מאגר הכתר בראשית פרק לז עם פירוש רלב"ג ביאור הפרשה

פרק לז
{פרשת וישב} [א] וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:
[ב] אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם:
[ג] וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים:
[ד] וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם:
[ה] וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ:
[ו] וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי:
[ז] וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:
[ח] וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:
[ט] וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:
[י] וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:
[יא] וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:
[שני] [יב] וַיֵּלְכ֖וּ אֶחָ֑יו לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אֲבִיהֶ֖ם בִּשְׁכֶֽם:
[יג] וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי:
[יד] וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:
[טו] וַיִּמְצָאֵ֣הוּ אִ֔ישׁ וְהִנֵּ֥ה תֹעֶ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה וַיִּשְׁאָלֵ֧הוּ הָאִ֛ישׁ לֵאמֹ֖ר מַה־תְּבַקֵּֽשׁ:
[טז] וַיֹּ֕אמֶר אֶת־אַחַ֖י אָנֹכִ֣י מְבַקֵּ֑שׁ הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י אֵיפֹ֖ה הֵ֥ם רֹעִֽים:
[יז] וַיֹּ֤אמֶר הָאִישׁ֙ נָסְע֣וּ מִזֶּ֔ה כִּ֤י שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה דֹּתָ֑יְנָה וַיֵּ֤לֶךְ יוֹסֵף֙ אַחַ֣ר אֶחָ֔יו וַיִּמְצָאֵ֖ם בְּדֹתָֽן:
[יח] וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ:
[יט] וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא:
[כ] וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו:
[כא] וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ:
[כב] וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֘ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו:
[שלישי] [כג] וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו:
[כד] וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:
[כה] וַיֵּשְׁבוּ֘ לֶאֱכָל־לֶחֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה:
[כו] וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַֽהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ:
[כז] לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו:
[כח] וַיַּעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:
[כט] וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו:
[ל] וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא:
[לא] וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם:
[לב] וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא:
[לג] וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:
[לד] וַיִּקְרַ֤ע יַֽעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים:
[לה] וַיָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨יו וְכָל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו:
[לו] וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים: פ

פרק לז
(חלק ראשון: "וישב יעקב" עד "ויהי בעת ההיא וירד יהודה"; לז , א - בר' לח , א). (א-ד) אמר שכבר ישב יעקב בארץ מגורי אביו , שהיה בארץ כנען; והנה המקום ההוא הוא חברון , כמו שזכר בפרשה הקודמת , שכבר בא "יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון" (בר' לה , כז). ובעוד שהיה יצחק חי היה זה המקרה שספר מיוסף , כי כבר היו ליוסף עשרים ותשע שנה קודם שמת יצחק; ואולם קדם לספר מיתתו , לפי שכבר ספר שקברו אותו יעקב ועשו (ראה שם , כט). ולפי שרצה להשלים ספור תולדות עשו והפרדו מעל אחיו (בר' לו) , אחר ספורו מה שהיה מיעקב ועשו בהשלים יעקב עמו , ספר מות יצחק , ואחר שב לספר בארוכה התולדות והמקרים אשר קרו ליעקב , ואמר: אלו המקרים שקרו ליעקב: יוסף , כשהיה בן שבע עשרה שנה , היה רועה את אחיו בצאן , ומקנאתם בו - לראותם כי אותו אהב אביהם מכל בניו - שמוהו משרת לבני השפחות; וזה הפועל היה בתכלית הגנות. והנה הביא יוסף דבריהם הרעים אל אביהם וספרם לו. והנה ישראל אהב את יוסף מכל בניו , כי כבר היה לו במדרגת בן זקונים - שהוא נאהב מאד , מפני היותו מרחל ונולד אחר היאוש - ולכן עשה לו כתנת פסים , מה שלא עשה כן לשאר בניו; ולזה היו האחים שונאים אותו , עד שלא יכלו לדבר עמו דבר של שלום. (ה) והנה חלם יוסף חלום מהחלומות הצודקים והגיד אותו לאחיו , והוסיפו עוד שנוא אותו. (ו-ז) ויאמר להם: שמעו נא החלום הזה שחלמתי: הנה נראה לי בחלומי שהיינו מאלמים אלומים בתוך השדה , וקמה אלומתי וגם נצבה , והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי. והנה זה החלום היה מורה שישתחוו לו אחיו , ויהיה זה לסבת תבֻאה; וכן היה הענין בסוף. (ח) ויאמרו לו אחיו: האם נמליך אותך מלך עלינו , או תמשל בנו בחזקה? ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו , ועל דבריו שהיה מספר לאביו מדבתם הרעה. (ט) ויחלום עוד חלום אחר צודק , ויספר אותו לאחיו , ויאמר: הנה חלמתי חלום עוד , והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. והנה זה החלום היה מורה שישתחוו לו יעקב ואשתו ואחד עשר בניו. (י) והנה גער בו אביו , להוציא מלב אחיו , והראה לו שזה בלתי אפשר , כי אמו מתה , ולא יתכן שישתחוו לו יעקב ואמו ואחיו. (יא) והנה אחיו הוסיפו בו קנאה על חלומותיו; ואביו היה מיחל שיגיע זה החלום ויתקיים , כי הוא היה משער שזה החלום הוא צודק. (יב) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם , להיות המקום ההוא נאות , להמצא שם להם מזונם מה שיצטרך להם , והוא גם כן נאות לרעיית צאן. והנה נקוד על את , להורות שעִקר כוונתם היתה לרעות הצאן , אלא שעם כל זה כבר כוונו באופן מה להנאת עצמם; ולזה היתה זאת המלה ממוצעת בין מה שנמחק ובין מה שהוא בלתי נמחק. (יג-יד) ויאמר ישראל אל יוסף: הלא אחיך רועים בשכם , לך נא ראה את שלום אחיך ושלום הצאן , והשיבני דבר; ואמנם אמר זה , לפי שהוא ירא שיזיקום אנשי הארץ , בזכרם מה שעשו לאנשי עיר שכם. וישלחהו יעקב מעמק חברון , כי בחברון היה יושב , ויבא יוסף לשכם. (טו-יז) וכאשר הגיע שם , היה תועה בשדה , והיה מהפך פניו הנה והנה לראות באי זה מקום מהעיר ההוא היו רועים אחיו , וימצאהו שם איש , ויאמר לו: מה תבקש? ויאמר: את אחי אנכי מבקש , הגידה נא לי איפה הם רעים מזה המקום. והשיב לו שכבר נסעו משם , ושמע מהם שהיו אומרים שילכו לדותן; וילך יוסף אחר אחיו , וימצאם בדותן. (יח-כ) ויראו אותו מרחוק , ובטרם יקרב אליהם , חשבו עליו מחשבות להמיתו , והסכימו ביניהם שיהרגוהו וישליכוהו באחד הבורות , ויאמרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו , ואז יראו מה יהיו חלומותיו - רוצה לומר , שאז יתברר להם שלא יתקיימו חלומותיו. (כא-כב) והשתדל ראובן להצילו מידם , ונתן להם עצה שישליכוהו אל הבור אשר במדבר , ויד אל ישלחו בו לשפוך דמו , וימות שם מעצמו ברעב , בזולת שפיכת דמו. והנה עשה זה להציל אותו מידם , להשיבו אל אביו. (כג-כד) ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו , השתדלו עמו שיפשוט כתנתו , ואחר כן השליכו אותו בבור. והנה הבור היה רֵק ממים - ואולי היה שם טיט עב , או נחשים ועקרבים , כמו שאמרו ז"ל (ב"ר פד , טז) , כי לא היה רֵק , כי אם ממים. (כה) וישבו לאכול לחם , וישאו עיניהם ויראו והנה שיירת ישמעאלים שהייתה באה מגלעד , וגמליהם נושאים סחורות יקרות ונכבדות , נכאת וצרי ולוט , הולכים להוריד מצרימה. (כו-כז) והנה לא היה שם ראובן; ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע - אי זה תועלת יגיע לנו - כי נהרוג את אחינו ונכסה את דמו. רוצה לומר , שאין לנו התנצלות , כשלא נשלח בו יד לשפוך דמו וימות מעצמו בבור , שהרי הוא כאלו הרגנוהו בידים , אחר שהשלכנו אותו שם; אין הבדל בזה , אלא שבזאת ההריגה נכסה דמו , כי ימות ברעב ולא ישאר לו דם , ואם הרגנוהו בחרב , נשפוך דמו ארצה. לכו ונמכרנו לישמעאלים , ולא תהיה בו ידינו לסבב מיתתו , כי אחינו בשרינו הוא. והנה נסירהו מעלינו , ונמלט מחלומותיו ודבריו , ולא נחטא במיתתו; וזה , שעם היותו עבד לא יתכן שתהיה לו ממשלה , וכל שכן שאי אפשר שימשל בנו , למרחקו ממנו. וישמעו לו אחיו. (כח) והנה כאשר עברו אלו הסוחרים , משכו אחי יוסף את יוסף , והעלוהו מהבור , ומכרוהו לישמעאלים בעשרים כסף , והסוחרים ההם הביאו יוסף מצרים. (כט) וישב ראובן אל הבור לראות את יוסף ולהשיבו לאביו , והנה לא מצא יוסף בבור , ויקרע בגדיו. (ל-לא) וישב אל אחיו ויאמר: הילד איננו , ואני אנה אני בא , ואי זה התנצלות יהיה לי מאבי , ומה נאמר ומה נעשה? והסכימו ביניהם לשחוט שעיר עזים , לטבול בו כתנת יוסף. (לב) וישלחו את כתנת הפסים ביד איש אחד , ויביאו אותה אל אביהם , ויאמרו: זאת מצאנו , הכר נא הכתנת בנך היא אם לא. (לג) ויכירה יעקב , ויאמר: זאת היא באמת כתנת בני , חיה רעה אכלתהו , טרף טורף יוסף. (לד) ויקרע יעקב שמלותיו , וישם שק במתניו , ויתאבל על בנו ימים רבים. (לה) ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו , וימאן להתנחם , ויאמר שזה האבלות לא יסור ממנו עד יום מותו. (לו) והנה המדינים שקנו אותו מכרו אותו למצרים , לפוטיפר סריס פרעה , שר הטבחים , שהיה שר נכבד מאד. (תשע תועלות לפרשת 'וישב' , חלק ראשון - בקובץ רלב"ג תועלות).