב בכאן לקוראו דישן , שלא יחשוב שהוא דישון בן ענה הנזכר בסמוך (לעיל , כה) ליחס לו תולדות , כי כן יהיה במשמע. (לא) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום - נכתב זה , להגיד כי נתקימה בו ברכת יצחק , שאמר לו "ועל חרבך תחיה" (בר' כז , מ) , כי גברו על בני שעיר החורי ומלכו עליהם בארצם. ואלה הערים - מדינות בארץ אדום , כי "בצרה" (להלן , לג) - לאדום היא , כמו שכתוב "כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" (יש' לד , ו) , וכן "ארץ התימני" (להלן , לד) - מאדום , כמו שנאמר בו "וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו" (עו' א , ט); וכולם כך המה. אבל ספר הכתוב כי לא היו מלך בן מלך כאשר היו בישראל , ולפני מלוך מלך - ימים רבים קודם. ואין טעם לפני מלוך מלך - שנמשכה מלכות אלה עד מלכות ישראל , אבל לאמר , כי אז לא תהיה להם מלכות , לקיים "ואת אחיך תעבוד" (בר' כז , מ). ויתכן שאלו כולם בימי משה כבר עברו , כי היו זקנים בעת שימליכו אותם , ולא יאריכו ימים. (לה) וטעם המכה את מדין בשדה מואב - להגיד גבורתו , שבאו המדינים בשדה מואב להשגב עמם , ונצח את כולם. (לח) ובעל חנן בן עכבור היה ממקום שאול , על כן לא הזכיר לו עיר אחרת. ויתכן שהיה חנן מקום , והוא בעל עליו , ואחרי כן המלך. (מ) ואלה שמות אלופי עשו - מתחלה מנה בני בניו שהיו אלופים בדור ההוא (לעיל , טו - יט) , ואחרי כן הצליחו מזרעו למלוכה (לעיל , לא - לט) , ואחרי כן פסקה מלכותם , וחזרו ונתנו את אלו אלופים לראש; וכך נאמר בדברי הימים "וימת הדד ויהיו אלופי אדום... תמנע" (דה"א א , נא). כך פירש רבנו שלמה. ומה שאמר למשפחותם למקומתם בשמותם - "למושבותם בארץ אחוזתם" (להלן , מג) , כי הראשונים היו כל האחים אלופים יושבים כולם בעיר אחת , מושלים בעם כאחד , או כענין נשיאי שבט וראשי בית אבות , אבל אלו אחרונים היו אלופים למשפחותם , כי כל אחד היה אלוף לכל משפחות בני עשו ולכל מקומות מושבותם , והוא לבדו יקרא בדור 'אלוף' , אין אחר נקרא כן בכל ארץ אחוזתם , כי היו כמלכים לארצם , אבל לא ישבו לכסא להם ולא נתנו עליהם הדר מלכות. ונכתבה הפרשה בדרך נבואה כדעת רבים , ואיננו נכון , כי הנבואה למה תזכיר את אלה? ועד אי זה זמן תמנה ותפסיק בהם? אבל הנכון , שכל אלה לפני התורה , ונאמר שמשלו כאחד; ויהיה פירוש למקומותם - שמשל כל אחד במקומו , או שהיה ממשלתם זמן מועט , "ושנות רשעים תקצורנה" (מש' י , כז). (מג) מגדיאל - זו רומי; לשון רבנו שלמה. ולא הבינותי זה , כי אם נאמר שהיה נבואה לימים רבים ולעתים רחוקות (ע"פ יח' יב , כז) , הנה מלכים רבים מלכו לאדום על מלכות רומי; ואין רומי אלוף , אבל היא מלכות גדולה תקיפא ואימתני יתירא (ע"פ דנ' ז , ז) , לא היה כמוה בממלכות. אבל מה שאמרו ב'פירקי רבי אליעזר' (לח): בשכר שפינה את כליו מפני יעקב אחיו , נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל , ומגדיאל זו רומי , שנאמר: אלוף מגדיאל אלוף עירם - כונתם בזה מה שהודעתיך כמה פעמים , כי היו המקרים בראשונים רמז לזרעם; והנה אלה האלופים האחרונים עשרה עם מגדיאל , רמז שיהיו מלכי אדום בממשלתם במלכות הרביעית (ראה דנ' ב , מ) עשרה , ימלוכו על ארץ אדום , והעשירי מהם ימלוך על רומי , ומשם תתפשט אחרי כן מלכותם על כל העולם. ולזה ירמוז שֵם מגדיאל , שיתגדל על כל אל , כמו שאמור בו "ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל" (דנ' יא , לו); וזהו שנאמר "וקרניא עשר מינה מלכותא עשרה מלכין יקומון מן ארעא ואחרן יקום אחריהון והוא ישנא מן קדמאה" (ראה דנ' ז , כד) , ואמרו בבראשית רבא (עו , ו): כלם ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר; ודרשו (ב"ר פג , ד): אלוף עירם - שהוא עתיד לערום תיסוריות למלך המשיח.